ניתוח תיקון בקע מפשעתי לפרוסקופי: כל מה שחייבים לדעת עכשיו

נתקלתם פעם בבליטה קטנה ומציקה באזור המפשעה?

כזו שמופיעה כשאתם מרימים משהו כבד, משתעלים, או סתם עומדים יותר מדי זמן?

אם כן, אתם לא לבד. ממש לא.

התופעה הזו, המוכרת בשם הלא-כל-כך-סקסי "בקע מפשעתי" (או הרניה בלעז), היא אחת הבעיות הכירורגיות הנפוצות בעולם.

אבל רגע, אל תתנו לשם המרתיע להלחיץ אתכם.

בעידן המודרני, יש פתרונות מדהימים, כמעט עתידניים, לטפל בבעיה הזו.

אנחנו מדברים על ניתוחים זעיר-פולשניים, כאלה שמשאירים צלקות מינימליות ומחזירים אתכם לשגרה במהירות שיא.

במאמר הזה, נצלול לעומק של שתי שיטות ניתוחיות כאלה – TAPP ו-TEP.

נבין מה זה אומר, איך זה עובד, למי זה מתאים, ובעיקר – למה זה כנראה הפתרון שחיפשתם (גם אם לא ידעתם שאתם מחפשים).

אז תתרווחו, קחו נשימה עמוקה (רק בעדינות, כן?), ובואו נגלה יחד איך הטכנולוגיה הרפואית יכולה לעשות קסמים קטנים, ממש שם למטה.

אתם עומדים לגלות עולם שלם של מידע שיחסוך לכם חיפושים מייגעים בגוגל ויעניק לכם שקט נפשי. מבטיחים!

הצצה אל מאחורי הקלעים: מה זה בכלל בקע מפשעתי? ולמה הוא קופץ לבקר?

דמיינו את דופן הבטן שלכם כשכבה חזקה ואלסטית, כמו קיר שמחזיק את כל האיברים הפנימיים במקומם.

לפעמים, בגלל סיבות שונות (נדבר עליהן עוד רגע), נוצרת נקודת חולשה בקיר הזה, בעיקר באזור המפשעה.

דרך הנקודה החלשה הזו, חלק קטן מאיבר פנימי (לרוב מעי או שומן) יכול "לברוח" החוצה וליצור בליטה.

זוהי, על רגל אחת, ההגדרה של בקע מפשעתי.

למה דווקא שם?

אזור המפשעה הוא נקודת תורפה טבעית בגוף, במיוחד אצל גברים, בגלל מבנה תעלת המפשעה שדרכה יורדים האשכים במהלך ההתפתחות העוברית.

אבל גם נשים יכולות לסבול מבקע מפשעתי, אם כי בשכיחות נמוכה יותר.

מה גורם לקיר להיחלש?

גנטיקה: נטייה מולדת לחולשה של רקמות חיבור. תודה לסבא וסבתא? לפעמים כן.
מאמץ גופני כרוני: הרמת משאות כבדים באופן קבוע, שיעול כרוני (כמו אצל מעשנים או חולי אסטמה), עצירות כרונית המצריכה מאמץ ביציאות.
גיל: עם השנים, רקמות הגוף נוטות להיחלש באופן טבעי. אין מה לעשות, הזמן עושה את שלו.
השמנת יתר: לחץ תוך-בטני מוגבר שמפעיל עומס על דופן הבטן.
היריונות: אצל נשים, הריונות מרובים יכולים להחליש את דופן הבטן.
ניתוחים קודמים באזור: לעיתים, צלקות ניתוחיות יכולות להפוך לנקודות חולשה.

חשוב להבין: הבקע לא בהכרח מסוכן מיידית, אבל הוא גם לא ייעלם מעצמו. להיפך, הוא נוטה לגדול ולהחמיר עם הזמן.

ופה נכנס לתמונה הפתרון הכירורגי.

"אולי זה יעבור לבד?" – למה ניתוח הוא (כמעט) תמיד התשובה?

זו שאלה שרבים שואלים. "יש לי בליטה קטנה, היא לא כואבת רוב הזמן, אולי פשוט נחכה ונראה?"

ובכן, התשובה הקצרה היא: לא כדאי.

