גרד עז בעור ללא פריחה: הסיבה שכל הרופאים מפספסים

דמיינו את זה: אתם הולכים ברחוב, יושבים בבית קפה, מנסים להירדם במיטה – וזה מגיע. גירוד בלתי נסבל. כזה שמטריף את הדעת. אתם מגרדים, מגרדים, מגרדים… לפעמים עד זוב דם.

אתם רצים למראה, מחפשים את הפריחה האדומה, את העקיצה הברורה, את הסיבה המיידית לכל הבלגן הזה.

אבל אין כלום.

כלום! העור נראה תקין לגמרי. אולי קצת מגורה מכל הגירוד עצמו, אבל אין זכר לפריחה או כל סימן אחר שמסביר למה לעזאזל הגוף שלכם החליט לפתוח במלחמת התשה.

אם זה נשמע לכם מוכר – אתם ממש לא לבד. יש מצב שנתקלתם בתופעה המסתורית והמעצבנת שנקראת גרד אורמי, או בשמה היותר אקזוטי והפחות שימושי לרובנו, pruritus uraemicus.

בואו נצלול פנימה. עמוק עמוק מתחת לעור (ולעיתים קרובות, מתחת לרדאר הרפואי הרגיל) כדי להבין מה גורם לגירוד הבלתי נראה הזה, למה הוא כל כך קשה, ולכיף שלנו – מה אפשר לעשות בנידון כדי להחזיר לעצמכם, לפחות חלקית, את השפיות.

הגרד הבלתי נראה שהורס את החיים: מה מסתתר מתחת לעור?

אז כן, יש גירוד שהוא "רגיל". עקיצת יתוש, אלרגיה למשהו שאכלתם או נגעתם בו, אקזמה, עור יבש פשוט. ברוב המקרים, רואים את הסיבה. נקודה אדומה, כתם, קילוף. משהו מוחשי.

גרד אורמי, לעומת זאת, הוא סיפור אחר לגמרי. הוא נחשב לאחד מסוגי הגרד הכרוני הקשים והמתסכלים שיש. והכי מוזר בו? לרוב אין לו פריחה אופיינית. העור יכול להיראות נקי למראית עין.

הגרד הזה קשור, בדרך כלל, למחלת כליות כרונית מתקדמת, במיוחד אצל אנשים שעוברים דיאליזה. הוא לא בהכרח מוגבל רק למטופלי דיאליזה, אבל שם הוא נפוץ ודרמטי במיוחד.

תחשבו על הכליות כעל המסננים הסופר-משוכללים של הגוף שלכם. הן מוציאות רעלים, עודפי נוזלים, ומאזנות כל מיני דברים חשובים בדם. כשהן לא עובדות טוב, כל ה"זבל" הזה מצטבר. ובמקום לצאת החוצה בצורה מסודרת (נו, אתם יודעים איך), הוא נשאר בפנים ומסתובב במחזור הדם.

הצטברות הרעלים הזו היא חלק מרכזי בסיפור של גרד אורמי, אבל זה הרבה יותר מורכב מסתם "דם מלוכלך" שמשפשף את העור מבפנים (אגב, זה לא מה שקורה). זה משפיע על מערכת העצבים, על תגובות דלקתיות, ועל עוד המון דברים שרק לאחרונה התחלנו להבין באמת.

1. למה הגוף מתגרד ככה בלי להראות סימנים חיצוניים?

זו השאלה של מיליון דולר (או לפחות של לילה רצוף שינה). הסיבה המדויקת עדיין לא ברורה לחלוטין, למרות המון מחקר.

התיאוריה המרכזית גורסת שזה לא רק רעלים שמשפיעים ישירות על קצות העצבים בעור, אלא תהליך מערכתי ומורכב יותר.

תחשבו על זה ככה: כשהכליות לא עובדות, הגוף נכנס למצב של סטרס כרוני עדין. זה גורם למערכת החיסון להיות קצת יותר "עצבנית".

זה מוביל לשחרור חומרים דלקתיים (ציטוקינים) בדם. החומרים האלה יכולים להשפיע ישירות על סיבי העצב בעור, ולגרום להם להיות רגישים יותר.

עצבי הגירוד האלה פשוט "צועקים" כל הזמן, גם כשאין גירוי חיצוני ברור כמו היסטמין (החומר שקשור לאלרגיות קלאסיות). זו הסיבה שאנטי-היסטמינים, התרופה הקלאסית לגירוד, לרוב לא עוזרים כמעט בכלל במקרה הזה.

