כאבים עזים במותן שמקרינים למפשעה: האם זו אבן בכליה?

כאבים עזים במותן שמקריחים את השלווה (וחשד לאורח לא קרוא)? בואו נדבר על זה בכיף

אוקיי, בואו נשים את זה על השולחן. יש רגעים בחיים שבהם הגוף מחליט להזכיר לנו שהוא קיים, ובגדול. אחד הרגעים הפחות נעימים, בלשון המעטה, הוא כשפתאום מופיע כאב חד, מטריף, אי שם באזור המותן. לא כאב כזה של "איי, נתפס לי הגב". יותר בכיוון של "אלוהים אדירים, מה קורה פה?!". ולפעמים, לקינוח, הכאב הזה מטייל לו למטה, לכיוון המפשעה. אם אתם מכירים את התחושה הזו, או שמעתם עליה סיפורי אימה מחברים (ולמי אין חבר כזה?), אז אתם כנראה מתמודדים עם המועמד העיקרי: אבן בכליה או בשלפוחית השתן שמחליטה לצאת לטיול. זה נשמע כמו סרט אימה, נכון? אבל תכלס, עם קצת ידע והבנה, זה לא סוף העולם. בואו נצלול יחד לפינות האפלות (והפחות אפלות) של התופעה הזו, נבין למה זה קורה, מה אפשר לעשות בנידון, ולמה אתם ממש לא רוצים לפספס אף מילה במאמר הזה. אז קחו נשימה עמוקה (אם הכאב מאפשר) ובואו נתחיל במסע.

1. המותן, המפשעה והריקוד הלא נעים: למה זה כואב שם בדיוק?

אז למה הכאב מתחיל דווקא במותן וממשיך למפשעה? זה לא סתם גחמה של הגוף. יש פה היגיון אנטומי די ברור. הכליות יושבות להן בצדדים האחוריים של הבטן, מתחת לצלעות התחתונות. מהכליות יוצאות צינוריות דקות, כאלה שנקראות שופכנים, שמוליכות את השתן מהכליות לשלפוחית השתן (שיושבת לה עמוק באגן). כשאבן מחליטה לעזוב את הכליה ולהתחיל לרדת במורד השופכן הצרצר הזה, היא בעצם חוסמת אותו חלקית או לחלוטין. השופכן מנסה לדחוף אותה החוצה, ממש כמו שפחית מנסה לפלוט משהו שתקוע לה, וזה גורם להתכווצויות חזקות של השרירים בדופן השופכן. ההתכווצויות האלה, שמטרתן לקדם את האבן, הן מה שגורם לכאב העז והאופייני.

1.1. המסלול המסתורי של הכאב: מהמותן למטה?

עכשיו מגיע החלק המעניין – הקרנת הכאב. למה הוא יורד למפשעה? כי העצבים שמעצבבים את הכליה והשופכן חולקים חלק מהמסלולים שלהם עם העצבים שמעצבבים את אזור המפשעה, איברי המין החיצוניים והחלק הפנימי של הירך. כשהשופכן מתכווץ בטירוף, האותות העצביים מגיעים למוח ומפורשים ככאב שמגיע גם מאזורים אחרים לאורך מסלול העצבים המשותף הזה. זה כמו תקלה במערכת החיווט – המוח מקבל אות "כאב" ממקום מסוים, אבל מזהה את זה כאילו זה מגיע גם מנקודות נוספות על אותו קו חשמל.

בקיצור: כאב במותן = כנראה אבן בכליה. כאב שיורד למפשעה/אשכים/שפתיים/חלק פנימי של הירך = כנראה אבן בשופכן.

זה לא מדע טילים, רק אנטומיה שיכולה להיות קצת דרמטית לפעמים.

2. רגע, זה רק אבן? מה עוד יכול לגרום לכאב כזה?

נכון, אבן בכליה/שופכן היא החשודה המיידית מספר אחת כשיש כאב כזה קלאסי. אבל כמו בחיים, תמיד יש עוד כמה אופציות שצריך לקחת בחשבון. לא כדי להלחיץ, חלילה, אלא כדי שתהיו סופר-מתוחכמים. המומחים (שזה כאילו אני עכשיו) תמיד חושבים על דיפרנציאל אבחנתי, שזה השם המפוצץ לרשימת "מה עוד זה יכול להיות?".

