בחילה וחוסר תיאבון באי ספיקת כליות: הסימנים שחייבים להכיר

כשהבטן מתבלבלת והצלחת נראית פחות מפתה: מדריך שפוי לעולם הפחות נעים של כליות עייפות

אתם מכירים את ההרגשה הזאת, נכון?
שמשהו בפנים פשוט לא מרגיש בסדר.
זו לא סתם בחילה חולפת אחרי ארוחה גדולה מדי.
זו מין תחושה טורדנית כזו.
שמלווה אותנו חלק מהזמן.
או אפילו רוב הזמן.
ולא רק הבחילה.
פתאום האוכל, שפעם היה מקור להנאה.
לנחמה.
לבילוי חברתי.
פשוט מאבד מהקסם שלו.
התיאבון נעלם.
גם כשריח של מאכל אהוב מתפשט בבית.
המוח אומר "כן, זה נשמע טוב".
אבל הבטן?
היא עושה פרצוף חמוץ.
לפעמים זה מרגיש קצת כמו סרט רע שחוזר על עצמו.
אם הגעתם לכאן, כנראה שאתם או מישהו קרוב לכם מתמודדים עם הסיפור הזה.
בחילה.
חוסר תיאבון.
כשבמקביל יש איזה עניין עם הכליות.
זה לא נעים.
בלשון המעטה.
זה יכול להיות מתסכל.
אפילו קצת מפחיד.
כי אוכל זה דלק.
זה חיים.
ולאכול פחות, או להרגיש רע אחרי אכילה – זה משפיע על הכל.
על האנרגיה.
על מצב הרוח.
על היכולת לעשות דברים פשוטים.
אבל רגע.
בואו ניקח נשימה עמוקה.
המטרה שלנו כאן היא לא לגרום לכם לצלול לעוד מערבולת של דאגה.
בדיוק ההפך.
אנחנו כאן כדי לשים את הדברים על השולחן.
להסביר.
לפרט.
למה זה קורה?
מה בדיוק קורה שם בפנים?
והכי חשוב – מה אפשר לעשות עם זה?
איך מתמודדים?
יש דרכים להתמודד.
יש אסטרטגיות.
יש הבנה שיכולה להקל.
זה לא פתרון קסם שיעלים הכל בן לילה.
אבל זה בהחלט יכול לעשות את ההבדל.
להפוך את הלא-נעים לפחות לא-נעים.
להחזיר קצת שליטה.
קצת נחת.
קצת טעם לחיים (ולאוכל).
אז שבו נוח.
אפילו אם הבטן קצת עושה בעיות.
כי המסע הקצר שלנו לעולם הכליות והעיכול הולך להיות מעניין.
ואולי, רק אולי, הוא ייתן לכם בדיוק את מה שחיפשתם.

איך לעזאזל הכליות משפיעות על מה שקורה לי בבטן?! 🤯

זו שאלה מצוינת.
והיא לגמרי במקום.
כי על פניו?
כליות בצד אחד של הגוף.
קיבה וכל המערכת בצד השני.
מה הקשר?
ובכן.
הקשר הדוק.
הרבה יותר ממה שנדמה.
הכליות שלנו הן כמו תחנת טיהור מרכזית בגוף.
הן מסננות את הדם.
מוציאות פסולת.
נוזלים עודפים.
מלחים.
ואת כל זה הן הופכות לשתן, שיוצא החוצה.
עבודה חשובה בטירוף.
כשהכליות עייפות, או במילים אחרות – כשהן לא עובדות כמו שצריך (אי ספיקת כליות), כל המערכת הזאת מתחילה לקרטע.
הפסולת לא יוצאת ביעילות.
היא נשארת בדם.
היא מצטברת.
וזה מוביל למצב שנקרא אורמיה (Uremia).
אורמיה היא בעצם הצטברות של חומרים רעילים בגוף, כאלה שהכליות היו אמורות לסלק.
ופה מתחיל הבלגן.
החומרים האלה לא נשארים במקום אחד.
הם מסתובבים בכל הגוף.
ומגיעים גם למערכת העיכול.

