Skip to content
דף הבית » רפואה כללית ומשפחה » פיסורה אנאלית: הסיבות המפתיעות לכאב שאסור לכם להתעלם ממנו

פיסורה אנאלית: הסיבות המפתיעות לכאב שאסור לכם להתעלם ממנו

הסדק הקטן שעושה צרות גדולות: מה קורה שם למטה?

בואו נודה באמת.

יש נושאים בגוף שלנו שאנחנו פשוט לא מדברים עליהם.

לא בשולחן ארוחת הערב.

לא בשיחת קפה עם חברים.

בטח לא ברשתות החברתיות (אלא אם כן אתם ממש אמיצים, או מוזרים).

ולפעמים, בדיוק הנושאים האלה הם אלה שגורמים לנו הכי הרבה סבל.

הכי הרבה אי נוחות.

והכי הרבה שאלות פנימיות ומביכות שאנחנו חוששים לשאול אפילו את גוגל בגלל היסטוריית החיפושים שתישאר.

אחד כזה הוא בהחלט מה שקורה שם למטה, באזור הדמדומים של הגוף התחתון.

אם אי פעם הרגשתם כאב חד, צורב, שמגיע בזמן הכי פחות מתאים (רמז: כמעט תמיד זה קורה בזמן הכי פחות מתאים), או אחריו,

ואולי גם ראיתם קצת דם שגרם לכם להיבהל כאילו ראיתם עב"מ בשמי ירושלים,

אתם כנראה לא לבד.

מאוד לא לבד.

מה שחשבתם אולי שקורה רק לסבתא של השכנה (שבטח לא מדברת על זה),

או אולי משהו שעובר לבד "אם מתעלמים מספיק חזק",

הוא למעשה תופעה שכיחה להפליא.

שכיחה הרבה יותר ממה שהייתם רוצים לחשוב.

וקורית לאנשים מכל גיל, מכל מין, ומכל מצב בריאותי.

קבלו אותה, את הפיסורה האנאלית.

נשמע מלחיץ? אולי קצת.

אבל היי, החדשות הטובות הן שאתם בדיוק במקום הנכון.

בשעות הקרובות (אוקיי, אולי קצת פחות),

נסביר בדיוק מה זה הדבר הזה,

למה הוא קורה לנו (רמז: זה לא עונש משמיים, למרות שזה לפעמים מרגיש ככה),

מה אפשר לעשות כדי להקל על הכאב והסבל המיותרים,

והכי חשוב – איך אפשר למנוע מהסיוט הקטן הזה לחזור.

בסוף הקריאה, אתם תרגישו כמו מומחים אמיתיים בתחום (אפילו בלי דיפלומה),

ותדעו להתמודד עם זה בחיוך (טוב, אולי חיוך קטן, זה עדיין שם למטה).

אז קחו נשימה עמוקה,

תשכחו מכל מה שחשבתם שאתם יודעים (או לא יודעים) על האזור הבעייתי הזה,

ובואו נצלול פנימה.

הולך להיות מעניין. ומאיר עיניים. תרתי משמע.

1. אז מה זו בעצם הפיסורה המסתורית הזו?

בלי להפוך את זה לשיעור אנטומיה משעמם,

דמיינו את הפתח האחורי שלנו כמין שער.

עדין.

מאוד עדין.

מרופד בעור וברירית.

פיסורה אנאלית היא פשוט סדק קטן.

קרע זעיר.

פצע פתוח.

בעור העדין הזה.

לרוב הוא יופיע בקו האמצע האחורי (שם יש הכי פחות תמיכה),

אבל לפעמים הוא יכול להופיע גם במקומות אחרים.

תחשבו על זה כמו נייר חתוך שקיבלתם על האצבע.

זה לא נראה גדול,

זה לא נראה דרמטי,

אבל אוי כמה שזה יכול לכאוב!

ועכשיו תכפילו את הכאב הזה פי מיליון.

ותדמיינו שכל פעם שאתם הולכים לשירותים, הנייר חתוך הזה נפתח מחדש.

נשמע כיף, נכון?

זה בדיוק מה שפיסורה אנאלית עושה.

הכאב יכול להיות עז,

צורב,

מרגיש כמו שסוע,

ולפעמים הוא נמשך שעות ארוכות אחרי "האירוע" עצמו.

ולפעמים, כאמור, היא גם מלווה בדימום קטן.

דם אדום ובהיר על הנייר טואלט.

שוב, מלחיץ?

