יאללה, בואו נדבר על משהו שמסתובב לכולנו איפשהו בראש, לפעמים בקול רם, לפעמים רק בלחישה. הרגש הזה. המשיכה הזו. השאלה הזו "רגע, מה אני מרגיש/ה כאן, ולמה בדיוק?". זה יכול להיות מסע מרתק, לפעמים קצת מבלבל, אבל תכלס? זה אחד הדברים הכי מעניינים לגלות על עצמנו. ובואו נהיה כנים, בעידן שבו הכל מוגדר ומתוייג, דווקא כאן יש מקום לנשום. אז במקום לשבור את הראש לבד מול מסך המחשב (או הטלפון, ברור), בואו נעשה בזה קצת סדר. נתעמק בפנים, נסתכל על הדברים מזוויות קצת שונות, ואולי בסוף הקריאה הזו תרגישו קצת יותר בשלים להבין מה קורה אצלכם בפנים. ואולי גם תגלו דברים שלא חשבתם עליהם בכלל. שווה, לא?
הרגש הזה בפנים: מה הסיפור שלו באמת?
רגע, רגע… מה זה בכלל ה'נטייה המינית' הזו?
טוב, אז בואו נתחיל מההתחלה הכי בסיסית שיש. כי לפעמים, לפני שנצלול לעומק, צריך פשוט להבין על מה אנחנו בכלל מדברים. נטייה מינית. מילה גדולה, שמרגישה לפעמים כמו תיק כבד. אבל בעצם? זה בסך הכל עוסק במי אנחנו מרגישים משיכה רומנטית, רגשית או מינית כלפיו. כן, פשוט ככה. וגם כאן, יש טוויסט. כי זה לא תמיד שחור ולבן.
לא רק "הומו, סטרייט, בי": הצבעים בקשת
במשך שנים, העולם היה די נוח עם כמה קטגוריות בודדות. כאילו, או שאתה זה, או שאתה ההוא. אבל החיים, כמו שאתם בטח כבר יודעים, הרבה יותר מעניינים. והרבה יותר צבעוניים. אז כן, יש סטרייטים (שנמשכים לבני המין השני, הכי קלאסי שיש). יש הומואים ולסביות (שנמשכים לבני מינם). ויש ביסקסואלים (שנמשכים לשני המינים). עד כאן, רוב האנשים מכירים.
אבל בואו נפתח את זה עוד קצת.
- פנסקסואלים: אנשים שנמשכים לבני אדם, בלי קשר למגדר או לזהות המגדרית שלהם. כאילו, הלב פשוט מגיב לאדם עצמו.
- אסקסואלים: אנשים שחווים מעט מאוד או בכלל לא משיכה מינית. חשוב להדגיש – זה לא אומר שהם לא יכולים להיות בקשרים רומנטיים או להרגיש אהבה, פשוט הפן המיני פחות (או לא) רלוונטי עבורם.
- דמיסקסואלים: אלו שחווים משיכה מינית רק אחרי שנוצר חיבור רגשי עמוק. כאילו, קודם נכיר את הנשמה, אחר כך נדבר על השאר.
- ועוד ועוד! כי האמת היא שיש מגוון אדיר של חוויות אנושיות.
העניין הוא, אין כאן מבחן "מי אתה באמת?" עם ציון עובר/נכשל. המטרה היא להבין מה נכון לך. מה מרגיש לך אמיתי.
למה זה כל כך מורכב? (ספוילר: זה לא אתה, זו הסביבה)
אם הייתם גדלים על אי בודד בלי אף אדם אחר שיגיד לכם מה "נורמלי" או מה "מקובל", יכול להיות שהשאלה הזו הייתה פשוטה הרבה יותר. הייתם פשוט מרגישים מה שאתם מרגישים. אבל אנחנו חיים בחברה. חברה שדחפה במשך שנים רבות מאוד לתוך תבניות צרות. "אתה בן? אתה אמור להימשך לבנות. את בת? את אמורה להימשך לבנים".
