נמאס לכם מהגירוד? מהפריחה שמגיעה בלי הזמנה ונשארת כאילו היא חברה ותיקה? אם אתם נאבקים באורטיקריה כרונית, אתם בוודאי מכירים את התסכול הזה מקרוב. אתם לא לבד, ומעל הכל – אתם במקום הנכון. הכתבה הזו הולכת לקחת אתכם למסע עמוק, אבל באמת עמוק, אל תוך העולם המסתורי של המצב הזה ושל חברינו הטובים, האנטיהיסטמינים.
תשכחו מכל מה שחשבתם שאתם יודעים. אנחנו הולכים לפרק את המיתוסים, להציג את העובדות, ולגרום לכם להבין, פעם אחת ולתמיד, איך המנגנון המורכב הזה עובד. או יותר נכון, איך הוא יכול לעבוד טוב יותר עבורכם. בסוף הקריאה, אתם תרגישו מצוידים בידע שלא תמצאו בשום מקום אחר ברשת, וחשוב מכל – תבינו איך לקחת את המושכות לידיים.
מוכנים לצאת לדרך? בואו נצלול.
הגירוד הבלתי נסבל? כך תבינו אחת ולתמיד את סודות האנטיהיסטמינים באורטיקריה כרונית (ולמה הם לא תמיד עובדים כמו שחשבתם!)
הגירוד שלא נותן מנוח: מה זו לעזאזל אורטיקריה כרונית (ולמה היא נדבקת אלינו)?
בואו נדבר רגע על המצב עצמו, בלי להתייפייף. אורטיקריה כרונית, או בשמה העממי "חרלת", היא מצב עור מציק שמלווה בנגעים אדומים, מגרדים ומורמים (שבדרך כלל נקראים "חבורות" או "שלפוחיות" בטעות, אבל הם בעצם נגעים שטוחים, מורמים ונודדים). הדבר הכי מוזר בה? שהיא לא נשארת במקום אחד יותר מ-24 שעות.
אבל הרע מכל הוא הגירוד. או הו, הגירוד! הוא יכול להיות כל כך אינטנסיבי שהוא משבש את השינה, מפריע לעבודה, ואפילו משפיע על מצב הרוח הכללי. שלא נדבר על המראה הלא אסתטי של הפריחה, שגורם להרבה אנשים להרגיש לא בנוח עם עורם.
3 עובדות שיפתיעו אתכם לגבי העור "המגרד" שלכם
- משך הזמן הוא הקאץ': כדי שאורטיקריה תיחשב "כרונית", היא צריכה להופיע כמעט מדי יום, לפחות פעמיים בשבוע, למשך 6 שבועות ומעלה. אם היא פה ושם, כנראה זו אורטיקריה אקוטית. אבל כשזה נהיה קבוע, זה הסיפור שלנו.
- האשם הסמוי: תאי פיטום והיסטמין: בבסיס הכל עומדים תאים קטנים וחרוצים בשם תאי פיטום (Mast Cells). כשהם מופעלים, הם משחררים חומרים כימיים שונים, ובראשם – היסטמין. ההיסטמין הוא האחראי הראשי לגירוד, לאדמומיות ולנפיחות שאתם חווים. הוא פשוט עושה את עבודתו נאמנה, אלא שבמקרה שלכם, קצת יותר מדי נאמן.
- ברוב המקרים, אין "טריגר" ידוע: למרות החיפושים האינסופיים, ברוב המכריע של המקרים של אורטיקריה כרונית (כ-80-90%), אנחנו פשוט לא מוצאים טריגר ספציפי. לא אלרגיה למזון, לא אבק, לא מתח (למרות שמתח בהחלט יכול להחמיר את המצב). קוראים לזה אורטיקריה ספונטנית כרונית. מבאס, אבל זו המציאות.
שאלות ותשובות מהירות בנוגע לאורטיקריה כרונית
שאלה 1: האם אורטיקריה כרונית היא מדבקת?
תשובה: בהחלט לא! זו לא מחלה זיהומית. אתם יכולים לחבק, לנשק וללחוץ ידיים בלי שום חשש. העור שלכם אולי מורד, אבל הוא לא מסכן אף אחד אחר.
