איבוד הכרה פתאומי ללא אזהרה: הסיבות שחובה להכיר מיד

זה קורה ברגע. בלי שום סימן מקדים.

העולם מסביב פשוט… נכבה.

לפעמים זה רק לכמה שניות, לפעמים קצת יותר.

אבל התחושה הזו, של איבוד שליטה פתאומי, יכולה להיות מפחידה מאוד.

גם למי שחווה אותה, וגם למי שנמצא ליד.

אם אי פעם תהיתם מה בדיוק קורה שם, למה זה קורה, ומה לעזאזל עושים כשזה קורה – הגעתם למקום הנכון.

במאמר הזה אנחנו הולכים לפרק את התופעה הזו לגורמים, בלי להשאיר אף אבן לא הפוכה (או במקרה שלנו, אף אדם לא מעולף).

תקבלו כאן את כל המידע, בשפה פשוטה וברורה, בלי בלבולי מוח מיותרים.

המטרה? שתסיימו לקרוא ותרגישו שאתם מבינים בדיוק מה זה איבוד הכרה פתאומי, ושלא תצטרכו לחזור לגוגל ולחפש עוד תשובות.

אז קחו נשימה עמוקה (כל עוד אתם בהכרה, כן?), ובואו נתחיל.

אז מה זה בעצם "איבוד הכרה פתאומי"? זה כמו בסרטים?

נתחיל מהבסיס. איבוד הכרה פתאומי, או בשמו הרפואי המפוצץ "סינקופה" (Syncope), הוא בעצם מצב שבו המוח לא מקבל מספיק דם, וחמצן, לפרק זמן קצר.

כשהמוח מרגיש שהוא "על אדי דלק", הוא פשוט מכבה את המערכת כדי לחסוך באנרגיה.

זה כמו שהמחשב שלכם נכנס למצב שינה כשאתם לא נוגעים בו הרבה זמן – רק שכאן, אתם המחשב.

התוצאה? בום. נפילה. עלטה.

החדשות הטובות הן שברוב המכריע של המקרים, מדובר באירוע חולף.

ההכרה חוזרת מעצמה תוך שניות עד דקות ספורות, בדרך כלל ברגע שהאדם שוכב והדם מצליח לחזור לראש באלגנטיות.

חשוב להבדיל את זה ממצבים אחרים שנראים דומים אבל הם סיפור אחר לגמרי, כמו:

• פרכוסים: כאן יש פעילות חשמלית לא תקינה במוח, ולרוב זה יתבטא בתנועות לא רצוניות, קישיון שרירים, ולפעמים גם איבוד שליטה על סוגרים.
• תרדמת (קומה): זהו מצב של חוסר הכרה ממושך ועמוק יותר, ממנו האדם לא מתעורר מעצמו בקלות.
• אירוע מוחי (שבץ): למרות שגם כאן יש בעיה באספקת דם למוח, זה בדרך כלל ממוקד לאזור ספציפי וגורם לחסרים נוירולוגיים כמו חולשת צד, קשיי דיבור ועוד. איבוד הכרה פתאומי הוא פחות שכיח כסימן יחיד לשבץ.

אז לא, זה לא תמיד דרמטי כמו בסרטים שבהם הגיבור מתעלף ואז מתעורר עם אמנזיה ושליחות סודית להציל את העולם. לרוב, זה הרבה פחות הוליוודי.

למה המוח שלי החליט פתאום לקחת הפסקה? הסיבות הנפוצות (והפחות נפוצות)

אוקיי, אז הבנו שהמוח לא קיבל מספיק "דלק". אבל למה?

הסיבות יכולות להיות מגוונות, החל מדברים שגרתיים וחסרי משמעות רפואית ועד למצבים שדורשים בדיקה רצינית יותר.

בואו נצלול פנימה, מהקל אל הכבד (תרתי משמע, אם נפלתם).

החשודים המיידיים: כשהגוף שלכם עושה קצת דרמה

אלו הסיבות הכי שכיחות, ובדרך כלל הכי פחות מדאיגות. קוראים לזה "סינקופה רפלקסוגנית", אבל מי צריך מילים מסובכות?

• סינקופה ואזו-וגאלית (Vasovagal Syncope): זהו "התעלפות הסטנדרטית". מכירים את זה שמישהו רואה דם ונופל? או מתעלף מהתרגשות, פחד, כאב פתאומי, או אפילו אחרי עמידה ממושכת בחום? זה זה.