לא בהכרח.

לרוב, הכמות קטנה ונובעת מהקרע החשוף.

אבל זה בהחלט סימן שצריך לשים לב אליו.

חשוב להבין שיש הבדל בין פיסורה לטחורים.

שניהם יכולים לגרום לכאב ודימום,

אבל טחורים הם בעצם ורידים נפוחים (קצת כמו דליות ברגליים, רק במקום אחר).

פיסורה היא קרע בעור.

לפעמים הם הולכים יחד יד ביד, כמו זוג שותפים לפשע.

אבל הם שני דברים שונים לגמרי.

1.1. למה האזור הזה כזה רגיש? האנטומיה בקטנה

האזור סביב פי הטבעת עשיר בעצבים.

מאוד עשיר.

זו אחת הסיבות לכך שהכאב מפיסורה הוא כל כך עז.

בנוסף, השרירים הטבעתיים שם (הסוגרים האנאליים) שולטים בפתיחה ובסגירה.

כשיש פיסורה,

השרירים האלה נוטים להתכווץ.

להיכנס למצב של ספאזם.

זה כואב.

זה גם מקשה על ריפוי הפיסורה,

כי כשהשריר מכווץ, זרימת הדם לאזור פחות טובה.

ופחות זרימת דם = פחות חמצן וחומרי ריפוי שמגיעים לסדק.

זה יוצר מעגל קסמים אכזרי:

פיסורה -> כאב -> התכווצות שריר -> החמרה בפיסורה -> עוד כאב.

והמשימה שלנו היא לשבור את המעגל הזה.

2. אז למה דווקא לי? הסיבות האמיתיות מאחורי הפיסורה

אם קיבלתם פיסורה, זה לא כי הייתם ילדים רעים.

ובטח לא כי אכלתם יותר מדי שוקולד (למרות שזה יכול להשפיע בעקיפין).

הסיבה הנפוצה ביותר היא טראומה קטנה לאזור.

ומי גורם לטראומה הזו ברוב המקרים?

2.1. האשמים המיידיים: עצירות ושלשול כרוני

עצירות: זה האשם מספר אחת. צואה קשה ויבשה שצריך "להתאמץ" כדי להוציא אותה היא כמו נייר זכוכית לאזור העדין. היא יכולה פשוט לקרוע את הרירית. דמיינו שאתם מנסים להעביר אבן דרך בד עדין. זה בטח לא יעבור חלק. ולא ישאיר את הבד שלם.

שלשול כרוני: מצד שני, גם שלשול מתמשך יכול לגרום לפיסורה. למה? מעברים תכופים של צואה נוזלית, ולפעמים חומצית, יכולים לגרות את האזור ולהפוך אותו לפגיע יותר. בנוסף, אנשים עם שלשול נוטים לנקות את האזור בצורה אגרסיבית יותר (כי היי, מי רוצה להישאר לא נקי שם למטה?), והניגוב המאסיבי הזה גם יכול לגרום לטראומה קטנה.

2.2. פחות שכיחים, אבל עדיין קיימים: אשמים פחות ידועים

יש עוד כמה דברים שיכולים להגדיל את הסיכון:

  • לידה: לחץ עצום בזמן הלידה יכול לפעמים לגרום לפיסורה. נשים אחרי לידה נמצאות בסיכון מוגבר, בין היתר בגלל שינויים הורמונליים ולחץ פיזי.
  • מחלות מעי דלקתיות: קרוהן או קוליטיס כיבית יכולות לגרום לדלקת ופגיעה באזור פי הטבעת, ולהגביר את הסיכון לפיסורות שקשה יותר לרפא.
  • יחסי מין אנאליים: יכולים לגרום לטראומה לאזור ולהגדיל את הסיכון, במיוחד אם אין מספיק שימון או אם זה נעשה בכוח.
  • הכנסת חפצים זרים: כן, זה קורה. ולא, לא נפרט יותר מדי. אבל ברור שזה יכול לגרום לפציעה.
  • זרימת דם ירודה לאזור: לעיתים נדירות, בעיות בזרימת הדם יכולות להקשות על ריפוי או להגביר את הסיכון.

3. רגע, יש תקווה? איך להקל על הכאב ולעזור לפיסורה להחלים?

אחרי שהבנו מה זה ולמה זה קורה, מגיע החלק החיובי:

מה עושים?!

החדשות המעולות הן שרוב הפיסורות הן אקוטיות (חדשות) ויכולות להחלים מעצמן תוך כמה שבועות עד חודשיים, עם הטיפול הנכון.

