יאללה, בואו נדבר רגע בפתיחות על דלקת מפרקים שגרונית. רוב האנשים חושבים על זה בעיקר כעל מפרקים כואבים ונפוחים, נכון? קשיחות בבוקר, קצת קושי לפתוח צנצנות, אולי כאב קל פה ושם. וזה נכון, זה בהחלט חלק גדול מהסיפור. אבל האמת היא, וזה מה שהופך את הסיפור הזה לקצת יותר מורכב, שדלקת מפרקים שגרונית (RA למתקדמים, או דמ"ש לחיבה) היא לא סתם "מחלת מפרקים". היא מחלה סיסטמית. מה זה אומר? זה אומר שהיא יכולה להשפיע, במקרים מסוימים, על מערכות נוספות בגוף. כן, כן, הדלקת הזו יכולה לשלוח זרועות קטנות ועקשניות למקומות אחרים, וזה משהו שחשוב, אבל באמת חשוב, להכיר. לא בשביל להיכנס לפאניקה, חס וחלילה! ממש לא! אלא בדיוק הפוך – בשביל לדעת למה לשים לב, מה לשאול את הרופא שלכם, ואיך להיות הכי פרואקטיביים שאפשר בניהול הבריאות שלכם. כי ידיעה היא כוח, ובמקרה הזה, היא יכולה לעשות את כל ההבדל. אז בואו נצלול פנימה, בלי פילטרים אבל עם הרבה אופטימיות, לתוך העולם הפחות מוכר של הסיבוכים האפשריים של דמ"ש. מבטיח שזה יהיה מרתק, ושתצאו מכאן עם ארגז כלים מנטלי שיעזור לכם להתמודד עם כל מה שהמחלה הזו עשויה, אולי, לזרוק עליכם.
דלקת מפרקים שגרונית: זה לא רק ריקוד המפרקים
טוב, אז כבר שמנו את זה על השולחן: דמ"ש היא מחלה אוטואימונית כרונית שהתוקפת בעיקר את המפרקים. המערכת החיסונית, שבדרך כלל מגנה עלינו מפני פולשים, החליטה מסיבה כלשהי שהיא לא אוהבת את הרירית שמצפה את המפרקים (הסינוביה), והתחילה לתקוף אותה. התוצאה? דלקת, נפיחות, כאב, הרס של סחוס ועצם, ועיוותים במפרקים לאורך זמן אם לא מטפלים כמו שצריך. אבל הדלקת הזו, ההיא שתוקפת את המפרקים, היא לא תמיד נשארת רק שם. היא יכולה להשפיע על הגוף כולו. כאילו אין לה מספיק מה לעשות עם המפרקים, היא מחליטה לבדוק אופציות אחרות. ולפעמים, "אופציות אחרות" יכול להיות קצת… מלחיץ. אבל זכרו: ידיעה וניהול נכון הם חברים הכי טובים שלכם במקרה הזה.
1. הפתעה! הלב נכנס למסיבה (הלא רצויה)
אחד הסיבוכים הפחות מדוברים, אבל מהחשובים ביותר, קשור ללב וכלי הדם. נשמע מפתיע? אולי. אבל הדלקת הכרונית שמאפיינת דמ"ש יכולה להשפיע על מערכת הלב וכלי הדם. זה לא אומר שכל מי שיש לו דמ"ש יפתח מחלת לב, חלילה! זה פשוט אומר שהסיכון קצת יותר גבוה מאשר באוכלוסייה הכללית. זה קשור לזה שהדלקת עצמה יכולה לפגוע בכלי הדם, להאיץ תהליכי טרשת עורקים, ולהגביר את הסיכון להתקפי לב ושבץ. זה כמו שהגוף בסטרס תמידי, והסטרס הזה משפיע על הצנרת.
אז מה בדיוק קורה?
- טרשת עורקים מואצת: הדלקת גורמת לכלי הדם להיות פחות גמישים ויותר נוטים לצבור פלאק.
- מחלת לב איסכמית: סיכון מוגבר לאוטם שריר הלב (התקף לב).
- שבץ מוחי: גם כאן, כלי דם שנפגעו מגבירים את הסיכון.
- דלקת בשק הלב (פריקרדיטיס) או בשריר הלב (מיוקרדיטיס): פחות שכיח, אבל אפשרי.
