אלרגיה לפריחת עץ הזית באביב: התסמינים ודרכי הטיפול היעילים ביותר

האביב!
העונה שהכי כיף לחכות לה כל החורף.
הפרחים מתחילים לפרוח, הימים מתארכים, השמש סוף סוף מחממת כמו שצריך אחרי כל הגשם והקור…
נשמע מושלם, נכון?
אז זהו, שלא תמיד.
בשביל חלק לא מבוטל מאיתנו, בוא האביב מסמל בעיקר דבר אחד: התקפת אלרגיה רבתי.
האף מתחיל לרקוד סלסה עצבנית, העיניים מתחילות לדמוע כאילו הרגע נפרדתם מהאהבה הגדולה של חייכם, וגירוד… הו הגירוד.
אז למה בעצם העונה הכי פוטוגנית בשנה גורמת לנו להרגיש כמו מישהו שתקוע בתוך ענן אבק בלי דרך החוצה?
ובעיקר, מה לעזאזל עושים עם זה?!
אם גם לכם יש חשד שאתם חלק מהמועדון המפוקפק הזה של "סובלי האלרגיה האביבית", ובמיוחד אם אתם מרגישים שהאף שלכם הכריז מלחמה עם תחילת הפריחה היפהפייה של עץ הזית שמתחיל להתפרע ממש עכשיו – אתם במקום הנכון.
בואו נצלול יחד לעומק העניין, נבין מי נגד מי, ובעיקר – איך להחזיר לעצמנו את האביב שמגיע לנו, בלי המגבונים הלחים בתור האביזר הכי חשוב בתיק.

האשם המרכזי: עץ הזית ה"תמים" ששורף לנו את האף

כן כן, זה נשמע קצת כמו סרט מתח זול, אבל לפעמים היופי מסתיר משהו קצת… פחות סימפטי.
עץ הזית, זה שמככב כל כך הרבה בנוף הים תיכוני שלנו, זה שנותן לנו את השמן המדהים והזיתים המעולים, הוא גם אחד התורמים הגדולים ביותר למצוקת האף האביבית.
איך זה קורה, אתם שואלים?
בואו נדבר תכלס.

1. רגע, מה הקשר בין עץ לבין אף נוזל?

הסיפור מתחיל באבקנים.
זוכרים משיעורי ביולוגיה את ההאבקה?
כשפרחים צריכים להתרבות, הם שולחים את האבקנים שלהם כדי להגיע לפרח אחר.
יש פרחים שהחרקים עושים בשבילם את העבודה הזו, וזה בדרך כלל אבקנים כבדים ודביקים שלא מתפזרים בקלות.
אבל יש צמחים, כמו עץ הזית (וגם דגנים ועוד כמה חברים לא נחמדים), שהאסטרטגיה שלהם שונה לחלוטין.
הם מייצרים ים של אבקנים קלילים ויבשים ושולחים אותם לטיול באוויר, בתקווה שאיזה גרגר אחד ימצא את הדרך לפרח הנכון.
וה"טיול" הזה באוויר הוא בדיוק הבעיה שלנו.
האבקנים האלה, זעירים ולא נראים כמעט לעין, הופכים לעננים בלתי נראים שמרחפים באוויר.
ואנחנו?
אנחנו נושמים אותם. בלי לשים לב. ובשביל מי שאלרגי, זה הטריגר.

2. ולמה דווקא באביב? הרי עצים קיימים כל השנה!

שאלה מעולה!
האביב הוא פשוט עונת הפריחה של המון צמחים, כולל עץ הזית.
כל צמח והלו"ז שלו.
עץ הזית מתחיל לפרוח בדרך כלל סביב אפריל-מאי, תלוי כמובן במזג האוויר ובאזור הספציפי.
וכשהוא פורח – הוא משחרר כמויות אדירות של אבקנים לאוויר.
דמיינו מפעל ענק שמייצר אבקנים בפול גז, ומשגר אותם לכל עבר.
בדיוק כשאנחנו מתחילים לצאת יותר החוצה, לנשום עמוק אחרי החורף, ולהגיד "איזה כיף, אביב!".
המפגש הזה בין המפעל המשגשג באבקנים לבין האף הלא חשוד שלנו יוצר את כל הבלגן.

