Skip to content
דף הבית » רפואה כללית ומשפחה » ניקוי אוזניים עם נרות הופי: הסכנות שהרופאים מסתירים מכם

ניקוי אוזניים עם נרות הופי: הסכנות שהרופאים מסתירים מכם

אהלן חברים וחברות גורומדניקים! בואו נודה, כולנו אוהבים שמדגדג לנו באוזן. סתם, לא ממש. אבל כולנו כן רוצים אוזניים נקיות. נקיות-נקיות. כאלה שמקשיבות לכל הדרמה של החיים בלי הפרעות מה"פקקים" הפנימיים.

ובעידן שבו כולנו מחפשים פתרונות קסם – טבעיים, קלים, כאלה שלא דורשים תואר ברפואה או שעות של המתנה בקופה – מגיע פתרון שצועק "אני הפתרון!". פתרון עתיק, מסתורי משהו, כזה שמעורר סקרנות וגם קצת… ובכן, נרים גבה קטנה.

מדברים על נרות הופי. כן כן, הנרות האלה שנדחפים בעדינות (או פחות בעדינות, תלוי את מי שואלים) לתוך האוזן ומבטיחים לשאוב החוצה את כל מה שהצטבר שם מאז ימי הדינוזאורים.

אבל האם זה באמת עובד?

והאם זה בטוח?

בואו נצלול פנימה. עמוק עמוק לתוך תעלת האוזן, ונראה מה באמת קורה כשהנר נדלק. אנחנו הולכים לפרק את המיתוס, לצחוק קצת בדרך, ולספק לכם את כל הידע שאתם צריכים כדי להחליט אם ה"קסם" הזה שווה את הסיכון (רמז: קראו עד הסוף). מוכנים? יאללה.

נרות לאוזניים: האם הלהבה הקטנה הזו באמת מוציאה הכל?

אז מה הסיפור עם נרות הופי? נרות הופי, או Candle Hapi אם אתם רוצים להרגיש בינלאומיים לרגע, הם בעצם גלילים חלולים, לרוב עשויים מכותנה מצופה שעווה (לרוב שעוות דבורים או פרפין), לפעמים עם תוספות "קסומות" של שמנים אתריים או צמחי מרפא.

השיטה עצמה פשוטה עד כדי גיחוך (או גאונות, תלוי כמה אתם מאמינים). שוכבים על הצד, מניחים את הקצה הצר של הנר בעדינות בפתח תעלת האוזן, ומדליקים את הקצה השני.

הרעיון שעומד מאחורי זה, לפחות לפי המאמינים הגדולים, הוא שחום הלהבה יוצר אפקט "ואקום" עדין. ה"ואקום" הזה, אמור לשאוב החוצה את כל השעווה המיותרת, לכלוך, ואפילו – תחזיקו חזק – "רעלים" ו"פסולת" מהאוזן ומהסינוסים (כן, הגיעו גם לשם).

אחרי שהנר נשרף כמעט עד הסוף (יש סימון איפה לעצור, אל תנסו לשרוף את האוזן!), מכבים אותו במים, וחותכים אותו כדי לראות את… ובכן, את "התוצאות".

ופה הקסם האמיתי מתחיל.

פנים הנר מלא בחומר חום-כתום או צהבהב.

"הא-הא!" אומרים המאמינים. "הנה ההוכחה! כל השעווה והלכלוך יצאו החוצה!".

אבל האם זה באמת מה שזה נראה?

1+1=פקק אוזניים? מה באמת אמורה להיות התיאוריה?

התיאוריה נשמעת כמעט הגיונית, במבט ראשון. חום יוצר לחץ נמוך, לחץ נמוך "מושך". כמו קש בשתייה, רק בכיוון ההפוך, ובאופן עדין יותר. או שלא.

התבלין הסודי: הוואקום המפורסם

הטיעון המרכזי הוא אפקט ה"ארובה" או ה"ואקום". כשהאוויר בתוך הנר מתחמם, הוא עולה, וזה כביכול יוצר יניקה בחלק התחתון של הנר, בפתח האוזן. היניקה הזו, אומרים, "שואבת" את השעווה החוצה.

נשמע מדעי, נכון? כמעט.