  מה קורה פה בעצם? מערכת העצבים האוטונומית שלכם (זאת שאחראית על כל הפעולות ה"אוטומטיות" בגוף, כמו דופק ונשימה) מגיבה בצורה קצת מוגזמת לטריגר מסוים. העצב הוואגוס (Vagus nerve), שהוא שחקן מרכזי פה, נכנס לפעולה ביתר שאת, מאט את הדופק ומרחיב כלי דם. התוצאה? פחות דם מגיע למוח. בלאקאאוט.

  זה כמו שהגוף אומר: "וואו, זה יותר מדי בשבילי, אני יוצא להפסקה קצרה!".

• תת-לחץ דם אורתוסטטי (Orthostatic Hypotension): קרה לכם פעם שקמתם מהר מהמיטה או מהכיסא והרגשתם שהעולם מסתובב לכם, כאילו אתם על ספינה בים סוער? זה השלב שלפני.

  במצב תקין, כשאתם משנים תנוחה משכיבה או ישיבה לעמידה, הגוף שלכם מבצע התאמות זריזות כדי להזרים דם למוח נגד כוח המשיכה. לפעמים, המנגנון הזה קצת מקרטע, במיוחד אם אתם מבוגרים, מיובשים, או נוטלים תרופות מסוימות (עוד על זה בהמשך). לחץ הדם צונח זמנית, והמוח… ובכן, אתם כבר יודעים.

• סינקופה מצבית (Situational Syncope): יש אנשים שהגוף שלהם פשוט רגיש יותר למצבים מסוימים. שיעול חזק, התעטשות סוערת, מתן שתן (במיוחד אצל גברים מבוגרים בלילה), מאמץ בזמן יציאה, ואפילו צחוק פרוע או בליעת מזון גדול מדי – כל אלה יכולים, במקרים נדירים, להפעיל את אותו רפלקס ואזו-וגאלי ולגרום לעילפון קצרצר.

  כן, אפשר להתעלף מצחוק. החיים מלאי הפתעות.

רגע, זה עלול להיות משהו עם הלב? או אולי משהו אחר?

למרות שרוב המקרים הם מהסוג ה"קל" שתיארנו, חשוב לדעת שיש גם סיבות פחות סימפטיות לאיבוד הכרה פתאומי. כאן אנחנו נכנסים לתחום שדורש בדיקה רפואית יסודית יותר.

• בעיות לבביות (סינקופה קרדיאלית): זה החשש העיקרי כשמישהו מתעלף "סתם ככה", במיוחד אם זה קורה בזמן מאמץ, או אם יש היסטוריה של מחלות לב.
  • הפרעות קצב (אריתמיות): הלב שלכם יכול להחליט פתאום לפעום מהר מדי (טכיקרדיה), לאט מדי (ברדיקרדיה), או בצורה לא סדירה. כל אחד מאלה יכול לפגוע ביכולת של הלב להזרים דם ביעילות, והמוח הוא הראשון שמרגיש את זה. לפעמים זה כמו קצר חשמלי בלב.
  • בעיות מבניות בלב: מחלות מסתמים (היצרות או דליפה של מסתם), מחלות של שריר הלב (קרדיומיופתיה), או בעיות במעטפת הלב (פריקרד) יכולות גם הן להוביל לאיבוד הכרה. חשבו על זה כמו משאבה שיש בה תקלה מכנית.
  • אוטם שריר הלב (התקף לב): למרות שזה פחות שכיח כסיבה יחידה לאיבוד הכרה ללא כאבים בחזה או סימנים אחרים, זה בהחלט יכול לקרות.

  המסר כאן: אם יש חשד קל שבקלים שהלב מעורב, רוצו להיבדק. לא מחר, לא מחרתיים. עכשיו.

• סיבות נוירולוגיות: אלו פחות נפוצות כגורם לאיבוד הכרה פתאומי וחולף ללא סימנים מקדימים אחרים, אבל קיימות.
  • פרכוסים: כפי שציינו, פרכוס יכול לפעמים להיראות כמו עילפון, במיוחד אם אין עדים לתנועות הלא רצוניות.
  • אירוע מוחי חולף (TIA) או שבץ: במקרים מסוימים, בעיקר אם יש חסימה בכלי דם שמספקים דם לגזע המוח, יכול להתרחש איבוד הכרה. אבל בדרך כלל יהיו סימנים נוירולוגיים נוספים.
• תרופות, סמים ואלכוהול: רשימה ארוכה של תרופות יכולה לגרום לסחרחורות ואף לעילפון, במיוחד תרופות להורדת לחץ דם, משתנים, תרופות פסיכיאטריות מסוימות, ועוד. גם שימוש בסמים או צריכת אלכוהול מופרזת יכולים בהחלט להפיל אתכם מהרגליים.