יש גם רעיונות לגבי הצטברות של חומרים כמו סידן וזרחן בעור (כי הכליות לא מאזנות אותם כמו שצריך), או שיבושים בהפרשת חומרים אופיאטים טבעיים בגוף, שמשפיעים על תחושת הגירוד.

בקיצור, זה לא סיבה אחת פשוטה, אלא קוקטייל מורכב של שיבושים פנימיים שגורם לעצבי העור לצאת משליטה.

מי נמצא בקבוצת סיכון לגרד העצבים הזה?

הגורם העיקרי, כאמור, הוא מחלת כליות כרונית מתקדמת. ככל שהמחלה מתקדמת יותר, הסיכון לפתח גרד אורמי עולה.

• אנשים שעוברים טיפולי דיאליזה (המבורדאליזה או דיאליזה פריטונאלית) נמצאים בסיכון הגבוה ביותר. ההערכות מדברות על 20%-50% מהם שיחוו גרד משמעותי. כן, זה נתח ענקי מהאוכלוסייה הזו.
• אנשים עם יתר פעילות של בלוטת הפאראתירואיד (הבלוטות הקטנות האלה שיושבות ליד בלוטת התריס וקשורות למאזן הסידן והזרחן בגוף) – מצב שלעיתים קרובות נלווה למחלת כליות כרונית.
• חלק מהאנשים עם מחלת כליות כרונית בשלבים מתקדמים, עוד לפני שהם מגיעים לדיאליזה, יכולים לחוות גרד כזה, אם כי לרוב פחות חמור.
• גיל, מין וגורמים גנטיים מסוימים עשויים גם הם לשחק תפקיד, אבל מחלת הכליות היא השחקן הראשי.

האשמים העיקריים: מי גורם לכל הבלגן הזה מבפנים?

בואו נפרק קצת יותר לעומק את הגורמים הפוטנציאליים, כי הבנה שלהם חיונית כדי להתמודד עם הבעיה בצורה נכונה (ולא לבזבז זמן על דברים שלא יעבדו).

כשכליות לא מתפקדות – למה העור סובל?

הכליות אחראיות על פינוי חומרים רבים מהגוף. כשהן קורסות, רעלים שונים שמכונים "טוקסינים אורמיים" מצטברים. רשימת החומרים האלה ארוכה ומפחידה למראה (מולקולות קטנות, בינוניות, קשורות לחלבון ועוד).

חלק מהחומרים האלה עשויים לגרום גירוי ישיר של עצבי העור, או לשנות את האופן שבו עצבים אלה מגיבים.

דוגמה קלאסית היא הזרחן. כשהכליות לא מפנות אותו, רמות הזרחן בדם עולות. זה יכול להוביל לשקיעת מלחי סידן-זרחן ברקמות שונות, כולל העור. למרות שהשקיעה הזו לא נראית כפריחה, היא עשויה לתרום לגרד.

עודף של הורמון הפאראתירואיד (שמנסה לפצות על שיבוש מאזן הסידן והזרחן) גם הוא נקשר לגרד. טיפול שמוריד את רמות ההורמון הזה לעיתים קרובות משפר את הגירוד.

2. דלקת שקטה: האויב הפנימי?

מחלת כליות כרונית היא מצב דלקתי כרוני בגוף. גם אם אין לכם דלקת "פעילה" כמו שפעת או דלקת פרקים, הגוף נמצא במצב של הפעלת יתר עדינה של מערכת החיסון.

כפי שהזכרנו, הדבר מוביל לשחרור ציטוקינים פרו-דלקתיים כמו אינטרלוקין-6 (IL-6) ופקטור נמק הגידול אלפא (TNF-alpha).

החומרים האלה לא רק מזיקים לכליות ולכלי הדם, אלא גם משפיעים ישירות על מערכת העצבים המרכזית והפריפרית, כולל עצבי הגירוד בעור. הם מגבירים את הרגישות של העצבים האלה, גורמים להם להגיב בעוצמה רבה יותר לגירויים קלים, או אפילו לייצר תחושת גרד ספונטנית.

3. מערכת העצבים משתגעת? איך זה קשור לגרד?

הקשר למערכת העצבים הוא קריטי. גרד אורמי נחשב יותר לבעיה נוירופתית (קשורה לעצבים) מאשר לבעיית עור קלאסית (שקשורה ישירות להיסטמין או פריחה).

