איך להאט מחלת כליות כרונית: השיטות שהרופאים ממליצים לנסות

פעם חשבתם מה הכליות שלכם עושות שם למטה, בשקט בשקט, בזמן שאתם עסוקים בלהיות אתם?

אז תנו לי לספר לכם סוד קטן: הן קוסמות אמיתיות.

הן מסננות את הדם שלכם בערך 120-150 ליטר ביום,

מוציאות רעלים,

שומרות על איזון נוזלים,

לחץ דם תקין,

עצמות חזקות (כן, כן!)

ואפילו עוזרות בייצור כדוריות דם אדומות.

בקיצור, בנות אדם, הן מולטיטאסקינג במיטבו.

אבל מה קורה כשהקסם הזה קצת מתחיל להאט?

כשכליות נכנסות למצב של מחלה כרונית?

זו סיטואציה לא נעימה, בואו נודה בזה.

הכליות לא מתאוששות לגמרי מהנזק.

אבל רגע לפני שאתם נכנסים לפאניקה ומתחילים לחפש "סוף העולם" בגוגל, עצרו.

יש חדשות טובות.

חדשות אפילו מצוינות.

אמנם אי אפשר להחזיר את הגלגל לגמרי אחורה,

אבל יש המון, אבל המון, דברים שאתם יכולים לעשות

כדי להאט משמעותית את קצב ההתקדמות של המחלה הזו.

להעניק לכליות שלכם עוד שנים טובות של עבודה יעילה.

לדחות (ואולי אפילו למנוע בחלק מהמקרים) את הצורך בטיפולים פולשניים יותר כמו דיאליזה או השתלה.

בדיוק בשביל זה התכנסנו כאן היום.

הולכים לצלול לעומק,

לראות את כל האספקטים,

ולצאת עם ארגז כלים שיאפשר לכם לשלוט בקצב, במקום שהקצב ישלוט בכם.

מוכנים?

בואו נתחיל.

אז מה בעצם קורה שם בפנים? מבט מהיר על הבעיה

מחלת כליות כרונית (Chronic Kidney Disease, או CKD למתקדמים)

זו לא מכה שקורית בן לילה.

זה תהליך.

תהליך שבדרך כלל מתחיל בשקט,

בלי יותר מדי רעש וצלצולים.

בשלבים הראשונים אולי אפילו לא תרגישו כלום.

הכליות מפצות על הירידה בתפקוד,

עובדות קשה יותר כדי להמשיך לבצע את העבודה.

אבל הנזק מצטבר.

נזק ליחידות הסינון הקטנטנות האלה, הנפרונים.

ברגע שהן נהרסות, הן לא מתחדשות.

החדשות ה"פחות משמחות" הן שהסיבות השכיחות ביותר ל-CKD

הן אורחים פופולריים מדי בחברה המערבית:

סוכרת (אחראית על בערך מחצית מהמקרים, לא נעים)
לחץ דם גבוה (החבר הכי טוב של הסוכרת, וגם הוא לבד עושה המון נזק)
דלקות כליה שונות
מחלות גנטיות
חסימות בדרכי השתן לאורך זמן

אבל הי, אנחנו כאן בשביל החדשות הטובות, זוכרים?

גם אם יש לכם אחד או יותר מהגורמים האלה,

יש לכם גם כוח.

המון כוח.

כוח להשפיע.

אז מה הסוד? איך גורמים לכליות לשמור על קצב?

הסוד הוא לא סוד אחד גדול.

הוא אוסף של פעולות.

התנהגויות.

החלטות יומיומיות קטנות,

שביחד יוצרות אפקט אדיר.

אפשר לחשוב על זה כמו ניהול פיננסי של הבריאות שלכם.

כל "השקעה" קטנה היום

משתלמת בריבית דריבית בעתיד.

בואו נפרק את זה לגורמים.

#1: תזונה – האם אתם "מאכילים" את הכליות שלכם נכון?

האוכל שאנחנו מכניסים לגוף הוא הדלק שלנו.

כשיש בעיה במנוע,

צריך לדייק עם סוג הדלק.

בתזונה שמותאמת למחלת כליות,

יש כמה עקרונות מפתח.

וכן, זה אומר להיפרד מחלק מהחברים ה"כיפיים" בצלחת.

אבל רק כדי להרוויח חברים חדשים וטובים יותר (והכי חשוב – כליות מאושרות יותר).