הבשורה הטובה? אתם יכולים להשפיע המון! ניהול הדמ"ש בצורה אופטימלית מקטין את הדלקת בגוף, וזה כבר צעד ענק בהורדת הסיכון הלבבי. בנוסף, כל מה שנכון ללב של כולם – תזונה בריאה, פעילות גופנית, הימנעות מעישון, שליטה על לחץ דם, סוכר ושומנים בדם – נכון לכם פי שניים, ואפילו פי שלושה. הרופא שלכם אגב, כנראה כבר שם לב לזה ויציע לכם מעקב מתאים וטיפול מונע אם צריך.
שאלות שרצות לכם בראש (בטח)
שאלה: האם התרופות שאני לוקח/ת לדמ"ש לא פוגעות בלב?
תשובה: שאלה מצוינת! האמת היא שהטיפולים הביולוגיים והמכווננים המודרניים לדמ"ש דווקא הוכחו כמקטינים את הסיכון למחלות לב וכלי דם על ידי הורדת רמת הדלקת בגוף. חלק מהתרופות הוותיקות יותר היו קשורות לסיכונים מסוימים, אבל הרופא שלכם תמיד ישקול את הסיכונים מול התועלת ויבחר את הטיפול הכי מתאים עבורכם.
שאלה: אם יש לי דמ"ש, אני חייב להתחיל לקחת תרופות להורדת כולסטרול או לחץ דם גם אם הערכים שלי תקינים?
תשובה: לא בהכרח חייבים, אבל הרופא שלכם עשוי לשקול את זה ברצינות. הסיכון הכללי שלכם מחושב בצורה קצת שונה בגלל הדלקת הכרונית. גם אם הערכים שלכם "על גבול הנורמה", לפעמים המאזן נוטה לכיוון הטיפול המונע. זה דיון שכדאי לנהל עם הרופא המטפל שלכם, הוא יסתכל על התמונה המלאה.
2. הנשימה נהיית קצת… מורכבת? הריאות והדמ"ש
מערכת נוספת שלפעמים מושפעת היא הריאות. שוב, לא אצל כולם, אבל זה סיבוך שחשוב להכיר. הדלקת יכולה להגיע לרקמת הריאות עצמן, לשק העוטף את הריאות (הפלאורה), ואפילו לדרכי הנשימה הקטנות.
אילו בעיות נשימה יכולות לצוץ?
- מחלת ריאות אינטרסטיציאלית (ILD): זה אולי הסיבוך הריאתי השכיח ביותר. הדלקת גורמת להצטלקות של רקמת הריאות, מה שמקשה עליהן להחליף חמצן ביעילות. הסימפטומים יכולים להיות קוצר נשימה (שמחמיר במאמץ) ושיעול יבש. זה קורה לרוב בגלל שהדלקת כרונית ומתמשכת.
- דלקת פלאורה (פלאוריטיס): דלקת של הקרום שעוטף את הריאות. יכולה לגרום לכאב בחזה שמתגבר בנשימה עמוקה. לפעמים מצטבר נוזל בחלל הפלאורלי.
- ברונכיוליטיס: דלקת של הסעיפונים הקטנים בריאות. פחות שכיח.
- קשריות ריאתיות: קשריות דומות לאלו שמופיעות בעור, יכולות להופיע גם בריאות. לרוב לא גורמות לסימפטומים.
החדשות הטובות (יש כאלה!): רוב האנשים עם דמ"ש לא יפתחו בעיות ריאה משמעותיות. עבור אלה שכן, גילוי מוקדם הוא מפתח. אם אתם מרגישים קוצר נשימה חדש או שיעול שלא עובר, אל תהססו לשתף את הרופא שלכם. בדיקות פשוטות כמו צילום חזה או בדיקות תפקודי ריאות יכולות לעזור בזיהוי מוקדם. וגם כאן, שליטה טובה על הדמ"ש מפחיתה את הסיכון.
3. העיניים רואות… קצת פחות טוב? בעיות ראייה ודמ"ש
כן, גם העיניים יכולות להיכנס למשוואה. הדלקת האוטואימונית יכולה להשפיע על חלקים שונים של העין.
על מה כדאי לשים עין (תרתי משמע)?
