איך לבצע החייאה על מבוגר: המדריך שיכול להציל חיים במהירות

דמיינו את זה: אתם באמצע ארוחת ערב משפחתית, צוחקים, נהנים, ופתאום… דממה.

מישהו ליד השולחן נחנק? או שאולי זה משהו גרוע יותר? הלב שלו פשוט… החליט לקחת פסק זמן?

זה קורה. זה קורה יותר ממה שנדמה לנו. דום לב פתאומי יכול לתקוף כל אחד, בכל מקום, בכל זמן.

השאלה היא לא אם תיתקלו במצב כזה, אלא מתי.

והשאלה החשובה יותר: מה תעשו אז?

תקפאו במקום? תתקשרו למד"א ותחכו בלחץ, מקווים לטוב?

או שתדעו בדיוק מה לעשות? שתהפכו, ברגע אחד, מאדם מן השורה למציל חיים פוטנציאלי?

המאמר הזה הוא לא עוד מדריך יבש להחייאה.

זהו כרטיס הכניסה שלכם לעולם שבו אתם לא חסרי אונים מול מצב חירום.

כאן תגלו את הסודות, הטכניקות, והביטחון לבצע החייאה בצורה נכונה ויעילה.

בלי ז'רגון רפואי מסובך, בלי בלבולי מוח מיותרים.

רק מידע פרקטי, צעד אחר צעד, שיכול להציל חיים – אולי אפילו את חיי האדם היקר לכם מכל.

אז קחו נשימה עמוקה (כל עוד אתם יכולים…), ובואו נצלול פנימה. כי הידע הזה שווה זהב, ואולי הרבה יותר.

למה בכלל להתאמץ? או: הסיבה שאתם קוראים את זה עכשיו

בואו נודה על האמת, המחשבה על ביצוע החייאה על מישהו היא… מלחיצה. בלשון המעטה.

לגעת באדם זר? ללחוץ לו על החזה? אולי אפילו להנשים מפה לפה?

זה נשמע כמו סצנה מסרט מתח הוליוודי, לא משהו שקורה במציאות שלנו.

אבל הסטטיסטיקה, אוי, הסטטיסטיקה.

דום לב פתאומי הוא אחד מגורמי התמותה המובילים בעולם המערבי.

וכשזה קורה מחוץ לבית חולים, הסיכויים לשרוד צונחים דרמטית בכל דקה שעוברת ללא טיפול.

חשבו על זה: המוח האנושי, האיבר המדהים הזה שמאפשר לנו לחשוב, להרגיש, לאהוב… הוא גם מאוד רגיש לחוסר חמצן.

כשהלב מפסיק לפעום, אספקת הדם והחמצן למוח נעצרת.

תוך דקות ספורות – 4 עד 6 דקות בלבד – מתחיל להיווצר נזק מוחי בלתי הפיך.

ואמבולנס? גם אם הוא מוזנק מיד, זמן ההגעה הממוצע בישראל יכול להיות ארוך יותר.

כאן אתם נכנסים לתמונה.

החייאה – עיסויי חזה והנשמות (אם בוחרים ומרגישים בטוחים) – היא לא תחליף לטיפול רפואי מתקדם.

היא גשר.

גשר שמזרים דם מחומצן בכמות מינימלית אך קריטית למוח ולאיברים חיוניים אחרים, עד להגעת העזרה המקצועית.

אתם בעצם קונים זמן יקר. זמן שיכול להיות ההבדל בין חיים מלאים לבין נזק מוחי קשה, או אפילו מוות.

אז כן, זה אולי קצת לא נעים לחשוב על זה. אבל הידיעה שאתם יכולים לעשות משהו, שיש לכם את הכוח להציל חיים – זה שווה את כל המאמץ.

רגע, איך יודעים אם באמת צריך להתחיל בהחייאה?!

אוקיי, הבנו את החשיבות. אבל איך מזהים סיטואציה שמצריכה התערבות דרסטית כזו?

לא כל מי שמתעלף או נופל זקוק להחייאה!

פעולה לא נכונה בזמן הלא נכון יכולה גם להזיק (אם כי הנזק מפעולה מיותרת קטן בהרבה מהנזק שבחוסר פעולה כשהיא נדרשת).

