אז אתם פה.
זה אומר שכנראה גם אתם נתקלתם בתופעה המוזרה הזו, שמעצבנת הורים ברחבי העולם מאז המצאת הבקבוק (ואולי גם קצת לפני, מי יודע). התינוק הקטן והחמוד שלכם, שמצד אחד מתוק כמו סוכר ומצד שני עם כוח רצון של מנכ"ל תאגיד ענק, החליט פתאום שהבקבוק הזה, הסמל האולטימטיבי לפשטות בהאכלה, הוא פשוט… לא בשבילו. הוא דוחף אותו, בוכה, מסתובב, כאילו הצעתם לו לאכול לימון שלם עם הקליפה. ואתם? נשארתם עם בקבוק ביד, קצת חלב חם שהתקרר כבר, והמון שאלות.
נשמע מוכר? יופי. אתם ממש, אבל ממש לא לבד. התופעה הזו, שבה תינוק יונק מסרב לקבל בקבוק, או תינוק שאכל בקבוק עד עכשיו פתאום החליט לשבות רעב ממנו, היא אחת התעלומות היותר נפוצות והמתסכלות בחיי ההורות המוקדמת. אבל היי, בואו ננשום עמוק.
יש סיבות לדבר הזה. ולא, זו לא מזימה אישית של התינוק שלכם נגדכם (למרות שלפעמים זה מרגיש בדיוק ככה). יש פתרונות. חלקם קלים, חלקם דורשים קצת יצירתיות והתמדה, ואפילו קצת הומור שחור עצמי (כי מה נשאר לנו?). אז אם אתם רוצים לדעת למה זה קורה, איך לגרום לו לפחות לשקול את האפשרות, ומתי באמת צריך להתחיל להתייעץ, אתם במקום הנכון. תתכוננו, כי הולכים לצלול עמוק, אבל בכיף ובלי דרמה מיותרת. בואו נתחיל לפצח את הקוד, בלי לשבור כלים (או בקבוקים!).
הבקבוק שוב נדחה? למה זה קורה ומה לעשות עכשיו (רמז: זה לא אשמתכם!)
למה דווקא לי זה קורה? סודות הסרבנות נחשפים (בלי תיאוריות קונספירציה)
אוקיי, אז לפני שנתחיל לזרוק פתרונות לאוויר כמו קונפטי, בואו נבין רגע מה לעזאזל קורה פה. למה תינוק, יצור שכל מה שהוא רוצה זה לאכול ולישון, פתאום מסרב לכלי שמטרתו המרכזית היא להעביר לו אוכל? יש לזה כמה סיבות עיקריות, והן בדרך כלל הגיוניות לחלוטין מנקודת המבט הקטנטנה שלו.
1. החשודים המיידיים: פטמות, זרימה וטמפרטורה (הם לא בררנים, הם פשוט יודעים מה הם רוצים!)
תחשבו על זה לרגע: התינוק רגיל למשהו ספציפי. אם יונק, הוא רגיל למרקם מסוים, לצורה מסוימת, לזרימה מסוימת שמשתנה תוך כדי האכלה. פתאום דוחפים לו משהו מסיליקון או לטקס. עם חור אחד, או כמה, אבל קבועים. והחלב? אוי, הטמפרטורה של החלב בבקבוק יכולה להיות סיפור שלם.
פטמות שונות הן… שונות. יש ארוכות, קצרות, רחבות, צרות, כאלה שמזכירות יותר (או פחות) פטמה טבעית. זרימת החלב היא עולם ומלואו. יש זרימה איטית, בינונית, מהירה. תינוק שרגיל לזרימה מהירה מהשד עלול להתעצבן מזרימה איטית מבקבוק (מי לא היה מתעצבן?). ולהפך, מי שרגיל לזרימה רגועה עלול להיחנק מזרימה מהירה.