1.1. רעלים אורמיים: החבר'ה הלא נחמדים בקיבה

אז בואו נדבר על החבר'ה האלה.
ה"רעלים" האורמיים.
זה לא חומר אחד.
זו קבוצה גדולה של מולקולות שונות.
אוריאה.
קראטינין.
ועוד המון אחרים, חלקם מוכרים יותר, חלקם פחות.
הם נוצרים כל הזמן בגוף כחלק מהתהליכים המטבוליים הרגילים שלנו.
כשהכליות בסדר גמור, הם מסולקים בשקט.
כשלא?
הם מצטברים.
והם משפיעים על הכל.
בין השאר, הם יכולים לגרות את רירית הקיבה והמעיים.
דמיינו שאתם שופכים משהו קצת חומצי או מגרד על עור עדין.
זה בערך מה שקורה שם בפנים.
הגירוי הזה יכול לגרום לתחושת אי נוחות.
לכאב קל.
וכן, גם לבחילה.
הרעלים האלה יכולים גם להשפיע על תנועתיות מערכת העיכול.
השרירים הקטנים שמזיזים את האוכל לאורך המעיים.
אם התנועתיות הזאת משתנה.
נהיית איטית מדי.
האוכל נשאר בקיבה זמן רב יותר.
מתעכל לאט יותר.
וזה יכול לגרום לתחושת מלאות.
נפיחות.
ובחילה.
שוב.

1.2. לא רק רעלים: הסימפוניה המבולגנת של הגוף

זה לא רק הרעלים המצטברים.
אי ספיקת כליות משפיעה על המון מערכות אחרות בגוף.
זה מן אפקט דומינו כזה.
חוסר איזון אלקטרוליטי: למשל, שינויים ברמות הנתרן, האשלגן או הסידן בדם יכולים להשפיע על תפקוד השרירים והעצבים. וזה כולל את העצבים והשרירים שמפעילים את הקיבה והמעיים.
דלקת כרונית: כשיש מחלה כרונית כמו אי ספיקת כליות, לעיתים קרובות יש גם רמה מסוימת של דלקת כרונית בגוף. הדלקת הזאת יכולה להשפיע על מערכת העיכול ולתרום לבחילה וירידה בתיאבון.
שינויים הורמונליים: הכליות מייצרות גם הורמונים חשובים. למשל, אריתרופויאטין (שאחראי על יצירת כדוריות דם אדומות) וצורת פעילה של ויטמין D (חשוב לבריאות העצמות ודברים נוספים). חוסר בהורמונים אלה יכול לגרום לתחושת עייפות כללית. חולשה. וכשאתה עייף וחולש, למי יש חשק לאכול?
גם הורמונים אחרים, כמו לפטין (הורמון השובע) וגרלין (הורמון הרעב), יכולים להיות מושפעים. יש מחקרים שמראים שינויים ברמות שלהם אצל אנשים עם אי ספיקת כליות, מה שיכול להסביר למה התיאבון פשוט לא מגיע.

2. הצלחת ריקה והאנרגיה בירידה: למה התיאבון בורח? 😥

אז הבנו פחות או יותר למה הבחילה מגיעה.
אבל מה עם התיאבון שנעלם?
זה לא רק עניין של "טעם רע בפה" (שזה אגב, גם משהו שקורה באורמיה).
זה משהו עמוק יותר.
כמה סיבות מרכזיות:

* הבחילה עצמה: זה ברור, נכון? אם כל הזמן מרגישים בחילה, או חוששים שהאוכל יגרום לבחילה, פשוט לא רוצים לאכול. זה מעגל קסמים אכזרי.
* תחושת שובע מוקדמת: בגלל ההשפעה על תנועתיות הקיבה, אוכל יכול להישאר בקיבה זמן רב יותר. זה גורם לתחושת מלאות ושובע שמגיעה מהר מדי ונמשכת זמן רב יותר. אז גם אם התחיל להיות קצת תיאבון, אחרי כמה ביסים בודדים מרגישים מלאים לגמרי.
* שינויים בחוש הטעם והריח: הרעלים האורמיים יכולים להשפיע ישירות על בלוטות הטעם וקולטני הריח. אוכל יכול פתאום לקבל טעם מתכתי. או מריר. או פשוט מוזר. וריחות של אוכל? יכולים להפוך מנעימים למגעילים ממש. כשהאוכל לא טעים, ולא מריח טוב, פשוט לא רוצים לאכול אותו.
* מצב רוח וירידה באנרגיה: אי ספיקת כליות היא מחלה שמשפיעה מאוד על רמות האנרגיה ומצב הרוח. דיכאון, חרדה ועייפות כרונית שכיחים יחסית. כשמרגישים מדוכאים, עייפים ומותשים, לעיתים קרובות אין פשוט כוח או חשק להתעסק באוכל. להכין אותו, לאכול אותו, אפילו לחשוב עליו.