שאלה 2: האם אורטיקריה כרונית יכולה לעבור לבד?
תשובה: כן, בהחלט. אצל רבים, המצב נעלם מעצמו תוך כמה חודשים עד כמה שנים. זה אולי נשמע כמו נצח כשאתם מגרדים, אבל יש תקווה בהחלט!
שאלה 3: האם יש קשר בין אורטיקריה כרונית לאלרגיות אחרות?
תשובה: למרות שהיא נשמעת כמו אלרגיה, ברוב המקרים של אורטיקריה כרונית ספונטנית, אין קשר ישיר לאלרגיות למזון או לאלרגנים סביבתיים. כמובן, אם יש לכם חשד ספציפי, תמיד כדאי להתייעץ עם רופא.
האנטיהיסטמינים: לא בדיוק מה שחשבתם שהם (אבל בואו נגלה את הקסם!)
אז אם ההיסטמין הוא הנבל בסיפור, הגיבור שלנו, או לפחות אחד הגיבורים, הוא האנטיהיסטמין. אתם מכירים אותם אולי מטיפול באלרגיות עונתיות, אבל באורטיקריה כרונית, הסיפור קצת שונה. הרבה יותר מעניין, למען האמת.
הדור הראשון מול הדור השני: קרב הענקים (ומי מנצח אתכם בשינה?)
יש לנו שני סוגים עיקריים של אנטיהיסטמינים, ובלי להיכנס לכימיה משעממת, חשוב שתכירו את ההבדלים העיקריים:
- אנטיהיסטמינים מהדור הראשון: אלה ה"ותיקים" והמוכרים יותר, כמו פניסטיל או הידרוקסיזין. הבעיה המרכזית איתם היא שהם אוהבים "לבקר" במוח שלנו, וכשהם עושים את זה, הם גורמים לתחושת עייפות, ישנוניות וטשטוש. הם גם יכולים לגרום ליובש בפה ועוד כמה תופעות לוואי פחות סימפטיות. מצד שני, הם עובדים מהר ונחשבים ליעילים בהקלה על גירוד חריף.
- אנטיהיסטמינים מהדור השני: אלה ה"חכמים" יותר, כמו לורטדין, צטריזין, פקסופנדין, דסלורטדין, לברוצטריזין, ועוד. היתרון העצום שלהם? הם בקושי חוצים את מחסום הדם-מוח. זה אומר פחות או אפס ישנוניות, פחות תופעות לוואי, והם נשארים "לעשות עבודה" במקומות שצריך – בעור. זו הסיבה שהם מועדפים כטיפול קבוע באורטיקריה כרונית. הם גם מגיעים במינונים גבוהים יותר מהדור הראשון, מה שחשוב, כמו שנראה בהמשך.
השורה התחתונה? באורטיקריה כרונית, לרוב נתחיל עם הדור השני. כי מי רוצה להירדם באמצע יום עבודה רק כי העור מגרד?
למה הרופא שלי מציע "לשבור את הכלים" ולהכפיל מינון פי 4? (רמז: זה לא טעות!)
כאן מתחיל החלק שבו הרבה אנשים מרימים גבה. אתם רגילים לקחת כדור אחד ביום, ופתאום הרופא מציע לקחת שניים, שלושה, או אפילו ארבעה כדורים מהאנטיהיסטמינים של הדור השני. "מה, זה לא מסוכן?", אתם שואלים.
ובכן, התשובה היא: לא! ובואו נבין למה.
הנוסחה הסודית: כפל כוח באורטיקריה כרונית (למה זה עובד אחרת אצלנו?)
בניגוד לאלרגיות עונתיות, שם כדור אחד מספיק בהחלט, באורטיקריה כרונית נהוג לטפל במינונים גבוהים יותר של אנטיהיסטמינים מהדור השני. למה?
- ההיסטמין שוחרר ביתר: כפי שאמרנו, תאי הפיטום משחררים המון היסטמין. כדור אחד פשוט לא תמיד מספיק כדי לחסום את כל הקולטנים (ה"מנעולים" שההיסטמין צריך להיקשר אליהם כדי לפעול) ולנטרל את ההשפעה המגרדת והמנפחת.