אז איך מבדילים? הנה התהליך, שלב אחר שלב, בלי פאניקה:

שלב 1: בטיחות, בטיחות, בטיחות! (כי שני מטופלים זה יותר גרוע מאחד)

לפני שאתם קופצים על הבנאדם כמו גיבורי על, עצרו לרגע.

העיפו מבט מסביב. האם הסביבה בטוחה?

• האם יש סכנת התחשמלות? (כבלים חשופים?)
• האם יש תנועה סואנת? (אם אתם באמצע כביש, אולי כדאי לגרור את הנפגע למקום בטוח יותר, רק אם זה אפשרי ובטוח לכם).
• האם יש חומרים מסוכנים באוויר? (עשן, גז?)
• האם יש סכנה אחרת כלשהי לכם או לנפגע?

המטרה הראשונה היא לוודא שאתם לא הופכים לקורבן הבא. גיבורים מתים זה פחות יעיל.

רק אם הסביבה בטוחה, אפשר להתקרב בזהירות אל האדם.

שלב 2: "אדוני? גברתי? הכל בסדר?!" – בדיקת ההכרה

טוב, הגעתם לאדם. מה עכשיו?

צריך לבדוק אם הוא בהכרה.

אל תסתפקו בלהסתכל. צריך לנסות ליצור קשר:

1. קראו בקול רם: "אתה שומע אותי?", "הכל בסדר?", "תפקח עיניים!".
2. געו בעדינות אך בנחישות: נערו קלות את הכתפיים שלו. אל תטלטלו אותו בחוזקה, רק מספיק כדי לנסות לעורר תגובה.

מה התגובה?

• אם הוא מגיב: פוקח עיניים, ממלמל משהו, זז – מעולה! הוא כנראה לא בדום לב כרגע. השאירו אותו בתנוחה שמצאתם (אלא אם היא מסכנת אותו), נסו להבין מה קרה, והזעיקו עזרה (מד"א 101) אם יש צורך. המשיכו לפקח עליו עד שהעזרה מגיעה.
• אם הוא לא מגיב בכלל: לא פוקח עיניים, לא זז, לא משמיע קול… זה סימן רע. עברו מיד לשלב הבא.

שלב 3: הצעקה שתציל חיים – הזעיקו עזרה! (101 על חיוג מהיר)

זה קריטי, ואנשים נוטים לשכוח את זה בלחץ.

לפני שאתם מתחילים בעיסויים או הנשמות, חייבים להזעיק עזרה מקצועית!

אם אתם לבד:

• הוציאו את הטלפון הנייד.
• חייגו 101 למד"א.
• שימו את הטלפון על רמקול והניחו אותו לידכם.
• ענו על שאלות המוקדן (מיקום מדויק, מה קרה, גיל משוער, האם הוא נושם) ותתחילו לפעול לפי ההנחיות שלהם – ובמקביל, לפי מה שאתם לומדים כאן.

אם יש עוד אנשים בסביבה:

• הצביעו על אדם ספציפי: "אתה עם החולצה הכחולה! תתקשר מיד ל-101 ותגיד להם שיש כאן אדם מחוסר הכרה שלא נושם! תחזור ותגיד לי שהזמנת!".
• אם אפשר, שלחו מישהו אחר לחפש דפיברילטור (AED) אם יש אחד זמין בקרבת מקום (בקניונים, משרדים, תחנות רכבת וכו').

אל תניחו שמישהו אחר כבר התקשר. ודאו את זה!

שלב 4: האם האוויר נכנס? פתיחת נתיב אוויר

אוקיי, האדם מחוסר הכרה והעזרה בדרך. מה הלאה?

צריך לוודא ששום דבר לא חוסם את קנה הנשימה שלו.

כשאדם מאבד הכרה, השרירים שלו נרפים – כולל שרירי הלשון. בסיס הלשון עלול לצנוח אחורה ולחסום את נתיב האוויר.