רגע, יש כאן תפנית בעלילה…

כי כשבודקים את זה באמת, במחקרים רציניים (עם אוזניים אמיתיות, ואפילו עם דגמי אוזניים שמדמים את תעלת האוזן), מגלים משהו קצת פחות… וואקום.

בדיקות מדויקות מראות שאין שום אפקט ואקום משמעותי שנוצר על ידי נר בוער בפתח האוזן. הלחץ בתוך תעלת האוזן נשאר כמעט זהה ללחץ האטמוספרי. אם כבר, יש לפעמים שינויים קטנים ולא עקביים, ובטח שלא מספיקים כדי "לשאוב" שעווה שדבוקה לדפנות התעלה. שעווה היא לא נוזל שניתן למצוץ בקלות, בטח לא שעווה ישנה ודחוסה.

הסוד הנחשף: מה באמת בתוך הנר השרוף?

אם הנר לא באמת שואב כלום מהאוזן, אז מה זה הדבר המוזר הזה שנמצא בתוכו אחרי השימוש?

התשובה פשוטה, ואולי קצת מאכזבת למי שקיווה לגילוי מרעיש על כמות השעווה שצברנו בחיים: רוב החומר שנמצא בתוך הנר אחרי הבעירה הוא תוצר של שריפת הנר עצמו.

קסם כימי? לא ממש.

החומר הכתום-חום הזה הוא בעיקר שיירים של שעוות הנר שלא נשרפה לחלוטין, פיח מהבעירה, ולפעמים גם קצת אפר מהבד שממנו עשוי הנר.

כן, כן. האפקט הוויזואלי המרשים הזה, שגורם לאנשים להרגיש ש"משהו" יצא, הוא למעשה הנר שאכל את עצמו, תרתי משמע.

לפעמים, במקרים נדירים, אפשר למצוא שם גם קצת שעווה מהאוזן, אבל לא בגלל אפקט יניקה. אלא בגלל שהנר פשוט נדחף לתוך האוזן, ושעווה שהייתה קרובה לפתח נדבקה אליו. זה בערך כמו להכניס אצבע לאוזן (לא מומלץ!) ולמצוא קצת שעווה עליה. לא ממש מדע טילים.

אוקיי, אז זה כנראה לא עובד. אבל האם זה מסוכן? בואו נראה…

כאן העניינים הופכים מ"לא יעיל במיוחד" ל"אולי כדאי לחשוב פעמיים". למרות שזה נראה תמים – הרי זו בסך הכל להבה קטנה – הכנסת אש קרובה כל כך לפנים ולשיער, וליד איבר רגיש כמו האוזן, טומנת בחובה סיכונים.

3 סיכונים ששווה להכיר (ולא להתעלם)

  1. כוויות, וזה לא נעים בכלל: הלהבה היא אש. אש שורפת. אפשר להיכוות מהלהבה עצמה, מהנר הבוער שנופל בטעות, או משעווה חמה שמטפטפת לתוך תעלת האוזן או על העור שמסביב. כוויות בתעלת האוזן או בעור העדין הן כואבות ויכולות לגרום לנזק.
  2. פקק שעווה… עמוק יותר: במקום לשאוב שעווה החוצה, החום והלחץ של הנר יכולים לדחוף את השעווה הקיימת עמוק יותר לתוך תעלת האוזן. זה יכול ליצור פקק שעווה דחוס וקשה להסרה, שמצריך ביקור אצל רופא. פרדוקס, נכון?
  3. פגיעה בעור התוף: אם הנר מוחדר עמוק מדי, או אם שעווה חמה מטפטפת ישירות על עור התוף העדין, זה יכול לגרום לכאב עז, פגיעה בעור התוף, ואפילו פריצת עור התוף במקרים קיצוניים (אבל היי, נאמר שזה קיצוני וזה בסדר, אנחנו שומרים על אווירה קלילה!). פריצת עור התוף יכולה להוביל לירידה בשמיעה וזיהומים.

אז למרות שהרעיון של "טיפול מרגיע" נשמע כיפי, המציאות קצת פחות ורודה. הסיכון לטעויות (של המטפל, או אפילו של הנר עצמו) קיים, והתוצאות יכולות להיות… לא נעימות.

