היי יקירי הקורא, ברוך הבא למדריך המקיף שישנה את האופן בו אתם מתמודדים עם אחת התופעות הנפוצות, המטרידות – ובואו נודה באמת, קצת מגעילות – ביותר אצל ילדים: המולוסקום קונטגיוזום. אם הגעתם לכאן, כנראה שגם אתם שרפתם שעות על גבי שעות בחיפושים נואשים בגוגל, ראיתם תמונות שאולי גרמו לכם להזיל דמעה קטנה, ושמעתם אינסוף עצות סותרות מהשכנה, מהדודה ומפורומי אימהות שהשאירו אתכם יותר מבולבלים ממה שהייתם קודם. תנו לי להרגיע אתכם: אתם לא לבד, ובעיקר – אתם עומדים לקבל כאן את כל התשובות, הפתרונות, ואפילו כמה טיפים שיצחיקו אתכם בדרך. כי למה לא, בעצם? המאמר הזה נכתב במיוחד בשבילכם, כדי לחסוך לכם את כל הסבל המיותר, את כל ה"אולי כדאי לנסות את זה?" ואת כל החרדות הקטנות. אנחנו הולכים לצלול לעומק, לשבור מיתוסים, לחשוף את האמת העירומה (תרתי משמע, עם כל הנקודות הקטנות האלה), ולצאת מכאן עם תוכנית פעולה ברורה, שמחה, ויעילה. מוכנים? בואו נתחיל!
הנקודות הקטנות שמרעידות הורים: מדריך מקיף לחיסול מולוסקום (בלי דרמות!)
אז מה זה בעצם המולוסקום קונטגיוזום המסתורי הזה? בטח כבר שמעתם את השם. אולי אפילו ניסיתם להגות אותו כמה פעמים ווויתרתם. זה בסדר גמור, רובנו לא רופאים, ואפילו אם היינו, השם הלטיני הזה נשמע כמו לחש עתיק שמטרתו להפחיד אתכם. אבל בואו נשבור את הקרח: מדובר בווירוס. כן, עוד אחד כזה. אבל בניגוד לשאר הווירוסים שמפילים את הילדים שלנו בזה אחר זה, זה אחד שלא מלווה בחום, שיעול או נזלת. הוא מגיע בשקט, מתיישב לו על העור, ומחליט שהוא הולך להישאר קצת. קצת יותר מדי, לטעמנו.
הנקודות האלה, שנראות כמו פנינים קטנות או חצ'קונים עם "בור" במרכזן, הן בעצם הדרך של הווירוס להראות נוכחות. והוא אוהב חברה. הוא מתפשט בקלות, מאזור אחד בגוף לאחר, ומילד לילד. וזה בדיוק מה שהופך אותו לכל כך מעצבן ומתסכל עבור הורים שמנסים לשמור על הילדים שלהם סטריליים לחלוטין. אבל אל דאגה, אנחנו כאן כדי להפוך אתכם למאסטרים בלשלוט בו, ואולי אפילו לצחוק לו בפנים.
מה זה בכלל הדבר הזה? (ומה הוא עושה לנו בחיים?)
הפרופיל של האורח הלא קרוא
מולוסקום קונטגיוזום, או בקיצור, "המולוסקום" – בואו נפשט עניינים – הוא זיהום ויראלי מדבק מאוד. הגורם לו הוא וירוס ממשפחת הפוקסווירוסים (Poxvirus). כן, עוד אחד ממשפחת הפוקסים, כאילו אין לנו מספיק כאלה בחיים. הוא נפוץ בעיקר אצל ילדים בגילאי שנה עד עשר, אבל אל תתפלאו אם תראו אותו גם אצל מתבגרים ומבוגרים (אם כי פחות שכיח). הוא אוהב מקומות חמים ולחים, ומתפשט בעיקר במגע ישיר של עור לעור.
תארו לכם מפגש משחק בגן, שחייה בבריכה הציבורית, או סתם התחבקות חמה בין אחים – כל אלה יכולים להיות "כרטיס הכניסה" של הווירוס. הוא יכול גם לעבור דרך חפצים משותפים כמו מגבות, בגדים, או צעצועים. הוא וירוס סולידי, לא ממהר לשום מקום. הוא יכול להישאר על העור במשך חודשים ואפילו שנים, לפני שהוא נעלם מעצמו. כן, קראתם נכון – הוא בסוף נעלם. אבל מי רוצה לחכות כל כך הרבה זמן כשהילד מתגרד או כשהנקודות מתפשטות כמו שריפה בשדה קוצים?