כשמערכת החיסון מופרעת: מה בדיוק קורה בפנים?

אז נשמתם כמה אבקני זית, ביג דיל, נכון?
הגוף שלנו אמור להתמודד עם דברים כאלה בקלות, לא?
ובכן, אצל רוב האנשים כן.
אבל אצל מי שאלרגי, מערכת החיסון מחליטה שהאבקנים הלא מזיקים האלה הם פולשים מסוכנים במיוחד, כמו איזה חייזרים קטנים ומרושעים.
והיא נכנסת למצב מלחמה מטורף לגמרי לא פרופורציונלי.

3. מערכת החיסון שלנו: דרמה קווין בהתגלמותה?

בגדול, כשאלרגן (במקרה הזה – אבקני זית) חודר לגוף, מערכת החיסון מזהה אותו כאיום.
היא מייצרת נוגדנים מסוג IgE שממש "מחכים" לאבקנים האלה.
בפעם הבאה שהאבקנים מגיעים, הנוגדנים האלה נקשרים לתאים מסוימים בגוף (בעיקר תאי פיטום ובאזופילים) וגורמים להם לשחרר חומרים כימיים שונים.
היסטמין הוא המפורסם ביניהם, והוא אחראי לרוב הסימפטומים המעצבנים שאנחנו מרגישים.
ההיסטמין הזה הוא כמו "האזעקה" של הגוף – הוא מגביר את זרימת הדם, גורם לנפיחות, מעורר גירוד ומגביר ייצור נוזלים.
בקיצור, הוא עושה הכל כדי לגרש את ה"פולשים" – רק שה"פולשים" האלה הם בסך הכל אבקנים תמימים למדי, והגוף עושה נזק בעיקר לעצמו (ולנו).

4. אז אילו מופעים מוזיקליים צפויים לנו? תסמיני האלרגיה המפורסמים!

היסטמין וחבריו אחראים למצעד הסימפטומים הבלתי נשכח של אלרגיה אביבית.
הנה כמה מהלהיטים הכי גדולים:

• האף הנוזל ללא הפסקה: כאילו מישהו פתח שם ברז ושכח לסגור. שקוף, שקוף, אבל בלתי נגמר.
• התעטשויות אינסופיות: לפעמים זה בא בסדרות של 5-10 התעטשויות ברצף, כאילו האף מנסה לגרש את האבקנים בכוח.
• אף סתום ומנופח: למרות שהוא נוזל, הוא גם מרגיש לחלוטין אטום ומלא. סוג של קונפליקט פנימי באף.
• עיניים אדומות, מגרדות ודומעות: כאילו בצל ופלפל צ'ילי עברו שם בו זמנית. והגירוד הזה… אוי הגירוד. קשה להפסיק לגרד, וגם כשיודעים שזה רק יחמיר את המצב – היד הולכת לשם לבד.
• גרד בגרון, בחיך או באוזניים: תחושת עקצוץ מטרידה שקשה להגיע אליה.
• עייפות ותחושה כללית לא טובה: כל המלחמה הפנימית הזו מתישה את הגוף. בנוסף, קשיי הנשימה והשינה בגלל האף הסתום לא ממש עוזרים.

חשוב לזכור: אצל אנשים שונים, הסימפטומים יכולים להיות קצת שונים בעוצמה או בסוג, אבל אלה התופעות הקלאסיות.

למה דווקא אני? גנטיקה, סביבה, ודברים נוספים

אם אתם סובלים מאלרגיה, כנראה שזו לא הפעם הראשונה שלכם עם העניין.
אלרגיות נוטות לרוץ במשפחה.
אבל זה לא הגורם היחיד.