  זה הזמן לבדוק את ארון התרופות של סבתא… או שלכם.

• סיבות מטבוליות: ירידה חדה ברמות הסוכר בדם (היפוגליקמיה) יכולה לגרום לאיבוד הכרה, אבל לרוב יהיו סימני אזהרה מקדימים כמו רעד, הזעה, בלבול ורעב קיצוני. זה נפוץ יותר אצל חולי סוכרת המטופלים באינסולין או בתרופות מסוימות. גם חוסר איזון במלחים בדם (אלקטרוליטים) יכול לשחק תפקיד.
• סיבות פסיכיאטריות: לפעמים, במצבי חרדה קיצוניים או התקפי פאניקה, אנשים יכולים לחוות תחושת עילפון או אפילו לאבד הכרה לזמן קצר. זה נקרא לעיתים "פסאודו-סינקופה". הגוף והנפש מחוברים, מה לעשות.

נשמע מסובך? אולי קצת. אבל זו בדיוק הסיבה שחשוב לאבחן נכון.

אוי לא, מישהו התעלף לידי! מה עושים עכשיו?! (רמז: לא פאניקה)

אוקיי, אז התיאוריה מרתקת, אבל מה קורה כשזה קורה במציאות? כשמישהו לידכם פשוט צונח לרצפה כמו שק תפוחי אדמה?

קודם כל, קחו נשימה. פאניקה לא עוזרת לאף אחד, ובטח לא למי ששוכב על הרצפה.

עזרה ראשונה לעילפון: המדריך המקוצר למציל המתחיל

1. בדקו בטיחות: ודאו שהסביבה בטוחה גם לכם וגם לאדם שהתעלף. אין חוטי חשמל חשופים? לא באמצע כביש סואן? יופי.
2. בדקו הכרה ונשימה: קראו לאדם בשמו, צבטו קלות בכתפו. אם אין תגובה, בדקו אם הוא נושם. הטו את ראשו מעט אחורה כדי לפתוח נתיב אוויר, והתבוננו, האזינו וחשו אם יש נשימות במשך כ-10 שניות.
3. אם הוא נושם:
   • השכיבו אותו על הגב.
   • אם אין חשד לפגיעת ראש, צוואר או גב מהנפילה, הרימו את רגליו מעט (כ-30 ס"מ). זה עוזר לדם לזרום חזרה למוח. אפשר להניח את הרגליים על כיסא נמוך או תיק.
   • שחררו בגדים לוחצים (עניבה, חגורה, צווארון).
   • אפשרו זרימת אוויר צח. אם אתם במקום סגור, פתחו חלון.
   • אל תנסו להושיב אותו או להעמיד אותו מיד! תנו לו להתאושש בשכיבה.
   • אל תסטרו לו, אל תשפכו עליו מים קרים, ואל תתנו לו להריח אלכוהול או בצל! אלו מיתוסים ישנים ולא יעילים, ולפעמים אפילו מזיקים.
4. אם הוא לא נושם, או נושם בצורה לא תקינה (נשימות אחרונות, "גאספינג"): זה מצב חירום! התקשרו מיד 101 (מד"א) והתחילו לבצע החייאה לפי ההנחיות שתקבלו מהמוקדן, עד להגעת צוות רפואי.
5. מתי להזעיק עזרה רפואית (גם אם הוא התעורר)?
   • אם איבוד ההכרה נמשך יותר מדקה-שתיים.
   • אם האדם נפגע במהלך הנפילה (פגיעת ראש, שבר וכו').
   • אם הוא מתלונן על כאבים בחזה, קוצר נשימה, דפיקות לב חזקות או לא סדירות, או כאב ראש חזק לאחר ההתעוררות.
   • אם הוא מבולבל, לא מתמצא בזמן ובמקום, או מתקשה לדבר לאחר שהתעורר.
   • אם זהו אירוע ראשון של איבוד הכרה.
   • אם יש היסטוריה של מחלות לב.
   • אם מדובר באדם מבוגר.
   • אם האירוע קרה בזמן מאמץ גופני.
   • אם היו פרכוסים או תנועות לא רצוניות.
   • אם יש ספק – אין ספק! תמיד עדיף להתייעץ עם גורם רפואي.