- עין יבשה: זהו הסיבוך העיני השכיח ביותר בדמ"ש, ולרוב הוא חלק מתסמונת שנקראת סינדרום סיוגרן, שיכולה להופיע יחד עם דמ"ש. העיניים מרגישות יבשות, שורפות, או כאילו יש בהן חול. זה אולי נשמע קטן, אבל זה יכול להיות ממש מציק ולהשפיע על איכות החיים.
- סקלריטיס/אפיסקלריטיס: דלקת של החלק הלבן של העין (הסקלרה) או השכבה הדקה שמעליה (האפיסקלרה). זה יכול לגרום לאדמומיות משמעותית, כאב עז, רגישות לאור ואפילו פגיעה בראייה אם לא מטופל. זה מצב רציני יותר שדורש טיפול מיידי של רופא עיניים בשיתוף עם הראומטולוג.
- אובאיטיס: דלקת של החלק הפנימי של העין. פחות שכיח בדמ"ש מאשר במחלות דלקתיות אחרות כמו ספונדילוארתרופתיה, אבל אפשרי.
מה עושים? אם אתם סובלים מיובש בעיניים, דמעות מלאכותיות יכולות לעזור משמעותית. אם אתם מבחינים באדמומיות עזה, כאב או שינוי בראייה, רוצו לרופא עיניים. שיתוף הפעולה בין הרופאים שלכם הוא המפתח לניהול אופטימלי.
שאלות שרצות לכם בראש (שוב)
שאלה: האם בעיות עיניים מדמ"ש יכולות לגרום לעיוורון?
תשובה: בעיית העין היבשה לרוב לא גורמת לעיוורון, למרות שהיא יכולה לפגוע באיכות החיים וביכולת הראייה הנוחה. דלקות חמורות יותר כמו סקלריטיס או אובאיטיס, אם לא מטופלות בזמן ובצורה נכונה, עלולות לגרום לנזק קבוע לראייה. בדיוק בגלל זה חשוב לפנות מיד לעזרה רפואית אם מופיעים סימפטומים חמורים.
שאלה: האם יש קשר בין דמ"ש לגלאוקומה או קטרקט?
תשובה: באופן ישיר, דמ"ש עצמה אינה גורמת לגלאוקומה או קטרקט. אולם, טיפולים מסוימים לדמ"ש, במיוחד שימוש ממושך בקורטיקוסטרואידים (סטרואידים כמו פרדניזון), יכולים להגביר את הסיכון לגלאוקומה וקטרקט. זו עוד סיבה למה מנסים להגביל את השימוש בסטרואידים ולמה מעקב עיניים סדיר חשוב.
4. הדם דליל? אנמיה וסיפורים נוספים
דמ"ש יכולה להשפיע גם על הדם ועל מח העצם.
מה קורה שם?
- אנמיה של מחלה כרונית: זהו סוג האנמיה השכיח ביותר בדמ"ש. הדלקת הכרונית משבשת את האופן שבו הגוף משתמש בברזל ומייצר תאי דם אדומים. התוצאה? עייפות, חולשה, חיוורון. זה לא בגלל חוסר ברזל קלאסי, אלא בגלל "חוסר זמינות" של הברזל הקיים.
- תסמונת פלטי (Felty's Syndrome): שילוב נדיר של דמ"ש חמורה, ספירת תאי דם לבנים נמוכה (נויטרופניה) וטחול מוגדל. מצב זה מגביר את הסיכון לזיהומים.
- ואסקוליטיס: דלקת של כלי הדם. זה סיבוך נדיר בדמ"ש, אבל יכול להיות רציני מאוד. הוא יכול לפגוע בכלי דם קטנים, בינוניים או גדולים בכל מקום בגוף, ולגרום לנזק לאיברים שונים (עור, עצבים, כליות ועוד). סימפטומים יכולים להיות פריחות בעור, כאב, חולשה, או בעיות בתפקוד איברים פנימיים.
איך מתמודדים? אנמיה של מחלה כרונית בדרך כלל משתפרת כשהדמ"ש עצמה מטופלת בצורה יעילה והדלקת יורדת. תסמונת פלטי וסקוליטיס דורשות טיפול אגרסיבי יותר בדמ"ש הבסיסית, ולעיתים קרובות גם טיפולים ספציפיים לסיבוכים אלו. הרופא שלכם יעקוב אחרי ספירות הדם שלכם בבדיקות הדם השגרתיות, כך שגם בעיות כאלה יעלו בזמן.