יש תיאוריות שמדברות על שינויים ברמת המוליכים העצביים במוח ובחוט השדרה שאחראים על ויסות תחושת הגירוד. יש מסלולים עצביים ספציפיים לגירוד, והם שונים ממסלולי כאב.

נראה שהצטברות הטוקסינים והדלקת משפיעים על המסלולים הללו, גורמים להם להיות פעילים מדי או לא מווסתים היטב.

יש גם קשר למערכת האופיאטית בגוף. כן, אותה מערכת שקשורה להרגעה וכאב. אצל חולי כליות, יש לעיתים חוסר איזון בין קולטנים אופיאטים מסוג מיו (μ-opioid receptors), שקשורים לגירוד, לקולטנים מסוג קאפה (κ-opioid receptors), שדווקא מדכאים גירוד. זה יכול להטות את המאזן לכיוון גירוד מוגבר.

לא רק עניין של עור: איך הגרד הזה הורס את איכות החיים?

אל תתנו ל"רק גירוד" להטעות אתכם. גרד כרוני, במיוחד בעוצמה של גרד אורמי, הוא סיוט אמיתי.

הוא פוגע בכל תחומי החיים: שינה, מצב רוח, יכולת ריכוז, עבודה, יחסים חברתיים, ואיכות חיים כללית.

4. לילות לבנים ועצבים רופפים: המחיר הנפשי והפיזי

תארו לעצמכם שאתם מנסים להירדם כשכל הגוף מגרד באופן בלתי פוסק. בלתי אפשרי, נכון? חוסר שינה כרוני הוא תופעת לוואי כמעט בלתי נמנעת של גרד אורמי חמור.

חוסר שינה פוגע בבריאות הפיזית והנפשית. הוא מחליש את מערכת החיסון (מעגל קסמים רע במקרה הזה), פוגע בריכוז ובזיכרון, ומגביר עצבנות ודיכאון.

אנשים עם גרד אורמי סובלים לעיתים קרובות מ:

• עייפות כרונית.
• קשיי ריכוז.
• דיכאון וחרדה.
• תחושת בידוד ותסכול (אף אחד לא מבין כמה זה גרוע כשלא רואים כלום).
• פגיעה בדימוי הגוף (אפילו אם אין פריחה, הגרד והשריטות יכולים להיות מאוד מטרידים).

זו לא רק בעיה דרמטולוגית. זו בעיה מערכתית עם השלכות פסיכולוגיות וחברתיות כבדות משקל.

איך מאבחנים גרד שקשה להראות? הבלשים בעקבות הגירוד.

אבחון גרד אורמי הוא לרוב אבחון של שלילה. כלומר, הרופא (בדרך כלל נפרולוג, רופא כליות, ולפעמים בשיתוף פעולה עם דרמטולוג, רופא עור) יצטרך קודם כל לשלול סיבות אחרות לגרד.

5. לא כל גרד הוא אותו גרד: לשלול את המובן מאליו

זה קריטי. לפני שקופצים למסקנה שמדובר בגרד אורמי, חייבים לוודא שזה לא משהו אחר.

מה הרופאים יבדקו?

• עור יבש: כן, הכי פשוט, אבל חשוב. חולי כליות נוטים לעיתים ליובש עור (קסרוזיס), וזה כשלעצמו יכול לגרום לגרד. לעיתים הטיפול ביובש פותר חלק מהבעיה.
• אלרגיות: תגובות למזון, לתרופות, לחומרי כביסה, קוסמטיקה.
• זיהומים עוריים: פטרת, זיהומים חיידקיים (נדיר יותר שגורמים לגרד כללי בלי פריחה בולטת, אבל אפשרי).
• מחלות סיסטמיות אחרות: מחלות כבד (צהבת), הפרעות בבלוטת התריס, סוכרת (נוירופתיה סוכרתית יכולה לגרום לגירוי), הפרעות המטולוגיות מסוימות (למשל, פוליציתמיה ורה). כל אלה יכולים לגרום לגרד ללא פריחה או עם פריחה לא אופיינית.
• תופעות לוואי של תרופות: תרופות רבות עלולות לגרום לגרד כתופעת לוואי. רשימה ארוכה מאוד.

הרופא ישאל שאלות מפורטות על התחלת הגירוד, העיתוי שלו (האם מחמיר בלילה?), מיקומו (לרוב גרד אורמי סימטרי, בפלג הגוף העליון ובגפיים), עוצמתו, ומה מקל או מחמיר אותו.