התשובה הארוכה יותר היא שבקע מפשעתי שלא מטופל עלול להוביל לסיבוכים לא נעימים בכלל:

כליאה (Incarceration): מצב שבו חלק מהמעי או השומן נתקע בתוך הבקע ולא יכול לחזור לחלל הבטן. זה יכול לגרום לכאבים עזים, בחילות והקאות. לא כיף.
חנק (Strangulation): זה השלב המסוכן באמת. אם הבקע הכלוא לוחץ על כלי הדם שמספקים דם לרקמה שנתקעה, אספקת הדם עלולה להיפסק. זהו מצב חירום רפואי הדורש ניתוח דחוף, מכיוון שהרקמה עלולה לנמק (למות). אנחנו ממש לא רוצים להגיע לשם.
אי נוחות כרונית וכאב: גם אם לא מגיעים לסיבוכים הדרמטיים, בקע יכול לגרום לכאב קבוע או לסירוגין, להפריע לפעילות גופנית, ואפילו לפגוע באיכות החיים באופן כללי.

לכן, ההמלצה הגורפת כיום היא לתקן בקע מפשעתי באופן כירורגי, בדרך כלל בניתוח אלקטיבי (מתוכנן מראש), כדי למנוע את הסיבוכים הפוטנציאליים ולשפר את איכות החיים.

ועכשיו לשאלה הגדולה: איזה ניתוח?

עידן חדש בתיקון בקעים: הכירו את הגישה הלפרוסקופית (TAPP ו-TEP)!

עד לא מזמן, הדרך הסטנדרטית לתקן בקע מפשעתי הייתה "ניתוח פתוח".

בניתוח זה, המנתח מבצע חתך יחסית גדול (כמה סנטימטרים) באזור המפשעה, מחזיר את תוכן הבקע למקומו, ומתקן את דופן הבטן, לרוב בעזרת רשת סינתטית.

הניתוח הפתוח הוא יעיל ובטוח, אבל… הוא כרוך בכאב משמעותי יחסית לאחר הניתוח, החלמה ארוכה יותר, וצלקת גדולה יותר.

ואז הגיעה הלפרוסקופיה, והכל השתנה.

לפרוסקופיה היא טכניקה כירורגית זעיר-פולשנית המאפשרת למנתח לבצע את הניתוח דרך מספר חתכים קטנטנים (בדרך כלל 3-4 חתכים של 0.5-1 ס"מ) באזור הבטן התחתונה.

דרך אחד החתכים מוכנס לפרוסקופ – צינור דק עם מצלמה זעירה בקצהו, המשדרת תמונה מוגדלת ואיכותית של אזור הניתוח למסך.

דרך החתכים האחרים מוכנסים מכשירים כירורגיים עדינים ומיוחדים, המאפשרים למנתח לבצע את התיקון הנדרש.

היתרונות הגדולים של הגישה הלפרוסקופית:

פחות כאב לאחר הניתוח: החתכים הקטנים גורמים לפחות טראומה לרקמות.
החלמה מהירה יותר: רוב המטופלים חוזרים לפעילות יומיומית רגילה תוך ימים ספורים. חזרה לעבודה משרדית אפשרית תוך שבוע-שבועיים, ולפעילות גופנית מלאה תוך כ-4-6 שבועות (תלוי בהוראות המנתח כמובן).
תוצאה אסתטית טובה יותר: צלקות זעירות שכמעט ואינן נראות לעין.
אפשרות לתיקון דו-צדדי באותו ניתוח: אם יש בקעים בשני הצדדים, ניתן לתקן את שניהם באותה הפרוצדורה דרך אותם חתכים קטנים.
יתרון בתיקון בקעים חוזרים: אם כבר עברתם ניתוח פתוח בעבר והבקע חזר, הגישה הלפרוסקופית מאפשרת גישה לאזור "בתולי" יחסית, ללא צלקות קודמות, מה שמקל על התיקון.

בתוך העולם הלפרוסקופי, שתי השיטות העיקריות לתיקון בקע מפשעתי הן TAPP ו-TEP.

בואו נכיר אותן מקרוב.

שתי דרכים למטרה אחת: הכירו את TAPP ו-TEP

שיטת TAPP (Transabdominal Preperitoneal Repair): תיקון דרך חלל הבטן

דמיינו שאתם רוצים לתקן פנצ'ר בגלגל מבפנים.

בשיטת TAPP, המנתח נכנס עם המצלמה והמכשירים דרך חלל הבטן (החלל שבו נמצאים המעיים ושאר האיברים הפנימיים).

הוא מנפח מעט את חלל הבטן בגז פחמן דו-חמצני (שאינו מזיק ונספג בגוף בקלות) כדי ליצור מרחב עבודה נוח.