5. מערכת העצבים: לפעמים קצת "על חוטים"
הדלקת או הלחץ המכאני שנוצר כתוצאה מנפיחות מפרקים יכולים להשפיע גם על מערכת העצבים.
מה יכול לקרות לעצבים?
- תסמונת התעלה הקרפלית: די שכיח בדמ"ש. הדלקת בפרק כף היד גורמת ללחץ על העצב המדיאני שעובר בתעלה הקרפלית. התוצאה? נימול, עקצוץ, כאב וחולשה באגודל ובשלוש אצבעות הצמודות לו. לפעמים זה מחמיר בלילה.
- נוירופתיה פריפרית: פחות שכיח, אבל הדלקת יכולה להשפיע ישירות על העצבים הקטנים בקצוות (ידיים ורגליים), או אפילו כביטוי של ואסקוליטיס של העצבים. זה יכול לגרום לכאב, חולשה או אובדן תחושה.
- לחץ על חוט השדרה (במקרה של דמ"ש בצוואר): במקרים נדירים של דמ"ש חמורה מאוד במפרקים העליונים של הצוואר, יכולה להיות אי יציבות שעלולה ללחוץ על חוט השדרה. זה מצב רציני שדורש הערכה מיידית.
הפתרון? תסמונת התעלה הקרפלית לרוב מגיבה לטיפול בדמ"ש, חבישת סד בלילה, זריקות מקומיות ולעיתים ניתוח. נוירופתיה דורשת ניהול קפדני של הדמ"ש הבסיסית. הרופא שלכם יבצע בדיקה נוירולוגית כחלק מהמעקב השגרתי, ויפנה לייעוץ נוירולוגי או בדיקות מתאימות (כמו EMG) אם יעלה חשד.
6. העצמות: לא רק המפרקים סובלים
דמ"ש יכולה להשפיע גם על צפיפות העצם.
אוסטיאופורוזיס: שחקן בעייתי נוסף
- סיכון מוגבר לאוסטיאופורוזיס: הדלקת הכרונית בדמ"ש, יחד עם חוסר פעילות גופנית (בגלל כאב ונוקשות) ושימוש בסטרואידים (אם אתם לוקחים אותם), מגבירים את הסיכון לדלדול עצם משמעותי (אוסטיאופורוזיס). עצמות דלילות נוטות יותר להישבר.
אז מה עושים כדי לחזק את השלד? ניהול הדמ"ש מפחית את הדלקת ואת הצורך בסטרואידים, שניהם עוזרים לעצם. פעילות גופנית סדירה (כפי יכולתכם!), תזונה עשירה בסידן וויטמין D, ושימוש בתוספים אם צריך, כולם עוזרים לבנות ולשמור על מסת עצם. הרופא שלכם עשוי להמליץ על בדיקת צפיפות עצם ולשקול טיפול תרופתי לאוסטיאופורוזיס אם אתם בסיכון גבוה.
7. קשריות: בליטות קטנות (ולא תמיד סימפטיות)
קשריות שגרוניות (Rheumatoid Nodules) הן בליטות תת-עוריות, לרוב ללא כאב, המורכבות מרקמה דלקתית. הן יכולות להופיע באזורים שונים בגוף, לרוב בנקודות לחץ כמו המרפקים, האצבעות, או העקבים. הן יכולות להופיע גם באיברים פנימיים (ריאות, לב), אבל זה הרבה פחות שכיח ודורש מעקב.
מה עושים עם האורחים הלא קרואים האלה?
- לרוב, לא צריך לעשות כלום אם הן לא מפריעות או כואבות.
- אם הן כואבות, מזדהמות, או מפריעות מבחינה אסתטית, הרופא יכול לשקול זריקת סטרואידים מקומית או כריתה כירורגית (אם כי הן יכולות לחזור).
הבשורות המעניינות: הופעת קשריות כאלה לרוב מעידה על מחלה קצת יותר פעילה או חמורה, ולעיתים קרובות מצביעה על סיכון מוגבר לפתח סיבוכים חוץ-מפרקיים נוספים. הרופא שלכם ייקח את זה בחשבון בעת הערכת חומרת המחלה והתאמת הטיפול.
שאלות אחרונות לסיום (בטח)
שאלה: האם כל מי שיש לו דמ"ש יפתח את כל הסיבוכים האלה?