והלחץ הזה, החיצוני (מהמשפחה, מחברים, מהטלוויזיה) והפנימי (כי הפנמנו את המסרים האלה), הוא שיוצר הרבה מהבלבול. אנחנו מרגישים משהו אחד, אבל העולם אומר לנו שאנחנו "אמורים" להרגיש משהו אחר. ואז מתחיל הפינג-פונג המטורף בראש. "האם זה אמיתי?", "אולי אני מדמיין?", "זה בסדר להרגיש את זה?".
אז רגע לפני שאתם נכנסים לסחרור, קחו נשימה עמוקה. הבלבול הוא חלק מהעניין, והוא לרוב תוצר של מסרים חיצוניים, לא של "בעיה" אצלכם. זה מסע לגילוי עצמי, והוא לגמרי לגיטימי.
3 שאלות שיעזרו לך להתחיל לפצח את זה (בלי כאב ראש!)
אז איך מתחילים לעשות סדר בבלאגן? במקום לנסות להגדיר את עצמכם כבר עכשיו, בואו נסתכל על זה מכמה זוויות שונות. נטייה מינית היא לא רק דבר אחד. יש לה כמה ממדים שונים שמרכיבים את התמונה השלמה. בואו נפרק אותם לשלוש שאלות מפתח:
שאלה 1: מי גורם לך לדפיקות לב מטורפות? (משיכה)
זו אולי הזווית הכי אינטואיטיבית. למי אתה נמשך? כשאתה חושב על רומנטיקה, על אינטימיות, על דייטים, על מערכות יחסים – מי קופץ לך לראש? האם זה מישהו/י מהמין שלך? מהמין השני? גם וגם? אולי מישהו שהמגדר שלו פחות רלוונטי לך? וחשוב לא פחות: על מי אתה מרשה לעצמך לפנטז?
המשיכה יכולה להיות פיזית, רגשית, או שילוב של שתיהן. יכול להיות שאתה נמשך מינית למין אחד, אבל מרגיש קשר רגשי עמוק יותר עם המין השני. וזה בסדר גמור! אין כאן חוקים נוקשים. פשוט נסו לשים לב. למי העיניים בורחות? כשאתה רואה דמות בסרט או בסדרה, מי מעניין אותך יותר? מי גורם לך להרגיש "וואו"?
זה לא חייב להיות משהו דרמטי. לפעמים אלה רגעים קטנים, מחשבות חולפות. תנו להן מקום. אל תשפטו אותן. פשוט שימו לב.
שאלה 2: מה בא לך לעשות עם המידע הזה? (התנהגות)
טוב, משיכה זה דבר אחד. התנהגות זה דבר אחר לגמרי. אפשר להימשך למישהו, אבל לא לעשות עם זה כלום. אפשר גם לנהל מערכות יחסים או להתנסות עם אנשים שלא בהכרח מתאימים בדיוק למשיכה ה"תאורטית" שלכם. למה? כי החיים מורכבים! לחץ חברתי, פחד, סקרנות, אהבה שהתפתחה בלי קשר למגדר – יש מיליון סיבות.
ההתנהגות המינית או הרומנטית בפועל לא תמיד משקפת במדויק את הנטייה הפנימית. מישהו יכול להימשך לגברים, אבל להיות במערכת יחסים הטרוסקסואלית כל החיים (מסיבות שונות). מישהי יכולה להתנסות עם נשים מתוך סקרנות, למרות שהמשיכה העיקרית שלה היא לגברים. והפוך, כמובן.
אז כשאנחנו שואלים על התנהגות, זה לא רק "מה עשית עד עכשיו?", אלא גם "מה היית רוצה לעשות? עם מי היית רוצה להתנסות? איזה סוג קשרים מרגיש לך נכון?". זה יכול להיות כלי נוסף להבנה, אבל חשוב לזכור שזה לא הסיפור כולו.
