פקק שעווה באוזן איך מוציאים בבית במהירות ובקלות?

אוקיי, בואו נדבר רגע על משהו שכל אחד מכם כנראה חווה או יחווה מתישהו בחיים. התחושה המבאסת הזאת. לוקחים נשימה עמוקה, מנסים לבלוע רוק, אולי אפילו לקפוץ קצת על רגל אחת כמו ילדים בני שלוש. וכלום! האוזן פשוט סתומה. כמו פקק תנועה בדרך לעבודה ביום ראשון בבוקר, רק בפנים. עמוק בפנים. התחושה הזו של להיות חצי עולם. שמיעה כמו אחרי צלילה עמוקה בבריכה, רק בלי הכיף והמים הכחולים. זה יכול להיות מעצבן ברמות, לפגוע בריכוז, להרוס שיחה. ולפעמים, גם לכאוב קצת. או הרבה. אנחנו הולכים לצלול יחד לתוך עולם השעווה המסתורי הזה. להבין למה זה קורה בכלל. ומעל לכל – איך, אבל איך! מוציאים את הפקק הזה לבד, בבית, כמו מקצוענים אמיתיים, בלי לעשות נזק. בלי לשבור את האוזן, ובעיקר, בלי לחפש את התשובה הבאה בגוגל. מוכנים לשמוע הכל? מעולה, יאללה בלאגן.

פקק באוזן: איך להוציא אותו בעצמך (בלי לעשות שטויות)?

שעוות אוזניים: החבר המוזר הזה שלנו

בואו נתחיל מהבסיס.

לפני שמוציאים משהו, צריך להבין מהו.

שעוות אוזניים, או בשמה הלועזי המגניב יותר, צרומן (Cerumen), זה לא סתם לכלוך. ממש לא.

זה חומר טבעי לחלוטין.

בלוטות מיוחדות בתעלת האוזן החיצונית מייצרות אותו.

זה מין שילוב של הפרשות הבלוטות האלה, תאי עור מתים, שיער קטן ואפילו קצת אבק מבחוץ. קוקטייל מרענן, אה?

למה בכלל צריך את הדבר הזה?

שאלה מצוינת.

כי לשעווה הזאת יש תפקיד סופר חשוב.

היא המחסום הטבעי של האוזן שלנו.

תחשבו עליה כמו על שומר סף.

היא לוכדת אבק.

חיידקים.

פטריות.

חרקים קטנים תועים (כן, גם זה קורה).

היא מונעת מהם להגיע עמוק יותר, לאוזן התיכונה והפנימית העדינות.

בנוסף, יש לה תכונות אנטי-בקטריאליות ואנטי-פטרייתיות.

היא גם שומרת על העור של תעלת האוזן מלחות יתר או יובש.

בקיצור, היא שם בשבילנו. שומרת ומגנה.

בדרך כלל, האוזן מתנקה מעצמה בצורה גאונית.

כשאנחנו מדברים, לועסים או מזיזים את הלסת, השעווה נעה לאט לאט החוצה.

היא מתייבשת ונושרת בלי שנרגיש. כמו פטנט מדהים של הטבע.

אז למה בכל זאת נסתם? סיפור הפקק המפורסם

אם האוזן יודעת לנקות את עצמה, למה לעזאזל נסתם לנו?

אה, פה נכנסים לתמונה כמה גורמים. חלקם אנחנו אשמים בהם לגמרי. חלקם פחות.

האויב הגדול ביותר: המקלון עם הצמר גפן

כן כן, אתם יודעים על מה אני מדבר.

המקלונים האלה שכולם מרגישים חובה לדחוף עמוק עמוק לתוך האוזן.

מצטער לנפץ לכם אשליה של שנים.

זה הדבר הכי גרוע שאפשר לעשות.

במקום להוציא את השעווה, אתם בדרך כלל דוחפים אותה פנימה. עמוק יותר.

לכיוון עור התוף.

במקום שהיא תנוע החוצה באופן טבעי, אתם הופכים אותה לגוש דחוס.

לפקק אמיתי.

חוץ מזה, אתם יכולים לשרוט את תעלת האוזן העדינה.

לגרום לזיהום.