ש: האם זה מסוכן לבריאות הכללית של הילד?
ת: ובכן, בואו נגיד שאם הווירוס הזה היה סכנת חיים, היינו בצרות צרורות. למזלנו, הוא לא מסוכן כלל לבריאות הכללית. הוא בעיקר מטרד אסתטי, מגרד ועלול לגרום לאי נוחות. הוא לא משפיע על מערכות פנימיות ואינו גורם למחלות סיסטמיות. אז קחו נשימה עמוקה, הילד שלכם בסדר.
אז איך מזהים את הפולש הפיצפון? 3 סימנים שלא תפספסו!
זיהוי המולוסקום הוא בדרך כלל די פשוט, ברגע שיודעים מה לחפש. זה לא שיש לו דגל עם כיתוב "אני מולוסקום!" אבל יש כמה מאפיינים בולטים שיעזרו לכם להבדיל בינו לבין סתם חצ'קון תמים או עקיצת יתוש מעצבנת.
הנה הם, שלושת הסימנים המובהקים ביותר:
- בליטות קטנות, עגולות ומבריקות: הן נראות כמו פנינים קטנות, בגודל של ראש סיכה ועד אפונה קטנה. הצבע שלהן בדרך כלל בצבע העור, ורוד בהיר או לבן פנינתי. הן לא אדומות ודלקתיות כמו פצעון רגיל, לפחות לא בהתחלה.
- שקע קטן במרכז (Umbilication): זהו סימן ההיכר הקלאסי! אם תתבוננו היטב (אפשר גם עם זכוכית מגדלת, אנחנו לא שופטים), תראו שבמרכז כל בליטה יש שקע קטן, כמו טבור זעיר. זה מה שנותן להן את המראה הייחודי והמזוהה שלהן.
- מיקום אופייני: המולוסקום אוהב להתמקם באזורים שונים בגוף. הוא אוהב את הגו (בטן, חזה, גב), הגפיים (ידיים, רגליים), וגם בבתי השחי ובמפשעות. הוא נוטה פחות להופיע בכפות הידיים והרגליים. לפעמים, אם הילד מגרד אזור אחד, הוא עלול להתפשט לרצועה או קו, מה שנקרא "תופעת קובנר".
לפעמים, אם הנגעים נגרדים או עוברים זיהום חיידקי משני, הם יכולים להפוך לאדומים ומודלקים. במצב כזה, הם עלולים להיות מעט יותר קשים לזיהוי, אבל עדיין, השקע המרכזי הוא רמז מצוין.
ש: מתי אני יכול להיות בטוח שזה מולוסקום ולא משהו אחר?
ת: כשמופיעים נגעים שתואמים את התיאור, במיוחד עם השקע המרכזי, הסיכויים גבוהים מאוד. הדרך הבטוחה ביותר היא, כמובן, להתייעץ עם רופא עור או רופא ילדים. הם יאבחנו את זה בקלות רבה, לפעמים רק במבט חטוף. אל תנסו לאבחן את זה בעצמכם על ידי גלישה ב"ויקיפדיה למחלות עור", זה אף פעם לא נגמר טוב.
לטפל או לא לטפל? הדילמה שמטריפה הורים (וגם רופאים!)
אחת השאלות הגדולות, המטרידות, והמחלוקתיות ביותר בנוגע למולוסקום היא: האם חייבים לטפל? התשובה היא… תלוי. כן, אני יודע, זו לא התשובה שחיפשתם, אבל תנו לי להסביר. יש כאן שני בתי ספר עיקריים למחשבה, ולכל אחד יש את היתרונות והחסרונות שלו. בואו נצלול פנימה.
גישת "חכה ותראה": מתי היא הגיונית?
זוכרים שאמרנו שהמולוסקום נעלם מעצמו? אז זו בדיוק הגישה הזו. רבים מהרופאים, במיוחד במדינות מסוימות, ממליצים לחכות. למה? כי רוב המולוסקום נעלם בתוך חודשים עד שנתיים (כן, שנתיים! אנחנו יודעים, זה נשמע כמו נצח), והגוף מפתח חסינות. היתרון העיקרי הוא הימנעות מטיפולים פולשניים וכואבים, במיוחד אצל ילדים קטנים שגם ככה לא משהו עם שיתוף פעולה. אם לילד יש רק כמה נגעים בודדים, הם לא מגרדים, והם נמצאים באזורים נסתרים, גישת ה"חכה ותראה" היא בהחלט אופציה סבירה.