מה כדאי לצמצם (או להיפרד לשלום):

מלח (נתרן): זה האויב מספר 1 של לחץ הדם. וכפי שלמדנו (ונלמד שוב), לחץ דם גבוה הוא מכה לכליות. צמצום מלח עוזר לשמור על לחץ דם תקין ומפחית עומס נוזלים. תגידו ביי לפאסט פוד, חטיפים מלוחים, שימורים, ואפילו לחם לבן בכמויות.
חלבון: כשהכליות לא מסננות ביעילות, תוצרי הפירוק של החלבון (בעיקר אוריאה) מצטברים בדם. זה לא בריא ויוצר עומס. לא אומרים להפסיק לאכול חלבון, הוא חיוני! רק לא לצרוך כמויות ענק בלי התייעצות עם דיאטנית. בשר, עוף, דגים, ביצים, מוצרי חלב – כולם מקורות לחלבון. צריך לאכול במידה.
אשלגן (פוטסיום): נשמע בריא, נכון? וזה נכון! אבל כשהכליות לא עובדות טוב, הן מתקשות לפנות עודפי אשלגן. רמות גבוהות מדי של אשלגן מסוכנות ללב. בננות, תפוחי אדמה, עגבניות, קטניות מסוימות, אבוקדו, פירות יבשים – כולם עשירים באשלגן. צריך לפקח על הצריכה בהתאם להמלצות הרפואיות ורמות האשלגן בדם.
זרחן (פוספט): עוד מינרל שהכליות המודאגות מתקשות לפנות. עודף זרחן מחליש עצמות ופוגע בכלי הדם. מוצרי חלב, קטניות, אגוזים, זרעים, משקאות מוגזים (בעיקר כהים) – כולם עשירים בזרחן. גם כאן, מינון זה שם המשחק וליווי מקצועי הכרחי.

אז מה כן לאכול ולשתות?

הרבה ירקות ופירות (שמתאימים לרמות האשלגן שלכם!): סיבים תזונתיים, ויטמינים, נוגדי חמצון. הכליות (ושאר הגוף) יודו לכם.
דגנים מלאים במידה: לחם מלא, אורז מלא, קינואה. מספקים אנרגיה וסיבים.
שומנים בריאים: שמן זית, אבוקדו (במידה אם האשלגן גבוה), אגוזים וזרעים (במידה אם הזרחן גבוה).
מים: כן, הדבר הכי פשוט. שתייה מספקת עוזרת לכליות לפנות רעלים. אבל שימו לב – אם המחלה מתקדמת ויש אגירת נוזלים, ייתכן שתצטרכו דווקא להגביל שתייה. הקשיבו להמלצות הרופא!

המסקנה? תזונה נכונה זה כמו להתאים חליפה לכליות שלכם.

חליפה שתפורה בדיוק למידות שלהן ולשלב המחלה.

לא משהו שמתאים לכולם.

ולכן, הכי חשוב: התייעצו עם דיאטנית שמתמחה במחלות כליה.

היא תדע לבנות לכם תפריט אישי,

טעים (כן, זה אפשרי!)

ויעיל.

#2: פעילות גופנית – זזים בשביל הכליות? ברור שכן!

הגוף שלנו נועד לזוז.

פעילות גופנית סדירה זה לא עניין של מותרות,

זו תרופה.

תרופה עם אפס תופעות לוואי לא רצויות (טוב, אולי קצת כאבי שרירים בהתחלה).

איך זה עוזר לכליות?

בעיקר דרך ההשפעה על גורמי הסיכון העיקריים:

מורידה לחץ דם: פעילות אירובית (הליכה מהירה, שחייה, רכיבה על אופניים) פשוט עושה פלאים ללחץ הדם. פחות לחץ על כלי הדם -> פחות לחץ על הכליות. פשוט גאוני.
מאזנת סוכר: עוזרת לתאים להשתמש בגלוקוז ביעילות. פחות סוכר בדם -> פחות נזק לכלי הדם בכליות.
עוזרת בשמירה על משקל תקין: משקל עודף מעמיס על כל מערכות הגוף, כולל הכליות. ירידה במשקל או שמירה עליו מקלה על העומס.
משפרת את מצב הרוח: וזה לא פחות חשוב! התמודדות עם מחלה כרונית היא אתגר מנטלי. פעילות גופנית משחררת אנדורפינים (חומרים כימיים שגורמים להרגשה טובה) ועוזרת להתמודד טוב יותר.

לא צריך להיות מרתוניסט.

30 דקות ביום, רוב ימות השבוע, בקצב שגורם לכם להתנשף קלות ולדופק לעלות קצת, זה כבר מדהים.

צאו להליכה, עלו במדרגות במקום במעלית, רקדו בסלון.

העיקר לזוז!

#3: המספרים שלכם – עולים על המשקל, מודדים לחץ דם, בודקים סוכר וכולסטרול

אם הכליות היו מנהלות חשבונות,

המספרים האלה היו שורת הרווח וההפסד שלהן.

שליטה הדוקה על המספרים הללו היא אבן יסוד בהאטת המחלה.

לחץ דם: השריף של העורקים (והכליות!)

לחץ דם גבוה דוחף את הדם בכוח רב מדי דרך כלי הדם הזעירים בכליות.

תחשבו על זה כמו צינור מים עם לחץ גבוה מדי – הוא בסוף יתחיל להינזק ולדלוף.

יעד לחץ הדם אצל אנשים עם CKD לרוב נמוך יותר מהאוכלוסייה הכללית.

הרופא שלכם יקבע מה היעד האישי שלכם (בדרך כלל סביב 120/80 או אפילו פחות).

מעקב קבוע אחרי לחץ הדם בבית הוא קריטי.

זה נותן לכם ולרופא תמונה אמיתית של המצב היומיומי.

לא רק המספר במרפאה שמושפע מ"אפקט החלוק הלבן".

סוכרת: הממתיק המסוכן

רמות סוכר גבוהות בדם לאורך זמן פוגעות בכלי הדם הקטנים בכל הגוף,

כולל אלו בכליות.

ניהול סוכרת זה לא רק עניין של הזרקת אינסולין או נטילת כדורים.

זה ניהול אורח חיים:

תזונה מותאמת,

פעילות גופנית,

מעקב סדיר אחר רמות הסוכר (ומדד ה-A1C שמשקף את ממוצע הסוכר ב-3 חודשים האחרונים).

ככל שהסוכר מאוזן יותר, כך הנזק לכליות מתקדם לאט יותר.

כולסטרול: השומן הטוב, הרע והכליות

רמות גבוהות של כולסטרול רע (LDL) ושומנים בדם (טריגליצרידים) תורמות להצטברות פלאק בכלי הדם.

זה פוגע בזרימת הדם באופן כללי,

וגם בכלי הדם הקטנים והרגישים בכליות.

שמירה על רמות כולסטרול תקינות (בעזרת תזונה, פעילות גופנית ולעיתים תרופות כמו סטטינים)

חשובה לבריאות הכליות והלב כאחד.

תרופות – החברים מהבית מרקחת שיכולים להציל את המצב?

מעבר לאורח חיים, יש תרופות ספציפיות שהוכחו כיעילות באופן דרמטי

בהאטת התקדמות ה-CKD.

אלו לא תרופות "קסם" שמרפאות את הנזק הקיים,

אבל הן מורידות את ה"לחץ" על הכליות

ומאפשרות להן לעבוד בקצב ידידותי יותר.

הכוכבים הגדולים: מעכבי ACE וחוסמי אנגיוטנסין (ARBs)

שמות מסובכים, נכון?

בפועל, הן עושות עבודה פשוטה ויעילה:

מרפות את כלי הדם, כולל אלו שבכליות.

זה מוריד את הלחץ הפנימי בתוך יחידות הסינון של הכליה.

אפקט ה"צינור מים בלחץ גבוה" פוחת.

הן גם עוזרות להפחית הפרשת חלבון בשתן (פרוטאינוריה),

שזה סמן חשוב לנזק כלייתי וגם תורם להחמרת המחלה.

רבות מהן משמשות גם לטיפול בלחץ דם ואי ספיקת לב.

הכוכבים העולים: מעכבי SGLT2

אלו תרופות שפותחו במקור לטיפול בסוכרת סוג 2,

אבל התגלה שיש להן יתרון עצום,

כמעט "אפקט צד" מדהים,

בהגנה על הכליות והלב.

הן גורמות לכליות להפריש יותר סוכר דרך השתן.

זה עוזר להוריד את רמות הסוכר בדם (טוב לחולי סוכרת),

ומוריד גם את הלחץ הפנימי בתוך הכליה בדומה למשפחת ה-ACE/ARBs,

אבל במנגנון שונה.

היום הן ניתנות לעיתים קרובות גם לאנשים עם CKD שאינם סוכרתיים,

בגלל ההשפעה המיטיבה שלהן על הכליות.

תרופות נוספות בהתאם לצורך:

תרופות להורדת כולסטרול (סטטינים).
תרופות לטיפול באנמיה (הכליות מייצרות הורמון בשם אריתרופויטין שמעודד ייצור כדוריות אדומות, וב-CKD הייצור יורד).
תרופות לאיזון רמות סידן וזרחן.
ויטמין D פעיל.
משתנים (להורדת לחץ דם ועודף נוזלים).

הערה סופר חשובה: אתם לא הרופאים של עצמכם. לעולם, אבל לעולם, אל תתחילו, תפסיקו או תשנו מינון של תרופה בלי התייעצות עם רופא. הרופא שלכם מתאים לכם את התרופות והמינונים בהתאם למצבכם הייחודי, לשלב המחלה, ולמחלות רקע אחרות.

בואו נדבר תכלס: שאלות שאתם בטח שואלים את עצמכם

שאלה #1: אם כבר יש לי נזק, האם זה אומר שהסוף קרוב?

תשובה: ממש לא! כמו שאמרנו, המחלה כרונית, כלומר היא לא נעלמת. אבל יש לכם את הכוח להשפיע דרמטית על ה"קצב" שלה. המטרה היא לשמור על תפקוד כלייתי יציב לאורך שנים רבות ככל האפשר, ולא לדאוג מהסוף, אלא להתמקד בדרך.

שאלה #2: האם תוספי תזונה או "תרופות סבתא" יכולות לעזור?

תשובה: שאלה מצוינת וחשובה. בעולם תוספי התזונה ותרופות הסבתא יש הרבה הבטחות, ולצערנו, לא תמיד בסיס מדעי איתן. חלקם אפילו יכולים להיות מזיקים לכליות! למשל, תוספים מסוימים עשירים באשלגן או זרחן. אחרים יכולים ליצור עומס על הכליות. הכלל הוא פשוט: כל דבר שאתם מכניסים לגוף מעבר לאוכל ושתייה רגילים – התייעצו עם הרופא המטפל או דיאטנית כליות. סביר להניח שתרופות מרשם שהוכחו מחקרית יהיו יעילות ובטוחות הרבה יותר מכל תוסף שאינו מפוקח.

שאלה #3: מה לגבי ניהול סטרס? האם זה באמת משפיע על הכליות?

תשובה: בהחלט! סטרס כרוני משפיע על כל מערכות הגוף. הוא יכול להעלות לחץ דם (שפוגע בכליות), לשבש את איזון הסוכר, ולגרום לנו לאמץ הרגלי חיים פחות בריאים (לאכול ג'אנק, לוותר על ספורט). מציאת דרכים בריאות להתמודד עם סטרס (מדיטציה, יוגה, תחביבים, זמן איכות עם יקירים) היא חלק בלתי נפרד מתוכנית הטיפול הכוללת. הגוף והנפש עובדים יחד, תמיד.

שאלה #4: כמה חשוב להימנע מתרופות מסוימות כמו נוגדי דלקת (NSAIDs)?

תשובה: חשוב מאוד! תרופות כמו איבופרופן (נורופן, אדוויל) ונפרוקסן (נקסן) ממש לא חברות של הכליות, במיוחד כשהן כבר פגועות. הן יכולות להחמיר את הפגיעה הכלייתית ואפילו לגרום לאי ספיקת כליות חריפה. אם אתם זקוקים לשיכוך כאבים, התייעצו עם הרופא על חלופות בטוחות יותר עבורכם (לרוב, אקמול או פראצטמול במינונים מומלצים הם בסדר, אבל שוב – רק בהתאם להמלצה רפואית).

שאלה #5: מה לגבי בדיקות הדם והשתן? איזה מספרים חשוב לי להכיר?

תשובה: הרופא שלכם כמובן עוקב אחרי הכל, אבל טוב שגם אתם מכירים את השחקנים הראשיים. חשוב לעקוב אחרי:

קריאטינין (Creatinine): תוצר פירוק של שרירים שמסולק על ידי הכליות. רמה גבוהה בדם מצביעה על ירידה בתפקוד כלייתי.
קצב סינון גלומרולרי משוער (eGFR – estimated Glomerular Filtration Rate): זהו האומדן העיקרי לתפקוד הכליה, שמחושב מנוסחה שלוקחת בחשבון את רמת הקריאטינין בדם, גיל, מין וגזע. מספר ה-eGFR הוא ה"ציון" של הכליות שלכם. ירידה איטית שלו לאורך זמן היא המטרה.
אלבומין בשתן (Albuminuria): נוכחות חלבון בשתן היא סימן מוקדם לנזק כלייתי. ככל שיש יותר אלבומין בשתן, כך הנזק משמעותי יותר והמחלה נוטה להתקדם מהר יותר. תרופות כמו מעכבי ACE/ARBs ומעכבי SGLT2 מצוינות בהפחתת אלבומין בשתן.

שאלה #6: האם יש חיסונים מומלצים לאנשים עם מחלת כליות כרונית?

תשובה: כן! מערכת החיסון אצל אנשים עם CKD עלולה להיות פחות יעילה, והם רגישים יותר לזיהומים. זיהומים יכולים להחמיר את התפקוד הכלייתי. לכן, מומלצים חיסונים נגד שפעת מדי שנה, וחיסון נגד דלקת ריאות (פנאומוקוק). הרופא שלכם ידאג לוודא שאתם מחוסנים כראוי.

הקשר עם הצוות הרפואי: הם השותפים שלכם למסע

הרופא המשפחה, הנפרולוג (רופא כליות), הדיאטנית, אחות הכליות – הם הצוות המנצח שלכם.

הם שם כדי לכוון, לייעץ, לעקוב ולטפל.

אל תפחדו לשאול שאלות.

להביע חששות.

להיות שותפים פעילים בקבלת ההחלטות על הטיפול.

מעקבים סדירים, בדיקות דם ושתן תקופתיות – זה קריטי.

ככה מזהים שינויים מוקדם,

מתאימים את הטיפול,

ומבטיחים שאתם על המסלול הנכון להאטת המחלה.

הם לא רק נותנים מרשמים.

הם נותנים כלים.

מצב רוח טוב? זה לגמרי חלק מהטיפול!

התמודדות עם מחלה כרונית זה לא פיקניק.

זה דורש התאמות באורח החיים,

לפעמים ויתורים,

ולפעמים זה סתם מעצבן.

זה טבעי להרגיש תסכול, כעס, או עצבות.

אבל אל תתנו לרגשות השליליים האלה להשתלט.

חפשו תמיכה – ממשפחה, חברים, קבוצות תמיכה.

עסקו בפעילויות שאתם אוהבים ושמכניסות לכם שמחה לחיים.

שינה מספקת, ניהול סטרס (זוכרים מהדיון הקודם?), והסתכלות חיובית על הדברים

לא רק משפרים את איכות החיים כאן ועכשיו,

הם גם עוזרים לגוף להתמודד טוב יותר עם המחלה.

גוף שמח זה גוף בריא יותר.

אז בואו נעשה סדר רגע.

אם יש לכם מחלת כליות כרונית,

זה לא סוף פסוק.

יש לכם המון כוח בידיים,

בעצם, בצלחת, ברגליים, ובמוח.

שילוב של תזונה מותאמת אישית,

פעילות גופנית סדירה,

שליטה הדוקה על לחץ דם, סוכר וכולסטרול,

הקפדה על נטילת תרופות מתאימות (אלו שהרופא רשם, לא של השכן),

מעקב רפואי צמוד,

וגם, אל תשכחו, מצב רוח טוב ותמיכה סוציאלית.

כל אלה יחד יוצרים את הנוסחה המנצחת

להאטת קצב התקדמות מחלת הכליות.

לשמור על איכות חיים.

ולתת לכליות שלכם את הצ'אנס הכי טוב להמשיך לעשות את עבודת הקסם שלהן

עוד שנים רבות.

המסע הזה דורש מחויבות והתמדה,

אבל הוא לגמרי בר ביצוע,

והתגמול – בדמות בריאות טובה יותר וחופש רב יותר – שווה כל מאמץ.

קחו נשימה עמוקה,

חייכו,

ובואו נתחיל לחיות בקצב שהכליות שלנו אוהבות.