5. הגרלת הלוטו הגנטית: האם נגזר עליי לסבול?

יש בהחלט מרכיב גנטי באלרגיות.
אם להורים שלכם או לאחים יש אלרגיות (לאו דווקא לאבקני זית, זה יכול להיות גם אבק, חיות מחמד, מזון וכו'), הסיכוי שלכם לפתח אלרגיה כלשהי גבוה יותר.
לא בהכרח לאותו דבר בדיוק, אבל הנטייה התורשתית קיימת.
אז במובן מסוים, יש פה עניין של "הגרלה" – יש אנשים עם נטייה מולדת שמערכת החיסון שלהם פשוט רגישה יותר.

6. הסביבה גם משחקת תפקיד? מסתבר שכן!

מחקרים מראים שהסביבה בה גדלנו ובה אנו חיים יכולה להשפיע על התפתחות אלרגיות.
למשל, החשיפה לזיהום אוויר יכולה להחמיר תגובות אלרגיות או אפילו לתרום להתפתחותן.
כמו כן, "היגיינת יתר" מוקדמת בחיים, כלומר חשיפה מועטה מדי לחיידקים וגורמים סביבתיים שונים, נקשרת לעיתים לסיכון מוגבר לאלרגיות. התיאוריה היא שמערכת החיסון לא מקבלת "אימון" מספיק ומגיבה בעוצמה יתרה לדברים לא מזיקים.

אוקיי, אז מה עושים עם כל הבלגן הזה? חדשות טובות, יש מה לעשות!

הבשורה המשמחת היא שלא חייבים להעביר את כל האביב במרתף עם מסכה על הפנים.
יש דרכים להתמודד, ודי בהצלחה!

7. קודם כל: תדעו מול מה אתם מתמודדים!

הצעד הראשון והכי חשוב הוא לדעת בוודאות שזו אלרגיה לאבקני זית.
איך עושים את זה? הולכים לרופא!
רופא המשפחה יכול בהחלט לעזור, ואם המצב מורכב או לא ברור, הוא עשוי להפנות אתכם לאלרגולוג – רופא מומחה לאלרגיות.
אל תאבדו זמן על ניחושים או תרופות סבתא מפוקפקות (טוב, אולי קצת, אבל אל תבנו על זה).
הרופא יכול לאבחן את האלרגיה בכמה דרכים:

• תבחיני עור (Skin Prick Test): שמים טיפות קטנות של אלרגנים שונים (כולל אבקני זית) על העור, ובודקים אם נוצרת תגובה (אודם, נפיחות קטנה) אחרי כרבע שעה. מהיר ויעיל לרוב האלרגנים.
• בדיקות דם (RAST או ImmunoCAP): בדיקת דם שמודדת את רמת נוגדני IgE ספציפיים לאלרגנים שונים. לוקח קצת יותר זמן לקבל תשובה, אבל נותן מידע מדויק.

האבחון הזה קריטי!
הוא מאפשר לכם לדעת בדיוק מה הבעיה, ואז אפשר להתחיל להתמודד איתה בצורה ממוקדת.

8. אסטרטגיות התמודדות: החל מהגנה עצמית ועד תותחים כבדים

ברגע שיודעים שמדובר באלרגיה לאבקני זית, אפשר לגשת לקרב חמושים היטב.
הטיפול בדרך כלל משלב כמה גישות:

הימנעות (כמה שאפשר):

• עקבו אחרי תחזיות האבקנים! יש אתרים ואפליקציות שמדווחים על רמות האבקנים באוויר לפי אזורים. בימים עם ריכוז גבוה, נסו לצמצם יציאה החוצה, במיוחד בשעות הבוקר המאוחרות והצהריים, אז ריכוז האבקנים בדרך כלל גבוה יותר.
• השאירו חלונות סגורים בבית ובמכונית בימים עם ריכוז אבקנים גבוה. השתמשו במזגן (רצוי עם פילטר טוב).
• כשתחזרו הביתה אחרי שהייתם בחוץ, כדאי להחליף בגדים ולהתקלח כדי להוריד את האבקנים מהגוף והשיער.
• כביסה שנתלית לייבוש בחוץ עלולה לאסוף אבקנים. אם אפשר, ייבשו בגדים במייבש או בתוך הבית.