חסרונות? ובכן, ההמתנה יכולה להיות מתסכלת. הנגעים עלולים להתפשט בינתיים, הילד עלול לגרד ולהעביר אותם לאחרים (או לעצמו באזורים אחרים), ומה לגבי הבריכה? והגן? והשכנים? הלחץ החברתי והאסתטי לא מבוטל. אז נכון שזה יפתור את עצמו, אבל בואו נודה באמת, מי רוצה לחיות עם נגעים במשך שנתיים? יש לזה גבול.
הגישה הפעילה: מתי כדאי להזדרז?
מתי עדיף לא לשבת בחיבוק ידיים ולהתפלל שזה ייעלם? יש כמה מצבים שבהם התערבות אקטיבית היא מומלצת ואף הכרחית:
- התפשטות מהירה ונרחבת: אם אתם רואים שהנגעים מתרבים בקצב מסחרר ומכסים שטחים גדולים.
- נגעים באזורים רגישים: כשהם מופיעים על הפנים, סביב העיניים, על איברי המין או באזורים שבהם הילד עלול להתגרד הרבה.
- גירוד עז או דלקת: אם הילד סובל מגירוד בלתי פוסק, או כשהנגעים הופכים לאדומים, מודלקים, או מזוהמים משנית.
- סיכון להדבקת אחרים: אם יש אחים קטנים בבית, או חשש מהדבקה בגן/בבית הספר.
- מצוקה הורית ואסתטית: אל תתביישו להודות בזה. אם זה מפריע לכם, אם אתם מרגישים לא בנוח, זה לגיטימי לחפש פתרון.
- ילדים עם דיכוי חיסוני: אצל ילדים עם מערכת חיסון מוחלשת, המולוסקום יכול להיות עמיד יותר לטיפול ולהתפשט בצורה אגרסיבית יותר.
ש: אז בעצם, לטפל או לא לטפל?
ת: זה לגמרי תלוי בכם, בילד שלכם, וברופא המטפל. אין תשובה אחת נכונה. אם זה מפריע לכם, התייעצו עם רופא עור ובחנו את האפשרויות. אם אתם רגועים, והילד לא סובל, אולי באמת אפשר לתת לזה להיעלם לבד. אבל בואו נודה באמת, רוב ההורים יעדיפו לטפל בזה, וכמה שיותר מהר. אנחנו לא רוצים את האורח הזה תקוע אצלנו לטווח ארוך.
המדריך המלא לנשק סודי: 7 שיטות טיפול שיעשו סוף לבלגן!
אוקיי, הגיע הזמן לדבר על הפתרונות האמיתיים. אם החלטתם שאתם לא מחכים שהמולוסקום יתאדה בכוחות עצמו (וזה לגמרי בסדר גמור), יש כמה שיטות טיפול יעילות. חלקן ניתנות לביצוע בבית, וחלקן דורשות ביקור אצל רופא עור. זכרו: תמיד עדיף להתייעץ עם מומחה לפני שמתחילים לשחק בכימאי פרטי.
שיטות ביתיות (עם קורטוב של מדע)
הגישה הביתית מתאימה לרוב למקרים קלים או כהשלמה לטיפול מרפאתי. היא דורשת סבלנות, עקביות, והבנה שלא מדובר בקסם מיידי.
- משחות מבוססות חומצה: ישנן משחות המכילות חומצה סליצילית, חומצה לקטית או חומצה רטינואית (נגזרת של ויטמין A) בריכוזים שונים. מטרתן היא לקלף את השכבה העליונה של העור ולעודד את מערכת החיסון "לשים לב" לנגע. הן לא תמיד עובדות במהירות שיא, אבל יכולות להיות יעילות בשימוש עקבי. תמיד בפיקוח רופא, כמובן, כדי לא לגרום לגירוי יתר.
- קרם אימיקימוד (Aldara): זהו קרם שפועל על ידי גירוי מקומי של מערכת החיסון. הוא "מעיר" את התאים החיסוניים באזור הנגעים כדי שיתקפו את הווירוס. הוא לא תמיד מתאים לילדים קטנים בגלל תופעות לוואי מקומיות (אדמומיות, גירוי) והצורך בשימוש תכוף (מספר פעמים בשבוע). הוא עובד לאט, אבל כשהוא עובד, הוא עושה זאת ביעילות.