והטמפרטורה? אוי, הטמפרטורה! מיליון ויכוחים על כמה חם צריך להיות. האמת? זה לא מדע מדויק, ומה שחשוב זה מה שהתינוק שלכם אוהב. לפעמים טיפה יותר חם, לפעמים טיפה פחות. נסו לשחק עם זה קצת. זה לא בישול גורמה, רק עניין של נוחות.
2. ההרגשה שונה? בטח, אבל זה לא גזר דין (הוא רגיל לפוזיציה מנחמת)
האכלה מבקבוק היא פשוט… שונה. אין את החום הישיר של העור של אמא, אין את הריח המוכר, אין את הפוזיציה הקבועה והמנחמת שהוא רגיל אליה מההנקה או אפילו מהאכלה קודמת מבקבוק אם הפסקתם או שיניתם משהו. לפעמים הסרבנות נובעת פשוט מזה שהוא לא מרגיש "בבית" עם הבקבוק.
יש גם את העניין של התאמצות. בהנקה, לפעמים צריך לעבוד קשה כדי להוציא את החלב, לפעמים פחות. מבקבוק, בהתאם לזרימה, זה יכול להיות קל מדי (לפעמים תינוקות מעדיפים להתאמץ קצת) או קשה מדי. שינוי ברמת המאמץ יכול להיות גורם לסרבנות.
3. עניין של טיימינג? כנראה שכן (רעב מדי? עייף מדי? הכל משנה!)
מתי אתם מציעים את הבקבוק? רגע לפני שהתינוק מורעב לגמרי ובוכה בטירוף? לא רעיון טוב. תינוק שכבר נמצא במצב של רעב קיצוני הוא בדרך כלל לחוץ ועצבני, ואין לו סבלנות להתמודד עם שינויים או משהו חדש. נסו להציע את הבקבוק כשהוא קצת רעב, אבל עדיין במצב רוח טוב.
גם עייפות משחקת תפקיד. תינוק עייף מאוד עלול להיות פחות פתוח לניסיונות חדשים. מצד שני, לפעמים דווקא כשהם מנומנמים או "בין לבין" (ערים אבל לא לגמרי), הם פחות ערניים ל"סכנה" שבבקבוק ויכולים לקבל אותו ביתר קלות. כן, זה קצת משחק של ניחושים, אבל ככה זה עם תינוקות, לא?
4. הו, המרדנות הקטנה: פסיכולוגיה של סרבנות בגיל ינקות (הם בודקים אותנו, תמיד!)
לפעמים, וזה אולי הכי מתסכל, זה פשוט עניין של… שליטה. או ליתר דיוק, העדר שליטה והתמודדות עם שינוי. תינוקות בגילאים מסוימים (בדרך כלל סביב 3-4 חודשים, אבל לא רק) עוברים כל מיני קפיצות התפתחותיות. הם נהיים מודעים יותר לסביבה, וגם לעצמם. לפעמים סרבנות היא פשוט דרך להגיד "היי, משהו השתנה ואני לא בטוח שאני אוהב את זה!"
אם הלחץ שלכם עולה כשהוא מסרב (וזה טבעי לחלוטין!), התינוק מרגיש את זה. הוא קולט את האנרגיה. לפעמים, הלחץ שלנו רק מגביר את הסרבנות שלו. זה מעגל קסמים שצריך לשבור. זוכרים את הכלל: הם מרגישים הכל!
שאלות ותשובות מהשטח (כי אין שאלה טיפשית כשמדובר בחלב ובקבוקים):
ש: התינוק שלי יונק בלעדית, ומנסים לתת בקבוק בפעם הראשונה. זה קשה במיוחד?
ת: כן, לפעמים זה קשה יותר. הוא רגיל רק לשד, וזה שינוי גדול עבורו. תהיו סבלניים, זה אפשרי בהחלט.
ש: כמה זמן כדאי לנסות לתת בקבוק לפני שמוותרים לניסיון הזה?