כדי לפתוח את נתיב האוויר, מבצעים פעולה פשוטה שנקראת "הטיית ראש – הרמת סנטר" (Head-tilt Chin-lift):

1. הניחו כף יד אחת על מצח הנפגע ודחפו בעדינות את ראשו אחורה.
2. הניחו את קצות האצבעות של היד השנייה מתחת לסנטר שלו (על החלק הגרמי, לא הרקמה הרכה).
3. הרימו את הסנטר בעדינות כלפי מעלה וקדימה.

פעולה זו מרימה את בסיס הלשון ומפנה את נתיב האוויר. היזהרו לא לסגור לו את הפה תוך כדי הרמת הסנטר.

הערה חשובה: אם אתם חושדים בפגיעת ראש או עמוד שדרה (למשל, נפילה מגובה, תאונת דרכים), היו זהירים מאוד עם הטיית הראש. במקרים כאלה, אם אתם לא בטוחים, עדיף לנסות לפתוח נתיב אוויר רק על ידי הרמת הלסת התחתונה קדימה ללא הטיית הראש (Jaw thrust), אבל זו טכניקה למתקדמים יותר. אם אינכם יודעים, בצעו הטיית ראש-הרמת סנטר בזהירות – נתיב אוויר פתוח קודם לכל.

שלב 5: בודקים דופק? לא! בודקים נשימה! (האם הוא באמת נושם?)

בעבר לימדו לבדוק דופק, אבל זה יכול להיות מבלבל ולא מדויק לאנשים לא מיומנים, ובזבוז זמן יקר.

ההנחיות העדכניות מתמקדות בבדיקת נשימה נורמלית.

לאחר שפתחתם נתיב אוויר, התקרבו עם הלחי שלכם קרוב לפיו ולאפו של הנפגע, והביטו לכיוון החזה שלו.

במשך 10 שניות מקסימום, עשו שלושה דברים בו זמנית:

• הסתכלו (Look): האם בית החזה עולה ויורד בצורה סדירה?
• האזינו (Listen): האם אתם שומעים קולות נשימה (לא חרחורים או "נשימות אגונליות" – ראו בהמשך)?
• הרגישו (Feel): האם אתם חשים אוויר יוצא על הלחי שלכם?

מה נחשב "לא נושם" או "נושם לא נורמלי"?

• אין שום תנועת חזה או קולות נשימה.
• יש רק כמה התנשפויות קצרות ובלתי סדירות, או חרחורים עמוקים. אלה נקראות "נשימות אגונליות" (Agonal breaths) והן אינן נשימה יעילה. הן סימן לדום לב!

אם האדם אינו נושם נורמלי (או לא נושם כלל) – התחילו מיד בעיסויי חזה!

אם הוא נושם באופן סדיר ונורמלי, המשיכו לפקח עליו מקרוב עד להגעת מד"א. ייתכן שיהיה צורך להניח אותו בתנוחת התאוששות (על הצד).

---

שאלות ותשובות מהירות: זיהוי הצורך בהחייאה

שאלה: מה אם אני לא בטוח אם הוא נושם "נורמלי"?

תשובה: אם יש ספק – אין ספק! עדיף להתחיל בעיסויים גם אם בדיעבד יתברר שהם לא היו נחוצים ב-100%, מאשר לא לעשות כלום כשהם כן נחוצים. אל תבזבזו זמן יקר על התלבטויות. אם הוא מחוסר הכרה ולא מגיב, והנשימה נראית לכם מוזרה, לא סדירה, או שאינכם בטוחים – התחילו עיסויים!

שאלה: שמעתי אותו מחרחר קצת, זה לא אומר שהוא נושם?

תשובה: לא בהכרח. חרחורים או התנשפויות קצרות ולא סדירות (נשימות אגונליות) הם סימן נפוץ בשלבים הראשונים של דום לב. זה רפלקס גסיסה, לא נשימה יעילה. התייחסו לזה כאילו הוא לא נושם והתחילו עיסויים.

שאלה: אם הוא מתעלף לי מול העיניים, לחכות 10 שניות לבדוק נשימה?

