תארו לכם שהלב שלכם הוא תזמורת. הכל עובד לפי תו, יש מנצח (קוצב הלב הטבעי), והמתופף (החדרים) נותן את הפעמה החזקה בזמן הנכון. ואז, יום בהיר אחד, הפרוזדורים (החלק העליון של הלב, איפה שמתחילים העניינים) מחליטים שהם בעניין של ג'אם סשן פרוע לחלוטין. במקום להתכווץ כמו שצריך, בסנכרון מושלם, הם רוטטים. רוטטים בטירוף, מהר, בלי קצב אחיד. זה קורה להרבה אנשים, יותר ממה שאתם חושבים, וקוראים לזה פרפור פרוזדורים. נשמע כמו משהו שיעבור לבד, אולי קצת מרגיז? אז זהו, שלא תמיד. לפעמים זה לא מורגש בכלל, ולפעמים זה מורגש מדי. אבל מה שבאמת מסוכן, מה שממש כדאי להבין ולשים לב אליו, זה מה שקורה כשאנחנו נותנים למסיבה הזו בפרוזדורים להימשך בלי השגחה. זה יכול להוביל לדברים הרבה פחות נעימים. בואו נצלול פנימה, נבין מה הלב המרקד הזה מנסה להגיד לנו, ובעיקר, למה אסור להתעלם ממנו אם לא רוצים שיקרו דברים ממש לא כיפיים. מבטיח שנגלה ביחד למה לשים לב, מה כדאי לשאול את הרופא, ואיך אפשר להמשיך לחיות חיים רגילים ובטוחים, גם אם הלב לפעמים "קצת" יצא מריתמוס.
קצב הלב יצא מאיזון? מה קורה שם בפנים בכלל?
אז כמו שאמרנו, פרפור פרוזדורים (או AFib בשפה המקצועית שפחות בא לנו עליה היום) זה כשהפרוזדורים – שני החדרים העליונים של הלב – במקום להתכווץ בצורה מסודרת ולדחוף את הדם למטה לחדרים התחתונים, הם פשוט רוטטים. תחשבו על ג'לי שמרעיד, או על כנפיים של פרפר שמפרפרות מהר-מהר. זה לא כיווץ אפקטיבי.
הבעיה היא שהחדרים התחתונים, שהם המנוע האמיתי ששואב את הדם החוצה לגוף, מקבלים פקודות כאוטיות מהפרוזדורים המפרפרים. במקום לקבל פקודה מסודרת כל שנייה, הם מקבלים עשרות פקודות בשנייה! הם מנסים להגיב, פועמים מהר מדי, לאט מדי, ולא בקצב קבוע. זה כמו לנסות לנהוג במכונית שהמנוע שלה משתגע.
התוצאה? הלב לא מתכווץ ביעילות. הדם לא זורם כמו שצריך. הוא קצת "עומד" בפרוזדורים, במיוחד באוזנית השמאלית (זה מין כיס קטן בפרוזדור השמאלי, מקום אהוב על קרישי דם). וכשהדם "עומד", קורה משהו שאף אחד לא רוצה שיקרה.
הריקוד הפרוע: סוגים שונים של מסיבת לב
כן, גם לבלגן הזה יש דרגות. לפעמים זה מופיע ונעלם מעצמו (פרפור התקפי – Paroxysmal AFib). זה יכול להיות למספר שעות או ימים, ואז הלב חוזר לקצב רגיל כאילו כלום לא קרה. זה כמו אורח שהגיע למסיבה, עשה קצת רעש, והלך הביתה.
אבל לפעמים הבלגן נשאר. זה יכול להיות פרפור מתמיד (Persistent AFib) – כזה שנמשך יותר משבוע ולא עובר לבד. זה כמו האורח שנשאר לישון על הספה ואף אחד לא מעז לבקש ממנו ללכת. ויש גם פרפור קבוע (Permanent AFib) – כזה שכבר החלטנו לא לנסות להחזיר לקצב רגיל, והלב פשוט ממשיך לפרפר כל הזמן. זה כמו האורח שפשוט עבר לגור איתכם.
לא משנה איזה סוג, הריקוד הלא מסונכרן הזה בפרוזדורים יכול להיות בעייתי. במיוחד אם לא שמים לב אליו.
הסיבה מספר 1 לא לדפוק חשבון: למה זה כזה עניין גדול?
אוקיי, אז הלב מפרפר. לא נעים, אולי מרגישים דפיקות לב מהירות, אולי עייפות, אולי כלום. למה זה כל כך קריטי לטפל בזה? הרי זה רק קצב, לא?