ת: לא יותר מדי זמן בכל פעם. כמה דקות של ניסיון רגוע זה מספיק. אל תהפכו את זה למאבק שנמשך רבע שעה. אם הוא מסרב, הפסיקו ונסו שוב מאוחר יותר או בדרך אחרת.
ש: האם זה אומר שהתינוק שלי לא אוהב אותי אם הוא מסרב לקחת בקבוק ממני?
ת: בשום פנים ואופן לא! זה קשור לנוחות, הרגל, ושליטה – לא לאהבה. הוא פשוט רגיל למשהו אחר כשהוא איתכם, או מרגיש את הלחץ שלכם יותר.
ש: יש בקבוק "קסם" שפותר את הבעיה?
ת: לצערנו, לא. היופי (והקושי) הוא שכל תינוק שונה. בקבוק אחד יכול לעבוד פלאים אצל תינוק אחד ולהידחות לחלוטין אצל אחר. זה עניין של ניסוי וטעייה.
ש: האם כדאי לערבב חלב שאוב עם פורמולה בבקבוק?
ת: בדרך כלל אין בעיה לעשות את זה מבחינה בריאותית, אבל מבחינת טעם זה יכול לפעמים להשפיע. אם התינוק מסרב לבקבוק עם סוג חלב אחד, אפשר לנסות רק חלב שאוב או רק פורמולה כדי לראות אם זה משנה משהו.
מתחילים ברגל ימין: הכנה מנטלית (שלכם!) ופיזית (של התינוק!) – כי ניסיון ראשון מוצלח שווה זהב!
לפני שאתם רצים לנסות שוב ושוב, בואו ניקח צעד אחורה. ההכנה חשובה לא פחות מהניסיון עצמו. הכנה פיזית של התינוק והכנה מנטלית (ורגשית) שלכם.
הבקבוק המושלם? יש חיה כזו? (רמז: זה סובייקטיבי כמו טעם במוזיקה)
כשתסתכלו על המדפים בחנות, תגלו שיש יותר סוגי בקבוקים ופטמות מכוכבים בשביל החלב. וזה בדיוק העניין. אין "הבקבוק הכי טוב בעולם". יש את הבקבוק שהתינוק שלכם יקבל. וזה יכול להיות דווקא הזול והפשוט ביותר.
נסו להתחיל עם סוגים שונים. שימו לב לצורת הפטמה (רחבה, צרה, ישרה, זוויתית), לחומר (סיליקון זה הרוב, אבל יש גם לטקס למי שמעדיף – אם אין אלרגיות), ולקצב הזרימה. לרוב מתחילים עם קצב זרימה איטי (שלב 0 או 1), במיוחד אם התינוק יונק.
חלב, אבל בסטייל אחר: עניין של טעם (ובעיקר טמפרטורה)
אז דיברנו על הטמפרטורה. היא קריטית. חלב אם שיוצא מהשד הוא בטמפרטורת הגוף. חלב בבקבוק יכול להיות קר מדי, חם מדי, או בדיוק בטמפרטורה הנכונה עבור התינוק הספציפי שלכם. נסו לחמם אותו לטמפרטורת החדר, קצת מעל, או קצת פחות. זה ניסוי. והפורמולה? גם לה יש טעם וריח שונים מחלב אם. אם התינוק מסרב לפורמולה, ועדיין לא טעם אותה, יכול להיות שזה קשור לטעם עצמו. נסו להכיר לו אותה בהדרגה.
שעת האכלה: מתי הכי כדאי לנסות? (טיפ: לא כשהוא צורח מרעב!)
הזמן הנכון לנסות להציע בקבוק הוא כשהתינוק לא מורעב לגמרי. כשהוא רגוע, שמח, אולי קצת סקרן. אחרי שהתעורר משנת צהריים, או כשהוא ערני ונינוח. אם הוא יונק, נסו להציע לו בקבוק לא מיד אחרי שהתעורר ואתם יודעים שהוא אמור לאכול, אלא אולי חצי שעה-שעה לפני, כשהוא מתחיל להיות רעב אבל לא במצוקה. או אפילו תוך כדי הנקה – להחליף לשניה את השד בבקבוק (בזהירות ובלי להלחיץ!).