תשובה: אם ראיתם מישהו מתמוטט מולכם, ואחרי בדיקת הכרה מהירה (צעקה וניעור קל) הוא לא מגיב – סביר להניח שהוא לא נושם נורמלי. הזעיקו עזרה (או שלחו מישהו להזעיק) והתחילו עיסויים מיד. את בדיקת הנשימה הפורמלית (10 שניות) עושים בעיקר כשמוצאים אדם שכבר שוכב מחוסר הכרה.

---

אקשן! איך מבצעים את העיסויים האלה כמו שצריך?

אוקיי, הגענו לחלק המעשי. האדם מחוסר הכרה, לא נושם נורמלי, עזרה הוזנקה (והונחתה על רמקול לידכם), ונתיב האוויר פתוח. הגיע הזמן לעיסויי חזה.

המטרה: ללחוץ על הלב בין עצם החזה (סטרנום) לעמוד השדרה, כדי לגרום לו להזרים דם באופן מלאכותי.

מיקום, מיקום, מיקום: איפה לוחצים?

1. חשפו את בית החזה: אם אפשר, הסירו או פתחו בגדים (חולצה, חזייה) כדי שתוכלו לראות את בית החזה ולמקם את הידיים נכון. אל תבזבזו על זה יותר מדי זמן אם הבגדים דקים.
2. מצאו את מרכז בית החזה: דמיינו קו בין הפטמות. מרכז עצם החזה נמצא על הקו הזה, באמצע. דרך אחרת היא למצוא את השקע הרך בקצה התחתון של עצם החזה (שם הצלעות מתחברות) ולהניח שתי אצבעות מעליו – זה המיקום הנכון. חשוב: אל תלחצו על הקצה התחתון והרך של עצם החזה (זיז הקסיפואיד) או על הצלעות עצמן.
3. הניחו את בסיס כף היד: הניחו את בסיס כף היד (החלק הקרוב לשורש כף היד) של יד אחת על מרכז עצם החזה שמצאתם.
4. שלבו ידיים: הניחו את כף היד השנייה מעל הראשונה ושלבו אצבעות. ודאו שהאצבעות מורמות ולא לוחצות על בית החזה.

הטכניקה הנכונה: עמוק, מהר, ובלי הפסקות!

1. תנוחת גוף: כרעו ברך לצד הנפגע, קרוב ככל האפשר. מקמו את הכתפיים שלכם ישירות מעל כפות הידיים שלכם. שמרו על מרפקים ישרים ונעולים.
2. העומק הנכון: לחצו כלפי מטה בחוזקה, כך שבית החזה ישקע בעומק של 5 עד 6 סנטימטרים (בערך שליש מעומק בית החזה). כן, זה די עמוק. אל תפחדו ללחוץ חזק.
3. שחרור מלא: אחרי כל לחיצה, אפשרו לבית החזה לחזור לגובהו המקורי באופן מלא. זה חשוב כדי לאפשר ללב להתמלא בדם מחדש. אל תסירו את הידיים מעצם החזה בין הלחיצות, רק הפסיקו את הלחץ.
4. הקצב הנכון: לחצו בקצב מהיר של 100 עד 120 לחיצות בדקה. איך זוכרים את הקצב הזה? חשבו על השיר "Stayin' Alive" של הבי ג'יז, או "Another One Bites the Dust" של קווין (אם אתם קצת מורבידיים…). השיר "אצל הדודה והדוד" גם עובד מצוין! אפשר גם פשוט לספור בקול רם ומהר.
5. בלי הפסקות מיותרות: המשיכו בעיסויים ברצף. כל הפסקה מפסיקה את זרימת הדם למוח. המינימום ההכרחי של הפסקות!

כמה לחיצות? הקסם של 30:2 (או רק 30?)

ההנחיה הסטנדרטית היא לבצע מחזורים של:

30 עיסויי חזה, ואז 2 הנשמות.

וחוזר חלילה.

אבל… וזה אבל גדול…

הנשמות מפה לפה: כן, לא, שחור, לבן?

נושא ההנשמות הוא קצת יותר מורכב וגורם להרבה אנשים להסס.

האם חייבים להנשים? האם זה בטוח? מה אם אני לא יודע איך?

למה בכלל מנשימים?

העיסויים מזרימים את הדם שכבר נמצא בגוף, אבל בשלב מסוים, החמצן בדם הזה מתחיל להיגמר.