תרופות (החברים הכי טובים של האף):

• אנטי-היסטמינים: אלה התרופות הקלאסיות לאלרגיה. הן חוסמות את פעולת ההיסטמין וכך מקלות על רוב הסימפטומים – נוזלת, התעטשויות, גירוד. יש מגוון רחב של אנטי-היסטמינים, חלקם ללא מרשם וחלקם במרשם. לרוב, עדיף להשתמש בדורות החדשים יותר (כמו לורטדין, צטיריזין, פקסופנדין, דסלורטדין) שפחות גורמים לעייפות.
• תרסיסי אף סטרואידליים: אלה תרופות מאוד יעילות לטיפול בדלקת באף (הריניטיס האלרגית). הן פועלות מקומית באף ומפחיתות את הנפיחות והנוזלת. לוקח להן בדרך כלל כמה ימים להגיע לאפקט מלא, ולכן כדאי להתחיל להשתמש בהן אפילו קצת לפני עונת הפריחה או ברגע שמתחילים להרגיש את הסימפטומים הראשונים. רובן מחייבות מרשם רופא.
• תרסיסי אף אנטי-היסטמינים: פועלים מהר יותר מתרסיסים סטרואידליים ויכולים להיות שימושיים להקלה מיידית.
• טיפות עיניים: יש טיפות עיניים שמכילות אנטי-היסטמינים או חומרים אחרים שמקלים על הגירוד והאודם בעיניים.
• מסירי גודש (Decongestants): תרופות שמכווצות כלי דם באף ומקלות על הגודש. קיימות בכדורים או בתרסיסים. חשוב להשתמש בהן בזהירות ולא לאורך זמן, כי שימוש ממושך בתרסיסים יכול לגרום לתופעה הפוכה (Rebound congestion) ולהחמיר את הגודש. הן גם פחות מומלצות לאנשים עם לחץ דם גבוה או בעיות לב.

טיפול מונע ויותר ארוך טווח: אימונותרפיה (אלרג'י שוטס):

למי שסובל מאלרגיה קשה שלא מגיבה טוב לטיפולים רגילים, או שרוצה פתרון לטווח ארוך, קיימת אפשרות של אימונותרפיה.
מדובר בטיפול שמטרתו לגרום למערכת החיסון "להתרגל" לאלרגן, כך שהיא תפסיק לראות בו איום.
זה נעשה בדרך כלל על ידי סדרה של זריקות שמכילות כמות קטנה מהאלרגן (במקרה זה – אבקני זית), שניתנות בתחילה בתדירות גבוהה יותר ואז בתדירות הולכת ופוחתת לאורך כמה שנים.
זה טיפול שמצריך מחויבות וסבלנות, והוא לא מתאים לכולם, אבל הוא יכול להיות יעיל מאוד בהפחתת הסימפטומים לאורך שנים רבות, ואף לגרום להפוגה מלאה.

9. והנה כמה שאלות שוודאי מסתובבות לכם בראש!

ש: האם יש קשר בין אלרגיה לאבקני זית לבין אלרגיה לשמן זית או זיתים?

ת: בדרך כלל אין קשר. האלרגיה היא לאבקנים, שהם החלק האחראי על ההאבקה. שמן זית וזיתים עצמם בדרך כלל אינם מכילים אבקנים בכמות משמעותית שמעוררת תגובה אלרגית אצל מי שרגיש רק לאבקנים.

ש: האם האלרגיה הזו יכולה להתפתח פתאום, גם אם לא סבלתי ממנה בעבר?