ובכן, זה לא "רק" קצב. זה קצב שמפריע לזרימת הדם. וכמו שאמרנו קודם, דם שעומד נוטה להפוך למשהו מוצק יותר. תחשבו על נהר זורם מול שלולית עומדת. בשלולית יש יותר סיכוי לראות דברים מתפתחים.
ה"דברים" האלה במקרה שלנו הם קרישי דם. כשהדם לא זורם חלק בפרוזדורים המפרפרים, הוא יכול להתחיל להתקרש. במיוחד באותה אוזנית שמאלית חביבה, שהיא כמו פינה חשוכה שקרישים אוהבים להתנחל בה.
איך קצב הלב הפרוע שולח אותך לטיול לא נעים למוח? 🧠
ופה נכנס לתמונה הסיכון המרכזי, והכי מפחיד, של פרפור פרוזדורים לא מטופל: שבץ מוחי. זה לא סתם סיכון קטן. אנשים עם פרפור פרוזדורים לא מטופל נמצאים בסיכון גבוה פי 5 (כן, פי חמש!) ללקות בשבץ מוחי בהשוואה לאנשים עם קצב לב רגיל. זה מספר שקשה להתעלם ממנו.
איך זה קורה? די פשוט, ומצמרר בו זמנית. קריש דם שנוצר בלב, באותה אוזנית שמאל אומללה, יכול להשתחרר. הוא נשטף עם זרם הדם החוצה מהלב, במעלה אבי העורקים, ואז הוא יכול לנסוע לכיוון המוח. במוח, העורקים הולכים ונהיים קטנים יותר ויותר. הקריש מגיע לעורק קטן מכדי שהוא יוכל לעבור בו, ובום – הוא נתקע. הוא חוסם את זרימת הדם לאזור מסוים במוח. וכשחלק מהמוח לא מקבל דם וחמצן, הוא מתחיל למות.
זהו שבץ מוחי איסכמי – הסוג הכי נפוץ של שבץ. והשבצים שנגרמים מפרפור פרוזדורים נוטים להיות גדולים יותר וחמורים יותר משבצים שנגרמים מסיבות אחרות, כמו טרשת עורקים מקומית. זה אומר שהנזק שנגרם יכול להיות משמעותי יותר, וההחלמה קשה יותר, אם בכלל אפשרית באופן מלא.
אז הסיפור של פרפור פרוזדורים ושבץ הוא לא מיתוס. הוא מציאות עגומה, והוא הסיבה העיקרית למה רופאים כל כך מתעקשים לטפל בפרפור פרוזדורים, גם אם הוא לא גורם לתסמינים בכלל. כי שבץ מוחי זה אירוע שמשנה חיים ברגע, והרבה פעמים ההשלכות שלו בלתי הפיכות.
ולא רק השבץ: סיבוכים אחרים שפחות בא לנו עליהם
אמנם השבץ הוא השחקן הראשי בסרט האימה הלא נעים הזה, אבל פרפור פרוזדורים לא מטופל יכול לגרום גם לצרות אחרות, אולי קצת פחות דרמטיות בטווח המיידי, אבל עדיין מאוד משפיעות על איכות החיים.
- אי ספיקת לב: כשהלב פועם מהר ולא יעיל לאורך זמן, השריר שלו מתעייף. הוא מתרחב ומאבד מיכולת הכיווץ שלו. זה יכול להוביל לאי ספיקת לב, מצב שבו הלב לא מצליח לשאוב מספיק דם כדי לענות על צרכי הגוף. זה מתבטא בקוצר נשימה, עייפות, נפיחות ברגליים. לא כיף בכלל.
- עייפות קיצונית וירידה בתפקוד: גם אם הלב לא מגיע לכדי אי ספיקה מלאה, הקצב המהיר והלא סדיר פשוט מתיש את הגוף. אנשים עם פרפור פרוזדורים לא מטופל מרגישים לעיתים קרובות מותשים, חסרי אנרגיה, ומתקשים לבצע פעולות יומיומיות פשוטות.
- פגיעה קוגניטיבית: מחקרים מסוימים מצביעים על קשר אפשרי בין פרפור פרוזדורים לבין ירידה ביכולות הקוגניטיביות ואפילו סיכון מוגבר לדמנציה לאורך זמן. כנראה שזרימת דם לא אופטימלית למוח באופן קבוע עושה את שלה.
בקיצור, פרפור פרוזדורים לא מטופל זה לא רק "דפיקות לב". זו בעיה רפואית רצינית שיכולה להוביל לשורה של סיבוכים משמעותיים, שהבולט והמסוכן ביותר בהם הוא השבץ המוחי.