• זיהום בדרכי השתן/כליה (פיילונפריטיס): זה יכול לגרום לכאב במותן, אבל לרוב מלווה גם בחום גבוה, צמרמורות, בחילות, הקאות, וכאב או צריבה בעת מתן שתן. האבן גורמת בעיקר לכאב, לא בהכרח לכל שאר הסימפטומים האלה.

• בעיות גב: נכון, כאבי גב תחתון זה נפוץ, אבל כאב מגב לרוב יחמיר בתנועה מסוימת או בשינוי תנוחה. הכאב של האבן הוא כאב "קוליקי" – בא בגלים, חזק בטירוף, ואין תנוחה אחת שתקל עליו. זה כאב שגורם לכם לקפוץ ולהתהפך מרוב סבל, לא סתם ל"תפוס" את הגב.

• בעיות גינקולוגיות/אורולוגיות אחרות: ציסטה שחלתית שהסתובבה, דלקת באשך, אנדומטריוזיס – כל אלה יכולים לגרום לכאב באזור האגן/מפשעה, אבל לרוב לא יתחילו מכאב עז במותן שמקרין למטה באותו אופן קלאסי של האבן.

• בעיות במערכת העיכול: דלקת תוספתן (אפנדיציטיס) במקרים נדירים או בעיות מעיים אחרות יכולות לחקות כאב כזה, אבל שוב, המיקום וסוג הכאב (הקוליקי) פחות אופייניים להן.

בסופו של יום, כשיש כאב כזה חד ופתאומי שמתחיל במותן ויורד למפשעה, הסיכויים הם לטובת האבן. אבל תמיד טוב לדעת שיש מועמדים נוספים בתור לפחות כדי להעריך את התמונה הכוללת.

3. מאיפה הגיע האורח הלא קרוא הזה? סיפור לידתה של אבן

אז איך בכלל נוצרת אבן כזאת מעצבנת? זה קצת כמו שנוצר קריסטל, רק במקום שנעים להסתכל עליו, זה משהו שממש לא נעים להרגיש. אבנים בכליות נוצרות כשיש ריכוז גבוה מדי של חומרים מסוימים בשתן, והנוזל לא מספיק כדי לדלל אותם. החומרים האלה יכולים להיות למשל: סידן, אוקסלט, חומצת שתן (אורית) או ציסטאין. כשהריכוז שלהם גבוה מדי, הם מתחילים להתגבש ולהתחבר לגבישים קטנים, ועם הזמן הגבישים האלה גדלים והופכים לאבן.

3.1. מי נמצא בקבוצת הסיכון למסיבת אבנים בכליות?

יש אנשים שיש להם נטייה גדולה יותר לפתח אבנים. למה? כי החיים לפעמים לא הוגנים. הנה כמה גורמים שיכולים להגדיל את הסיכון:

• היסטוריה משפחתית או אישית: אם כבר היתה לכם אבן בעבר, או אם יש במשפחה אנשים שסובלים מאבנים – הסיכון שלכם עולה פלאים. כנראה יש עניין גנטי קטן שמשפיע על הרכב השתן.

• התייבשות: זה אולי הגורם הכי שכיח וגם הכי קל לטיפול. לא שותים מספיק נוזלים? השתן שלכם מרוכז, והחומרים שיוצרים אבנים פשוט מתגבשים בקלות רבה יותר.

• תזונה מסוימת: צריכה גבוהה מדי של מלח, חלבון מהחי, או מזונות עשירים באוקסלט (כמו תרד, שוקולד, אגוזים, תה מסוים) יכולה להגדיל את הסיכון, תלוי גם בסוג האבן.

• מצבים רפואיים מסוימים: מחלות מעי דלקתיות, השמנת יתר, ניתוחים בריאטריים, סוגים מסוימים של זיהומים בדרכי השתן, וגם מצבים נדירים יותר שמשפיעים על רמות הסידן או חומצת השתן בדם.

• תרופות מסוימות: יש תרופות שיכולות להגדיל את הסיכון לאבנים כאפקט לוואי.

אז אם מצאתם את עצמכם ברשימה הזו, אל תיכנסו ללחץ. זה רק אומר שכדאי להיות קצת יותר מודעים, אולי לשים דגש על שתייה מרובה. נגיע לזה בסעיף המניעה, אל דאגה.

4. טוב, כואב לי בטירוף! מה עושים כשמגיעים לחדר מיון/מרפאה?