בדיקה גופנית ובדיקות דם יסייעו לשלול את הסיבות האחרות הללו. רק לאחר ששוללים את כל השאר, ובהינתן ההיסטוריה של מחלת כליות, ניתן להגיע לאבחנה של גרד אורמי.

יש אור בקצה המנהרה! איך מטפלים בגירוד העיקש הזה?

החדשות הטובות? יש מה לעשות! החדשות ה"פחות טובות" (אבל עדיין חיוביות)? אין פתרון קסם אחד שמתאים לכולם. הטיפול בגרד אורמי הוא לרוב שילוב של כמה גישות.

6. מה עושים בהתחלה? הצעדים הראשונים

לפני שקופצים לתרופות החזקות, יש כמה דברים בסיסיים וחשובים:

לחות? רציני? כן, זה עוזר!

אפילו אם יובש העור אינו הסיבה העיקרית לגרד, הוא בהחלט יכול להחמיר אותו. שימוש קבוע בקרם לחות עשיר ונטול ריחות (ריחות עלולים לגרות) הוא קו הגנה ראשון ובסיסי. עשו זאת מספר פעמים ביום, במיוחד אחרי מקלחת.

מקלחות אמבטיה פושרות (לא חמות!) עם קולואידל שיבולת שועל יכולות גם הן להרגיע זמנית. הקפידו על מים פושרים וזמן מקלחת קצר כדי לא לייבש את העור עוד יותר.

אופטימיזציה של הטיפול הבסיסי: כשכליות במרכז העניינים

אצל מטופלי דיאליזה, הצעד החשוב ביותר הוא לוודא שהדיאליזה יעילה ככל האפשר. דיאליזה טובה יותר מפנה יותר רעלים, וזה יכול להפחית את הגירוד. הרופא הנפרולוג עשוי לשקול:

• הארכת זמן הדיאליזה.
• הגברת תדירות הדיאליזה.
• שימוש במסננים (דיאליזרים) מסוג אחר, שיכולים לפנות מולקולות גדולות יותר שנחשדות כגורמות לגרד.
• התייחסות למאזן הזרחן בגוף. אם רמות הזרחן גבוהות, הרופא ירשום תרופות שקושרות זרחן במזון (פוספט ביינדרס) כדי להוריד את רמתו בדם. לעיתים קרובות, איזון הזרחן משפר משמעותית את הגירוד.
• התייחסות ליתר פעילות של בלוטת הפאראתירואיד. ישנן תרופות שיכולות להוריד את רמת הורמון הפאראתירואיד, ולעיתים קרובות זה מביא להקלה בגרד.

7. כדורים ותרופות: מתי ולמה?

כשהצעדים הבסיסיים לא מספיקים, נכנסות לתמונה תרופות.

אנטי-היסטמינים: לא תמיד הפתרון הקלאסי

כפי שהסברנו, הגרד הזה לא קשור בעיקר להיסטמין. לכן, אנטי-היסטמינים מהדור הראשון (כאלה שגורמים לעייפות, כמו דיפנהידרמין) יכולים לעזור קצת רק בגלל שהם מרדימים, לא כי הם מטפלים בגרד עצמו. אנטי-היסטמינים מהדור החדש לרוב לא עוזרים בכלל. לא מומלץ להסתמך עליהם כפתרון עיקרי.

תרופות למערכת העצבים: הפתעה נעימה?

תרופות שמשפיעות על מערכת העצבים המרכזית, כמו גאבאפנטין (Gabapentin) או פרגאבאלין (Pregabalin), נמצאו כיעילות מאוד אצל רבים הסובלים מגרד אורמי. הן משמשות בדרך כלל לטיפול בכאב עצבי, ונראה שהן "מרגיעות" גם את עצבי הגירוד הרגישים. חשוב להתחיל במינון נמוך ולהעלות בהדרגה, ולהיות מודעים לתופעות לוואי אפשריות (עייפות, סחרחורת). הן דורשות התאמת מינון בחולי כליות.

פתרונות מהקצה: כשמדובר בגרד עיקש במיוחד

לאחרונה נכנסו לשימוש תרופות חדשות יחסית שפועלות על קולטנים אופיאטים (אלו שהזכרנו קודם). תרופות כמו נאלפורפין (Nalfurafine) או דיפליקרפלין (Difelikefalin) הן פתרונות ממוקדים יותר לגרד האורמי. הן פועלות על איזון מחדש של קולטני המיו והקאפה, וכך מפחיתות את תחושת הגירוד. הן לא תרופות קו ראשון ומשמשות לרוב למקרים חמורים ועמידים לטיפולים אחרים.