- שמן עץ התה: הנה לכם הטרנד הטבעי שכבש את העולם. ישנם מחקרים, אם כי לא רבים ורחבים, שמראים פוטנציאל אנטי-ויראלי לשמן עץ התה. הבעיה? הוא עלול להיות חזק מדי לעורם העדין של ילדים ולגרום לגירוי. אם בחרתם לנסות, הקפידו לדלל אותו מאוד (למשל, עם שמן קוקוס או שקדים) ולמרוח בעדינות רבה על הנגע בלבד. אל תצפו לניסים, אבל כפתרון עזר, אולי.
טיפולים בקליניקה (כשהגיעו מים עד נפש)
כשהגיעו מים עד נפש, כשהילד כבר מתגרד בלי סוף, או כשיש עשרות נגעים שצריך לחסל במהירות, אלה השיטות היעילות ביותר, המבוצעות על ידי רופא עור.
- גרידה (Curettage): זוהי אחת השיטות הנפוצות והמהירות ביותר. הרופא משתמש בכלי קטן הנקרא "קוארֶטָה" כדי לגרד בעדינות כל נגע. זה נשמע קצת מפחיד, אבל הילד מקבל אלחוש מקומי (בצורת משחה או ספריי) לפני הטיפול, כך שהוא כמעט ולא מרגיש דבר. היתרון הגדול: תוצאה מיידית. החיסרון: לפעמים נשארת נקודה אדומה קטנה שנעלמת תוך זמן קצר.
- קריותרפיה (Cryotherapy): אם אתם אוהבים את הקור, זו השיטה בשבילכם. בשיטה זו, הרופא מקפיא את הנגעים באמצעות חנקן נוזלי. ההקפאה גורמת לתאים הנגועים למות ולהתקלף תוך מספר ימים עד שבועות. גם כאן, יש תחושה של צריבה קלה או עקצוץ בזמן הטיפול, ובדרך כלל דורש מספר טיפולים. יתרון: פשוט יחסית, יעיל. חיסרון: יכול להשאיר שלפוחית קטנה או אזור בהיר זמני.
- קאנטרידין (Cantharidin): זוהי תמיסה שמקורו בשלפוחית של חיפושית קאנטרידיס. הרופא מורח נקודה קטנה מהחומר על כל נגע, ומכסה בפלסטר. החומר גורם להיווצרות שלפוחית מתחת לנגע, שבסופו של דבר מתייבשת והנגע נושר איתה. זו שיטה יעילה מאוד, אבל חשוב למרוח אותה בדיוק על הנגע ולא על העור הבריא, מכיוון שהיא עלולה לגרום לכוויות. הילד חוזר הביתה עם פלסטרים זעירים, ובדרך כלל התוצאות נראות תוך שבוע-שבועיים.
- טיפול בלייזר: במקרים עמידים במיוחד, או כשיש נגעים רבים וקשים להסרה בשיטות אחרות, ניתן לשקול טיפול בלייזר. הלייזר "שורף" את הנגעים באופן ספציפי. זוהי שיטה יקרה יותר, ודורשת מיומנות רבה מהרופא, אך יכולה להיות יעילה.
ש: מתי רואים תוצאות? האם זה עובד מיד?
ת: עם גרידה, התוצאה מיידית. עם קריותרפיה וקאנטרידין, התוצאות נראות תוך שבוע-שבועיים, כשהנגע נושר. עם משחות ביתיות, זה תהליך ארוך יותר, שיכול לקחת חודשים. סבלנות היא מילת המפתח, גם אם אנחנו שונאים אותה.
ש: איזה טיפול הוא "הכי טוב"?
ת: אין "הכי טוב" אבסולוטי. הבחירה תלויה בגיל הילד, מספר הנגעים, מיקומם, מידת שיתוף הפעולה של הילד (וההורים!), והעדפת הרופא. רופא עור מומחה יידע להתאים את הטיפול הנכון למקרה הספציפי שלכם. העיקר שהילד ייפטר מזה במהירות ובמינימום סבל.
למנוע את הסיוט הבא: 5 טיפים ששווים זהב!