לאחר מכן, הוא מזהה את אזור הבקע מבפנים, פותח בעדינות את שכבת הצפק (הקרום הדק שעוטף את האיברים הפנימיים), מחזיר את תוכן הבקע למקומו, ומניח רשת סינתטית גדולה על פני הפתח בדופן הבטן, בין שכבת הצפק לשרירי הבטן (במרחב שנקרא "פרה-פריטונאלי").

לבסוף, הוא סוגר את שכבת הצפק מעל הרשת.

יתרונות ה-TAPP:

ראות מצוינת: הגישה דרך חלל הבטן מספקת למנתח תמונה רחבה וברורה של כל האנטומיה באזור, כולל שני הצדדים.
קלות יחסית בזיהוי הבקע: קל יותר לראות את פתח הבקע מבפנים.
מתאים גם לבקעים מורכבים או כלואים: הראות הטובה מאפשרת התמודדות טובה יותר עם מצבים מורכבים.

חסרונות (פוטנציאליים) ה-TAPP:

חדירה לחלל הבטן: קיים סיכון תיאורטי (נמוך מאוד) לפגיעה באיברים תוך-בטניים במהלך הניתוח.
סיכון (נמוך) להידבקויות: כמו בכל ניתוח בטני, יש סיכון קטן להיווצרות הידבקויות בין הרשת לאיברים הפנימיים, אם כי השימוש ברשתות מודרניות והקפדה על סגירת הצפק מקטינים סיכון זה משמעותית.

שיטת TEP (Totally Extraperitoneal Repair): תיקון מחוץ לחלל הבטן

נחזור לאנלוגיית הפנצ'ר. בשיטת TEP, זה כמו לתקן את הפנצ'ר על ידי החדרת הטלאי בין שכבות הגומי של הצמיג, מבלי להיכנס לחלל האוויר הפנימי.

ב-TEP, המנתח יוצר מרחב עבודה מחוץ לחלל הבטן, בין שכבת הצפק לבין שרירי דופן הבטן.

הוא עושה זאת על ידי החדרת המכשירים ישירות למרחב זה, ומנפח אותו קלות בגז.

כל הניתוח מתבצע במרחב ה"פרה-פריטונאלי", מבלי לחדור כלל לחלל הבטן עצמו.

המנתח מזהה את הבקע, מחזיר את תוכנו למקום, ומניח את הרשת באותו מיקום כמו ב-TAPP.

יתרונות ה-TEP:

אין כניסה לחלל הבטן: נמנע הסיכון התיאורטי לפגיעה באיברים תוך-בטניים או ליצירת הידבקויות בין הרשת למעיים.
פחות כאב פוסט-ניתוחי? יש מחקרים שמצביעים על מעט פחות כאב בטווח הקצר בהשוואה ל-TAPP, אם כי ההבדלים לרוב אינם משמעותיים.

חסרונות (פוטנציאליים) ה-TEP:

מרחב עבודה מצומצם יותר: הניתוח מתבצע בחלל קטן יותר, מה שמצריך מיומנות וניסיון רבים יותר מצד המנתח.
קושי טכני גדול יותר: נחשב לניתוח עם עקומת למידה תלולה יותר למנתחים.
פחות מתאים לבקעים גדולים מאוד או לאחר ניתוחי בטן קודמים באזור: הצלקות מניתוחים קודמים עלולות להקשות על יצירת המרחב החוץ-צפקי.

שאלות ותשובות מהירות: TAPP vs. TEP

שאלה: איזו שיטה "יותר טובה"?

תשובה: אין שיטה אחת שהיא "הכי טובה" באופן מוחלט. הבחירה בין TAPP ל-TEP תלויה בגורמים רבים, כולל גודל וסוג הבקע, ההיסטוריה הרפואית והניתוחית של המטופל, ובעיקר – הניסיון וההעדפה של המנתח. מנתח מיומן יכול להשיג תוצאות מצוינות בשתי השיטות.

שאלה: האם אני יכול לבחור איזו שיטה אני רוצה?

תשובה: בהחלט כדאי לדון עם המנתח על שתי האפשרויות, היתרונות והחסרונות של כל אחת במקרה הספציפי שלכם. עם זאת, ההחלטה הסופית מתקבלת לרוב על ידי המנתח, בהתבסס על הערכתו המקצועית לגבי מהי הגישה הבטוחה והיעילה ביותר עבורכם.