7 דרכים סודיות (ושתיים בונוס!) לנצח את הסרבנות (או לפחות להגיע להפסקת אש)
אוקיי, עכשיו מגיעים לעיקר. איך לגרום ליצור הקטן הזה להבין שהבקבוק הוא לא האויב? הנה כמה טכניקות שעבדו עבור הורים רבים (ובטח יעבדו גם עבורכם, או לפחות חלקן!):
1. הפתעה! זה לא אתם שיאכילו (סוכן חשאי: אבא, סבתא, דודה, שכן נחמד…)
זו אולי אחת השיטות היעילות ביותר, במיוחד אם התינוק יונק. תינוקות מקשרים את האמא (ואת הריח שלה, הקרבה שלה) באופן אוטומטי להנקה. כשאבא, סבתא, דודה או אפילו שכן חביב מציעים את הבקבוק, אין את ה"הסחת דעת" הזו של ציפייה לשד. חשוב שהמאכיל החלופי יהיה רגוע ונינוח, ושלא תהיו בסביבה (כן, קחו לעצמכם רגע מנוחה!). לפעמים עצם השינוי באדם שמאכיל פותר את הבעיה כמעט מיד.
2. שינוי אווירה: רק לא הכיסא הרגיל! (הכירו את הפוזיציה החדשה שלכם)
אם אתם תמיד מאכילים באותו כיסא, באותה תנוחה, באותה פינה בבית – נסו לשנות. לכו לחדר אחר, שבו על הספה בצורה אחרת, לכו קצת תוך כדי האכלה. נסו להאכיל בעמידה, בהליכה, בישיבה על הרצפה. לפעמים שינוי קל בסביבה או בתנוחה מפתיע את התינוק לטובה ומוריד ממנו את הלחץ שהיה מקושר קודם לכן לבקבוק.
3. תפוס אותו כשהוא חולם (כמעט): הזדמנות פז (כן, להאכיל תוך כדי נמנום!)
הרגע הזה שבו התינוק בדיוק נרדם, או בדיוק מתעורר, והוא קצת מנומנם ולא ערני לגמרי – זה יכול להיות זמן מושלם לנסות להציע את הבקבוק. כשהם לא לחלוטין בשליטה או במודעות מלאה לסביבה, ההתנגדות שלהם יכולה להיות נמוכה יותר. זה דורש קצת עיתוי מוצלח, אבל כדאי לנסות. כמובן, בזהירות שלא ייחנק!
4. חימום קל? לא מה שחשבתם! (טיפ מוזר שעובד)
לפעמים זה לא רק החלב. לפעמים הפטמה עצמה קרה או בטמפרטורה לא נעימה. נסו לטבול את קצה הפטמה במים חמים (או אפילו בחלב חם עצמו) ממש לפני שאתם מציעים אותה לתינוק. הפטמה החמה יותר יכולה להרגיש נעימה ומוכרת יותר ולהקל על הקבלה הראשונית.
5. משחק ההאכלה הגדול: כיף לפני הכל (להפוך את האויב לחבר!)
אל תהפכו את הבקבוק למקור סטרס. הפכו אותו לחלק ממשחק. תנו לתינוק להחזיק את הבקבוק הריק או המלא קצת בעצמו (בהשגחה כמובן), לשחק עם הפטמה (נקייה!), להכיר את האובייקט הזה כחלק מהסביבה שלו, ולא כמשהו שדוחפים לו בכוח. צחקו איתו, דברו ברוגע, שהאווירה סביב הבקבוק תהיה חיובית וקלילה.