ובמקרים קיצוניים (אל תדאגו, פחות שכיח, אבל קורה!) – לנקב את עור התוף. ואת זה ממש לא רוצים.

אז בבקשה.

שימו את המקלונים האלה בצד.

הם מיועדים לניקוי החלק החיצוני של האוזן בלבד. לא התעלה הפנימית.

גורמים נוספים להיווצרות פקק

לא רק מקלוני אוזניים אשמים.

יש אנשים שמייצרים יותר שעווה מטבעם.

יש אנשים שהשעווה שלהם יבשה ודביקה יותר.

תעלות אוזניים צרות או מפותלות יכולות להקשות על התנועה הטבעית של השעווה החוצה.

שימוש באטמי אוזניים או אוזניות קטנות (אינסרט) באופן קבוע יכול לדחוס את השעווה פנימה.

גם התבגרות משפיעה – עם הגיל השעווה נוטה להיות יבשה יותר.

בקיצור, מגוון סיבות שיכולות לגרום לשעווה להיתקע ולהפוך לפקק טורדני.

רגע לפני שמתחילים במסע: מתי אסור בשום אופן לנסות לבד?

חשוב מאד! לא כל מצב של אוזן סתומה מתאים לטיפול ביתי.

יש מקרים שבהם חייבים, אבל חייבים, ללכת לרופא.

סימני אזהרה שאסור להתעלם מהם:

• כאב חזק באוזן: אם כואב לכם מאד, זה יכול להיות סימן לזיהום או בעיה אחרת. אל תתעסקו עם זה לבד.

• הפרשה מהאוזן: נוזל שיוצא מהאוזן (לא שעווה רגילה) יכול להעיד על זיהום או נקב בעור התוף.

• ירידה פתאומית בשמיעה או צלצולים חזקים: במיוחד אם זה קרה בפתאומיות, זה מצריך בדיקה רפואית דחופה.

• סחרחורת או ורטיגו: לפעמים פקק שעווה גדול יכול ללחוץ על עור התוף ולגרום לתחושת אי יציבות, אבל סחרחורת חזקה יכולה גם להיות סימן לדברים אחרים.

• היסטוריה של ניתוחי אוזניים או נקב בעור התוף: אם עברתם ניתוח באוזן או ידוע לכם שיש לכם או היה לכם נקב בעור התוף, אל תכניסו שום דבר לאוזן בלי התייעצות עם רופא. נקודה.

• סוכרת או מערכת חיסון מוחלשת: במקרים אלה, זיהומי אוזניים יכולים להיות מסוכנים יותר. עדיף להתייעץ עם רופא לפני טיפול ביתי.

אם אחד או יותר מהסימנים האלה קיימים, תפסיקו לקרוא עכשיו ותקבעו תור לרופא. בריאות לפני הכל.

אם אין לכם אף אחד מהסימנים האלה, האוזן פשוט סתומה ומציקה, ואתם מרגישים מוכנים לצאת למשימה – בואו נדבר על איך עושים את זה נכון.

המבצע לטיהור האוזן: 3 שלבים קלילים יחסית

המטרה היא לרכך את השעווה ואז לשטוף אותה החוצה בעדינות. זה הכל. פשוט, לא?

תיאורטית כן. בפועל צריך סבלנות וקצת דיוק.

שלב 1: לרכך את הפקק (אל תדחפו דברים חדים!)

השלב הראשון הוא לגרום לפקק הדחוס להיות רך יותר.

כמו להפשיר משהו שקפא.

זה עושים בעזרת טיפות אוזניים מיוחדות או חומרים ביתיים שיש לכם במטבח.

• טיפות לרכך שעווה: בבתי מרקחת יש תכשירים ייעודיים לרכך שעווה. הם מכילים חומרים כמו מי חמצן, סודיום ביקרבונט (סודה לשתייה), או שמן מינרלי/שמן זית.

  איך משתמשים? בדרך כלל מטפטפים כמה טיפות לאוזן הסתומה (תמיד עקבו אחרי ההוראות על האריזה!).

  תשכבו על הצד כשהאוזן הבעייתית למעלה. תשארו כך 5-10 דקות כדי שהחומר יספוג היטב בשעווה.