שאלה 3: איך מרגיש לך לקרוא לעצמך? (זהות)
אחרי שקצת בדקתם את ענייני המשיכה וההתנהגות (הנוכחית או הרצויה), מגיע החלק של הזהות. איך אתם מרגישים עם תווית מסוימת? האם המילה "סטרייט" מרגישה לכם נכונה? האם "הומו" או "לסבית" מצלצל לכם אמיתי? אולי "ביסקסואל"? או אולי דווקא משהו אחר לחלוטין, כמו פנסקסואל או קווירי (מונח רחב שמתייחס לאנשים שהזהות המינית או המגדרית שלהם אינה סטרייטית או סיסג'נדרית)?
הזהות היא ההגדרה העצמית שלכם. זה לא משהו שמישהו אחר יכול להגיד לכם מהי. זה מה שאתם מרגישים בבטן כשאתם אומרים לעצמכם "אני X". יכול להיות שזה מרגיש לכם נוח, משחרר ומדויק. ויכול להיות ששום תווית לא מרגישה לכם מתאימה כרגע. וזה גם בסדר גמור!
לפעמים, לוקח זמן עד שהמשיכה, ההתנהגות והזהות מתיישבות זו עם זו. ולפעמים, הן פשוט לא מתיישבות במאה אחוז, וגם זה נורמלי. הזהות היא הבחירה שלך, איך אתה רוצה להגדיר (או לא להגדיר) את החוויה הפנימית שלך.
זה לא שחור ולבן, אולי יותר כמו ציור של פיקאסו?
אחת הטעויות הגדולות ביותר היא לחשוב על נטייה מינית כמשהו בינארי – או שאתה זה או שאתה זה. המציאות הרבה יותר מורכבת, עשירה וזורמת. כמו ציור מודרני, היא יכולה להיות מורכבת, לא תמיד סימטרית, ולפעמים משתנה ככל שאתה מסתכל עליה.
סולם קינזי: קצת מספרים לא מזיקים (אבל בקטע טוב)
פרופסור אלפרד קינזי היה חוקר מין שהבין כבר לפני עשרות שנים שהעולם לא רק סטרייטים והומואים. הוא יצר סולם שנע מ-0 (סטרייט לחלוטין) ל-6 (הומו/לסבית לחלוטין), עם מספרים באמצע שמייצגים משיכה והתנהגות בשני הכיוונים במינונים שונים (למשל, 1 – בעיקר סטרייט עם קצת נטייה למין השני, 3 – ביסקסואל במידה שווה, 5 – בעיקר הומוא/לסבי עם קצת נטייה למין הנגדי). ויש גם X לאלו שאין להם משיכה מינית בכלל (אסקסואלים).
הרעיון מאחורי הסולם הזה הוא להראות שזו סקאלה. שיש טווח רחב של חוויות. אתה לא חייב להיות בקצה אחד או בשני. אתה יכול להיות איפשהו באמצע, או אפילו לזוז על הסקאלה הזו לאורך החיים! כן, קראתם נכון.
פלואידיות? מה זה אומר לגבי?
אחד הדברים המעניינים (ולפעמים המבלבלים) ביותר הוא שהנטייה המינית יכולה להיות פלואידית, כלומר, זורמת ומשתנה לאורך החיים. מישהו/י שהגדירו את עצמם כסטרייטים במשך שנים, עשויים בגיל מאוחר יותר לגלות משיכה למין שלהם. מישהי שהייתה במערכות יחסים עם נשים, עשויה לגלות עניין גם בגברים. וכן הלאה.
זה לא בלבול, זו לא אופנה חולפת (אלא אם כן זה ממש קטע רגעי של סקרנות, וגם זה בסדר). לפעמים, עם שינויים בחיים, בהבנה העצמית, או סתם כי ככה זה, הרגשות שלנו והמשיכות שלנו יכולות להשתנות או להתפתח. וזה
ההבנה הזו יכולה להיות מאוד משחררת. זה מוריד את הלחץ "לקבוע" משהו ולהיצמד אליו לנצח. אתה יכול להיות איפה שאתה היום, ולדעת שיש לך מקום להשתנות מחר, אם זה מה שירגיש לך נכון.