אז למה אנשים עדיין עושים את זה? הפסיכולוגיה שמאחורי הנר הבוער

זו שאלה מעניינת. אם זה לא עובד ויש סיכון, למה השיטה הזו עדיין קיימת ופופולרית?

כמה סיבות אפשריות, חלקן קשורות לפסיכולוגיה האנושית:

1. אפקט הפלצבו (החם והנעים)

התחושה של חום ורחש עדין באוזן בזמן הטיפול יכולה להיות מרגיעה ונעימה. אנשים מרגישים שמשהו קורה, תחושה שיכולה להיתרגם לתחושה של הקלה או שיפור, גם אם פיזית שום דבר משמעותי לא השתנה באמת.

2. ההוכחה ה"וויזואלית"

לראות את החומר שנותר בתוך הנר אחרי הטיפול נותן תחושת סיפוק. "וואו, זה יצא מהאוזן שלי!". כאמור, זה לא יצא מהאוזן, אבל המוח מקשר את ה"ראיה" ל"תוצאה".

3. סיפורים אישיים ושמועות

מישהי סיפרה שהיא עשתה את זה ו"זה עזר לה המון". חבר אמר ש"זה מדהים". סיפורים אישיים, גם אם הם מבוססים על פלצבו או פרשנות שגויה של התוצאה, חזקים לפעמים יותר ממחקרים מדעיים.

4. חיפוש אחר פתרונות "טבעיים" ו"אלטרנטיביים"

בעולם שמוצף בתרופות ותכשירים כימיים, יש משיכה גדולה לפתרונות שנראים "טבעיים", "עתיקים", או "אלטרנטיביים". נרות הופי מתאימים לנישה הזו בצורה מושלמת.

אז מה כן לעשות כשהאוזן מרגישה קצת "סתומה"? הדרכים הבטוחות והיעילות

חדשות טובות! יש דרכים מצוינות, בטוחות ויעילות לטפל בשעווה באוזניים, והן לא דורשות הצתת אש ליד הראש. האוזניים שלנו, במרבית המקרים, הן מנגנון ניקוי עצמי מדהים. השעווה נוצרת בתעלת האוזן החיצונית ותפקידה ללכוד אבק, לכלוך וחיידקים. תנועות הלסת (לעיסה, דיבור) עוזרות לדחוף את השעווה הישנה החוצה מפתח האוזן באופן טבעי.

לפעמים, כשהתהליך הטבעי הזה לא עובד כמו שצריך (למשל, שימוש במקלות צמר גפן שדוחפים את השעווה פנימה), או כשיש ייצור מוגבר של שעווה, יכול להיווצר פקק.

הנה כמה שיטות מומלצות (שלא יגרמו לכם לשרוף את הגבות):

  • לא לגעת יותר מדי: לרוב, אין צורך לנקות את תעלת האוזן בכלל! נקו בעדינות את החלק החיצוני של האוזן עם מטלית לחה בזמן מקלחת.
  • שמנים או טיפות מיוחדות: יש טיפות אוזניים שמיועדות לרכך את השעווה ולהקל על יציאתה הטבעית. לרוב הן מכילות שמן מינרלי, שמן זית, מי חמצן מדוללים, או תמיסות מיוחדות. משתמשים בהן לכמה ימים, והשעווה מתרככת ויוצאת לבד.
  • שטיפת אוזניים (אצל איש מקצוע!): אם יש פקק משמעותי, רופא/ת אף אוזן גרון או אחות יכולים לבצע שטיפה עדינה של האוזן עם מים חמימים או תמיסה מיוחדת. זו שיטה בטוחה ויעילה להסרת פקקים גדולים.
  • כלי יניקה או כלים מיוחדים (על ידי איש מקצוע בלבד!): במקרים מסוימים, רופא ישתמש בכלי יניקה עדין או בכלים מיקרוסקופיים להוצאת השעווה תחת הסתכלות ישירה.

העיקר: הימנעו מלהכניס חפצים חדים (או בוערים!) לתוך האוזן. מקלות צמר גפן, קיסמים, עפרונות… בקיצור, כל מה שלא מיועד ספציפית לניקוי אוזניים על ידי איש מקצוע – החוצה! הם לרוב רק דוחפים את השעווה עמוק יותר.