ההנשמות נועדו להכניס חמצן חדש לריאות, כדי שהדם שהעיסויים יזרימו הלאה יהיה עשיר יותר בחמצן.

אבל האם זה חובה? ממש לא!

מחקרים רבים הראו שעיסויי חזה בלבד (Hands-Only CPR) הם יעילים מאוד, במיוחד בדקות הראשונות של דום לב אצל מבוגרים (שנגרם לרוב מבעיה לבבית, ולא מחנק).

בדקות הראשונות, עדיין יש מספיק חמצן בדם, והדבר החשוב ביותר הוא להזרים אותו למוח.

לכן, ההמלצה הגורפת כיום היא:

אם אינכם מיומנים בהנשמה, או שאינכם מרגישים בנוח לבצע אותה (מכל סיבה שהיא – חשש מהידבקות, חוסר רצון וכו') – בצעו עיסויי חזה בלבד, ללא הפסקה, בקצב של 100-120 בדקה!

זה הרבה, הרבה יותר טוב מאשר לא לעשות כלום!

אם בכל זאת החלטתם להנשים (ואתם יודעים איך):

אחרי 30 עיסויים:

1. פתחו שוב נתיב אוויר (הטיית ראש-הרמת סנטר).
2. צבטו את האף של הנפגע עם האצבעות של היד שעל המצח שלו, כדי שהאוויר לא יברח מהאף.
3. קחו נשימה רגילה (לא נשימה עמוקה מדי).
4. הצמידו את הפה שלכם לפיו של הנפגע בצורה אטומה.
5. נשפו אוויר לתוך פיו במשך כשנייה אחת, ובמקביל הסתכלו על בית החזה שלו – הוא אמור להתרומם קלות.
6. הרימו את הפה שלכם, קחו עוד נשימה רגילה, ותנו לבית החזה לרדת.
7. תנו עוד הנשמה אחת באותו אופן.
8. חזרו מיד לעיסויי חזה (עוד 30).

כל סבב ההנשמות (שתי הנשמות) לא אמור לקחת יותר מ-5-10 שניות. המטרה היא למזער את ההפסקה בעיסויים.

מה אם בית החזה לא עולה?

• בדקו שוב את פתיחת נתיב האוויר (אולי הראש לא מוטה מספיק?).
• ודאו שאתם אוטמים היטב את הפה והאף צבוט.
• ייתכן שיש חסימה בנתיב האוויר (מזון, הפרשות). אם אתם רואים משהו, נסו להוציא אותו בזהירות עם האצבע (לא לדחוף פנימה!).
• אל תבזבזו יותר מדי זמן על ניסיונות הנשמה כושלים. אם אחרי ניסיון שני זה לא הולך, חזרו מיד לעיסויים בלבד.

---

שאלות ותשובות מהירות: עיסויים והנשמות

שאלה: שמעתי שאפשר לשבור צלעות במהלך העיסויים. זה נכון?

תשובה: כן, זה אפשרי, במיוחד אצל מבוגרים. אבל זה לא צריך לעצור אתכם! צלע שבורה (או כמה) היא מחיר קטן לשלם עבור סיכוי להציל חיים. נזק מוחי או מוות גרועים הרבה יותר מצלע שבורה. המוקדנים במד"א תמיד אומרים: "עדיף צלע שבורה מאשר בן אדם מת". לחצו חזק ולעומק הנדרש!

שאלה: אני מפחד/ת להידבק במחלות אם אנשים מפה לפה.

תשובה: החשש מובן, אם כי הסיכון להידבקות במחלה רצינית דרך הנשמה הוא נמוך מאוד. עם זאת, זו בדיוק הסיבה שההנחיות מדגישות שעיסויים בלבד הם אופציה מצוינת ומועדפת אם יש לכם חשש כלשהו. אפשר גם להשתמש במסיכת הנשמה ("אמבו" אישי או מסיכת כיס עם שסתום חד-כיווני) אם יש לכם אחת זמינה, אבל אל תבזבזו זמן בחיפושים אחריה.

שאלה: מה אם הנפגע מקיא במהלך ההחייאה?