- "חסימה מוגברת" של קולטני H1: אנטיהיסטמינים חוסמים קולטנים להיסטמין מסוג H1. באורטיקריה כרונית, יש צורך בחסימה אגרסיבית יותר. הגדלת המינון עד פי ארבעה מהמינון המקובל נחשבת לטיפול מקובל ובטוח על פי הנחיות בינלאומיות. זה לא "אוף-לייבל" (מחוץ להתוויה) במובן המסוכן של המילה, אלא אסטרטגיה טיפולית מבוססת ראיות.
- בטיחות מרבית: אנטיהיסטמינים מהדור השני נחשבים לבטוחים מאוד, גם במינונים גבוהים. הם עוברים ניסויים קליניים קפדניים והפרופיל הבטיחותי שלהם מרשים. ברוב המקרים, גם במינון של 4 כדורים ביום, תופעות הלוואי נדירות וקלות. העייפות, למשל, נשארת מינימלית כי הם לא מגיעים למוח.
אז בפעם הבאה שהרופא שלכם יגיד לכם "להכפיל את המינון", קחו נשימה עמוקה. הוא לא מנסה להרע לכם, הוא מנסה להשיג את השליטה על הגירוד שלכם. וברוב המקרים, זה עובד פשוט נהדר!
עוד 2 שאלות בוערות
שאלה 4: כמה זמן לוקח לאנטיהיסטמינים במינון גבוה להתחיל לעבוד?
תשובה: לפעמים תוך ימים ספורים תרגישו שיפור, ולפעמים זה יכול לקחת עד שבועיים-שלושה כדי להגיע לאפקט המלא. סבלנות היא מילת המפתח כאן.
שאלה 5: האם אפשר לקחת סוגים שונים של אנטיהיסטמינים יחד?
תשובה: לרוב, לא מומלץ לשלב מספר אנטיהיסטמינים מהדור השני יחד. הרעיון הוא להעלות את המינון של אנטיהיסטמין אחד ספציפי שנמצא יעיל ובטוח עבורכם. תמיד להתייעץ עם הרופא לפני שינוי בטיפול!
עדיין מגרד? 3 סיבות למה האנטיהיסטמינים "לא משתפים פעולה" (ומה עושים הלאה?)
אז מה קורה אם גם אחרי העלאת מינון מרשימה, אתם עדיין מוצאים את עצמכם מתגרדים כאילו אין מחר? אל דאגה, זה לא סוף העולם, וגם לא סוף הטיפול.
המסלול החלופי: כשצריך קצת יותר מ"כדור קטן ביום"
אם המינון הגבוה של אנטיהיסטמינים מהדור השני לא עוזר, זה הזמן לשקול את הצעד הבא. הרופא שלכם כנראה יציע אחת מהאפשרויות הבאות, שפועלות במנגנונים שונים לחלוטין:
- אומליזומאב (Xolair): זהו נוגדן חד שבטי פורץ דרך. הוא לא אנטיהיסטמין קלאסי, אלא הוא נקשר לנוגדן אחר בגוף (IgE) שמעורב בתגובות אלרגיות ובפעילות של תאי הפיטום. כשהוא נקשר ל-IgE, הוא מונע ממנו להפעיל את תאי הפיטום, וכך מקטין את שחרור ההיסטמין. הוא ניתן בזריקה פעם בחודש, והוא דרמטי ביעילותו אצל רבים. מדובר בשינוי אמיתי באיכות החיים!
- ציקלוספורין (Cyclosporine): זו תרופה מדכאת מערכת חיסון. היא עובדת על ידי דיכוי פעילות של תאי חיסון מסוימים המעורבים בתהליך הדלקתי של אורטיקריה. היא נחשבת לקו טיפולי שני או שלישי, לרוב לאחר כישלון של אנטיהיסטמינים ואומליזומאב. יש לה יותר תופעות לוואי, ולכן השימוש בה מנוטר בקפידה.