זכרו, אתם לא צריכים להיות רופאים כדי להציל חיים או לעזור. קור רוח ופעולות פשוטות ונכונות יכולות לעשות הבדל עצום.

אוקיי, התעלפתי. מה הלאה? ביקור אצל הבלש הרפואי

אז שרדתם את ה"נפילה החופשית" הזו. ההכרה חזרה, העולם כבר לא מסתובב (או לפחות פחות), ואתם תוהים מה לעזאזל קרה שם.

השלב הבא, במיוחד אם זה לא משהו שקורה לכם כל שני וחמישי (וגם אז!), הוא ביקור אצל הרופא.

למה? כי חשוב להבין למה זה קרה, כדי לשלול סיבות מסוכנות ולקבל טיפול או הנחיות מתאימות אם צריך.

חקירה צולבת: איך הרופא ינסה לפענח את התעלומה?

הרופא שלכם יתחיל בתשאול מקיף. זה החלק הכי חשוב באבחון, אז נסו להיות כמה שיותר מדויקים:

• מה הרגשתם לפני האירוע? האם היו סימני אזהרה כמו סחרחורת, בחילה, טשטוש ראייה, חולשה, דפיקות לב, הזעה קרה, "שחור בעיניים"? או שזה היה פתאומי לחלוטין, כמו כיבוי אורות?
• מה אתם זוכרים מהאירוע עצמו (אם בכלל)?
• מה הרגשתם מיד כשהתעוררתם? האם ההתאוששות הייתה מהירה ומלאה? האם הרגשתם מבולבלים, חלשים, עם כאב ראש?
• האם היו עדים לאירוע? אם כן, מה הם ראו? כמה זמן הייתם מחוסרי הכרה? האם היו תנועות מוזרות, שינוי בצבע הפנים? עדות של מישהו שראה אתכם "בזמן אמת" היא זהב טהור!
• האם זה קרה בעמידה, ישיבה או שכיבה? האם זה היה קשור למאמץ, לשינוי תנוחה, למצב רגשי מסוים?
• האם יש לכם מחלות רקע ידועות? (מחלות לב, סוכרת, אפילפסיה, וכו').
• אילו תרופות אתם נוטלים באופן קבוע? (כולל תוספי תזונה וצמחי מרפא).
• האם יש היסטוריה משפחתית של מחלות לב או איבוד הכרה פתאומי?

לאחר התשאול, הרופא יבצע בדיקה גופנית, שתכלול בדרך כלל מדידת לחץ דם ודופק בשכיבה ובעמידה (כדי לבדוק תת-לחץ דם אורתוסטטי), והאזנה ללב ולריאות.

הבדיקה הבסיסית והחשובה ביותר היא אק"ג (ECG – אלקטרוקרדיוגרם). זו בדיקה פשוטה ולא פולשנית שרושמת את הפעילות החשמלית של הלב ויכולה לזהות הפרעות קצב או סימנים אחרים לבעיה לבבית.

לפעמים, זה כל מה שצריך. אבל במקרים רבים, במיוחד אם הסיבה לא ברורה או אם יש חשד למשהו רציני יותר, הרופא יפנה אתכם לבדיקות נוספות, כמו:

• בדיקות דם: לבדוק סוכר, מלחים, ספירת דם, תפקודי כליות ובלוטת התריס.
• הולטר אק"ג: זה כמו אק"ג, אבל ל-24 או 48 שעות (או יותר). אתם מסתובבים עם מכשיר קטן שמחובר אליכם ורושם את פעילות הלב שלכם לאורך זמן. זה עוזר "לתפוס" הפרעות קצב שבאות והולכות.
• אקו לב (Echocardiogram): זוהי בדיקת אולטרסאונד של הלב, שמאפשרת לראות את מבנה הלב, תפקוד המסתמים ושריר הלב. כמו לראות סרט על הלב שלכם.
• מבחן הטיה (Tilt Table Test): אם יש חשד לסינקופה ואזו-וגאלית או לתת-לחץ דם אורתוסטטי, והאבחנה לא ברורה, לפעמים מבצעים את הבדיקה הזו. שוכבים על מיטה מיוחדת שמרימים אותה בהדרגה לזווית כמעט אנכית, תוך ניטור רציף של דופק ולחץ דם. המטרה היא לנסות לשחזר את התנאים שגורמים לעילפון, אבל בסביבה מבוקרת. קצת כמו רכבת הרים, רק בלי הכיף.
• בדיקות נוירולוגיות: כמו EEG (רישום הפעילות החשמלית של המוח), CT או MRI של המוח, אם יש חשד לפרכוסים או לבעיה נוירולוגית אחרת.