7 מיתוסים מטופשים שכדאי לשלוח לחופשה
יאללה, בואו נעשה סדר בכמה רעיונות שכבר מזמן היו צריכים לפרוש לגמלאות, רצוי עם כרטיס בכיוון אחד לאי מרוחק.
- מיתוס 1: נטייה מינית זה "שלב". ובכן, לא. לרוב המוחלט של האנשים, זו תכונה יציבה יחסית (גם אם יש פלואידיות, זו לא "חולשה" או "ניסוי"). היא לא "שלב" שפשוט עוברים אותו כמו חצ'קונים בגיל ההתבגרות.
- מיתוס 2: אתה כזה בגלל טראומה/הורים/חברים. לא ולא. מדעית, אין שום הוכחה שנטייה מינית נגרמת על ידי גורמים סביבתיים או טראומות. הניסיונות "לתקן" או "לשנות" נטייה מינית לרוב גורמים נזק פסיכולוגי אדיר. תפסיקו לחפש אשמים, אין כאן עניין של אשמה.
- מיתוס 3: אם לא התנסית, אתה לא יכול לדעת. האמת? אפשר בהחלט לדעת מינית (וגם מגדרית) גם בלי שום התנסות פיזית. הרגשות, המחשבות והמשיכות הפנימיות הם המדד הכי טוב. התנסות יכולה לעזור לחזק את ההבנה, אבל היא לא תנאי הכרחי.
- מיתוס 4: אם אתה ביסקסואל, אתה פשוט "לא החלטי" או בדרך להיות הומו/לסבית. בולשיט. ביסקסואליות היא נטייה תקפה ולגיטימית בפני עצמה. זה לא "שלב מעבר" לשום דבר. אנשים ביסקסואלים נמשכים לשני המינים, וזה יכול להישאר כך כל החיים.
- מיתוס 5: אסקסואלים לא מרגישים אהבה או לא רוצים קשרים. ממש לא נכון. אסקסואליות נוגעת במשיכה מינית, לא ביכולת ליצור קשרים רגשיים, רומנטיים או להרגיש אהבה עמוקה. יש אסקסואלים בזוגיות, יש כאלה שלא, בדיוק כמו בכל קבוצה אחרת.
- מיתוס 6: זה משהו שצריך "לצאת מהארון" לגביו מיד. "יציאה מהארון" היא תהליך אישי, לגיטימי לגמרי, אבל לא חובה! אתה לא חייב לספר לאף אחד אם אתה לא מרגיש מוכן או שזה לא בטוח עבורך. התהליך הוא קודם כל עבורך, להכיר ולקבל את עצמך. מתי ואיך לספר לאחרים (או אם בכלל) זו החלטה שלך בלבד.
- מיתוס 7: יש דרך "נכונה" או "לא נכונה" לחוות את הנטייה שלך. הנטייה שלך היא החוויה שלך. אין מדריך למשתמש שאומר איך בדיוק זה צריך להרגיש או איך זה צריך להיראות מבחוץ. מה שמרגיש לך אמיתי ונכון – זה הדבר הנכון.
אז בפעם הבאה שאתם נתקלים באחד המיתוסים האלה? פשוט חייכו לעצמכם, ותדעו שהם כבר לא רלוונטיים. העולם התקדם (ושיחק קצת פינג-פונג עם המיתוסים האלה וניצח).
ואם אני עדיין מבולבל לגמרי? 3 צעדים ראשונים (קלילים)
אחרי כל זה, יכול להיות שאתם מרגישים פחות או יותר אותו דבר, או אולי אפילו יותר מבולבלים. וזה בסדר גמור! גילוי עצמי הוא לא תהליך לינארי עם כפתור הפעלה/כיבוי. קבלו שלושה רעיונות קלילים להתחיל איתם:
- תנו לעצמכם רשות להיות סקרנים. במקום לנסות "לקבוע" משהו, פשוט תהיו סקרנים לגבי הרגשות שלכם. שימו לב למי אתם נמשכים, מה מעניין אתכם. בלי שיפוטיות, בלי לחץ. פשוט התבוננות.