  אפשר לשים צמר גפן קטן בפתח האוזן כדי למנוע נזילה (אבל אל תדחפו אותו פנימה!).

  חוזרים על זה כמה פעמים ביום, למשך כמה ימים. לפעמים רק הריכוך מספיק והשעווה יוצאת מעצמה.

  מי חמצן למשל, יוצר תגובה כימית עם השעווה ומפורר אותה קצת. זה יכול קצת לרשרש או לבעבע באוזן. זה בסדר. קצת כמו מסיבת בועות בפנים.

• שמן זית או שמן מינרלי: אפשר להשתמש גם בהם. לחמם קצת את הבקבוקון (לא לחמם יתר על המידה! שיהיה פושר, לא חם!). לטפטף כמה טיפות פנימה באותה שיטה.

  זה יכול לקחת כמה ימים.

  אל תתייאשו אם לא קורה כלום מיד. הסבלנות משתלמת.

שלב 2: השטיפה הגדולה (כמו השקייה, אבל באוזן)

אחרי שהשעווה התרככה במשך יום-יומיים (או יותר), הגיע הזמן לשטוף אותה החוצה.

בשביל זה צריך מזרק ייעודי לשטיפת אוזניים (בדרך כלל 10-20 מ"ל, בלי מחט!) או ערכת שטיפה ביתית.

ממלאים את המזרק במים פושרים.

מאד חשוב שהמים יהיו בטמפרטורת הגוף (37 מעלות בערך). מים קרים או חמים מדי יכולים לגרום לסחרחורת. וזה לא נעים.

מטים את הראש מעל כיור או קערה (כדי לקלוט את המים שיוצאים).

מיישרים את תעלת האוזן: אצל מבוגרים – מושכים את החלק החיצוני של האוזן (האפרכסת) כלפי מעלה ואחורה.

מכניסים בעדינות את קצה המזרק לפתח תעלת האוזן (אל תדחפו עמוק מדי!).

מזריקים את המים בעדינות.

לא בלחץ חזק!

המטרה היא שהמים ייכנסו מאחורי הפקק וידחפו אותו החוצה.

חוזרים על הפעולה הזאת כמה פעמים.

המים אמורים לצאת מהאוזן יחד עם פיסות שעווה או הפקק כולו.

זה יכול להיות מלוכלך קצת. אבל מרגיש מצוין כשהפקק יוצא!

אם זה לא עובד בפעם הראשונה, אפשר לחזור על הריכוך והשטיפה שוב. לפעמים לוקח כמה ניסיונות.

חשוב: אם מרגישים כאב תוך כדי השטיפה, תפסיקו מיד!

שלב 3: ייבוש עדין

אחרי שהצלחתם (יש!!!), או גם אם לא, חשוב לייבש את תעלת האוזן.

מים שנשארים בפנים יכולים לגרום לזיהום (אוזן שחיין).

מטים את הראש הצידה ומאפשרים למים לטפטף החוצה.

אפשר להשתמש במייבש שיער על חום נמוך ומרחק סביר מהאוזן (לא קרוב מדי!) כדי לייבש בעדינות את פתח התעלה.

שוב, לא לדחוף צמר גפן פנימה לייבוש!

מה לא לעשות לעולם (אלא אם אתם אוהבים בעיות)?

• מקלונים: כבר אמרנו, אבל נגיד שוב. לא לדחוף אותם לתעלה הפנימית.

• חפצים חדים: קיסמים, סיכות, מפתחות, עטים… רשימה ארוכה של רעיונות גרועים במיוחד. אתם יכולים לפצוע את העור, לדחוף את השעווה יותר, או גרוע מכל – לפגוע בעור התוף.

• נרות הופי לאוזניים (Ear Candling): אם ראיתם את זה באינטרנט או שמעתם מחבר. תשכחו מזה. זה לא עובד. זה מסוכן! זה יכול לגרום לכוויות, לטפטוף שעווה (אמיתית, מהנר) לתוך האוזן, ולפעמים אפילו לנקב עור תוף מהחום. תתרחקו כמו מאש. כי זה אש.

• שטיפה בלחץ חזק: כמו שציינתי קודם, זה יכול לפגוע בעור התוף. עדינות היא מילת המפתח.