3. רגע, יש משהו שאפשר לעשות עם זה? נשבעים? 🙏

בהחלט!
זו הנקודה החשובה באמת.
אף אחד לא רוצה רק להבין את הבעיה.
רוצים פתרונות.
דרכים להתמודד.
ולמרות שזה אתגר לא פשוט, יש דברים שאפשר לעשות.
המפתח הוא עבודה משולבת.
צוותית.
עם הרופא.
עם דיאטן/ית קליני/ת שמתמחה בכליות (סופר חשוב!).
אולי גם עם פסיכולוג או עובד סוציאלי.

3.1. הגישה התרופתית: האם יש כדור קסם? (ספוילר: לא ממש, אבל יש עזרה)

אין כדור אחד שמעלים את כל הסימפטומים, לצערנו.
אבל יש תרופות שיכולות לעזור לטפל בסיבות או בסימפטומים עצמם.
* **תרופות נגד בחילה:** קיימות תרופות שונות שיכולות לעזור להקל על תחושת הבחילה. הרופא יבחר את המתאימה ביותר, בהתאם למצב הספציפי ולתרופות אחרות שהמטופל לוקח.
* **טיפול באנמיה:** אם ירידה בתיאבון קשורה חלקית לעייפות מחוסר דם (אנמיה, שמאוד שכיחה באי ספיקת כליות), טיפול באנמיה (למשל, זריקות אריתרופויאטין או תוספי ברזל מתאימים) יכול לשפר את רמת האנרגיה ובעקבות כך אולי גם את התיאבון.
* **תרופות שמשפיעות על תנועתיות הקיבה:** במקרים מסוימים, הרופא עשוי לשקול תרופה שעוזרת לקיבה להתרוקן מהר יותר. זה יכול להקל על תחושת המלאות המוקדמת והבחילה.
* **מעכבי משאבת פרוטונים / חוסמי H2:** אם יש גירוי משמעותי של רירית הקיבה וצרבות, תרופות אלו יכולות להפחית את ייצור החומצה בקיבה ולהקל.

חשוב לזכור: כל טיפול תרופתי מחייב התייעצות ובדיקה של רופא! במיוחד כשיש אי ספיקת כליות, צריך להיות זהירים מאוד עם מינונים ותרופות, כי הכליות אחראיות על סילוק חלק גדול מהן.

3.2. קסם בתזונה: האוכל הנכון בזמן הנכון

פה נכנסים לתמונה הדיאטנים/ות הקליניים/ות.
התזונה משחקת תפקיד ענק בהתמודדות עם הסימפטומים האלה.
זה לא רק "מה לאכול", אלא גם "איך לאכול" ו"מתי לאכול".
כמה רעיונות (שוב, רק בהתייעצות עם איש מקצוע!):
* ארוחות קטנות ותכופות: במקום שלוש ארוחות גדולות, כדאי לפצל את האכילה להרבה ארוחות קטנות יותר לאורך היום. זה מקל על מערכת העיכול ומונע עומס שעלול לגרום לבחילה.
* בחירת מזונות קלים לעיכול: מזונות שומניים, מטוגנים, חריפים או עם ריחות חזקים במיוחד יכולים להחמיר בחילה. כדאי להתמקד במזונות פשוטים יחסית, ניטרליים יותר בטעמם וריחם.
* שתייה בין הארוחות ולא עם הארוחות: שתיית נוזלים רבים במהלך הארוחה יכולה לגרום לתחושת מלאות מהירה. כדאי לשתות בעיקר בין הארוחות.
* טמפרטורת המזון: לפעמים, מזון קר או בטמפרטורת החדר נסבל טוב יותר ממזון חם. ניסוי וטעייה אישיים כאן חשובים.
* תוספי תזונה ייעודיים: ישנם תוספי תזונה נוזליים או אבקתיים שמכילים הרבה קלוריות וחלבון בנפח קטן. הם יכולים להיות פתרון מצוין לקבלת מספיק אנרגיה וחלבון גם כשלא מצליחים לאכול ארוחה מלאה. אלו לא סתם "שייקים", אלא מוצרים רפואיים ייעודיים.
* התמודדות עם שינויים בטעם: לפעמים שימוש בכלי אוכל לא מתכתיים יכול לעזור אם יש טעם מתכתי בפה. תוספת עדינה של עשבי תיבול או לימון (אם מותר במסגרת הגבלות אשלגן) יכולה לשפר את טעם המזון.