הכאב הזה כנראה ישלח אתכם למיון או למרפאה דחוף יותר מהר ממה שאתם אומרים "אורולוגיה". ושם, הצוות הרפואי יצטרך להבין מה קורה. הם לא יסתמכו רק על הסיפור הדרמטי שלכם (למרות שהוא בהחלט עוזר לאבחנה), אלא ישלחו אתכם לסדרת בדיקות.

4.1. המודיעין הרפואי: אילו בדיקות יגלו את האבן?

• בדיקת שתן: פשוטה, מהירה ויכולה לגלות נוכחות של דם (מיקרוסקופי או גלוי) בשתן, שזה די שכיח כששופכן מגורה על ידי אבן. לפעמים גם ימצאו גבישים או סימני זיהום.

• בדיקות דם: יעזרו להעריך תפקודי כליה, לבדוק אם יש זיהום (לויקוציטוזיס), ולפעמים לבדוק רמות של סידן או חומצת שתן.

• בדיקות הדמיה: אלה הכוכבים של המופע. הן אלה שבאמת יראו אם יש אבן, איפה היא יושבת, ומה גודלה.

  • אולטרסאונד: נחמד, קל לביצוע, בלי קרינה. מצוין לראות אבנים בכליה וגם לראות אם יש הרחבה של אגן הכליה והשופכן (הידרונפרוזיס) כתוצאה מהחסימה. פחות טוב לראות אבנים קטנות בתוך השופכן עצמו, במיוחד בחלקו התחתון.

  • CT (טומוגרפיה ממוחשבת): זה ה-Gold Standard. בלי חומר ניגוד (CT בטן אגן ללא חומר ניגוד), זה המבחן הכי מדויק לזהות כמעט את כל סוגי האבנים בכל מקום בדרכי השתן. הוא גם יכול לזהות בעיות אחרות שיכולות לחקות כאב של אבן. יש קרינה, אבל בדרך כלל התועלת עולה על הסיכון במקרה של כאב עז וחשד לאבן.

  • צילום רנטגן בטן (KUB): פעם היה בשימוש נרחב, היום פחות. יכול לזהות חלק מהאבנים (אלה שמכילות סידן), אבל הרבה אבנים לא נראות בו, והוא גם לא מראה את השופכן טוב. בקיצור, פחות אמין מה-CT.

אז אחרי הבירור, תדעו די בוודאות אם יש לכם אבן, איפה היא, ומה מצב הכליה שלכם.

5. אוקיי, אישרו שיש לי אבן. מה עושים עכשיו?

האבחנה ביד, הכאב (בתקווה) קצת התמתן אחרי שקיבלתם משככי כאבים חזקים. מה הלאה? הטיפול תלוי בכמה דברים: גודל האבן, המיקום שלה, סוג הכאב שלכם, האם יש סימני זיהום, ומה אתם מעדיפים (וכמובן, מה הרופא ממליץ). החדשות הטובות? ברוב המכריע של המקרים, אבנים קטנות עוברות לבד. החדשות הפחות טובות? "לבד" יכול להיות כאוב ולקחת זמן.

5.1. אבנים קטנות וסבלנות זה שם המשחק (לרוב)

אם האבן קטנה (בדרך כלל קטנה מ-5 מ"מ), במיוחד אם היא כבר התחילה לרדת לכיוון החלק התחתון של השופכן, הסיכוי שהיא תצא לבד עם השתן הוא די גבוה (מעל 80%). מה עושים בזמן הזה?

• משככי כאבים: זה הדבר הכי חשוב. הכאב של אבן יכול להיות בלתי נסבל. הרופא ייתן לכם מרשם למשככים חזקים יותר ממשככים רגילים בלי מרשם, לפעמים נגד דלקת (NSAIDs) ולפעמים אופיאטים, תלוי בחומרת הכאב ובמצבכם.

• שתייה מרובה: דוחפים נוזלים! הרבה מים! המטרה היא להגביר את ייצור השתן וכך "לשטוף" את האבן החוצה. זה לא מבטיח שהיא תצא מיד, אבל זה בהחלט עוזר.

• תרופות "מקלות": לפעמים הרופא ירשום תרופות כמו אלפא-בלוקרים (למשל טמסולוסין) שמטרתן להרפות את השרירים החלקים בשופכן ולעזור לאבן לעבור בקלות יחסית. זה לא עובד קסמים לכולם, אבל זה בהחלט יכול לשפר את הסיכויים ולזרז את התהליך.