אז איך מזהים את האורח הלא רצוי הזה בלב? ואם מזהים, מה עושים?
מי מועמד לקבל את פרס הפרוזדורים המפוארים?
לא כולם בסיכון שווה לפתח פרפור פרוזדורים. יש גורמים מסוימים שמגדילים את הסיכויים שהלב שלכם יתחיל לרקוד לבד. חשוב להכיר אותם, כי אם אתם בקבוצת הסיכון, כדאי להיות יותר עירניים.
הנה כמה מהשחקנים הראשיים במגרש גורמי הסיכון:
- גיל: ככל שמתבגרים, הסיכון עולה. נתון די ידוע, הגוף פשוט מתבלה קצת.
- לחץ דם גבוה: אוי אוי אוי, החבר הכי טוב של מחלות לב וכלי דם. לחץ דם לא מאוזן מעמיס על הלב ועל כלי הדם, ויכול בהחלט לתרום להתפתחות AFib.
- סוכרת: עוד חברה לא רצויה. סוכרת לא מאוזנת פוגעת בכלי דם קטנים וגדולים ויכולה להשפיע על הלב.
- השמנה: משקל עודף מעמיס על כל המערכות בגוף, כולל הלב.
- דום נשימה בשינה: מסתבר שהפסקות הנשימה האלה בלילה עושות בלגן לא רק בשינה, אלא גם בלב.
- מחלות לב אחרות: אם כבר יש לכם בעיות אחרות בלב (כמו אי ספיקת לב, מחלת מסתמים, מחלת לב כלילית), הסיכון לפתח פרפור פרוזדורים עולה.
- פעילות יתר של בלוטת התריס (יתר פעילות – היפרתירואידיזם): בלוטת תריס שעובדת מהר מדי יכולה לגרום ללב לפעום מהר מדי ולא סדיר.
- צריכת אלכוהול מופרזת: ידוע שאלכוהול יכול להשפיע על קצב הלב, במיוחד אצל אנשים מסוימים. "לב החג" (Holiday Heart Syndrome) הוא תופעה ידועה של פרפור פרוזדורים שמופיע אחרי צריכת אלכוהול מוגברת בחגים או סופ"ש.
- היסטוריה משפחתית: אם יש לכם קרובי משפחה מדרגה ראשונה עם פרפור פרוזדורים, הסיכון שלכם מעט גבוה יותר.
עצם זה שיש לכם אחד או יותר מגורמי הסיכון האלה לא אומר שבהכרח יקרה לכם פרפור פרוזדורים. אבל זה בהחלט סיבה טובה להיות מודעים, לשים לב אם אתם מרגישים משהו חריג, ולדבר עם הרופא שלכם.
אז מה עושים? לא נשאיר את הלב לרקוד לבד, נכון? 😉
החדשות הטובות הן, שאם מאבחנים פרפור פרוזדורים, יש הרבה דברים שאפשר לעשות. המטרה היא בדרך כלל כפולה:
- לשלוט בקצב הלב ו/או להחזיר אותו לקצב רגיל (זה לא תמיד אפשרי או הכרחי).
- והכי חשוב: למנוע שבץ מוחי!
איך עושים את זה? הצעד הראשון הוא כמובן לאבחן. אם אתם מרגישים דפיקות לב חזקות, מהירות, לא סדירות, עייפות בלתי מוסברת, קוצר נשימה או כאבים בחזה, גשו להיבדק. לפעמים זה יתגלה בבדיקת אק"ג שגרתית או אפילו כשממששים דופק. אם יש חשד, הרופא יכול לבקש בדיקות נוספות כמו הולטר (מכשיר אק"ג נייד שמקליט את קצב הלב במשך 24-48 שעות) או אירוע לב (מכשיר שמקליט רק כשהמטופל מפעיל אותו בזמן שהוא מרגיש תסמינים).
הקלף המנצח נגד שבץ: קל, חשוב, ומציל חיים!
אחרי שאובחן פרפור פרוזדורים, הטיפול העיקרי שנועד למנוע שבץ הוא דילול דם. כן, אותן "תרופות נגד קרישה" שיכולות להישמע מפחידות בהתחלה, אבל למעשה הן קו ההגנה הכי יעיל שיש לכם נגד היווצרות קרישי דם מסוכנים בלב ושליחתם למוח.