התאמת התזונה היא קריטית באי ספיקת כליות. היא משפיעה גם על רמות הפסולת בדם (חלבון, אשלגן, זרחן, נתרן), על הנוזלים, וגם על התחושה הכללית. דיאטן/ית יבנו תוכנית אישית שתתאים לצרכים המשתנים.

3.3. לא רק גוף, גם נפש: ההשפעה הפסיכולוגית

אי אפשר להתעלם מהמרכיב הנפשי.
ההתמודדות עם מחלה כרונית.
השינויים באורח החיים.
הסימפטומים המטרידים.
כל אלה יכולים להשפיע עמוקות על מצב הרוח.
דיכאון וחרדה יכולים להחמיר ירידה בתיאבון.
גם הלחץ סביב הצורך לאכול מספיק יכול ליצור מעגל קסמים שלילי.
תמיכה פסיכולוגית.
שיחות עם איש מקצוע.
קבוצות תמיכה.
כל אלה יכולים להיות חלק משמעותי מהפתרון הכולל.
זה לא "הכל בראש".
זה מורכב.
וטיפול בכל המרכיבים יחד הוא לרוב הכי יעיל.

3.4. דיאליזה: חבר או אויב של הבטן?

הדיאליזה (בין אם המודיאליזה או דיאליזה פריטונאלית) היא טיפול שמחליף חלק מתפקיד הכליות.
היא מסננת את הדם.
מוציאה פסולת ונוזלים.
ובכך, היא לרוב **משפרת** משמעותית את האורמיה.
פחות רעלים בדם = פחות גירוי למערכת העיכול = שיפור בבחילה וירידה בתיאבון.
למעשה, אצל אנשים רבים שמתחילים דיאליזה, אחד הדברים הראשונים שמשתפרים הוא התיאבון ותחושת הבחילה.
אבל.
יש גם צד שני למטבע.
תהליך הדיאליזה עצמו יכול לפעמים לגרום לבחילה או אי נוחות, במיוחד בהתחלה.
שינויים מהירים בנוזלים ובמלחים במהלך הטיפול.
לחץ דם שיורד.
הרגשה כללית של תשישות אחרי הטיפול.
כל אלה יכולים להשפיע.
חשוב לתקשר כל תחושת אי נוחות במהלך או אחרי הדיאליזה עם הצוות המטפל.
לפעמים התאמת הטיפול יכולה לעזור מאוד.
וזכרו, לטווח הארוך, הדיאליזה לרוב עוזרת להקל על הסימפטומים האורמיים, כולל אלה הקשורים למערכת העיכול.

4. שאלות ששווה לשאול (ואולי התשובות כבר פה) 🤔

בטח יש לכם ערימה של שאלות עכשיו.
זה טבעי לגמרי.
בואו ננסה לענות על כמה מהנפוצות ביותר.

ש: האם הבחילה והירידה בתיאבון קורות לכולם עם אי ספיקת כליות?
ת: לא לכולם, ולא באותה מידה. זה מאוד אינדיבידואלי. יש אנשים שסובלים מאוד, ויש כאלה שבקושי מרגישים. זה תלוי בשלב אי ספיקת הכליות, בסיבה למחלה, ובמצב הבריאותי הכללי. ככל שמחלת הכליות מתקדמת והאורמיה מחמירה, הסיכון לסימפטומים האלה עולה.

ש: מתי כדאי לפנות לרופא בגלל בחילה או ירידה בתיאבון?
ת: תמיד! כל שינוי משמעותי בתחושה, בתיאבון או במשקל אצל מישהו עם אי ספיקת כליות הוא דגל אדום קטן שצריך להתייחס אליו. אל תחכו. פנו לרופא הנפרולוג או הרופא המטפל כדי שיעריך את המצב וישקול מה כדאי לעשות.