שאלה: האם ההחלמה שונה בין השיטות?

תשובה: ההחלמה דומה מאוד בשתי השיטות. שתיהן מציעות החלמה מהירה משמעותית בהשוואה לניתוח פתוח. ייתכנו הבדלים קטנים ברמת הכאב המיידית, אך בטווח הארוך, התוצאות מבחינת חזרה לפעילות דומות.

רשת הביטחון שלכם: הסיפור האמיתי על הרשת הכירורגית

אחד המרכיבים המרכזיים בניתוחי בקע מודרניים, הן בלפרוסקופיה והן בניתוח פתוח, הוא השימוש ברשת סינתטית.

הרשת הזו, העשויה מחומרים ביו-קומפטיביליים (כלומר, כאלה שהגוף "מקבל" ולא דוחה), משמשת כחיזוק לדופן הבטן החלשה.

תחשבו על זה כמו טלאי חזק שמניחים על חור בבד, רק הרבה יותר מתוחכם.

הרשת לא רק סוגרת את הפתח, אלא גם מעודדת צמיחה של רקמת חיבור חדשה וחזקה דרכה ובתוכה, מה שמקטין משמעותית את הסיכון לחזרת הבקע בעתיד (סיכון שנחשב גבוה יחסית בתיקונים ללא רשת).

"שמעתי סיפורים לא טובים על רשתות…"

נכון, בשנים האחרונות היו דיווחים בתקשורת על סיבוכים הקשורים לרשתות כירורגיות, בעיקר בהקשר של ניתוחים גינקולוגיים מסוימים.

חשוב להבדיל: הרשתות המשמשות לתיקון בקע מפשעתי הן שונות, והשימוש בהן נחשב לבטוח ויעיל ביותר, עם שיעורי הצלחה גבוהים מאוד ושיעורי סיבוכים נמוכים.

אילו סיבוכים *כן* יכולים להיות קשורים לרשת (נדירים יחסית)?

זיהום: כמו בכל ניתוח עם השתלת גוף זר, קיים סיכון קטן לזיהום סביב הרשת. ניתן לטיפול באנטיביוטיקה, ובמקרים נדירים יש צורך בהוצאת הרשת.
כאב כרוני: אחוז קטן מהמטופלים עלול לחוות כאב מתמשך באזור הניתוח. הסיבות לכך מגוונות (לכידה של עצב קטן, תגובה דלקתית לרשת ועוד). הטיפול יכול להיות תרופתי, פיזיותרפיה, או במקרים נדירים, ניתוח נוסף. חשוב לציין שהסיכון לכאב כרוני קיים גם בניתוח פתוח, ואף עשוי להיות גבוה יותר.
נדידת רשת או התקפלות: נדיר מאוד עם הטכניקות והרשתות המודרניות.

בשורה התחתונה לגבי רשתות: היתרונות המוכחים של השימוש ברשת לחיזוק התיקון ומניעת חזרת הבקע עולים משמעותית על הסיכונים הפוטנציאליים, שהם נמוכים יחסית בשימוש נכון ובידיים מיומנות.

לפני שמתחילים: איך מתכוננים לניתוח לפרוסקופי?

ההכנה לניתוח לפרוסקופי לתיקון בקע דומה להכנה לניתוחים אחרים תחת הרדמה כללית:

פגישת ייעוץ עם המנתח: זה הזמן לשאול את כל השאלות, להבין את פרטי הניתוח, הסיכונים והיתרונות, ולקבל הנחיות ספציפיות.
בדיקות דם ותפקודי קרישה: לוודא שאתם כשירים לניתוח.
אק"ג וצילום חזה: בהתאם לגיל ולמצב הרפואי.
פגישה עם מרדים: לדון בסוג ההרדמה (בדרך כלל כללית) ובהיסטוריה הרפואית הרלוונטית.
הפסקת תרופות מסוימות: ייתכן שתתבקשו להפסיק ליטול תרופות מדללות דם מספר ימים לפני הניתוח, בהתייעצות עם הרופא המטפל.
צום: יש להיות בצום (אוכל ושתייה) מספר שעות לפני הניתוח, לפי הנחיות המרדים.
רחצה: מומלץ להתקלח בערב שלפני הניתוח או בבוקר הניתוח עם סבון אנטיספטי.

אל דאגה, תקבלו רשימת הנחיות מסודרת מבית החולים או מהמרפאה.