בעבר השתמשו בעיקר בקומדין (וורפרין), תרופה יעילה אך דורשת ניטור צמוד ובדיקות דם תכופות. היום יש דור חדש של מדללי דם, הנקראים NOACs (Novel Oral Anticoagulants) או DOACs (Direct Oral Anticoagulants). השמות האלה נשמעים מסובכים, אבל בפועל התרופות האלה (כמו אליקוויס, קסרלטו, פרדקסה, וסאבייסה) הן בדרך כלל קלות יותר לשימוש, בטוחות יותר (פחות אינטראקציות עם אוכל ותרופות אחרות, פחות צורך בניטור קבוע), ויעילות לא פחות (ולפעמים אף יותר) במניעת שבץ. הן עובדות על ידי חסימת שלבים ספציפיים בתהליך קרישת הדם.
ההחלטה איזו תרופה ומתי להתחיל אותה תלויה בהערכת הסיכון האישי שלכם לשבץ, על בסיס גורמי הסיכון שדיברנו עליהם. יש סולמות הערכה מסודרים שהרופאים משתמשים בהם (למשל סולם CHADS2-VASc) כדי להחליט אם אתם צריכים דילול דם ובאיזה סוג לטפל. חשוב להבין שהסיכון לדימום משימוש במדללי דם קיים, אבל אצל רוב המטופלים עם פרפור פרוזדורים, הסיכון לשבץ ללא טיפול גדול משמעותית מהסיכון לדימום עם טיפול.
מעבר לדילול דם, יש טיפולים נוספים לפרפור פרוזדורים שמטרתם לשלוט בקצב הלב או להחזיר אותו לקצב סדיר. זה יכול להיות תרופות להאטת הדופק (חוסמי בטא, חוסמי תעלות סידן) או תרופות שמנסות להחזיר את הלב לקצב סדיר (תרופות אנטי-אריתמיות). במקרים מסוימים, כשהתרופות לא מספיק יעילות או כשיש תסמינים קשים, אפשר לשקול טיפולים פולשניים יותר כמו היפוך חשמלי (שוק חשמלי קצר שמחזיר את הלב לקצב סדיר), אבלציה (צריבה של האזורים הבעייתיים בלב שיוצרים את הפרפור), או אפילו ניתוח. המטרה של הטיפולים האלה היא לשפר את איכות החיים ולהקל על התסמינים, אבל חשוב לזכור שהם בדרך כלל לא מבטלים את הצורך בדילול דם למניעת שבץ, כי פרפור פרוזדורים נוטה לחזור או כי הסיכון לשבץ נשאר גם אם הקצב נראה סדיר.
אל תשכחו את הבסיס: אורח חיים בריא עוזר!
במקביל לטיפול התרופתי, שינויים באורח החיים יכולים לעזור מאוד:
- שמירה על משקל בריא: הורדת משקל משפיעה לטובה על הלב ועל גורמי סיכון אחרים.
- שליטה בלחץ דם וסוכרת: איזון טוב של המחלות הכרוניות האלה מפחית את העומס על הלב.
- פעילות גופנית סדירה: במידה המומלצת על ידי הרופא.
- הפחתת צריכת אלכוהול וקפאין: לפעמים הם יכולים להחמיר פרפור.
- הפסקת עישון: תמיד צעד חיובי לבריאות הלב וכלי הדם.
- ניהול מתח: סטרס יכול להשפיע על קצב הלב.
- טיפול בדום נשימה בשינה: אם אובחן, טיפול נכון יכול לעזור גם לפרפור.
כל הצעדים האלה לא רק משפרים את הבריאות הכללית, אלא יכולים גם לעזור להפחית את תדירות וחומרת התקפי הפרפור ובאופן עקיף גם את הסיכון לשבץ.
שאלות שמעניינות גם אותי (ואולי גם אתכם) 🤔
הנה כמה שאלות נפוצות שעולות כשמדברים על פרפור פרוזדורים והקשר שלו לשבץ:
ש: אני לא מרגיש כלום. האם עדיין יש לי סיכון לשבץ?
ת: בהחלט! פרפור פרוזדורים יכול להיות "שקט" לחלוטין. זהו למעשה הסיכון הגדול ביותר, כי אנשים לא יודעים שהם צריכים טיפול. הסיכון לשבץ נובע מהפרפור עצמו ומהיווצרות הקרישים, לא מתחושת הדפיקות לב. לכן כל כך חשוב לגלות אותו, גם אם לא מרגישים.
ש: האם טיפול בדילול דם מבטל את הסיכון לשבץ לחלוטין?
ת: הוא מפחית אותו משמעותית, אבל לא מבטל לחלוטין. הוא מפחית את הסיכון לשבץ הנגרם מקריש דם שנוצר בלב בגלל הפרפור. עדיין קיימים סיכונים לשבץ מסיבות אחרות (כמו טרשת עורקים בעורקי הצוואר או במוח עצמו), אם כי הסיכון מפרפור פרוזדורים הוא בדרך כלל הדומיננטי כשהוא קיים.