המפתח הוא לשבור את מעגל הקסמים של כאב-ספאזם-החמרה.

3.1. עזרה ראשונה למקום הכואב: צעדים מיידיים

  • אמבטיות ישיבה חמות: זה אחד הטיפולים הפשוטים והיעילים ביותר. למלא אמבטיה קטנה או כלי מתאים במים חמים (אבל לא רותחים!), לשבת בפנים במשך 15-20 דקות, 2-3 פעמים ביום. המים החמים מרפים את השרירים הטבעתיים, משפרים את זרימת הדם ומקלים על הכאב. זה כמו ספא קטן לאזור שזקוק לו נואשות.
  • משחות מרדימות: יש משחות שמכילות חומרים מאלחשים (כמו לידוקאין) שיכולים להקל זמנית על הכאב ולאפשר יציאות פחות כואבות.
  • משחות מרפות שרירים: משחות שמכילות חומרים כמו ניטרוגליצרין או חוסמי תעלות סידן יכולות לעזור להרפות את הסוגר האנאלי, לשפר את זרימת הדם ולאפשר לריפוי לקרות. אלה משחות שצריך מרשם עבורן, ולפעמים הן יכולות לגרום לכאבי ראש קלים (זה עובר!). הן בהחלט שוברות את המעגל האכזרי שדיברנו עליו.
  • שיכוך כאבים: כדורים לשיכוך כאבים ללא מרשם כמו פאראצטמול או איבופרופן יכולים לעזור להתמודד עם הכאב העז, במיוחד אחרי יציאה.

3.2. הטיפול האמיתי מתחיל בפנים: שינויים בתזונה ואורח חיים

זוכרים שאמרנו שעצירות היא האשם העיקרי? אז הטיפול הכי טוב הוא למנוע אותה!

  • סיבים תזונתיים, והרבה: הגדילו משמעותית את כמות הסיבים בתזונה. ירקות, פירות, קטניות, דגנים מלאים. סיבים עוזרים להפוך את הצואה לרכה ונפוחה יותר, מה שמקל על המעבר שלה. תוספי סיבים כמו פסיליום (נזכיר שמות מסחריים? בואו לא. תשאלו בבית המרקחת) יכולים גם לעזור מאוד.
  • שתייה מרובה: סיבים עובדים הכי טוב כשיש להם מספיק נוזלים לספוג. שתו הרבה מים לאורך היום.
  • לא לדחות את ה"קריאה": כשהגוף מאותת שהוא צריך ללכת, לכו. דחיית יציאות גורמת לצואה להתייבש ולהפוך לקשה יותר.
  • זמן איכות בשירותים (בלי טלפון!): קבעו שגרה. נסו ללכת לשירותים באותה שעה כל יום (למשל, בבוקר אחרי ארוחת הבוקר). אל תתאמצו! פשוט שבו והרפו. ואל תיקחו את הטלפון או עיתונים (כן, יש עדיין כאלה). מיקוד הוא המפתח.
  • פעילות גופנית: עוזרת לקיבה לעבוד כמו שצריך ומונעת עצירות.

3.3. מתי לפנות לרופא? מדריך "אל תהיה גיבור"

אמנם הרבה פיסורות מחלימות לבד, אבל יש מקרים שבהם בהחלט כדאי לפנות לרופא:

  • אם הכאב עז ולא משתפר תוך כמה ימים עם טיפול בסיסי.
  • אם יש דימום משמעותי או שינוי באופי הדימום.
  • אם הפיסורה לא מחלימה תוך שבועיים-שלושה של טיפול.
  • אם הפיסורה חוזרת על עצמה.
  • אם יש סימנים נוספים כמו חום, נפיחות, הפרשות או כאב בבטן.
  • אם אתם חושדים שיש משהו אחר מעבר לפיסורה (כמו טחורים בעייתיים, אבצס וכו').

רופא (לרוב כירורג קולורקטלי או פרוקטולוג) יוכל לאבחן בוודאות, לשלול גורמים אחרים ולהציע טיפולים מתקדמים יותר.

לפעמים יהיה צורך במשחות חזקות יותר, זריקות בוטוקס (שמרפות את השריר) או במקרים עקשניים במיוחד, אפילו ניתוח קטן (שמטרתו להרפות חלק מהשריר ולשפר את זרימת הדם).