בזמן הזה תצטרכו להיות במעקב, לפעמים לעשות בדיקות שתן נוספות או אפילו הדמיה חוזרת לוודא שהאבן אכן מתקדמת ולא נתקעה ומזיקה לכליה.

5.2. כשהאבן מסרבת להתפנות: הטיפולים הפולשניים יותר

מה קורה כשהאבן גדולה מדי (מעל 5-10 מ"מ), תקועה, גורמת לכאב בלתי נסבל שלא מגיב לטיפול, חוסמת את הכליה לחלוטין, או אם יש סימני זיהום? במקרים כאלה, לרוב יהיה צורך בהתערבות כדי לסלק את האבן.

יש כמה אופציות עיקריות:

• ריסוק אבנים באמצעות גלי הדף (ESWL – Extracorporeal Shock Wave Lithotripsy): נשמע כמו משהו מסרט מדע בדיוני, אבל זה די עדין (יחסית!). בשיטה הזו, משתמשים בגלי קול מיוחדים שמועברים דרך הגוף ומתמקדים באבן. הגלים מרסקים את האבן לחלקים קטנים יותר, בתקווה שהם יוכלו לצאת לבד עם השתן. הטיפול הזה יעיל בעיקר לאבנים קטנות-בינוניות בכליה או בחלק העליון של השופכן. הוא פחות יעיל לאבנים גדולות או אבנים בחלק התחתון של השופכן. זה טיפול ללא ניתוח, לרוב בהרדמה קלה או ללא הרדמה בכלל, ומאפשר חזרה מהירה לשגרה (אחרי שתעבירו עוד קצת כאב מהמעבר של החלקים המרוסקים!).

• אורטרוסקופיה (Ureteroscopy – URS): בשיטה הזו, מחדירים סיב אופטי דק וגמיש (אורטרוסקופ) דרך השופכה, דרך שלפוחית השתן ולתוך השופכן (או אפילו לכליה). מאתרים את האבן, ואז אפשר ללכוד אותה עם סלסלה קטנה או, יותר שכיח היום, לרסק אותה באמצעות לייזר. החלקים המרוסקים נאספים או נשטפים החוצה. זה ניתוח שנעשה בהרדמה מלאה או אזורית. היתרון הגדול הוא שזה טיפול עם שיעורי הצלחה גבוהים לטפל באבנים בכל מיקום בשופכן ובחלק מהאבנים בכליה. לרוב משאירים אחרי הניתוח סטנט (צינורית דקה) בשופכן למשך כמה ימים או שבועות כדי להקל על ההחלמה ולמנוע חסימה עקב בצקת או שאריות קטנות.

• נפרוסטוליטוטומיה מלעורית (PCNL – Percutaneous Nephrolithotomy): זה הניתוח הגדול יותר, המיועד לטיפול באבנים גדולות בכליה (מעל 2 ס"מ). בשיטה זו, עושים חתך קטן בגב ומחדירים מכשירים ישירות לתוך הכליה כדי לרסק את האבן ולשאוב את השאריות. זה ניתוח שנעשה בהרדמה מלאה ודורש אשפוז ארוך יותר. הוא שמור למקרים מורכבים יותר.

הרופא שלכם יעבור איתכם על האפשרויות וימליץ על הטיפול המתאים ביותר למצב הספציפי שלכם. זה תמיד עניין של איזון בין גודל האבן, המיקום, חומרת הסימפטומים, הסיכונים של הטיפול, והעדפות שלכם.

6. נמנעים מהאורח הלא קרוא הבא: טיפים למניעה

אחרי שעברתם את החוויה הלא נעימה הזו, הדבר הראשון שאתם רוצים זה שלא יקרה שוב. וברוב המקרים, אפשר בהחלט להוריד משמעותית את הסיכון לאבן נוספת! חלק מהמניעה הוא פשוט, חלק אחר דורש קצת יותר השקעה והבנה (לפעמים אפילו בדיקות שתן מורכבות יותר כדי לזהות בדיוק ממה עשויה האבן שלכם ולתת טיפול מותאם אישית).