תשובה: זה יכול לקרות. אם זה קורה, סובבו בזהירות את ראשו (ואם אפשר, את כל גופו כיחידה אחת) הצידה. נקו במהירות את פיו מההפרשות הנראות לעין (עם אצבע עטופה בבד, אם אפשר). סובבו אותו חזרה על הגב והמשיכו מיד בעיסויים (ואם בחרתם, גם בהנשמות).

שאלה: אני לא בכושר / לא חזק/ה במיוחד. אני עדיין יכול/ה לבצע עיסויים?

תשובה: כן! הטכניקה הנכונה (שימוש במשקל הגוף, מרפקים נעולים) חשובה יותר מכוח פיזי טהור. עיסויים אפילו לא מושלמים עדיפים לאין שיעור על כלום. אם יש עוד אנשים, אפשר ורצוי להתחלף כל 2 דקות בערך, כי זה מעייף מאוד ואיכות העיסויים יורדת עם הזמן.

---

הקסם החשמלי: מה זה דפיברילטור (AED) ואיך משתמשים בו?

דפיברילטור חיצוני אוטומטי (Automated External Defibrillator – AED) הוא מכשיר קטן וגאוני שיכול להציל חיים.

במקרים רבים של דום לב פתאומי אצל מבוגרים, הבעיה היא הפרעת קצב קטלנית שנקראת "פרפור חדרים" (Ventricular Fibrillation – VF). במצב זה, הלב לא מפסיק לפעום לגמרי, אלא רועד בצורה כאוטית ולא יעילה, ולא מצליח להזרים דם.

הטיפול היחיד בפרפור חדרים הוא מתן שוק חשמלי (דפיברילציה) שמטרתו "לאפס" את הפעילות החשמלית של הלב ולקוות שהוא יחזור לפעום בקצב סדיר.

ככל שהשוק החשמלי ניתן מוקדם יותר, כך סיכויי ההישרדות גבוהים יותר.

מכשירי ה-AED מיועדים לשימוש על ידי הציבור הרחב, גם ללא הכשרה רפואית מוקדמת. הם נמצאים במקומות ציבוריים רבים (קניונים, שדות תעופה, משרדים גדולים, תחנות רכבת, בתי ספר, חדרי כושר ועוד).

איך משתמשים ב-AED? זה פשוט להפליא!

אם מישהו הביא מכשיר AED בזמן שאתם מבצעים עיסויים:

1. הדליקו את המכשיר: פתחו את המכסה או לחצו על כפתור ההפעלה (לרוב מסומן בבירור).
2. עקבו אחר ההוראות הקוליות (והוויזואליות): המכשיר ידבר אליכם! הוא ינחה אתכם בדיוק מה לעשות, צעד אחר צעד, בעברית ברורה.
3. חברו את המדבקות (אלקטרודות): הוציאו את המדבקות מהאריזה וחברו אותן לגוף הנפגע במקומות המסומנים (יש ציור על המדבקות עצמן או על המכשיר). חשוב להדביק אותן על עור חשוף ויבש (אם החזה רטוב, נגבו אותו במהירות). מיקום סטנדרטי: מדבקה אחת מתחת לעצם הבריח הימנית, ומדבקה שנייה בצד שמאל של בית החזה, מתחת לבית השחי.
4. אל תיגעו בחולה בזמן האנליזה: המכשיר יגיד "מבצע אנליזה, נא לא לגעת בחולה". בשלב זה, הפסיקו את העיסויים וודאו שאף אחד לא נוגע בנפגע. המכשיר בודק את קצב הלב ומחליט אם יש צורך בשוק חשמלי.
5. אם נדרש שוק: המכשיר יגיד "מומלץ שוק חשמלי, המכשיר נטען". הוא ינחה אתכם לוודא שוב שאף אחד לא נוגע בחולה ("התרחקו כולם!"). ואז יגיד לכם ללחוץ על כפתור השוק (שלרוב מהבהב). לחצו על הכפתור. הגוף של הנפגע עשוי להתכווץ קלות בזמן השוק.
6. אם לא נדרש שוק: המכשיר יגיד "לא מומלץ שוק חשמלי".
7. המשיכו מיד בעיסויים: בין אם ניתן שוק ובין אם לא, המכשיר ינחה אתכם להמשיך מיד בביצוע עיסויי חזה. אל תחכו לראות אם הנפגע "התעורר". פשוט המשיכו בעיסויים. המכשיר ימשיך לנטר את קצב הלב ויבצע אנליזה נוספת כל 2 דקות בערך.