קרמים ומשחות: מלחמה מקומית

מעבר לקרם לחות פשוט, ישנן משחות וקרמים שיכולים לספק הקלה מקומית.

• קרמים עם מנטול או קמפור: יוצרים תחושת קרירות שיכולה להסיח את הדעת מהגרד.
• סטרואידים מקומיים: יעילים רק אם יש מרכיב דלקתי מסוים או גירוי ברור (שריטות), אבל לא מטפלים בשורש הבעיה ודורשים שימוש זהיר.
• קרמים עם קפסיצין (בריכוז נמוך): יכולים להקהות קצות עצבים, אבל דורשים שימוש עקבי ועלולים לגרום לתחושת צריבה בהתחלה.
• קרמים המכילים טקרולימוס או פימקרולימוס (מעכבי קלצינורין): משמשים לטיפול במחלות עור דלקתיות כמו אטופיק דרמטיטיס, ולעיתים יכולים לעזור גם בגרד אורמי, במיוחד אם יש מרכיב דלקתי משני.

8. טיפול באור: משהו מהעתיד כבר כאן?

טיפול פוטותרפיה (Phototherapy), במיוחד UV B (אולטרה סגול B), נמצא כיעיל מאוד אצל רבים מהסובלים מגרד אורמי.

איך זה עובד? לא ברור לחלוטין, אבל כנראה שהאור משפיע על תאי העור ומערכת החיסון בעור, וגם על סיבי העצב הקטנים.

הטיפול ניתן במכונים מיוחדים, בדרך כלל 2-3 פעמים בשבוע למשך מספר שבועות. חשוב לציין שהוא דורש התמדה ולא תמיד זמין לכולם.

9. מה אפשר לעשות בבית? טיפים קטנים שעושים הבדל גדול

מעבר לטיפולים הרפואיים, יש דברים שניתן לעשות כדי לשפר את המצב:

• הימנעו מגירוד! כן, אני יודע, קל להגיד וקשה לעשות. אבל גירוד רק מחמיר את הגרד (מעגל הקסמים של גרד-גירוד). גזרו ציפורניים קצר ככל האפשר. נסו להשתמש בשיטות הסחת דעת או קירור במקום לגרד.
• שמרו על קרירות: חום מחמיר גירוד. מקלחות פושרות, הימנעות מבגדים חמים מדי או סינטטיים, שימוש במאוורר או מזגן בחדר השינה – כל אלה יכולים לעזור.
• בגדים רפויים ונעימים: העדיפו בדים טבעיים ורכים כמו כותנה. הימנעו מבגדים צמודים שמגרים את העור.
• כביסה עדינה: השתמשו בחומר כביסה עדין, ללא ריחות וצבעים, ושטפו היטב את הבגדים כדי שלא יישארו שאריות סבון.
• הפחתת סטרס: סטרס יכול להחמיר גירוד. מצאו שיטות להירגע – מדיטציה, יוגה, תחביבים, כל מה שעושה לכם טוב.

שאלות ששורפות את הלשון (ואת העור) – ותשובות שמקלות!

כאשר מתמודדים עם משהו כל כך מתסכל ולא נראה לעין, צצות המון שאלות. הנה כמה מהנפוצות ביותר:

שאלה: האם גרד אורמי מדבק?

תשובה: בשום אופן לא! גרד אורמי הוא מצב פנימי שקשור לתפקוד הכליות והשינויים הפיזיולוגיים שמתרחשים בגוף כתוצאה מכך. אי אפשר "להידבק" בו.

שאלה: האם זה "רק בראש שלי"? פסיכולוגי?

תשובה: בשום פנים ואופן לא! אמנם סטרס ומצב נפשי יכולים להחמיר גרד קיים (כמו כמעט כל מצב רפואי אחר), אבל הגרד האורמי הוא תופעה פיזיולוגית אמיתית לחלוטין עם בסיס מורכב שקשור לשיבושים בתפקוד איברים פנימיים ובמערכת העצבים. התסכול והדיכאון שחווים הסובלים ממנו הם תגובה לגירוד, לא הסיבה לו.

שאלה: האם שינוי תזונה יכול לעזור?