אחרי שסוף סוף נפטרתם מהפולשים הקטנים, אתם בטח רוצים למנוע את החזרה שלהם בכל מחיר. ובכן, למרות שקשה למנוע הדבקה ב-100%, יש כמה דברים שאפשר לעשות כדי להפחית משמעותית את הסיכויים. הנה 5 טיפים שאם תשמרו עליהם, תהיו הורים מולוסקום-פרואקטיביים!
- היגיינה, היגיינה, היגיינה: אין לכם מושג כמה פעמים נגיד את זה. שטיפת ידיים קפדנית, במיוחד אחרי מגע עם נגעים (אם הם עדיין קיימים), היא קריטית. אל תתנו לילד לגרד את הנגעים ואז לגעת בחברים או באזורים אחרים בגוף.
- לא לגרד, לא לגעת, לא לפוצץ: זה מפתה, אנחנו יודעים. לראות את הפצעונים הקטנים האלה ופשוט לרצות להיפטר מהם. אבל גירוד, חיטוט או ניסיון לפוצץ את הנגעים רק יגרמו להם להתפשט עוד יותר, ועלולים לגרום לזיהום חיידקי משני. תחשבו על זה כמו על פיניאטה של וירוסים – לא כדאי לנפץ אותה.
- לא לחלוק (אלא אם כן זה צעצוע של אגוז מלך): מגבות, בגדים, ספוגי רחצה וצעצועים צריכים להיות אישיים. אל תתנו לילד עם מולוסקום לחלוק אותם עם ילדים אחרים בבית. זה נשמע בסיסי, אבל קל לשכוח בתוך הבלגן היומיומי.
- כסו את הנגעים: בזמן שהם קיימים, במיוחד אם הילד הולך לגן, לבית הספר או לבריכה, כסו את הנגעים בפלסטר, בגדים ארוכים או תחבושת. זה לא רק מונע הדבקה של אחרים, אלא גם מונע מהילד לגרד ולהפיץ את הנגעים על עצמו.
- הימנעו ממגע ישיר: לימדו את הילד (בצורה עדינה ולא מאיימת, כמובן) להימנע ממגע ישיר של עור לעור עם ילדים אחרים שיש להם נגעים פתוחים. זה לא אומר שצריך לבודד אותם, אבל מודעות עוזרת.
ש: האם ילד עם מולוסקום יכול ללכת לבריכה/ים?
ת: כן, בהחלט! אין צורך למנוע מהם פעילויות כיפיות. רק הקפידו לכסות היטב את כל הנגעים עם פלסטרים עמידים למים לפני הכניסה למים. זה חשוב גם כדי למנוע הדבקה וגם כדי למנוע התפשטות הנגעים על גופו של הילד עצמו (בגלל שפשוף).
מיתוסים מול מציאות: 3 דברים שאתם חייבים לדעת (ולא לשמוע מהשכנה!)
בעולם המודרני, שבו כל אחד הוא "מומחה" ויש אינסוף מידע (ולרוב, "דיס-מידע") זמין, חשוב להפריד בין עובדות למיתוסים. בואו ננפץ כמה מהמיתוסים הנפוצים ביותר על מולוסקום, כי לשמוע את השכנה זה תמיד חמוד, אבל לא תמיד מדויק.
"זה נשאר לנצח! ברגע שזה מגיע, אי אפשר להיפטר מזה!"
מציאות: שטויות במיץ עגבניות. המולוסקום הוא, מטבעו, מצב חולף. הוא נעלם מעצמו בסופו של דבר, כי הגוף מפתח נגדו נוגדנים. נכון, זה יכול לקחת זמן – חודשים ואף שנים – אבל הוא בהחלט לא נשאר לנצח. טיפול רק מזרז את התהליך ומונע התפשטות מיותרת. אז תרגעו, זה לא כתובת קעקע.
"זה סתם קוסמטיקה, לא צריך לטפל בזה!"
מציאות: אמנם זה לא מסוכן לבריאות, אבל לקרוא לזה "סתם קוסמטיקה" זה סוג של התעלמות. מולוסקום יכול להיות מאוד מגרד, לגרום לפריחה סביבו (דרמטיטיס אקזמטי), להפוך למודלק ואף להזדהם חיידקית. הוא גם עלול לגרום למצוקה רגשית אצל ילדים (ובעיקר אצל הוריהם). אז כן, אפשר לטפל בזה כדי למנוע את כל הצרות האלה, ולא רק מסיבות אסתטיות. מי אמר שצריך לסבול בשקט?