המשיכו לעקוב אחר הנחיות ה-AED ולבצע עיסויים עד להגעת צוות מד"א.

השילוב של החייאה איכותית ושימוש מוקדם ב-AED הוא הנוסחה המנצחת להצלת חיים!

מתי מפסיקים? קו הסיום של המרתון המלחיץ הזה

ביצוע החייאה זה מתיש, פיזית ונפשית.

אז מתי אפשר להפסיק?

ישנן ארבע סיבות עיקריות להפסיק את מאמצי ההחייאה:

1. צוות רפואי מוסמך (מד"א) מגיע ולוקח פיקוד: הם ימשיכו בטיפול מתקדם יותר. זה הזמן שלכם לקחת צעד אחורה (אבל להישאר זמינים למסור פרטים).
2. הנפגע מתחיל להראות סימני חיים ברורים: הוא מתחיל לנשום באופן סדיר, פוקח עיניים, זז או מדבר. במקרה כזה, הפסיקו את העיסויים, הניחו אותו בתנוחת התאוששות (אם הוא נושם עצמאית) והמשיכו לפקח עליו עד להגעת העזרה.
3. מכשיר AED מחובר ומנחה להפסיק לגעת בחולה לצורך אנליזה או מתן שוק: כמובן, חוזרים לעיסויים מיד אחרי.
4. אתם מותשים פיזית ולא מסוגלים להמשיך עוד: אם אתם לבד, ופשוט הגעתם לקצה גבול היכולת שלכם – הפסיקו. עשיתם כל מה שיכולתם. אם יש עוד אנשים, נסו להתחלף איתם כל 2 דקות כדי למנוע תשישות.
5. (במקרים נדירים מאוד ובסביבה מסוימת, אם רופא מוסמך קובע מוות במקום).

אל תפסיקו רק כי "עבר הרבה זמן". כל עוד יש סיכוי, המשיכו עד שאחת מהסיבות לעיל מתקיימת.

אז מה למדנו כאן בעצם? (ולמה אתם גיבורים פוטנציאליים)

ביצוע החייאה זה לא מדע טילים.

נכון, זה דורש אומץ, קור רוח, וידיעת הצעדים הנכונים.

אבל בסופו של דבר, זה מסתכם בכמה פעולות פשוטות יחסית:

• זיהוי: האם האדם מחוסר הכרה ולא נושם נורמלי?
• קריאה לעזרה: חייגו 101 (או שלחו מישהו לחייג) וחפשו AED.
• עיסויים: לחצו חזק (5-6 ס"מ) ומהר (100-120 בדקה) במרכז החזה.
• (אופציונלי) הנשמות: 2 הנשמות אחרי כל 30 עיסויים, אם אתם יודעים ורוצים.
• דפיברילטור: השתמשו בו מיד כשהוא מגיע – פשוט הדליקו ועקבו אחר ההוראות.
• התמדה: המשיכו עד שהעזרה מגיעה, הנפגע מתאושש, או שאתם מותשים.

כל אחד יכול ללמוד את זה. כל אחד יכול לעשות את זה.

הידע הזה הוא כוח אדיר.

הוא הופך אתכם מחסרי אונים לאנשים שיכולים לעשות את ההבדל הקריטי בין חיים למוות.

אז בפעם הבאה שתשמעו על קורס החייאה – לכו תעשו אותו. התרגול המעשי על בובה מחזק את הביטחון ואת הזיכרון השרירי.

ועד אז, שמרו את המידע הזה טוב טוב בראש.

אף פעם אי אפשר לדעת מתי תצטרכו לשלוף אותו ולהפוך לגיבורים של הרגע.

כי להציל חיים זה לא רק עניין של רופאים ופרמדיקים – זה גם עניין שלכם.