- קראו, שמעו, צפו. יש המון חומרים מעולים שם בחוץ – ספרים, סרטים, סדרות, פודקאסטים, עדויות אישיות של אנשים שחקרו את הזהות שלהם. לפעמים לשמוע סיפור של מישהו אחר, או לראות ייצוג על המסך, יכול לעזור לכם לשים את האצבע על מה שאתם מרגישים. גורומד עצמו הוא מקום נהדר להתחיל בו!
- דברו עם מישהו שאתם סומכים עליו. חבר טוב, בן משפחה קרוב (שאתם בטוחים שיקבלו אתכם), יועץ בית ספר, מטפל/ת. לשתף מישהו אחר בתהליך יכול להיות מאוד משחרר ומאיר. רק ודאו שזה אדם שמרגיש לכם בטוח לדבר איתו.
הכי חשוב: היו עדינים עם עצמכם. זה תהליך. הוא אישי. ואין לו לוח זמנים.
יש עוד כמוני? כן, ויש להם אחלה קהילות!
אחת התחושות הכי קשות בתוך בלבול כזה היא התחושה שאתה לבד בעולם. שאתה היחיד שמרגיש את זה. אז בואו נשים את זה על השולחן ובגדול: אתה לא לבד! לא רק שאתה לא לבד, יש מיליוני אנשים בעולם שחקרו, גילו, קיבלו או עדיין בתהליך של הבנה של הנטייה המינית שלהם. והרבה מאוד מהם חלק מקהילות תומכות ומדהימות.
בישראל ובעולם יש ארגונים, קבוצות תמיכה (אונליין ובמציאות), ומרכזים קהילתיים ללהט"ב (לסביות, הומואים, ביסקסואלים, טרנסג'נדרים וקוויריים). המקומות האלה הם לא רק לפעמים שאתה כבר "יודע" מי אתה. הם גם מקומות מצוינים להיות בהם כשאתה עדיין בודק, שואל, ופשוט רוצה לפגוש אנשים אחרים שמבינים את המורכבות הזו.
להיות חלק מקהילה יכול לתת תחושת שייכות, לקבל תמיכה, לשמוע סיפורים דומים לשלך (ולשמוע סיפורים שונים לגמרי!), ופשוט להרגיש שאתה לא אנומליה, אלא חלק ממגוון אנושי עשיר ומעניין.
שאלות שאתם בטח שואלים את עצמכם (והתשובות הכיפיות שלנו)
האם אני חייב/ת לשים על זה תווית?
ממש לא! תווית יכולה להיות כלי שימושי בשביל חלק מהאנשים – היא נותנת תחושת שייכות, מאפשרת תקשורת קלה יותר עם אחרים, ומסייעת בהבנה עצמית. אבל עבור אחרים, תווית יכולה להרגיש מגבילה או פשוט לא נכונה. אתה יכול להישאר ב"חקירה" לנצח, להשתמש במונחים רחבים יותר כמו "קווירי", או פשוט לחיות את החיים בלי להגדיר את הנטייה המינית שלך בשם ספציפי. זה לגמרי תלוי בך ומה מרגיש לך הכי נוח.
מה אם הנטייה שלי "משתנה"? האם זה אומר שמשהו לא בסדר איתי?
ממש לא! כפי שכבר הזכרנו, פלואידיות היא חלק נורמלי מהחוויה של הרבה אנשים. החיים משתנים, אנחנו משתנים, וזה הגיוני שהרגשות והמשיכות שלנו ישתנו איתנו. זה לא סימן לבלבול, חולשה, או "בעיה". זה פשוט אומר שאתה בן אדם. תן לעצמך מרחב להשתנות ולהתפתח.