התהליך האבחוני יכול להיראות קצת כמו עבודת בילוש, אבל הוא חיוני כדי להגיע לשורש הבעיה.

אז… יש כדור קסם לדבר הזה? (ספוילר: תלוי)

הטיפול באיבוד הכרה פתאומי תלוי, כמובן, בסיבה שאובחנה.

• בסינקופה ואזו-וגאלית וסינקופה מצבית: הטיפול העיקרי הוא הימנעות מטריגרים ידועים (אם אפשר), ולמידת "תמרוני נגד" (Counter-pressure maneuvers). אלו פעולות פשוטות כמו שילוב רגליים ומתיחת שרירים, או אחיזת ידיים ומשיכה חזקה, שיכולות לעזור להעלות את לחץ הדם ולמנוע עילפון כשמרגישים את סימני האזהרה. חשוב גם להקפיד על שתייה מספקת של נוזלים, במיוחד במזג אוויר חם, ולהימנע מעמידה ממושכת.
• בתת-לחץ דם אורתוסטטי: כאן הדגש הוא על קימה איטית והדרגתית מישיבה או שכיבה, שתיית נוזלים מספקת, ולפעמים גם התאמת תרופות או הוספת תרופות להעלאת לחץ דם, במקרים מסוימים.
• בסינקופה קרדיאלית (לבבית): הטיפול יהיה מכוון לבעיית הלב הספציפית. זה יכול לכלול:
  • תרופות להסדרת קצב הלב.
  • השתלת קוצב לב (Pacemaker) אם הבעיה היא דופק איטי מדי.
  • השתלת דפיברילטור (ICD) אם יש סיכון להפרעות קצב מהירות ומסכנות חיים.
  • טיפול תרופתי או ניתוחי לבעיות מסתמים או מחלות לב מבניות אחרות.
  • צנתור או ניתוח מעקפים במקרה של מחלת לב כלילית.
• אם תרופות הן הגורם: הרופא ישקול התאמה של המינון, החלפת התרופה, או הפסקתה במידת האפשר.

ברוב המקרים, במיוחד כשמדובר בסיבות ה"קלות" יותר, אין "כדור קסם", אלא בעיקר שינויים באורח החיים ומודעות לגוף.

שאלות נפוצות מהשטח (או מהרצפה, תלוי איפה נחתתם)

לפני שנסיים, בואו נענה על כמה שאלות שאולי עדיין מנקרות לכם בראש:

שאלה: האם כל איבוד הכרה הוא מסוכן?

תשובה: ממש לא! רוב המקרים, כאמור, נובעים מסינקופה ואזו-וגאלית או תת-לחץ דם אורתוסטטי, שהם לרוב לא מסוכנים בפני עצמם (חוץ מהסיכון להיפצע בנפילה, כמובן). אבל, מכיוון שיש גם סיבות מסוכנות, חשוב תמיד לבדוק, במיוחד אם זה אירוע ראשון או אם יש "דגלים אדומים" (ראו סעיף על מתי להזעיק עזרה).

שאלה: האם סטרס או חרדה יכולים לגרום לאיבוד הכרה?

תשובה: בהחלט. סטרס רגשי חזק, פחד או חרדה קיצונית יכולים להיות טריגר לסינקופה ואזו-וגאלית. לפעמים, אנשים הסובלים מהתקפי פאניקה חווים תסמינים הדומים לאלה שלפני עילפון, ובמקרים מסוימים אפילו מתעלפים (אם כי זה פחות שכיח מהפחד להתעלף).

שאלה: מה ההבדל בין עילפון לפרכוס?