שאלות ותשובות בזק (כי בטוח יש לכם עוד שאלות)

Q1: כל כמה זמן אפשר לעשות את זה?

A1: רק כשצריך! כלומר, כשיש הצטברות שמפריעה. לא צריך לעשות את זה באופן קבוע כ"ניקוי". זוכרים? האוזן מתנקה לבד. שטיפה או ריכוך תכופים מדי יכולים דווקא להסיר את השעווה המגינה ולגרום לבעיות.

Q2: האם זה כואב?

A2: הריכוך בדרך כלל לא כואב, אולי תרגישו תחושה מוזרה. השטיפה אמורה להיות לא כואבת אם עושים אותה בעדינות עם מים פושרים. אם כואב – תפסיקו!

Q3: האם אפשר להשתמש בזה גם לילדים?

A3: לילדים עדיף קודם להתייעץ עם רופא. תעלות האוזניים שלהם קטנות ועדינות יותר, ויש סיכון גדול יותר לפגיעה או לזיהום. רופא ילדים או רופא אא"ג ידעו להתאים את הטיפול הנכון.

Q4: מה עושים אם זה לא עזר והאוזן עדיין סתומה?

A4: אם ניסיתם ריכוך ושטיפה בבית במשך כמה ימים ואין שיפור, או אם אתם מרגישים כאב/הפרשה/סחרחורת, זה הזמן ללכת לרופא. לרופאים יש מכשירים מיוחדים (כמו שואב עדין או מכשיר שטיפה מקצועי) להסרת פקקי שעווה עקשנים בצורה בטוחה.

Q5: האם יש דרך למנוע פקקים?

A5: אין דרך למנוע לחלוטין אם אתם נוטים לייצר הרבה שעווה, אבל בהחלט אפשר להקטין את הסיכון. הכלל הכי חשוב: להפסיק להשתמש במקלונים בתעלת האוזן! זה הפעולה מספר אחת שגורמת לפקקים. לנקות רק את החלק החיצוני של האוזן.

Q6: האם טיפות על בסיס שמן עדיפות על מי חמצן?

A6: אין עדיפות מוחלטת. טיפות על בסיס מים (כמו מי חמצן מדוללים או תכשירים עם סודיום ביקרבונט) נוטות לפורר את השעווה, בעוד שמן נוטה לרכך אותה. לפעמים שילוב של שניהם (לפי הנחיית רופא!) יכול לעבוד הכי טוב לפקקים קשים. אם יש לכם עור יבש בתעלת האוזן, שמן יכול להיות עדיף.

Q7: האם אפשר להשתמש באוזניות שטיפה אוטומטיות מהאינטרנט?

A7: יש מכשירים כאלה. חשוב לוודא שהם מאושרים לשימוש רפואי ופועלים בלחץ נמוך ועדין. גם איתם, תמיד עקבו אחרי ההוראות והיזהרו לא להכניס לחץ חזק מדי. אם יש ספק, תמיד עדיף ללכת על מזרק ידני שמאפשר שליטה טובה יותר על הלחץ.

לסיכום: חופש לאוזניים, שמיעה חדה לראש

אז הנה לכם זה. המדריך המלא והלא-משעמם להוצאת פקקי שעווה בבית.

זכרו, המטרה היא לרכך בעדינות, ואז לשטוף החוצה עוד יותר בעדינות.

להתרחק כמו מאש ממקלונים ומחפצים חדים בתוך האוזן.

ובעיקר – לדעת מתי לעצור וללכת לרופא. אם יש כאב, הפרשה, סחרחורת, או סתם אם אתם לא בטוחים או שזה לא עובד – זה הזמן להרים טלפון ולקבוע תור.

האוזניים שלכם חשובות מדי.

הן מאפשרות לכם לשמוע מוזיקה טובה, לצחוק מבדיחות, ולשמוע כשקוראים לכם לארוחת ערב.

תשמרו עליהן.

ועכשיו, אחרי שקראתם את כל זה, אתם כבר חצי רופאי אא"ג לענייני שעווה. כמעט. אבל לפחות יודעים איך לטפל בפקק טורדני בבית בצורה בטוחה ויעילה.

בהצלחה, ושיהיה לכם תמיד צליל נקי וצלול באוזניים!