תשובה: חד משמעית לא! רוב האנשים עם דמ"ש, במיוחד אלה שמקבלים טיפול יעיל ומקפידים על מעקב, יחיו חיים מלאים ופעילים ללא רוב הסיבוכים האלה, ואפילו ללא אף אחד מהם. מטרת המאמר הזה היא לא להלחיץ, אלא לחנך ולהעצים. ידיעה היא כוח, וזה מאפשר לכם לעבוד בשיתוף פעולה עם הרופאים שלכם כדי לזהות סיכונים מוקדם ולמנוע אותם ככל האפשר.
שאלה: האם התרופות לדמ"ש עלולות לגרום לזיהומים?
תשובה: כן, חלק מהתרופות המדכאות את מערכת החיסון (ובכך מפחיתות את הדלקת) אכן יכולות להגביר את הסיכון לזיהומים, כולל זיהומים "אופורטוניסטים". זה סיכון ידוע והרופא שלכם יפקח עליכם מקרוב, יוודא שאתם מקבלים חיסונים מומלצים (חיסון לשפעת כל שנה, חיסון לדלקת ריאות, חיסון לשלבקת חוגרת ועוד) וייתן לכם הנחיות כיצד להימנע מחשיפה לזיהומים. התועלת בטיפול (שליטה על הדלקת ומניעת נזק למפרקים וסיבוכים אחרים) עולה לרוב בהרבה על הסיכון הזה.
שאלה: האם מצב רוח ירוד או דיכאון הם גם סוג של סיבוך של דמ"ש?
תשובה: בהחלט. חיים עם מחלה כרונית, כאב, עייפות, והגבלות תפקודיות, יכולים להשפיע באופן משמעותי על הבריאות הנפשית. דיכאון וחרדה שכיחים יותר באנשים עם דמ"ש. חשוב מאוד לא להתעלם מההיבט הזה! זה לא "רק בראש שלכם". דברו עם הרופא שלכם על איך אתם מרגישים מבחינה נפשית. יש דרכים רבות לעזור, כולל טיפול פסיכולוגי, תמיכה קבוצתית, ולעיתים גם טיפול תרופתי.
8. ואיך לא נזכיר את העייפות המפורסמת?
אף על פי שהיא לא ממש "סיבוך" במובן של נזק לאיבר ספציפי, העייפות (Fatigue) היא אחד הסימפטומים הכי שכיחים והכי משפיעים על איכות החיים בדמ"ש. זו לא עייפות רגילה שנעלמת אחרי שנת לילה טובה. זו עייפות עמוקה, מתישה, שלעיתים קרובות לא קשורה ישירות לפעילות גופנית. היא יכולה להיות קשורה לפעילות הדלקתית, לאנמיה (שדיברנו עליה), להפרעות שינה, ואפילו להשפעה של המחלה על מצב הרוח. ההתמודדות איתה יכולה להיות מתסכלת.
אז מה עושים נגד המפלצת הזו?
- שליטה על הדלקת: שוב, טיפול יעיל בדמ"ש הוא הצעד הראשון והחשוב ביותר.
- פעילות גופנית סדירה (במתינות!): למרות שזה נשמע הפוך, פעילות גופנית יכולה דווקא לשפר את רמות האנרגיה לאורך זמן.
- היגיינת שינה: לשמור על שעות שינה קבועות, לוודא שהסביבה נוחה.
- ניהול מתח: טכניקות הרפיה, מיינדפולנס, כל מה שעוזר לכם להוריד סטרס.
- בדיקת גורמים אחרים: לוודא שאין אנמיה, בעיות בבלוטת התריס, או בעיות אחרות שיכולות לגרום לעייפות.
זהירות! לפעמים הרופאים לא תמיד מתייחסים לעייפות בכובד הראש הראוי כי זה סימפטום "לא מדיד". אל תוותרו! שתפו את הרופא שלכם כמה העייפות משפיעה עליכם. יש מה לעשות בנידון.
ועוד סיבוך "שקט" וקצת מעצבן:
9. פה יבש, עיניים יבשות: תסמונת סיוגרן
כבר הזכרנו עיניים יבשות, אבל כדאי להרחיב קצת. דמ"ש מקושרת לסיכון מוגבר לפתח תסמונת סיוגרן משנית. זו מחלה אוטואימונית נוספת, בה המערכת החיסונית תוקפת את בלוטות הלחות בגוף, בעיקר את בלוטות הדמעות ובלוטות הרוק. התוצאה? יובש משמעותי בעיניים ובפה, שיכול לגרום לבעיות שיניים, קושי בבליעה ובדיבור, ופגיעה בראייה (כבר דיברנו על זה). לפעמים היא יכולה להשפיע גם על איברים פנימיים אחרים.