ש: כמה זמן צריך לקחת מדללי דם?
ת: בדרך כלל, אם אובחן פרפור פרוזדורים ויש לכם גורמי סיכון לשבץ שמצדיקים טיפול, הטיפול במדללי דם הוא לכל החיים. המטרה היא למנוע שבץ לטווח ארוך.
ש: מה ההבדל בין פרפור פרוזדורים להתקף לב?
ת: אלה שני דברים שונים לחלוטין! התקף לב (אוטם שריר הלב) נגרם בדרך כלל מחסימה בעורק כלילי שמספק דם לשריר הלב עצמו. פרפור פרוזדורים הוא בעיה בקצב הלב, בהולכה החשמלית שלו. אמנם שתי הבעיות קשורות ללב, אבל הן שונות בגורמים, במנגנון, וגם בטיפול.
ש: האם ניתוח או צריבה (אבלציה) יכולים להחליף את הצורך במדללי דם?
ת: לרוב לא. אבלציה וניתוחים מסייעים בדרך כלל לשלוט בקצב הלב ולהקל על תסמינים, ולפעמים אף להחזיר את הלב לקצב סדיר לזמן ממושך. אולם, הסיכון להיווצרות קרישי דם בפרוזדורים נשאר אצל רוב המטופלים, במיוחד אלו עם גורמי סיכון נוספים. לכן, ברוב המקרים, ממשיכים בטיפול במדללי דם גם אחרי אבלציה או ניתוח, במיוחד אצל אנשים עם סיכון גבוה לשבץ.
ש: האם יש סיכונים בנטילת מדללי דם?
ת: כמו לכל תרופה, יש סיכונים, העיקרי שבהם הוא סיכון מוגבר לדימום. זה יכול להיות דימום קל (שטפי דם קלים, דימום מהחניכיים) או במקרים נדירים יותר, דימום חמור יותר (למשל במערכת העיכול או במוח). הרופא מעריך את הסיכון האישי שלכם לדימום מול הסיכון לשבץ לפני שהוא רושם את התרופה, ועוקב אחריכם. היתרונות של מניעת שבץ עולים בדרך כלל על הסיכונים אצל מי שזקוק לטיפול.
ש: מתי כדאי לבדוק אם יש לי פרפור פרוזדורים?
ת: אם אתם מרגישים תסמינים שיכולים להתאים (דפיקות לב מהירות/לא סדירות, עייפות, קוצר נשימה) או אם יש לכם גורמי סיכון משמעותיים (במיוחד גיל מתקדם, לחץ דם גבוה, סוכרת, אי ספיקת לב), כדאי לדבר על זה עם הרופא שלכם. לפעמים, בבדיקות שגרתיות או במהלך אשפוז מסיבה אחרת, מאבחנים את זה במקרה.
אז בואו נסכם את כל העניין הזה בצורה חיובית ואופטימית. פרפור פרוזדורים הוא מצב שכיח למדי, במיוחד ככל שמתבגרים. נכון, הוא טומן בחובו סיכון משמעותי, שהעיקרי והמסוכן ביותר הוא הסיכון לשבץ מוחי. אבל!!! זה לא גזר דין. ממש לא. היום, יותר מתמיד, יש לנו את הכלים לאבחן פרפור פרוזדורים, גם אם הוא "שקט", ולהתמודד איתו ביעילות. הטיפול המרכזי והיעיל ביותר למניעת שבץ הוא באמצעות מדללי דם – בעידן התרופות החדשות, זה קל, בטוח ויעיל מאי פעם, וזה יכול לחסוך לכם עוגמת נפש אדירה. יחד עם טיפולים נוספים לשליטה בקצב ותסמינים, ושילוב של אורח חיים בריא, אפשר בהחלט לחיות חיים מלאים וטובים, גם עם פרפור פרוזדורים. המפתח הוא מודעות. לשים לב לתסמינים (אם יש), להכיר את גורמי הסיכון, לדבר עם הרופא בפתיחות, ולא לדחות בדיקות או טיפול אם הם מומלצים. הלב שלכם הוא מנוע מדהים, והוא ראוי שנתייחס אליו בכבוד ונטפל בו כמו שצריך. אז תמשיכו לרקוד (לא הלב, אתם), אבל תוודאו שהלב שלכם נשאר בקצב הנכון, או לפחות מוגן מפני הסיכונים שבקצב הפרוע. הבריאות שלכם שווה את זה!