- סטרואידים סיסטמיים: סטרואידים כמו פרדניזון יעילים מאוד בדיכוי מהיר של התקף חריף של אורטיקריה. הם פועלים כמדכאי דלקת עוצמתיים. עם זאת, השימוש בהם מוגבל לתקופות קצרות בלבד בגלל תופעות לוואי רבות ומגוונות בשימוש ממושך. לכן, הם לא הפתרון לאורטיקריה כרונית. הם כמו כוח חילוץ חירום, לא המגורים הקבועים שלכם.
חשוב לזכור, אין פה דרך אחת נכונה לכולם. זה מסע משותף שלכם ושל הרופא שלכם למצוא את הטיפול שפשוט גורם לכם להרגיש הכי טוב. אל תתייאשו אם הטיפול הראשון לא עובד; יש עוד אופציות, והרבה מהן מצוינות.
החיים הטובים עם אורטיקריה: 4 דברים שיעזרו לכם לנצח את הגירוד (גם ביום יום!)
מעבר לתרופות, יש כמה דברים שאתם יכולים לעשות כדי לשפר את איכות החיים ולהקל על הגירוד.
להיות הבלש של העור שלכם: טיפים מעשיים לחיי חרלת שמחים יותר
- שמרו על יומן גירודים: נכון, אמרנו שאין טריגרים ברוב המקרים. אבל לפעמים יש דברים שמחמירים את הגירוד. מתח, חום, לחץ על העור, אלכוהול, או אפילו מאכלים מסוימים (אפילו אם הם לא אלרגנים). יומן יעזור לכם לזהות דפוסים אישיים.
- הימנעו מגירוד (ככל הניתן): זה קשה, אנחנו יודעים. אבל גירוד יוצר מעגל קסמים שמחמיר את הגירוד עצמו. נסו למרוח קרמים מרגיעים, להשתמש בקומפרסים קרים, או אפילו להקיש בעדינות על העור במקום לגרד.
- הפחיתו מתח: מתח אינו גורם לאורטיקריה, אבל הוא בהחלט יכול להחמיר אותה. מדיטציה, יוגה, פעילות גופנית סדירה או פשוט בילוי עם חברים יכולים לעשות פלאים. אל תזלזלו בכוחה של נפש רגועה.
- לבשו בגדים נוחים: בגדים צמודים או מבדים סינתטיים יכולים לגרות את העור. בחרו בבגדים רפויים מכותנה או בדים טבעיים אחרים שיאפשרו לעור שלכם "לנשום".
זכרו, אתם המומחים הכי גדולים לעור שלכם. הקשיבו לו, תנו לו מה שהוא צריך, ואל תפחדו לשאול את הרופא שלכם את כל השאלות שבעולם. כי בסופו של דבר, המטרה היא אחת: להחזיר לכם את השקט.
שאלה בונוס
שאלה 6: האם יש "תרופות סבתא" או טיפולים טבעיים שעובדים?
תשובה: למרות שרבים מדווחים על הקלה מסוימת משיטות טבעיות כמו אלוורה, שיבולת שועל באמבטיה או תוספים מסוימים, אין כיום הוכחות מדעיות מוצקות ליעילותם בטיפול באורטיקריה כרונית. הם יכולים להקל על הסימפטומים באופן זמני, אבל לא להחליף את הטיפול התרופתי. תמיד התייעצו עם רופא לפני שאתם מנסים טיפול טבעי כלשהו, במיוחד אם אתם נוטלים תרופות נוספות.
אז הנה זה, כל מה שאתם צריכים לדעת על אנטיהיסטמינים ואורטיקריה כרונית, ובטח קצת יותר ממה שציפיתם. גילינו שהגירוד הוא לא גזירת גורל, שיש לו מנגנון די הגיוני (גם אם הוא מרגיש חסר כל היגיון), ושיש לנו גיבורים בדמות כדורים קטנים וחכמים שיכולים להחזיר את השליטה לידיים שלכם.
הבנתם למה חשוב להקשיב לרופא כשהוא מציע להעלות מינון, הכרתם את האפשרויות הבאות בתור, ואפילו קיבלתם כמה טיפים פרקטיים ליום יום. הכוח הוא בידיים שלכם – הכוח לדעת, הכוח לשאול, והכוח לדרוש את הטיפול הטוב ביותר עבורכם.
כי בסופו של דבר, מגיע לכם עור רגוע ושקט. פשוט כך.