"שמן עץ התה מרפא הכל, מולוסקום כולל!"
מציאות: שמן עץ התה, כמו שציינו קודם, מראה פוטנציאל מסוים בחלק מהמחקרים. הוא אכן בעל תכונות אנטי-מיקרוביאליות. אבל לקרוא לו "מרפא הכל" זה קצת מוגזם. הוא אינו תרופת פלא, ובטח שלא מתאים לכולם. אצל חלק מהילדים הוא יכול לעזור, אצל אחרים הוא לא ישפיע בכלל, ואצל חלק הוא אפילו יגרום לגירוי חמור. תמיד השתמשו בו בזהירות, מדולל, ובעיקר – אל תבנו עליו כפתרון יחיד ומוחלט. המדע מורכב יותר מכפי שמספרים לנו בפרסומות.
ש: אם טיפלנו והנגעים חזרו, מה זה אומר?
ת: זה לא אומר שהטיפול נכשל, וזה גם לא אומר שאתם הורים גרועים (אנחנו יודעים שזה מה שאתם חושבים). זה אומר שאולי הנגעים החדשים הופיעו מהדבקה חדשה, או שהיו נגעים קטנים מאוד שלא נראו בעין והם התפתחו. אל תיבהלו. פשוט חוזרים לרופא, בודקים שוב, ומחליטים על אסטרטגיית טיפול מחודשת. זה חלק מהתהליך, וזה קורה לרבים.
מתי חייבים לרוץ לרופא (ואפילו לא לחשוב פעמיים)?
למרות שהמולוסקום הוא בדרך כלל מצב שפיר, ישנם מקרים בהם אין מה לחכות, וצריך לגשת לרופא עור ללא דיחוי. אל תנסו להיות גיבורים, ואל תתלבטו.
- נגעים סביב העיניים או על העפעפיים: אזורים אלה רגישים במיוחד, ונגעים בהם עלולים להפריע לראייה או לגרום לדלקת לחמית כרונית.
- נגעים על איברי המין או סביב פי הטבעת: במקרים אלה, חשוב מאוד לשלול דברים אחרים ולטפל בהם במהירות, גם בגלל הרגישות של האזור וגם כדי למנוע אי הבנות.
- סימני זיהום חיידקי משני: אם הנגעים הופכים לאדומים מאוד, נפוחים, כואבים למגע, מפרישים מוגלה, או אם הילד מפתח חום, ייתכן שיש זיהום נוסף שדורש טיפול אנטיביוטי.
- כאב או גירוד עזים: אם הילד סובל מכאב או גירוד בלתי נשלט שמפריע לשגרת יומו, לשינה או גורם לו לפתח פצעים.
- התפשטות מהירה ואגרסיבית: אם הנגעים מתרבים בקצב מסחרר ומכסים שטחים נרחבים מאוד בזמן קצר.
- ילד עם דיכוי חיסוני: ילדים עם מחלות כרוניות או נוטלי תרופות המדכאות את המערכת החיסונית, חייבים לקבל טיפול מהיר וצמוד.
ש: האם המולוסקום יכול להפוך למשהו מסוכן יותר?
ת: לא, מולוסקום קונטגיוזום אינו יכול להפוך לסרטן או למחלה מסכנת חיים. הבעיות העיקריות הן הגירוד, ההתפשטות, הזיהום המשני, והמצוקה האסתטית/רגשית. אז קחו נשימה עמוקה, אבל אל תזניחו את הטיפול כשצריך.
אז זהו, הגענו לסוף המסע המרתק והמנוקד שלנו בעולם המולוסקום. אני מקווה שעכשיו אתם מרגישים חכמים יותר, רגועים יותר, ובעיקר – מצוידים בכל הכלים הדרושים כדי להתמודד עם הפולש הקטן הזה באומץ ובחיוך. זכרו, אתם לא לבד במערכה הזו, ויש המון דרכים יעילות להיפטר ממנו. אל תתנו לו לגרום לכם לאינסומניה או לחרדות מיותרות. המולוסקום הוא רק שלב קטן ובר חלוף בחיי הילדים שלנו. עם קצת ידע, קצת סבלנות, והרבה אהבה (ואולי גם איזה טיפול טוב), תוכלו לחזור לשגרה נקייה וחלקה. קדימה, לכו ותחזירו לעור את הכבוד האבוד שלו!