האם חייבים "לדעת" את הנטייה המינית שלי כדי להיות מאושר/ת?
ממש לא! אושר לא תלוי בהגדרה המינית שלך. ההבנה העצמית יכולה לתרום לאושר (כי היא מורידה לחץ ומאפשרת לך לחיות באותנטיות), אבל אתה יכול להיות מאושר, לנהל קשרים בריאים וליהנות מהחיים גם כשאתה עדיין בחקירה או אם בחרת לא להגדיר את עצמך. המטרה היא להרגיש טוב עם עצמך, לא להחזיק בתעודת "נטייה מינית מוגדרת".
האם יש סיכוי שזה "יעבור לי"?
אם אתה מתכוון לשינוי פנימי אמיתי ברגשות ובמשיכות – כן, פלואידיות קיימת. אם אתה מתכוון ללחץ חיצוני או פנימי "לחזור להיות" משהו אחר – אז לא, ניסיונות כאלה לרוב רק פוגעים. הנטייה שלך היא חלק ממך. אתה לא צריך שזה "יעבור". אתה צריך למצוא דרך לחיות איתה בשלום, איך שלא תהיה.
מה לעשות אם אני מפחד/ת מהתגובה של אחרים?
פחד מתגובת הסביבה הוא לגיטימי ומובן לחלוטין, במיוחד בחברה שעדיין לא מקבלת את המגוון המלא של הזהויות. אין שום חובה לספר לאף אחד לפני שאתה מרגיש מוכן ובטוח. התמקד קודם כל בלעבוד על הקבלה העצמית שלך. ככל שתהיה יותר שלם עם מי שאתה, כך יהיה לך קל יותר (אם וכאשר תבחר) להתמודד עם תגובות חיצוניות. יש קהילות ויועצים שיכולים לתת תמיכה וכלים להתמודדות עם זה.
האם אני חייב/ת לצאת עם אנשים רק מהנטייה המינית שהגדרתי?
ממש לא! זכור את ההפרדה בין משיכה/זהות להתנהגות. אתה יכול להימשך לקבוצה מסוימת, להגדיר את עצמך בצורה מסוימת, אבל לנהל קשרים רומנטיים או מיניים עם מישהו/י שלא "מתאים" בדיוק להגדרה הזו, מסיבות רבות ושונות. החיים לא תמיד מסתדרים לפי קטגוריות מסודרות, וזה היופי שבדבר! התמקד בקשרים שמרגישים לך טוב ומכבדים אותך.
איך אני יכול/ה להיות בטוח/ה ב-100%?
החדשות הטובות: אתה לא חייב להיות בטוח/ה ב-100%! מעט מאוד דברים בחיים בטוחים ב-100%, וזה בסדר. מספיק שתרגיש בטוח/ה מספיק עם הבנה מסוימת של עצמך ברגע הנוכחי. עם הזמן והתנסויות (פנימיות או חיצוניות), ההבנה הזו יכולה להתחזק, להשתנות, או פשוט להישאר כהבנה חלקית – וכל אלה אופציות לגיטימיות לחלוטין. תן לעצמך ספייס לא לדעת הכל מיד.
אז זהו, הגענו לסוף המסע הקצר הזה בתוך עולם הנטייה המינית. ראינו שזה הרבה יותר רחב, מורכב וזורם ממה שלפעמים מלמדים אותנו. ראינו שאתה לא לבד בבלבול, ושזה חלק נורמלי (ולפעמים אפילו מרגש!) של גילוי עצמי. זכור שהתהליך הוא שלך, בקצב שלך, ובלי שיפוטיות. מה שאתה מרגיש בפנים – אמיתי, תקף, ולגיטימי. תן לעצמך מקום לנשום, לחקור, ולמצוא את הדרך שהכי נכונה ומשמחת עבורך. העולם הרבה יותר יפה ומעניין כשיש בו מקום לכל הצבעים והגוונים של החוויה האנושית. וכן, גם שלך.