6. לא בכוח, בעקביות: מנטרה להורים מיואשים (כן, צריך לנסות שוב ושוב, אבל ברוגע)
אם התינוק מסרב, אל תכריחו אותו. הסרבנות רק תגבר. הפסיקו לניסיון הנוכחי ונסו שוב בעוד שעה, שעתיים, או אפילו למחרת. אבל כן, צריך להיות עקביים. לנסות שוב ושוב, בזמנים שונים, בשיטות שונות. ההתמדה, בשילוב עם רוגע וסבלנות (המון סבלנות!), היא המפתח. כל ניסיון כושל מלמד אתכם משהו חדש על מה לא עובד, ומקרב אתכם למה שיעבוד.
7. אל תוותרו על הניסוי והתהייה: שוק הבקבוקים גדול משחשבתם (כי אולי הבקבוק הבא הוא ה-אחד)
אם ניסיתם בקבוק אחד וזה לא עבד, אל תגידו נואש. נסו סוג אחר. צורה אחרת של פטמה. קצב זרימה אחר. לפעמים זה שינוי קטן בפטמה שעושה את כל ההבדל. זכרו, כל תינוק וההעדפה שלו. מה שעבד לתינוק של החברה לא בהכרח יעבוד אצלכם. שווה להשקיע בקניית 2-3 סוגי בקבוקים שונים ולראות מה קורה.
+1: הכירו את הבקבוק לאט לאט (לא חייבים להתחיל בהאכלה מלאה)
לא חייבים להתחיל מיד עם בקבוק מלא בחלב. נסו פשוט לתת לו לשחק עם הפטמה של בקבוק ריק. נסו להכניס לו את הפטמה לפה בלי חלב בכלל, רק כדי שיתרגל לתחושה. טפטפו טיפה חלב על השפתיים או על הפטמה עצמה. המטרה היא לגרום לו לקשר את הבקבוק עם משהו נעים ולא מאיים, עוד לפני שהוא אמור לאכול ממנו ארוחה מלאה.
+2: הבקבוק כהשלמה, לא כתחרות (במיוחד אם יונק)
אם התינוק יונק, נסו לא להפוך את הבקבוק למתחרה של השד. הציעו אותו כהשלמה, כדרך אחרת לקבל אוכל, לא כתחליף מיידי. לפעמים נסו לתת לו לינוק כמה דקות ואז להחליף לבקבוק (כן, זה דורש זריזות!). או לתת בקבוק אחרי הנקה קצרה, כשהוא כבר לא מורעב לגמרי. זה עוזר לו להבין שהבקבוק גם יכול לספק לו אוכל, בלי הלחץ של ארוחה מלאה רק ממנו.
עוד כמה שאלות ותשובות חשובות (כי תמיד יש עוד מה לשאול):
ש: מה לעשות אם התינוק מסרב רק מאימא, אבל מקבל בקבוק ממישהו אחר?
ת: זה קלאסי! התינוק מקשר אותך להנקה. תני למישהו אחר להאכיל אותו מבקבוק, ואת אל תהיי בחדר. זה לא אישי נגדך, זו רק אסוציאציה טבעית שלו.
ש: מתי כדאי לשקול ייעוץ מקצועי (רופא, יועצת הנקה/האכלה)?
ת: אם התינוק לא עולה במשקל כמו שצריך, אם הוא נראה מיובש, אם הסרבנות מלווה בסימנים אחרים (כמו פליטות מרובות, כאבי בטן נראים לעין, חוסר שקט כללי), או אם פשוט ניסיתם הכל ואתם נואשים ולחוצים מאוד. לפעמים מבט חיצוני מקצועי עושה פלאים.
ש: האם יש גיל מסוים שבו סרבנות בקבוק נפוצה יותר?
ת: סביב גיל 3-4 חודשים זה נפוץ למדי, כחלק מקפיצות התפתחותיות ומודעות גוברת. אבל זה יכול לקרות בכל גיל ינקות.
ש: האם סרבנות בקבוק קשורה לבעיות רפואיות אחרות?