6.1. שותים, שותים, שותים! (אבל לא סתם הכל)

הטיפ הכי חשוב, הכי יעיל, והכי פשוט (לכאורה) הוא לשתות מספיק נוזלים כדי שהשתן שלכם יהיה מדולל. כמה זה "מספיק"? המטרה היא לייצר לפחות 2-2.5 ליטר שתן ביממה. זה אומר שצריך לשתות משהו כמו 2.5-3 ליטר נוזלים ביום, אולי יותר אם חם או אם אתם מתאמנים. איך תדעו שהשתן שלכם מדולל? הצבע שלו אמור להיות שקוף או צהבהב מאוד בהיר. אם הוא כהה, אתם לא שותים מספיק.

מה לשתות? בעיקר מים! לימונדה (מלימון סחוט טבעי) גם יכולה לעזור, כי לימון מכיל ציטראט, חומר שעוזר למנוע התגבשות של אבני סידן. מיץ תפוחים או מיץ אשכוליות פחות מומלצים כי הם עלולים להגדיל את הסיכון לסוגים מסוימים של אבנים.

6.2. תזונה: לא עושים דרמות, עושים שינויים קטנים וחכמים

המלצות התזונה תלויות קצת בסוג האבן שהיתה לכם (אם ידעו לזהות), אבל יש כמה קווים מנחים כלליים:

• הפחתת מלח: נתרן גורם לכליות להפריש יותר סידן לשתן, וזה מגדיל את הסיכון לאבני סידן. אז נסו להפחית במזון מעובד, חטיפים מלוחים, ופשוט אל תגזימו עם המלח במטבח.

• צריכת סידן סבירה מהמזון: פרדוקס? לא בדיוק. חשוב לצרוך מספיק סידן (3 מנות חלב או תחליפים ביום) כי סידן נקשר לאוקסלט במערכת העיכול ומונע ממנו להגיע לכליות. אל תימנעו ממוצרי חלב, אלא אם הרופא המליץ ספציפית מסיבה אחרת. תוספי סידן, לעומת זאת, עלולים להגדיל את הסיכון לאבנים אצל חלק מהאנשים.

• הגבלת חלבון מהחי: בשר אדום, עוף ודגים (במיוחד בכמויות גדולות) יכולים להגדיל את החומציות של השתן ואת רמות חומצת השתן, מה שיכול להגדיל את הסיכון לאבני חומצת שתן וגם אבני סידן.

• אוקסלט: אם היתה לכם אבן סידן-אוקסלט (הסוג הנפוץ ביותר), לפעמים מומלץ להפחית במזונות עשירים באוקסלט. הרשימה ארוכה (תרד, עלי מנגולד, שוקולד, קקאו, אגוזים, שקדים, תה שחור, ריבס, בטטה), אבל לרוב לא צריך להימנע לחלוטין, רק לצרוך במתינות, ובמיוחד לא לאכול אותם לבד אלא כחלק מארוחה שמכילה גם סידן.

6.3. מניעה מותאמת אישית: כשצריך לצלול עמוק יותר

לאנשים שיש להם אבנים חוזרות ונשנות, או אבנים גדולות, או אבנים מסוג נדיר, לפעמים נדרש בירור מעמיק יותר. זה יכול לכלול איסוף שתן ל-24 שעות כדי לבדוק בדיוק אילו חומרים מופרשים בשתן שלכם ובאילו כמויות, ובדיקות דם נוספות. לפי התוצאות, לפעמים יש צורך בטיפול תרופתי ספציפי למניעה, למשל תרופות שמורידות הפרשת סידן לשתן, או כאלה שמגבירות הפרשת ציטראט, או תרופות לטיפול באבני חומצת שתן. זה כבר משהו שרק אורולוג או נפרולוג (מומחה כליות) יוכלו להנחות אתכם לגביו.

השורה התחתונה לגבי מניעה: שתו הרבה מים! זה הבסיס. כל השאר זה כבר בונוס בהתאם למצב האישי שלכם.

7. שאלות שכיחות שאף פעם לא העזתם לשאול (אבל בטח חשבתם עליהן)

בואו ננצל את הבמה הזו לכמה שאלות נפוצות שקשורות לחוויית האבן:

שאלה 1: האם אבן קטנה תמיד תצא לבד?

תשובה: לרוב כן, אבנים קטנות מ-5 מ"מ נוטות לצאת לבד ב-80%+ מהמקרים. אבל זה לא בטוח ב-100%, וגם אם היא יוצאת לבד, זה יכול לקחת ימים ואפילו שבועות, וזה לא בהכרח נטול כאבים.