איך מתמודדים? טיפול מקומי (דמעות מלאכותיות, תכשירי רוק מלאכותיים) והקפדה על היגיינת פה קפדנית. במקרים קשים יותר, ייתכן צורך בתרופות שמעודדות ייצור רוק ודמעות, או טיפולים אחרים שמיועדים לסיוגרן. חשוב לשתף את הרופא שלכם אם אתם סובלים מיובש משמעותי, כי זה יכול להיות יותר מסתם "יובש".
רגע לפני הסוף: אלמנט אחד חשוב שמשפיע על הכל!
שני סיבוכים קצת פחות שכיחים אבל שחשוב לדעת שהם קיימים, במיוחד בדמ"ש פעילה מאוד:
עמילואידוזיס משנית (AA Amyloidosis): זה סיבוך נדיר יחסית של דמ"ש כרונית ולא מטופלת היטב. כשהדלקת נמשכת לאורך זמן ברמות גבוהות מאוד, הגוף מייצר חלבון לא תקין בשם עמילואיד A, שיכול להצטבר באיברים שונים (כליות, לב, כבד, מעי ועוד) ולפגוע בתפקודם. זה מצב רציני, והמפתח למניעה שלו הוא… ניחשתם נכון! שליטה אופטימלית על הדמ"ש הבסיסית.
לימפומה: יש קשר קטן בין דמ"ש, במיוחד דמ"ש פעילה מאוד ולא מטופלת, לסיכון מוגבר לסוגים מסוימים של לימפומה (סרטן של תאי מערכת הלימפה). שוב, זה לא סיכון ענק, והסיכון הזה כנראה קשור יותר לפעילות המחלה הכרונית מאשר לטיפול בה. טיפול יעיל בדמ"ש כנראה מוריד גם את הסיכון הזה.
הנקודה החשובה כאן: שני הסיבוכים הנדירים יותר האלה מדגישים שוב למה כל כך חשוב לקבל טיפול יעיל בדמ"ש ולשמור על הדלקת תחת שליטה. זה לא רק עניין של נוחות במפרקים, אלא גם עניין של בריאות ארוכת טווח ומניעת בעיות במערכות גוף אחרות.
בשורה התחתונה, וזה הדבר הכי חשוב לזכור:
דלקת מפרקים שגרונית היא בהחלט מחלה מורכבת שיכולה להשפיע על מגוון מערכות בגוף מעבר למפרקים. אבל! זה לא אומר שאתם הולכים לחוות את כל התופעות האלה. ממש לא! העולם הרפואי עשה קפיצת מדרגה מטורפת בטיפול בדמ"ש בשנים האחרונות. יש לנו היום תרופות מדהימות, טיפולים ביולוגיים, תרופות ממוקדות מטרה – שמאפשרים לשלוט בדלקת בצורה הרבה יותר טובה מבעבר. ושליטה בדלקת היא שם המשחק בכל מה שקשור למניעת סיבוכים. אז מה עושים? קודם כל, מבינים שזה חלק מהסיפור הפוטנזיאלי, שמים לב לסימנים חדשים או שינויים שאתם מרגישים, ואל תפחדו לשתף את הרופא/ה הראומטולוג/ית שלכם בכל חשש או תחושה מוזרה. בדיקות דם שגרתיות, מעקבים קבועים, ולפעמים בדיקות ספציפיות (כמו צילום חזה, בדיקות תפקודי ריאות, בדיקת עיניים) – כל אלה הם חלק מהמעקב שנועד בדיוק כדי לזהות בעיות כאלה מוקדם, כשהן הכי ניתנות לטיפול. היו פרואקטיביים, היו מעורבים בבריאות שלכם, שאלו שאלות, ובאמת שרוב הסיכויים שתוכלו לחיות חיים מלאים, פעילים ובריאים עם דמ"ש, תוך מזעור הסיכון לפתח את הסיבוכים האלה. הבריאות שלכם היא פרויקט משותף שלכם ושל הצוות הרפואי שלכם. עבדו יחד, ותראו כמה דברים טובים אפשר להשיג.