ת: לרוב לא, אבל במקרים מסוימים זה יכול להיות קשור לריפלוקס, קשיי בליעה, אלרגיות או אי סבילות לחלבון. אם יש סימנים אחרים שמדאיגים אתכם, התייעצו עם רופא.
ש: כמה זמן בדרך כלל לוקח לפתור בעיה כזו?
ת: אין לזה לוח זמנים. אצל חלק זה נפתר תוך יום-יומיים של ניסיונות עקביים ורגועים בשיטות שונות. אצל אחרים זה יכול לקחת שבוע או שבועיים. תהיו סבלניים ואל תתייאשו מהר מדי.
ש: האם כדאי "להרעיב" את התינוק קצת לפני שמציעים בקבוק?
ת: לא! אף פעם אל תרעיבו תינוק בכוונה. נסו להציע את הבקבוק כשהוא קצת רעב, לא כשהוא במצוקת רעב. רעב קיצוני רק יגביר את הסטרס ואת הסרבנות.
רגע, מתי בכלל כדאי לדאוג? סימני אזהרה (קלילים!) ומתי לפנות לעזרה
כמו שאמרנו, סרבנות בקבוק היא נפוצה ולרוב לא סימן לבעיה רצינית. אבל כן חשוב להיות ערניים לכמה דברים:
-
חוסר עלייה מספקת במשקל: זה הסימן החשוב ביותר. אם התינוק לא עולה במשקל לפי העקומות, זה דורש בדיקה רפואית מיידית.
-
מספר חיתולים רטובים/מלוכלכים יורד: סימן להתייבשות אפשרית. תינוק שאוכל מספיק צריך להרטיב 6-8 חיתולים ביום ולעשות מספר קקי בהתאם לגילו (פחות ככל שגדול יותר).
-
אפתיה או חוסר אנרגיה: תינוק שלא אוכל מספיק יהיה חלש, פחות פעיל, פחות ערני מהרגיל. זה סימן שמחייב בדיקה.
-
סימנים נוספים מדאיגים: פליטות קיצוניות, הקאות מרובות, בכי בלתי פוסק שמלווה את ההאכלה, קשתות בגב בזמן ניסיון האכלה – כל אלה יכולים להצביע על בעיה כמו ריפלוקס או אלרגיה שדורשת אבחון וטיפול.
אם אתם רואים אחד או יותר מהסימנים האלה, או אם אתם פשוט מודאגים מאוד ולא מצליחים להתמודד עם הסרבנות, אל תהססו לפנות לרופא הילדים או ליועצת הנקה/האכלה מוסמכת. לפעמים שיחת ייעוץ קצרה או בדיקה פשוטה יכולות לתת לכם שקט נפשי או את הכלים המתאימים להתמודדות.
אז מה למדנו? סיכום קצרצר (ומעודד!)
בואו נסכם את זה בצורה הכי פשוטה שיש:
סרבנות בקבוק היא תופעה נפוצה.
היא כמעט תמיד לא סימן לבעיה רצינית (אלא אם מופיעים סימני אזהרה).
יש לה סיבות רבות, לרוב פשוטות (קשורות לפטמה, זרימה, טמפרטורה, הרגל, או סתם עניין של טיימינג או שינוי).
יש המון שיטות וטריקים לנסות, ואתם צריכים למצוא מה שעובד ספציפית לתינוק שלכם (סבלנות, ניסוי וטעייה!).
הכי חשוב: תהיו רגועים! הלחץ שלכם משפיע. נסו גישות שונות, תנו לאחרים לנסות, ושמרו על אווירה חיובית וקלילה סביב האכלה.
זכרו שאתם ההורים הכי טובים שיש לתינוק שלכם, ואתם עושים עבודה נהדרת. סרבנות בקבוק היא רק עוד אתגר קטן בדרך המרתקת של ההורות. עם קצת הבנה, סבלנות, והרבה אהבה (וכמה בקבוקים שונים), תמצאו בסוף את הדרך הנכונה עבורכם. בהצלחה!