יום הניתוח: מה קורה בחדר הניתוח (בלי פרטים מפחידים מדי!)?

אז הגעתם ליום הגדול. אחרי תהליך הקבלה וההכנה, תגיעו לחדר הניתוח.

הרדמה: המרדים ירדים אתכם (לרוב הרדמה כללית). אתם תישנו שינה עמוקה ולא תרגישו דבר במהלך הניתוח.
חיטוי והכנה: אזור הניתוח יחוטא ויכוסה בסדינים סטריליים.
החתכים הקטנים: המנתח יבצע 3-4 חתכים זעירים (כ-0.5-1 ס"מ) באזור הבטן התחתונה.
הכנסת המצלמה והמכשירים: דרך החתכים יוחדרו הלפרוסקופ (המצלמה) והמכשירים הכירורגיים הדקיקים.
ניפוח (אם צריך): בשיטת TAPP, חלל הבטן ינופח מעט בגז CO2. בשיטת TEP, המרחב החוץ-צפקי ינופח.
התיקון עצמו: המנתח יזהה את הבקע, יפריד אותו מהרקמות הסובבות, יחזיר את תוכנו לחלל הבטן, ויניח את הרשת הסינתטית לחיזוק האזור.
סיום: המכשירים יוצאו, הגז ישוחרר (או ייספג), והחתכים הקטנים ייסגרו בתפרים נמסים או סיכות קטנות, ולרוב יכוסו בפלסטרים.

כל התהליך נמשך בדרך כלל בין 45 דקות לשעה וחצי, תלוי במורכבות המקרה ובשיטה הנבחרת.

החיים שאחרי: איך נראית ההחלמה מניתוח TAPP/TEP? (ספוילר: די מהירה!)

אחד היתרונות הבולטים של הגישה הלפרוסקופית הוא ההחלמה המהירה יחסית.

לאחר הניתוח מיד: תועברו לחדר התאוששות למעקב צמוד. ייתכן שתרגישו מעט כאב באזור החתכים או כאב קל בכתפיים (בגלל שאריות הגז שעלולות לגרות את הסרעפת, זה חולף מהר). תקבלו משככי כאבים לפי הצורך.
אשפוז: רוב המטופלים משתחררים הביתה עוד באותו היום או למחרת בבוקר.
הימים הראשונים בבית: צפויה אי נוחות קלה עד בינונית באזור הניתוח, נפיחות קלה או שטפי דם קטנים. חשוב ליטול משככי כאבים לפי ההמלצות כדי להקל על התנועה. מומלץ לקום ולהתהלך בהקדם האפשרי כדי למנוע סיבוכים כמו קרישי דם.
חזרה לפעילות:
- פעילות יומיומית קלה: אפשרית תוך ימים ספורים.
- נהיגה: כאשר אינכם נוטלים משככי כאבים נרקוטיים ומרגישים בנוח לבצע תנועות פתאומיות (בדרך כלל תוך שבוע).
- עבודה משרדית: לרוב תוך 1-2 שבועות.
- עבודה פיזית קלה: תוך 2-4 שבועות.
- הרמת משאות כבדים ופעילות גופנית מאומצת: יש להימנע למשך 4-6 שבועות לפחות, או לפי הנחיות המנתח. חשוב לתת לרשת זמן "להיתפס" היטב לרקמות.
טיפול בפצעים: החתכים הקטנים מכוסים בפלסטרים. לרוב ניתן להסירם לאחר מספר ימים ולהתקלח כרגיל. עקבו אחר הנחיות המנתח.
ביקורת: תזומנו לביקורת אצל המנתח כשבוע-שבועיים לאחר הניתוח.

חשוב לזכור: קצב ההחלמה הוא אישי. הקשיבו לגופכם ואל תמהרו לחזור לפעילות מאומצת מדי. התייעצו עם המנתח בכל שאלה או חשש.

שאלות ותשובות מהירות: החלמה וסיכונים

שאלה: האם יהיו לי כאבים חזקים?

תשובה: הכאב לאחר ניתוח לפרוסקופי הוא בדרך כלל נסבל וניתן לשליטה טובה בעזרת משככי כאבים רגילים (כמו אקמול או אופטלגין, ולפעמים תרופות חזקות יותר בימים הראשונים). הוא משמעותית פחות חזק מהכאב לאחר ניתוח פתוח.

שאלה: מתי אוכל לחזור להתאמן?