תשובה: תזונה בריאה לחולי כליות (שמותאמת אישית על ידי דיאטנית בהתאם למצבכם) חשובה תמיד. תזונה נכונה עוזרת לשמור על רמות מאוזנות יותר של מלחים, מינרלים (כמו זרחן), ונוזלים, ויכולה להפחית את עומס הרעלים. ישנן עדויות מסוימות לכך שהפחתת זרחן בתזונה, בנוסף לתרופות קושרות זרחן, יכולה לשפר את הגרד. עם זאת, אין "דיאטת קסם" ספציפית שפותרת את הגרד עבור כולם. התייעצו עם דיאטנית.

שאלה: האם יש תרופות סבתא או פתרונות טבעיים שעובדים?

תשובה: זהירות! בעוד שדברים כמו קרם לחות, קולואידל שיבולת שועל באמבטיה קרה, וקירור העור יכולים לעזור להקל על התסמינים באופן זמני, אין לרוב עדויות מדעיות חזקות לכך שפתרונות טבעיים אחרים מטפלים בשורש הבעיה של גרד אורמי. חשוב מאוד לא להשתמש בתכשירים שונים בלי להתייעץ עם רופא, במיוחד כשמדובר בקרמים או צמחי מרפא שיכולים להכיל חומרים שמזיקים לעור רגיש או לחולי כליות.

שאלה: כמה זמן לוקח לטיפול לעבוד?

תשובה: משתנה מאוד מאדם לאדם ומסוג הטיפול. טיפולים מסוימים, כמו אופטימיזציה של דיאליזה או תרופות כמו גאבאפנטין, יכולים להראות שיפור תוך ימים עד שבועות. טיפול באור דורש סדרה של טיפולים לאורך מספר שבועות. טיפולים חדשים יותר המכוונים לקולטנים אופיאטים עשויים גם הם לדרוש זמן עד להשפעה מלאה. סבלנות והתמדה חשובות.

שאלה: האם הגרד אי פעם נעלם לחלוטין?

תשובה: אצל חלק מהאנשים, טיפול יעיל מביא להקלה משמעותית מאוד ואף להיעלמות הגרד. אצל אחרים, הוא הופך ממצב סיוטי למצב נסבל בהרבה שניתן לנהל. השתלת כליה מוצלחת היא ה"ריפוי" היחיד לגרד אורמי, כיוון שהיא מחזירה את תפקוד הכליות התקין ומפנה את הגורמים לגרד. אבל גם בלי השתלה, בהחלט ניתן לשפר את המצב דרמטית.

שאלה: האם יש משהו שאני יכול לעשות לגבי הגרד בלילות?

תשובה: לילות הם לרוב הזמן הגרוע ביותר לגרד אורמי. נסו לשמור על חדר שינה קריר וחשוך. לבישת כפפות דקות כותנה בזמן שינה יכולה למנוע פציעה מהשריטות. לחות טובה לפני השינה חיונית. אם הרופא אישר, תרופות מסוימות שנלקחות לפני השינה (כמו גאבאפנטין או אנטי-היסטמינים מהדור הישן – שוב, בגלל האפקט המרדים) יכולות לעזור גם לגרד וגם לשינה.

נכון, להתמודד עם גרד אורמי זה לא פיקניק. זה אתגר יומיומי שפוגע עמוק. אבל זה לא גזירת גורל.

עם הבנה טובה יותר של הבעיה (וקיוויתי שהמאמר הזה עזר בזה!) ועם שיתוף פעולה הדוק עם הצוות הרפואי שמטפל בכם (הנפרולוג, האחיות בדיאליזה, דיאטנית ואולי גם דרמטולוג), אפשר למצוא את השילוב הנכון של טיפולים שיקל משמעותית על הסבל.

המסר החשוב ביותר הוא: אל תסבלו בשקט. דברו על זה עם הרופאים שלכם. תתעקשו למצוא פתרון. יש יותר אפשרויות ממה שאתם אולי חושבים. והשגת הקלה בגרד יכולה לשפר את איכות החיים שלכם באופן דרמטי.

תזכרו, העור שלכם לא סתם מתגרד כי "אין מה לעשות" או כי הוא יבש. הוא מנסה להגיד משהו על מה שקורה בפנים. הקשבה לגוף ושיתוף פעולה עם אנשי המקצוע הנכונים הם המפתח למצוא את השקט שכה מגיע לכם. תהיו חזקים, יש סיבה לאופטימיות!