ת: כן, בהחלט. אלרגיות יכולות להתפתח בכל גיל. חשיפה חוזרת לאלרגן (כמו אבקני זית) יכולה לגרום למערכת החיסון לפתח רגישות, וברגע מסוים – להתחיל להגיב. זה יכול לקרות אחרי שנים רבות של חשיפה ללא בעיה.

ש: האם מעבר דירה לאזור עם פחות עצי זית יכול לעזור?

ת: תיאורטית כן, אבל זה לא תמיד פתרון פרקטי או אפשרי. בנוסף, באזור החדש עשויים להיות אלרגנים אחרים שתהיו רגישים אליהם. עדיף להתמקד בטיפול ובאסטרטגיות הימנעות שיכולות לעזור בכל מקום.

ש: האם אלרגיה לאבקני זית יכולה להחמיר אסטמה?

ת: כן, בהחלט. אצל אנשים רבים, האלרגיה בדרכי הנשימה העליונות (האף והעיניים) ואסטמה (שפוגעת בדרכי הנשימה התחתונות – הריאות) הולכות יחד. האלרגיה יכולה לגרות את דרכי הנשימה התחתונות ולהחמיר סימפטומים של אסטמה.

ש: האם יש טיפולים טבעיים שעוזרים?

ת: ישנם מגוון טיפולים שמכונים "טבעיים" כמו שטיפות מי מלח לאף (Saline nasal rinse), שנחשבות יעילות למדי להקלה על הגודש והנוזלת על ידי שטיפת האבקנים והליחה מהאף. תוספי תזונה מסוימים, כמו קוורצטין או ויטמין C, נחקרים בהקשר של אלרגיה, אך לרוב ההמלצה הרפואית היא להתבסס על הטיפולים המבוססים היטב. תמיד כדאי להתייעץ עם רופא לפני התחלת טיפול חדש, טבעי או לא.

ש: אם אני נוטל תרופה אנטי-היסטמינית, האם אני עדיין צריך לנסות להימנע מאבקנים?

ת: כן. הטיפול הכי טוב בדרך כלל משלב כמה גישות. התרופות מקלות על הסימפטומים, אבל צמצום החשיפה לאלרגן עצמו עדיין חשוב מאוד כדי להפחית את עומס האלרגנים על הגוף ולהפוך את הטיפול התרופתי ליעיל יותר.

ש: האם האלרגיה הזו חולפת מעצמה?

ת: אצל חלק מהאנשים, אלרגיות עונתיות יכולות להשתנות בעוצמתן עם השנים, ולפעמים אפילו להשתפר או להיעלם, במיוחד אצל ילדים. אצל אחרים, הן יכולות להישאר באותה עוצמה או אפילו להחמיר. אין דרך לנבא בוודאות. בכל מקרה, לא כדאי לחכות שזה "יעבור לבד" אלא לטפל כדי להקל על הסימפטומים בזמן אמת.

לחיות אביב שמח יותר, גם עם אלרגיה

החדשות הטובות באמת, למרות כל התיאורים הדרמטיים של אף נוזל ועיניים בוכות, הן שעם האבחון הנכון והטיפול המתאים, אפשר לשלוט בסימפטומים של אלרגיה לאבקני זית בצורה טובה מאוד.
אפשר להמשיך ליהנות מהאביב, לצאת החוצה, לנשום עמוק (ובלי להתעטש מיד), ולראות את הפריחה היפהפייה של עצי הזית בלי שהיא תגרום לכם לרצות להסתגר בבית עד הקיץ.
השילוב של הימנעות חכמה, שימוש נכון בתרופות, ולעיתים גם בחינה של טיפולים ארוכי טווח כמו אימונותרפיה, יכול להפוך את החיים בתקופת האביב לקלים ונעימים הרבה יותר.
אל תחכו שהמצב יחמיר, גשו לרופא, בררו מה מקור הבעיה, וקבלו את הכלים הנכונים להתמודדות.
האביב מחכה לכם, והוא מגיע לכם בשלמותו – בלי האף הנוזל!