תשובה: הליכה קלה מומלצת כבר מהימים הראשונים. חזרה לפעילות אירובית מתונה (כמו שחייה או אופניים נייחים) אפשרית לרוב תוך 2-3 שבועות. אימוני כוח והרמת משקולות יש לדחות ל-4-6 שבועות לפחות, וגם אז לחזור בהדרגה. תמיד התייעצו עם המנתח לפני חידוש פעילות גופנית מאומצת.

שאלה: מהם סימני האזהרה שמצריכים פנייה לרופא לאחר הניתוח?

תשובה: יש לפנות לרופא אם מופיעים חום גבוה (מעל 38 מעלות), אודם ניכר, נפיחות קשה או הפרשה מוגלתית מהפצעים הניתוחיים, כאבים עזים שאינם מוקלים על ידי משככי כאבים, בחילות או הקאות מתמשכות, או קושי במתן שתן.

שאלה: האם הבקע יכול לחזור אחרי ניתוח לפרוסקופי?

תשובה: שיעור חזרת הבקע (הישנות) לאחר ניתוח לפרוסקופי עם רשת הוא נמוך מאוד, בסביבות 1-3% בטווח הארוך, בדומה לניתוח פתוח עם רשת. הסיכון עולה מעט במקרים של זיהום, השמנת יתר, או אי-הקפדה על ההנחיות לאחר הניתוח (כמו הרמת משאות כבדים מוקדם מדי).

לא רק לפרוסקופיה: מתי ניתוח פתוח עדיין בא בחשבון?

למרות היתרונות הברורים של הגישה הלפרוסקופית, ישנם מצבים שבהם ניתוח פתוח מסורתי עשוי להיות עדיף או הכרחי:

חוסר יכולת לעבור הרדמה כללית: ניתוח פתוח יכול לעיתים להתבצע בהרדמה אזורית או מקומית, בעוד שניתוח לפרוסקופי דורש כמעט תמיד הרדמה כללית.
בקע כלוא או חנוק מורכב מאוד: במצבי חירום מסוימים, ייתכן שהגישה הפתוחה תאפשר התערבות מהירה וישירה יותר.
ניתוחי בטן קודמים נרחבים: צלקות רבות בחלל הבטן עלולות להפוך את הגישה הלפרוסקופית למסוכנת או בלתי אפשרית.
מטופלים שלא יכולים לסבול את ניפוח הבטן בגז (נדיר).
העדפת המנתח או חוסר ניסיון לפרוסקופי: חשוב לבחור מנתח שמיומן ובטוח בגישה שהוא מציע. ניתוח פתוח בידיים מנוסות עדיף על ניתוח לפרוסקופי בידיים לא מנוסות.

ההחלטה על סוג הניתוח היא תמיד אישית ומתקבלת לאחר דיון מעמיק בין המטופל למנתח.

אז מה למדנו? סיכום קצר וקולע

בקע מפשעתי הוא בעיה נפוצה, אבל ממש לא גזירת גורל.

הודות להתקדמות הטכנולוגית, ניתוחים לפרוסקופיים כמו TAPP ו-TEP מציעים פתרון יעיל, בטוח ועם יתרונות משמעותיים:

פחות כאב.
החלמה מהירה יותר.
צלקות מינימליות.
חזרה מהירה לשגרה.

הבחירה בין TAPP ל-TEP תלויה בגורמים אישיים ובניסיון המנתח, אך שתיהן נחשבות לשיטות מצוינות עם תוצאות טובות בטווח הארוך.

השימוש ברשת סינתטית הוא סטנדרט הטיפול המקובל, והוא חיוני להפחתת הסיכון לחזרת הבקע.

נכון, אף ניתוח אינו חף מסיכונים, אך בניתוחי בקע לפרוסקופיים, הסיכונים נמוכים יחסית והיתרונות לרוב עולים עליהם משמעותית.

אז אם אתם מתמודדים עם בקע מפשעתי, אל תדחו את הטיפול.

דברו עם רופא המשפחה, קבעו פגישת ייעוץ עם כירורג מומחה בתיקון בקעים לפרוסקופי, וגלו איך אפשר לפתור את הבעיה הזו בצורה יעילה ועם מינימום אי נוחות.

הבריאות שלכם היא הנכס החשוב ביותר – והיום, קל מתמיד לשמור עליה בעזרת הטכנולוגיה המתקדמת.

אתם במרחק כמה חתכים קטנטנים מחיים ללא בליטות מציקות!