ש: האם ירידה במשקל כתוצאה מחוסר תיאבון מסוכנת?
ת: כן, בהחלט. ירידה לא מבוקרת במשקל ובתזונה עלולה להוביל לחוסרים תזונתיים, ירידה במסת השריר, החלשת המערכת החיסונית והחמרה במצב הכללי. זה בדיוק למה חשוב כל כך להתמודד עם הבעיה הזו ולא להזניח אותה.

ש: האם תוספי תזונה רגילים מהסופר יכולים לעזור?
ת: זהירות! אנשים עם אי ספיקת כליות צריכים להיות מאוד זהירים עם תוספי תזונה. רבים מהם מכילים ויטמינים או מינרלים (כמו אשלגן, זרחן, ויטמין A) שעלולים להצטבר בגוף כשהכליות לא עובדות טוב, ולהיות מסוכנים. חובה להתייעץ עם רופא או דיאטן/ית לפני לקיחת כל תוסף! לרוב, אם יש צורך בתוספים, אלו יהיו תוספים ייעודיים למחלת כליות שמכילים הרכב ויטמינים ומינרלים מותאם.

ש: האם פעילות גופנית יכולה לעזור עם התיאבון?
ת: כן! פעילות גופנית מתונה ומותאמת למצב הכללי יכולה לעזור לשפר את התיאבון, להפחית בחילה (אצל חלק מהאנשים), לשפר את מצב הרוח הכללי ורמות האנרגיה. שוב, חשוב להתייעץ עם הרופא לפני התחלת תוכנית פעילות גופנית.

ש: האם יש קשר בין מצב הנפשי לבחילה?
ת: קשר הדוק מאוד. לחץ, חרדה ודיכאון יכולים להחמיר תחושת בחילה ואף לגרום לה ישירות אצל אנשים מסוימים. גם במצב בו הבחילה נובעת מסיבה פיזית (כמו אורמיה), המצב הנפשי יכול להשפיע על עוצמתה ועל היכולת להתמודד איתה.

ש: האם יש אוכל שאסור לאכול בכלל כשיש בחילה מאי ספיקת כליות?
ת: אין רשימת "אסורים" גורפת לכולם. זה מאוד תלוי באדם הספציפי, מה מחמיר לו את הבחילה (שומן? חריף? ריחות מסוימים?). הדיאטן/ית יעזרו לבנות תוכנית אכילה שגם תתאים למגבלות הכליות וגם תהיה נסבלת ונעימה ככל האפשר מבחינת טעם ותחושה. הימנעו ממאכלים שידועים כמחמירים לכם אישית את הסימפטומים.

5. מבט קדימה באופטימיות (כי תמיד יש אור בקצה המנהרה) ✨

אז כן, הבחילה וחוסר התיאבון כשיש אי ספיקת כליות יכולים להיות ממש מעצבנים.
טורדניים.
אפילו מייאשים לפעמים.
אבל חשוב לזכור.
זו לא גזירת גורל.
יש דרכים להבין.
להתמודד.
להקל.
השילוב הנכון של מעקב רפואי צמוד.
התאמה תזונתית מדויקת (עם אנשי המקצוע הנכונים!).
ולפעמים גם תמיכה תרופתית או נפשית.
יכול לעשות שינוי משמעותי באיכות החיים.
זה דורש סבלנות.
התמדה.
ולפעמים קצת ניסוי וטעייה כדי למצוא מה עובד הכי טוב עבורכם.
אבל זה אפשרי.
המדע מתקדם כל הזמן.
ההבנה שלנו מעמיקה.
ויש יותר ויותר כלים ואסטרטגיות לעזור.
אז אל תתייאשו.
דברו עם הצוות הרפואי שלכם.
שאלו שאלות (המון שאלות!).
היו פרואקטיביים בחיפוש פתרונות.
כי גם אם הבטן עושה קצת שרירים.
והצלחת נראית קצת פחות מפתה.
עדיין אפשר למצוא את הדרך.
לאכול.
להרגיש טוב יותר.
ולשמור על איכות חיים טובה ככל האפשר.
המסע אולי מאתגר, אבל הוא לגמרי אפשרי.
ובסופו של דבר?
מגיע לכם להרגיש טוב.
ואפשר לעבוד בדרך לשם.