אבל אל תיבהלו! הניתוח הוא האופציה האחרונה ורמת ההצלחה של הטיפולים השמרניים (הלא ניתוחיים) גבוהה מאוד.

4. שאלות בוערות שאולי לא שאלתם (אבל בטח חשבתם עליהן)

בואו נתמודד עם כמה שאלות נפוצות (ולא נפוצות) באומץ הראוי:

4.1. רגע, זה מדבק?

חד וחלק: לא. פיסורה היא פציעה מקומית, לא זיהום מדבק שעובר מאדם לאדם.

4.2. זה מסוכן? זה יכול להפוך למשהו רע?

ברוב המקרים, פיסורה אקוטית אינה מסוכנת ולא הופכת למשהו ממאיר. הסיכון העיקרי הוא הפיכתה לפיסורה כרונית (שלא מחלימה) או התפתחות טחורים נלווים. במקרים נדירים, זיהום יכול להסתבך לאבצס. אבל כאמור, אלה מקרים נדירים עם טיפול מתאים.

4.3. האם הפיסורה יכולה לחזור אחרי שהיא החלימה?

בהחלט. אם הגורם שהוביל לפיסורה הראשונה (לרוב עצירות) לא טופל, הסיכון להישנות גבוה. לכן, שמירה על יציאות רכות וסדירות היא קריטית למניעה.

4.4. כמה זמן לוקח לזה לעבור?

פיסורה אקוטית יכולה להחלים תוך שבועיים עד חודשיים. אם זה נמשך מעבר לזה, היא מוגדרת ככרונית ודורשת לרוב טיפול אגרסיבי יותר (משחות חזקות יותר, בוטוקס או ניתוח).

4.5. האם אני צריך לעשות בדיקות מיוחדות?

לרוב, האבחנה נעשית על פי הסיפור הקליני והבדיקה הפיזית. במקרים מסוימים, במיוחד אם יש חשד למחלות אחרות כמו קרוהן או אם הדימום משמעותי, הרופא עשוי להמליץ על בדיקות נוספות כמו קולונוסקופיה (אם כי זה פחות שכיח באנשים צעירים עם פיסורה טיפוסית).

4.6. מה לגבי הריון ולידה?

הריון ועצירות הם חברים ותיקים (לצערנו). העצירות בהריון, הלחץ הפיזי, והלידה עצמה מעלים את הסיכון לפיסורות וטחורים. חשוב מאוד לנשים בהריון להקפיד על תזונה עשירה בסיבים ושתייה מרובה כדי למנוע עצירות. הטיפול בזמן הריון דומה, אם כי תמיד יש להתייעץ עם הרופא המטפל לגבי תרופות ומשחות.

4.7. זה כואב נורא! איך אפשר לשרוד את השירותים?

שילוב של אמבטיות ישיבה לפני ואחרי, משחות מאלחשות, וריכוך הצואה הוא המפתח. נסו להרפות כמה שיותר. דמיינו שאתם על אי בודד. עם קוקטייל ביד. (טוב, אולי לא בדיוק, אבל תנסו!). חוסר מאמץ הוא סוד ההצלחה.

5. מסקנות לחיי שירותים שמחים יותר (כן, זה אפשרי!)

אם הגעתם עד לכאן, קודם כל – שאפו! אתם בהחלט בדרך להיות מומחים לענייני פיסורות.

והבשורות הטובות הן שפיסורה אנאלית, למרות שהיא יכולה להיות חוויה כואבת ומעיקה ברמות קשות,

היא ברוב המכריע של המקרים ניתנת לטיפול.

ולריפוי מלא.

בעיקר, היא ניתנת למניעה!

זכרו את הכללים:

צואה רכה = חיים קלים יותר למטה.

תזונה נכונה,

שתייה מרובה,

פעילות גופנית,

ואל תדחו את היציאות שלכם.

אלה הדברים הפשוטים ביותר שיכולים לעשות את ההבדל הכי גדול.

אם כבר סבלתם מפיסורה,

או אם אתם סובלים ממנה עכשיו,

דעו שאתם לא לבד.

ואל תתביישו לדבר על זה (טוב, לפחות עם הרופא שלכם).

פנייה בזמן לעזרה מקצועית יכולה למנוע הרבה סבל מיותר ולהבטיח החלמה מהירה יותר.

אז תהיו טובים לגוף שלכם.

בכל מקום.

גם במקומות שפחות נעים לדבר עליהם.

הם יודו לכם. ואתם תודו לעצמכם.

בפעם הבאה שאתם הולכים לשירותים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *