בואו נודה באמת. יש אנשים בחיים שלנו, בטח כאלה שאנחנו קרובים אליהם במיוחד, שפשוט… קשה איתם. לא קשה בקטע של "הוא לא זכר את הסושי שביקשתי", אלא קשה בקטע של "רגע, האם אני שפויה בכלל? ואיך לעזאזל נחתתי במצב הזה?". אם הגעתם לכאן, יש סיכוי לא קטן שאתם מכירים מקרוב מישהו עם נטייה מובהקת להתנהגויות, איך נאמר בעדינות, "מרוכזות בעצמן להפליא". מישהו ששואב את כל תשומת הלב, שתמיד צודק, ושלפעמים אתם מרגישים כאילו אתם רק שחקני משנה בדרמה הגדולה של חייו.
זה לא תמיד פשוט לזהות את זה, בטח בהתחלה. הרי כולם אוהבים קצת תשומת לב, נכון? אבל יש הבדל גדול בין מישהו שקצת אוהב את הפוקוס, לבין מישהו שדורש שהשמש תסתובב סביבו, ועוד מתפלא שלא קורה בפועל. אם אתם חיים או מתקשרים באופן קבוע עם גבר כזה, אתם כנראה חווים מגוון רחב של רגשות, החל מתסכול עמוק ועד בלבול מוחלט. ואתם לגמרי לא לבד.
אז נכון, אין פה פתרונות קסם. אי אפשר "לתקן" מישהו כזה בלחיצת כפתור (הלוואי, אה?). אבל מה כן אפשר לעשות? אפשר להבין יותר טוב מה קורה שם. אפשר ללמוד כלים פרקטיים. כאלה שיעזרו לכם לשמור על השפיות שלכם. כאלה שיאפשרו לכם לתקשר בצורה אפקטיבית יותר (יחסית). וכאלה שבעיקר, אבל בעיקר, יעזרו לכם לשים את עצמכם ואת הצרכים שלכם בחזרה על המפה. כי מגיע לכם. אז בואו נצלול פנימה. הולך להיות מעניין. וכן, קצת מצחיק, כי אם לא נצחק, נבכה.
רגע, על מי בדיוק אנחנו מדברים פה?
אנחנו לא הולכים לשחק פה בפסיכולוגים חובבים. זה לא אבחון קליני. בכלל לא. אנחנו מדברים על דפוסים התנהגותיים. על סט של התנהגויות שחוזרות על עצמן. כאלה ששורפות לכם את האנרגיה וגורמות לכם להרים גבה (ואז עוד אחת, ואז לוותר ולהזמין פיצה). כשמדברים על גבר עם נטייה נרקיסיסטית, לרוב מדברים על מישהו שמפגין קומבינציה של התנהגויות מסוימות.
ההתנהגויות שמספרות סיפור (וזה לא סיפור אגדה)
בואו נראה אם חלק מהדברים האלה מצלצלים מוכר:
- הוא תמיד, אבל תמיד, צודק: גם אם השמיים כחולים והוא אמר שהם ירוקים, הוא ימצא דרך לשכנע אתכם שאתם טועים בגדול, או שצבעתם אותם כשלא הסתכלתם.
- העולם סובב סביבו: הבעיות שלו הן תמיד הכי גדולות, ההצלחות שלו הן הכי מסחררות, והצרכים שלו? ובכן, אין צרכים אחרים בעולם.
- צורך בלתי נדלה בהערצה: הוא חייב פידבק חיובי. כל הזמן. גם אם זה אומר להמציא סיפורים או לדחוף את עצמו לפרונט בלי קשר.
- חוסר אמפתיה מובהק: קשה לו מאוד (עד בלתי אפשרי) להבין או להרגיש מה עובר עליכם. אם אתם עצובים? הוא יספר כמה הוא עייף. אם אתם שמחים? הוא יספר על הצלחה שלו, שהרבה יותר גדולה.
- תחושת זכאות מופרזת: מגיע לו. פשוט מגיע לו. יחס מיוחד, הטבות, שהכל ילך בדרך שלו. ולמה? כי הוא הוא!
- ניצול יחסים: לא תמיד במודע לגמרי, אבל הוא ישתמש באנשים כדי להשיג את המטרות שלו. קשרים הם כלי, לא מטרה.
- יהירות ושחצנות: הם בדרך כלל יציגו ביטחון עצמי מופרז, שנועד לכסות על משהו אחר בפנים (אבל על זה נדבר אחר כך).
נשמע כמו מישהו שאתם מכירים? סביר להניח שכן. ושוב, אנחנו מדברים על דפוס משמעותי וקבוע, לא על מישהו שהייתה לו יום רע או שסתם היה קצת אנוכי פעם אחת. אנחנו מדברים על דרך חיים.
למה הם מתנהגים ככה? המנוע הפנימי ששכחנו לנתק
אוקיי, אז למה זה קורה? בלי להיכנס יותר מדי לתיאוריות עמוקות, בבסיס של ההתנהגות הזו יושב לרוב חוסר ביטחון עמוק מאוד והערכה עצמית שברירית. כל ההתנהגות הבומבסטית הזו, הצורך בתשומת לב וההצגה הבלתי פוסקת של "אני הכי הכי", היא למעשה מנגנון הגנה מטורף. מנגנון שנועד לכסות על הפחד להיות לא מספיק טוב, לא אהוב, לא מוערך. הכל הצגה אחת גדולה. ומכיוון שההערכה העצמית הפנימית כל כך חלשה, הם חייבים כל הזמן לקבל חיזוקים מבחוץ. זה כמו בור ללא תחתית, שצריך למלא כל הזמן בתשומת לב, הערצה והכרה. והנה הטוויסט הסיני-ציני: ככל שהם צריכים את זה יותר, כך הם מרחיקים יותר אנשים שיכולים לתת להם אהבה אמיתית.
הם בונים לעצמם "אני אידיאלי" בראש – גרסה מושלמת, חסרת פגמים, חזקה ומצליחה של עצמם. והם עושים הכל כדי לחיות בתוך הבועה הזו, ולשכנע את כולם (ובעיקר את עצמם) שזו האמת. כל מה שמאיים על התמונה הזו – ביקורת, כישלון, מישהו שמצליח יותר מהם – הוא איום קיומי שמוביל לתגובות קשות, כמו כעס, התקפות, או ניסיון מיידי להקטין את האחר. הבנה קלילה של המנגנון הזה יכולה לעזור לכם לא לקחת את זה אישית מדי (עד כמה שזה אפשרי, כן?).
אז איך לא להשתגע? האסטרטגיה המנצחת: כלים שיעבדו בשבילך (לא בשבילו)
אחרי שהבנו קצת יותר את הרקע, מגיע החלק החשוב באמת: מה עושים עם המידע הזה ביומיום? איך מתנהלים מול זה בלי להרגיש שמרוקנים אתכם רגשית או מנטלית? ובכן, זה דורש גישה שונה מהרגיל. שונה מאוד. זה דורש לשנות את המיקוד – ממנו אליכם. לשלוט במה שאתם יכולים לשלוט בו.
קודם כל: תכירי את הגבולות שלך (ואז תציבי אותם!)
זה הסעיף הכי, הכי חשוב. אם יש משהו אחד שאתם לוקחים מהמאמר הזה, שיהיה זה. אנשים כאלה נוטים לדרוס גבולות בלי למצמץ. למה? כי גבולות הם סוג של הצבת גבול ל"אני האידיאלי" שלהם. הם מראים שיש עולם מחוץ לבועה שלהם. ולכן, אתם חייבים להיות סופר ברורים לגבי מה מקובל עליכם ומה לא.
- תהיו ברורים ותמציתיים: אל תכנסי להסברים ארוכים ומתפתלים. "זה לא מקובל עליי". "אני לא אאפשר את זה". נקודה.
- תהיו עקביים: אם הצבתם גבול, עמדו בו. גם אם הוא ינסה לערער עליו, להכעיס אתכם, לגרום לכם להרגיש אשמים. עקביות היא המפתח. זה כמו לאלף… טוב, אתם הבנתם.
- אל תצפו להבנה או אמפתיה: הצבת גבול היא פעולה של הגנה עצמית. אל תעשו את זה מתוך ציפייה שהוא יבין אתכם, יתנצל או ישתנה. עשו את זה בשבילכם.
- התחילו בקטן: אם קשה לכם, התחילו עם גבולות קטנים. "אני לא מדברת כשצועקים עליי". "אני לא זמינה לטלפון אחרי שעה מסוימת". תצברו ביטחון.
- דעו מתי לסגת: לפעמים, הדרך היחידה לשמור על הגבול היא פשוט לצאת מהסיטואציה. "אני רואה שאנחנו לא מצליחים לדבר עכשיו, נחזור לזה מאוחר יותר". ואז לכו. באמת.
הצבת גבולות היא לא פעולה תוקפנית. זו פעולה של שמירה על עצמכם ועל המרחב הנפשי והפיזי שלכם. זו הצהרה שאתם לא מוכנים שידרסו אתכם. וזה, אגב, מודל מצוין גם לילדים או לאנשים אחרים שסביבכם.
אמנות התקשורת (כשצד אחד מנהל מופע יחיד)
לדבר עם מישהו כזה יכול להיות מסע מפרך. כל שיחה עלולה להתפתח לוויכוח עקר, שבו אתם מנסים להסביר את עצמכם שוב ושוב, והוא רק מסיט את הנושא, תוקף, או מעוות את מה שאמרתם. אז איך בכל זאת מנהלים שיחה חשובה (אם חייבים)?
- התמקדו בעובדות, לא ברגשות: נסו להיצמד לתיאור עובדתי של המצב או ההתנהגות. במקום "אני מרגישה נורא כשאתה אומר לי שאני טיפשה", נסו "כשאמרת 'את טיפשה', זה לא מקובל עליי". פחות מקום למניפולציה רגשית.
- השתמשו במשפטי "אני": במקום "אתה תמיד…", נסו "אני מרגישה… כשאני שומעת…". זה מציג את זה כחוויה שלכם, ולא כאמת מוחלטת שאי אפשר להתווכח עליה.
- היו תמציתיים: ככל שההסבר ארוך יותר, כך יש לו יותר מקום לנתק חלקים ממנו, לעוות אותם, או פשוט לאבד עניין (כי זה לא עליו!).
- אל תיגררו לוויכוחים עקרים: אם השיחה גולשת לפסים של האשמות הדדיות או ניסיון להוכיח מי צודק, זה סימן לעצור. "אני רואה שאנחנו לא מתקדמים, בוא נפסיק עכשיו".
- הימנעו מהתנצלויות יתר: אתם לא צריכים להתנצל על הצורך שלכם, על הרגשות שלכם, או על הגבולות שלכם.
- הכינו מראש: אם אתם יודעים שהולכת להיות שיחה חשובה או קשה, חישבו מראש מה הנקודות העיקריות שאתם רוצים להעביר.
תקשורת עם אדם כזה היא לא תמיד דו-סטרית במובן הרגיל. לפעמים זו יותר הצהרה, או הצבת עובדה, מאשר דיאלוג אמיתי. קבלו את זה. זה לא אתם, זה המצב.
איך לשרוד את הרכבת ההרים הרגשית?
חיים לצד מישהו כזה הם סוג של רכבת הרים רגשית. רגע אחד אתם מרגישים אהובים (תקופת ה"אידיאליזציה", כשהוא צריך משהו או רוצה לגרום לכם להרגיש טוב לגביו), ורגע אחר אתם מרגישים חסרי ערך לחלוטין (תקופת ה"דבלואציה", כשהוא כבר קיבל את מה שרצה או שאתם מאיימים עליו). זה מתיש ומבלבל.
- הכירו בדפוסים: ככל שתבינו שיש פה דפוס חוזר ולא משהו שקשור אליכם אישית בכל פעם מחדש, יהיה לכם קל יותר להתמודד. תזהו את השלבים, ותדעו למה לצפות (בערך).
- אל תפנימו את הביקורת: זכרו שהביקורת הקשה או ההקטנה נובעות לרוב מחוסר הביטחון שלו, לא באמת ממי שאתם. קשה מאוד לא לקחת את זה ללב, אבל נסו לזכור את זה כמו מנטרה. "זה לא עליי, זה עליו".
- חפשו תמיכה חיצונית: דברו עם חברים, משפחה, או איש מקצוע (תרפיסט יכול לעשות פלאים). קבלו אישור למציאות שלכם. זה חשוב בטירוף כשהמציאות שלכם מעוותת כל הזמן.
- טפלו בעצמכם: פיזית ונפשית. תזונה טובה, פעילות גופנית, שינה מספקת. אלה אבני היסוד לשמירה על החוסן הנפשי שלכם מול סטרס כרוני.
- תרגלו מיינדפולנס או מדיטציה: זה עוזר לכם להישאר מחוברים לעצמכם, לקרקע, ולא להיסחף בדרמה או ברגשות הקשים שהוא מעורר.
לשמור על איזון רגשי בסביבה כזו זו משימה מאתגרת, אבל אפשרית. זה דורש עבודה עצמית מודעת וקשה, אבל התגמול – השפיות שלכם – שווה כל מאמץ.
לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה: החיים שלך!
נטייה של אנשים שחיים לצד נרקיסיסטים היא שהעולם שלהם מתחיל להתכווץ. הם מוותרים על חברים, על תחביבים, על הזמן לעצמם, כי הכל סובב סביבו ודורש אנרגיה ותשומת לב. אל תיפלו למלכודת הזו!
- טפחו את הקשרים החברתיים שלכם: שמרו על קשר עם אנשים שתומכים בכם, שרואים אתכם, ושלא קשורים לעולם שלו. הם עוגן המציאות שלכם.
- השקיעו בתחביבים ובאינטרסים שלכם: גם אם זה רק שעה בשבוע. זה הזמן שלכם. זה מי שאתם, מחוץ למערכת היחסים הזו.
- הגדירו זמן אישי קדוש: זמן שבו אתם עושים משהו שאתם אוהבים, לבד או עם אנשים אחרים, בלי נוכחותו (פיזית או מנטלית).
- הגדירו מטרות אישיות: דברים שאתם רוצים להשיג לעצמכם, שלא קשורים אליו בכלל. זה נותן תחושת כיוון ומשמעות שאינה תלויה בו.
החיים שלכם שייכים לכם. אל תוותרו עליהם בשביל מישהו אחר. נקודה.
שאלות בוערות מהשטח – ותשובות בלי פילטרים
קיבלנו המון שאלות על הנושא הזה. בואו נענה על כמה מהן, ישר ולעניין:
Q: האם הוא יודע שהוא כזה?
A: לרוב לא במובן שאתם חושבים עליו. הוא לא יושב וחושב "היום אהיה מניפולטור ודורסני". הוא פשוט מתנהג ככה כי זו הדרך שבה הוא למד לשרוד ולתפקד. הוא לרוב מאמין באמת ובתמים שהוא צודק, שהוא הקורבן, ושהוא פשוט מגיב ל"התקפות" שלכם או של העולם. קצת מפחיד, אני יודע.
Q: האם הוא יכול להשתנות?
A: שינוי אמיתי דורש הכרה בבעיה, רצון עז להשתנות, ועבודה טיפולית מאוד עמוקה וממושכת. זה קורה. אבל זה נדיר. אל תבנו על זה. עדיף להתמקד במה שאתם יכולים לשלוט בו: התגובה שלכם, הגבולות שלכם, והבחירות שלכם.
Q: איך מתמודדים כשהוא מאשים אותי בכל דבר?
A: זו טקטיקה נפוצה שנקראת "השלכה" (projection). הוא מקרין עליכם את הדברים השליליים שהוא לא מוכן לראות בעצמו. במקום להתגונן או להתווכח, נסו להישאר רגועים ולחזור לעובדות. "אני מבינה שאתה מרגיש ככה, אבל העובדה היא שקרה X". או פשוט "אני לא מקבלת את ההאשמה הזו". ואז לשנות נושא או לסיים את השיחה.
Q: הוא כל הזמן משקר ומעוות את המציאות (Gaslighting), מה עושים?
A: זו אחת הטקטיקות ההרסניות ביותר. היא גורמת לכם לפקפק בשפיות שלכם. התגובה הכי טובה היא לא להיכנס למשחק הזה. אל תנסו להוכיח לו את האמת. דעו את האמת שלכם. כתבו דברים חשובים. דברו עם אנשים חיצוניים שיאשרו לכם את המציאות. "אני זוכרת שזה קרה בצורה אחרת", או "אני לא מסכימה עם הפרשנות שלך". ואז, שוב, לסיים את הדיון.
Q: האם אני צריכה לעזוב קשר כזה?
A: זו שאלה אישית וכבדת משקל שאין עליה תשובה אחת שמתאימה לכולם. זה תלוי בחומרת ההתנהגות, בהשפעה עליכם (פיזית ונפשית), בתמיכה שיש לכם, וברצונות שלכם. המטרה של המאמר הזה היא לתת לכם כלים לנהל את הסיטואציה אם אתם בוחרים או צריכים להיות בה. אם הקשר הרסני, פוגעני, או מסכן אתכם, חשוב מאוד לפנות לעזרה מקצועית ולשקול את כל האפשרויות.
Q: איך לא ליפול למלכודת ה"אני יכול/ה לעזור לו להשתנות"?
A: קשה מאוד. הוא כנראה יודע ללחוץ על הכפתורים הנכונים כדי לגרום לכם להרגיש אשמה או רצון להציל אותו. זכרו שאי אפשר לעזור למי שלא רוצה עזרה, וגם אם כן, זה תהליך שדורש שנים של טיפול מקצועי. התפקיד שלכם הוא לא המטפל שלו. התפקיד שלכם הוא לדאוג לעצמכם. זה קשה, אבל חיוני.
Q: יש רגעים שהוא נראה נורמלי ואפילו נחמד, זה מבלבל.
A: זה חלק מהדפוס. תקופות של "אידיאליזציה" או פשוט רגעים שהוא מקבל את מה שהוא רוצה או לא מרגיש מאוים. הרגעים האלה הם שמקשים לעזוב, כי הם נותנים תקווה. זכרו שההתנהגות שתיארנו קודם היא דפוס בסיסי וחוזרני, גם אם יש "הפוגות" רגעיות.
המבט קדימה: לחיות טוב יותר, לצד זה
אף אחד לא אמר שזה יהיה קל. התנהלות לצד גבר עם נטיות נרקיסיסטיות היא משימה מורכבת ומתישה. היא דורשת המון מודעות, סבלנות (אבל לא יותר מדי!), ובעיקר,
זכרו שאתם לא לבד. יש הרבה אנשים שמתמודדים עם מצבים דומים, ויש המון תמיכה ומידע בחוץ. למדו כמה שיותר על הדפוסים האלה. זה הידע שישחרר אתכם. תנו לעצמכם קרדיט על זה שאתם בכלל קוראים את המאמר הזה ומנסים להבין. זה צעד ענק בכיוון הנכון.
המסע לשמירה על השפיות והאושר שלכם בסביבה כזו הוא אפשרי. הוא דורש כלים, אסטרטגיה, ובעיקר אהבה עצמית. שימו את עצמכם בראש סדר העדיפויות. כי אתם, ורק אתם, אחראים על החיים הטובים שלכם. והם לגמרי מגיעים לכם.