שאלה 2: כמה זמן לוקח לאבן לצאת?

תשובה: אין לוח זמנים קבוע. זה יכול לקחת כמה שעות, כמה ימים, שבוע, שבועיים, ולפעמים גם יותר. זה תלוי בגודל האבן, המיקום שלה, כמה אתם שותים, ואנטומיה אישית. הכאב לרוב יהיה הכי חזק כשהאבן נעה בשופכן, ויכול לחלוף ברגע שהיא מגיעה לשלפוחית השתן (אז היא אמורה לצאת בקלות יחסית עם השתן).

שאלה 3: האם יש סיכון בלתי לצאת לאבן לבד?

תשובה: כן. אבן שנתקעת בשופכן עלולה לחסום את זרימת השתן מהכליה. אם החסימה נמשכת לאורך זמן, זה יכול לפגוע בתפקוד הכליה. אם בנוסף לחסימה מתפתח גם זיהום מאחורי האבן (בשופכן או בכליה), זה מצב חירום רפואי שעלול להיות מסכן חיים ודורש ניקוז מיידי.

שאלה 4: האם כדאי לשתות בירה כדי להוציא אבן?

תשובה: האמונה הרווחת הזו מבוססת על זה שבירה משתנת (גורמת לייצור שתן). אכן, הגברת ייצור שתן עוזרת, אבל אלכוהול גם מייבש, וצריכה מוגזמת של בירה לא בהכרח בריאה. מים פשוטים עושים את אותה עבודה (ואפילו טובה יותר) בלי החסרונות. אז אם אתם רוצים לשתות בירה, שתו בגלל שאתם אוהבים בירה, לא בגלל שיש לכם אבן.

שאלה 5: איך אני יודע שהאבן יצאה?

תשובה: לרוב תרגישו הקלה משמעותית או מוחלטת בכאב ברגע שהאבן עוברת את השופכן ומגיעה לשלפוחית. אם היא קטנה, ייתכן אפילו שלא תרגישו אותה יוצאת בשירותים. אם היא גדולה יותר, אתם עלולים להרגיש צריבה או כאב קל כשאתם משתינים כשהיא עוברת דרך השופכה. הדרך היחידה לוודא שהיא יצאה ושאין עוד חסימה היא לעשות בדיקת אולטרסאונד או הדמיה אחרת.

שאלה 6: האם אפשר "לשבור" אבן עם תרופות טבעיות או "ממסים"?

תשובה: יש כל מיני תרופות טבעיות או עממיות שמבטיחות "המסת אבנים". לרוב, אין הוכחה מדעית ליעילות שלהן, וגם אם הן עובדות במקרים ספציפיים מאוד, זה לא תחליף לייעוץ וטיפול רפואי. במקרים מסוימים של אבני חומצת שתן (סוג ספציפי ולא הכי נפוץ), ניתן לנסות להמיס אותן על ידי שינוי חומציות השתן באמצעות תרופות מסוימות, אבל זה תהליך רפואי מפוקח.

שאלה 7: מה הסיכוי שתהיה לי אבן נוספת בעתיד?

תשובה: לצערי, אם היתה לכם אבן אחת, הסיכוי שתהיה לכם אבן נוספת גבוה יחסית – כ-50% תוך 5-10 שנים אם לא נוקטים צעדי מניעה. לכן כל כך חשוב ליישם את הטיפים שדיברנו עליהם.

סיכום: אל תתנו לאבנים לבלבל אתכם

אז כן, כאב במותן שמקרין למפשעה זה אחד הדברים הפחות נעימים שיכולים לקרות לכם. לרוב מדובר באבן שיוצאת לטיול ברחבי מערכת השתן. הבשורה הטובה היא שרוב האבנים הקטנות יוצאות לבד עם קצת עזרה (שתייה ומשככי כאבים), ולאבנים גדולות או סוררות יש פתרונות טיפוליים יעילים ומגוונים. הדבר הכי חשוב הוא לא להתעלם מהכאב, לפנות לקבלת עזרה רפואית לאבחון וטיפול נכון, ולעשות את מירב המאמצים כדי למנוע את האבן הבאה. אז שתו הרבה, שימו לב לתזונה, ותקשיבו לגוף שלכם. והעיקר – שיהיה לכם שתן צלול וימים נטולי כאב!