תשובה: בעילפון "רגיל" (סינקופה), איבוד ההכרה הוא תוצאה של ירידה באספקת הדם למוח. ההתאוששות בדרך כלל מהירה (תוך שניות עד דקה-שתיים) לאחר ששוכבים. לפעמים יכולות להיות כמה תנועות קטנות של הגפיים (Myoclonic jerks) בזמן העילפון, אבל זה לא פרכוס אמיתי.
בפרכוס, הבעיה היא פעילות חשמלית לא תקינה במוח. זה לרוב מלווה בתנועות ריתמיות לא רצוניות של הגפיים, קישיון שרירים, לפעמים נשיכת לשון או איבוד שליטה על סוגרים. ההתאוששות מפרכוס היא בדרך כלל איטית יותר, ולעיתים קרובות יש בלבול או ישנוניות משמעותית לאחר מכן ("מצב פוסט-איקטלי").

שאלה: התעלפתי והתעוררתי מהר. צריך ללכת למיון?

תשובה: לא בהכרח. אם זו פעם ראשונה, או אם אתם חווים אחד מה"דגלים האדומים" שציינו קודם (כאבים בחזה, קוצר נשימה, פציעה, בלבול ממושך, היסטוריה של מחלות לב, אירוע בזמן מאמץ וכו'), אז כן, רצוי להיבדק במיון או לפחות לפנות לרופא בהקדם. אם זה משהו שקורה לכם מדי פעם, אתם מכירים את הטריגרים, התאוששתם מהר וללא תסמינים נוספים – אפשר להתייעץ עם רופא המשפחה שלכם בהמשך. אבל תמיד עדיף לנקוט משנה זהירות.

שאלה: אפשר למנוע איבוד הכרה?

תשובה: תלוי בסיבה. אם מדובר בסינקופה ואזו-וגאלית, אפשר ללמוד לזהות את סימני האזהרה המקדימים (סחרחורת, בחילה, "שחור בעיניים") ולבצע פעולות כמו שכיבה מיידית, הרמת רגליים, או תמרוני נגד. שתייה מספקת, הימנעות מעמידה ממושכת בחום, וקימה איטית יכולים גם לעזור. אם הסיבה היא לבבית או אחרת, הטיפול בבעיה הבסיסית הוא המניעה הטובה ביותר.

שאלה: זה נורמלי להרגיש קצת "מוזר" או עייף אחרי שמתעלפים?

תשובה: כן, בהחלט. גם אם ההתאוששות מהירה, הגוף עבר טלטלה קטנה. תחושת חולשה, עייפות קלה, או אפילו קצת בחילה יכולות להישאר למשך זמן מה לאחר מכן. אם התסמינים חמורים או מתמשכים, חשוב לפנות לבדיקה.

שאלה: התעלפתי לבד בבית, ואף אחד לא ראה. צריך לדאוג וללכת לרופא?

תשובה: כן. כל אירוע של איבוד הכרה, גם אם התעוררתם לבד והכל נראה בסדר, מצדיק בדיקה רפואית כדי להבין את הסיבה ולשלול בעיות רציניות. אל תתעלמו מזה רק כי "עבר לכם".

אז מה למדנו? כמה מילים לסיכום (לפני שאתם מתעלפים שוב, הפעם מעודף מידע)

איבוד הכרה פתאומי יכול להיות חוויה מטלטלת, אין ספק.

אבל כמו שראינו, ברוב המקרים מדובר בתופעה חולפת ולא מסוכנת, שנובעת מתגובה קצת דרמטית של הגוף שלנו.

הדבר החשוב ביותר הוא לא להיכנס לפאניקה (קל להגיד, אנחנו יודעים), ולדעת מה לעשות אם זה קורה לכם או למישהו לידכם.

והכי חשוב: אם חוויתם איבוד הכרה לא מוסבר, אל תהיו גיבורים ואל תשחקו אותה "קשוחים".

לכו להיבדק. דברו עם הרופא שלכם.

כי גם אם ברוב הפעמים זה "כלום", לפעמים זה כן "משהו".

וידע, במקרה הזה, הוא לא רק כוח – הוא גם יכול להיות ההבדל בין נפילה קטנה לבעיה גדולה.

אז שמרו על עצמכם, שתו הרבה מים (זה תמיד טוב), ואם אתם מרגישים שהרצפה קוראת לכם בשמכם – נסו לפחות ליפול באלגנטיות. או פשוט לשכב מהר. מה שבא קודם.