שאלות ותשובות זריזות (כמו שהאוזן שלכם תהיה אחרי שתנקו אותה נכון)

ש: האם נרות הופי מאושרים על ידי משרד הבריאות?
ת: לרוב לא. גופי בריאות רשמיים ברחבי העולם (כולל ה-FDA האמריקאי) מזהירים מפני שימוש בנרות הופי בשל היעדר הוכחות ליעילותם והסיכון לכוויות ונזק אחר. הם לא נחשבים לטיפול רפואי.

ש: כמה פעמים בשנה כדאי לנקות אוזניים?
ת: ברוב המקרים? אף פעם. האוזן מנקה את עצמה. ניקוי חיצוני עדין עם מטלית לחה זה מספיק בהחלט. אם יש לכם נטייה לפקקי שעווה, התייעצו עם רופא לגבי מניעה וטיפול.

ש: האם אוזניים סתומות יכולות לגרום לירידה בשמיעה?
ת: כן. פקק שעווה משמעותי יכול לחסום את תעלת האוזן ולגרום לירידה זמנית בשמיעה, תחושת מלאות באוזן ולפעמים גם כאב או צפצופים (טינטון). הסרת הפקק לרוב פותרת את הבעיה.

ש: האם מים באוזן אחרי מקלחת זה בעיה?
ת: לרוב לא. המים מתאדים או יוצאים לבד. אם המים נשארים וגורמים אי נוחות או כאב, זה יכול להיות סימן לדלקת אוזן חיצונית ("אוזן שחיינים") או לפקק שעווה שספג את המים. אם זה מפריע, ניתן לייבש בעדינות את פתח האוזן עם פינה של מגבת, או להטות את הראש הצידה.

ש: האם שימוש יומיומי במקלות צמר גפן מומלץ?
ת: בשום אופן לא! מקלות צמר גפן הם האויב מספר 1 של האוזן. הם דוחפים את השעווה עמוק פנימה במקום להוציא אותה, ועלולים לפצוע את תעלת האוזן העדינה או את עור התוף. השתמשו בהם רק לניקוי החלק החיצוני של האוזן.

ש: אם אני מרגיש שיש לי פקק שעווה, מה לעשות?
ת: הצעד הכי חכם הוא לגשת לרופא/ת אף אוזן גרון. הם יוכלו לבדוק את האוזן, לאשר שמדובר אכן בפקק שעווה (ולא במשהו אחר), ולהמליץ על הדרך הבטוחה והיעילה ביותר להסרתו (לרוב טיפות מרככות או שטיפה). אל תנסו "לדחוף" או "לשלוף" לבד.


סיכום (עם נר כבוי ובלי פיח)

אז הנה הגענו לסוף המסע המרתק שלנו אל תוך עולם נרות הופי. למדנו שהם נשמעים מבטיחים, נראים מסתוריים, ומייצרים תוצאה ויזואלית שגורמת לנו לחשוב שקרה פה משהו רציני.

אבל בפועל?

האפקט המדעי של יניקת שעווה פשוט לא קיים.

והחומר ה"מזעזע" שמוצאים בפנים הוא לרוב רק שיירים מהנר עצמו.

והכי חשוב: יש סיכונים. כוויות, דחיפת שעווה פנימה, ואפילו פגיעה בעור התוף. לא משהו שהיינו מאחלים לחבר הכי טוב שלנו (ובטח לא לאוזניים שלנו).

האוזניים שלנו הן איבר מדהים שיודע בדרך כלל לנקות את עצמו. וכשמצטברת שעווה שגורמת לבעיה, יש פתרונות בטוחים, מוכחים ויעילים, שרופאים ממליצים עליהם.

אז בפעם הבאה שמישהו מציע לכם "ניקוי אוזניים עם נר הופי", אתם כבר יודעים את האמת מאחורי הלהבה.

תשמרו על האוזניים שלכם. הן שומעות הכל! ואנחנו רוצים שהן ימשיכו לשמוע מצוין, בלי דרמות מיותרות או שעווה מפוחמת.

בבריאות ובשמיעה צלולה,

צוות Gurumed (שדואג לכם גם לאוזניים).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *