תופעות לוואי מטיפולים ממוקדי מטרה בסרטן כליה שאתם חייבים להכיר

אז קיבלתם טיפול ממוקד לסרטן כליה? מצוין! זה צעד אדיר קדימה במסע הטיפולי. הטיפולים האלה הם גיבורים אמיתיים בשדה הקרב נגד התאים הסוררים.

הם יודעים לזהות את האויב די במדויק ולפגוע בו איפה שכואב לו. אבל כמו בכל סיפור גיבורים טוב, יש גם צד פחות זוהר.

כמה 'הפתעות' קטנות שיכולות לצוץ בדרך. אל דאגה, זה לא סוף העולם, רק משהו שצריך להכיר, להבין ובעיקר – לדעת איך להתמודד איתו בחיוך ובלי דרמות מיותרות.

אם אתם כאן, כנראה שאתם רוצים להבין בדיוק מה קורה בגוף שלכם, איך להרגיש הכי טוב שאפשר תוך כדי הטיפול, ולקבל את כל הכלים כדי לעבור את התקופה הזו ברגל ימין ובמינימום אי-נוחות.

אז בואו נצלול פנימה, בלי פחד, אל תוך העולם המרתק (כן, מרתק!) של תופעות הלוואי של הטיפולים הממוקדים בסרטן כליה. מבטיחים לכם שעד סוף המאמר תרגישו הרבה יותר רגועים ומצוידים בידע שיעשה לכם חיים קלים יותר ויאפשר לכם לנהל את הטיפול ביד רמה.

קופסת ההפתעות של הטיפול הממוקד: מה חשוב לדעת על תופעות לוואי בסרטן כליה?

גיבורים בחלוקים לבנים: רגע, למה הם גורמים לי להרגיש ככה?

תחשבו על הטיפולים הממוקדים האלה כמו יחידת קומנדו מיוחדת.

במקום להפגיז את כל העיר בלי הבחנה (כמו כימותרפיה 'קלאסית' שמשפיעה על כל התאים שמתחלקים מהר), הם מקבלים מודיעין מדויק על מטרות ספציפיות בתוך תאי הגידול.

הם מחפשים חלבונים, אנזימים או מסלולים ביולוגיים שהסרטן מנצל באגרסיביות כדי לגדול, להתחלק, ולבנות לעצמו כלי דם חדשים שיספקו לו מזון וחמצן (זה נקרא אנגיוגנזה, ורבות מהתרופות הממוקדות בסרטן כליה פועלות על המסלול הזה).

הם פועלים ספציפית על המטרות האלה במטרה 'לכבות את השאלטר' ולעצור את התקדמות המחלה.

נשמע הגיוני ויעיל בתיאוריה, נכון? ובאמת, בפועל, לרבים מהמטופלים זה עובד פנטסטי ועוזר לשלוט במחלה לתקופות ארוכות.

הבעיה הקטנה היא שמסלולים דומים, לפעמים קצת פחות פעילים או קצת שונים, קיימים גם בתאים נורמליים ובריאים בגוף. למשל, מסלולים שקשורים לבניית כלי דם פעילים גם בריפוי פצעים או בתפקוד תקין של העור והמערכת ההורמונלית.

הגיבורים הממוקדים שלנו, למרות שהם מתוחכמים הרבה יותר מבעבר, לא תמיד מבדילים ב-100% בין התאים הרעים לטובים כשהם פוגעים במטרה.

כמו חייל קומנדו שפועל בחדר מלא אנשים – הוא מנסה לפגוע רק במחבל, אבל לפעמים 'אש כוחותינו' תועה יכולה לפגוע גם במנגנון תקין שמפעיל משהו חשוב בתא רגיל.

זה מה שיוצר את תופעות הלוואי. הן פחות קשורות ל"הרג" של תאים בריאים בצורה גורפת ויותר ל"שיבוש" או "האטה" של פעילות נורמלית במסלולים ספציפיים.

החדשות הטובות? בניגוד לתאי הגידול שהפגיעה בהם קריטית להישרדותם, התאים הנורמליים לרוב יודעים להתאושש מהשיבוש הזה.

וגם – אנחנו, בעזרת ידע, כלים פשוטים, וקצת עזרה מהצוות הרפואי, יכולים לעזור להם להתאושש ולנהל את הסימפטומים בצורה כזו שהם בקושי יפריעו לחיי היום יום.

קופסת הפנדורה נפתחת? 7 ההפתעות הכי שכיחות ומה לעשות איתן

אוקיי, אז בואו נפתח את קופסת ההפתעות (השקופה והחיובית שלנו, כמובן!) ונראה אילו תופעות לוואי יכולות לצוץ בתדירות גבוהה יותר בטיפולים הממוקדים לסרטן כליה. רשימה זו מבוססת על תרופות נפוצות כמו סוניטיניב (Sutent), פאזופניב (Votrient), אקסיטיניב (Inlyta) ואחרות.

חשוב לזכור שוב: לא כולם יחוו את כולן, ואצל כל אחד זה נראה ומרגיש קצת אחרת. הגוף שלכם הוא יצירה מופלאה, וכל אחד מגיב לטיפול בדרך הייחודית לו. המטרה היא שתהיו מוכנים ומצוידים בידע להתמודד עם כל מה שיצוץ, ברוגע וביעילות.

אין כוח אפילו לקום מהספה? (עייפות – Fatigue)

אה, העייפות. חברה ותיקה ומוכרת של הרבה מטופלים אונקולוגיים, ולא רק בטיפולים ממוקדים. זו תופעת הלוואי הכי נפוצה, ולפעמים גם הכי מטרידה.

זו לא העייפות של אחרי לילה לבן או ריצת מרתון. זו עייפות עמוקה, לפעמים משתקת, שלא משתפרת במנוחה רגילה או שינה ארוכה. היא יכולה להשפיע על כל תחומי החיים.

למה זה קורה? יכול להיות קשור לדלקתיות שהטיפול יוצר בגוף, להשפעה על בלוטת התריס (שנדבר עליה בהמשך), להשפעה על ספירות הדם, או סתם כי הגוף עסוק בלחימה ומתקן נזקים. זה תהליך מורכב.

שאלה שכל אחד שואל: אני פשוט גמור מעייפות. זה אומר שהטיפול לא עובד טוב או שאני במצב גרוע? אולי אני צריך להפסיק?

התשובה שמפתיעה (לטובה!): ממש לא! עייפות היא תופעת לוואי נפוצה ביותר בטיפולים ממוקדים, ולרוב אין לה קשר ישיר ליעילות הטיפול או לחומרת המחלה. היא רק סימן שהגוף עובד קשה ומתמודד עם הטיפול ועם המחלה עצמה. זה כמו שריר שתפוס אחרי אימון – לא סימן שהאימון היה גרוע, רק שהוא היה אפקטיבי והגוף מתאושש. בשום אופן אל תפסיקו טיפול רק בגלל עייפות בלי להתייעץ!

אז מה עושים עם זה? הנה כמה טיפים שיכולים לעזור להחזיר לכם קצת אנרגיה (בלי קסמים, עם קצת תכנון):

תכנון זה חצי מהקרב: נסו לתכנן את היום שלכם כדי לכלול תקופות מנוחה קצרות כשהגוף מבקש. אל תילחמו בזה. לפעמים חצי שעה תנומה קלה בזמן קבוע ביום יכולה לעשות פלאים. מצאו את השעה שלכם שבה האנרגיה הכי נמוכה וקבעו בה מנוחה.
תעדו את העייפות: נסו לשים לב מתי העייפות מחמירה, האם זה בשעות מסוימות, אחרי מאמץ מסוים. תיעוד כזה יכול לעזור לכם ולצוות הרפואי להבין את דפוס העייפות ולמצוא פתרונות.
פעילות גופנית קלה: נשמע הפוך כשאין כוח לזוז, נכון? אבל דווקא פעילות גופנית עדינה ומותאמת (הליכה קלה בחוץ, מתיחות, יוגה עדינה, רכיבה על אופני כושר בקצב איטי) יכולה לעזור לשפר את סיבולת לב-ריאה, מצב הרוח, ודרך זה גם לשפר את רמות האנרגיה לאורך זמן. התחילו לאט ובהדרגה, ותתייעצו עם הרופא או פיזיותרפיסט שמתמחה באונקולוגיה.
תזונה ושתייה: הקפידו על תזונה מאוזנת, עשירה בחלבון וסיבים, ומלאה בוויטמינים ומינרלים. ארוחות קטנות ותכופות יכולות לשמור על רמות סוכר יציבות בדם ולמנוע "נפילות אנרגיה". שתו מספיק מים לאורך היום! התייבשות היא גורם משמעותי שמחמיר עייפות.
בקשו עזרה: זה לא הזמן להיות גיבורים על. זה הזמן לקבל את זה שאתם צריכים קצת עזרה. בקשו עזרה מבני משפחה וחברים עם מטלות היום יום (קניות, סידורים, עבודות בית). הם ישמחו לעזור!
טפלו בגורמים אחרים: לפעמים העייפות היא סימפטום של משהו אחר, כמו אנמיה, בעיה בבלוטת התריס או דיכאון. דווחו לרופא כדי שישלול גורמים נוספים שניתן לטפל בהם ספציפית.

לחץ דם עולה לשחקים? (לחץ דם גבוה – Hypertension)

חלק משמעותי מהתרופות הממוקדות שפועלות על מסלול יצירת כלי הדם (VEGF inhibitors) יכולות לגרום לעלייה בלחץ הדם. זה קורה כי הן משפיעות על הטון (מתח) של כלי הדם הקיימים, מה שמקשה על זרימת הדם ומעלה את הלחץ בתוך העורקים. זה יכול לקרות די מהר אחרי תחילת הטיפול.

למה זה קורה ומה המשמעות? כפי שהוזכר, לחץ דם גבוה בטיפולים האלה הוא לא רק "עוד תופעת לוואי מעצבנת". הוא למעשה סוג של "מדד ביולוגי" שיכול להעיד על כך שהטיפול פועל על המנגנון המצופה (עיכוב VEGF), מנגנון שרלוונטי גם לגידול וגם לכלי דם תקינים. זה נשמע מוזר, אבל עלייה קלה בלחץ הדם יכולה לפעמים להעיד שהתרופה אכן פעילה בגוף.

אבל, וזה אבל ענק ובריאותי! לחץ דם גבוה לא מבוקר מסוכן לבריאות הלב וכלי הדם בטווח הקצר והארוך. הוא מגביר סיכון לאירועים כמו שבץ מוחי או התקף לב. לכן, גם אם זה "סימן שהטיפול עובד", חייבים, אבל חייבים לטפל בו באופן אקטיבי וקפדני.

שאלה בוערת: לחץ הדם שלי קפץ משמעותית מאז שהתחלתי את הטיפול. אני צריך להפסיק את הטיפול בסרטן כדי להגן על הלב?

התשובה הרגועה והחד משמעית: בשום פנים ואופן לא על דעת עצמכם! זו טעות חמורה ומסוכנת. לחץ דם גבוה בטיפול הזה הוא כאמור סוג של 'מדד' ויכול להיות קשור ליעילות. זה בהחלט משהו שחייב לטפל בו תרופתית ועם מעקב צמוד מאוד, אבל הוא לא סיבה להפסיק את הטיפול החשוב נגד הסרטן. יש תרופות מצוינות לטיפול בלחץ דם, ולרוב אפשר לאזן את זה בקלות יחסית בשילוב עם הטיפול האונקולוגי. המטרה היא לאפשר לכם להמשיך לקבל את הטיפול היעיל נגד הסרטן, תוך שמירה על בריאות הלב וכלי הדם.

איך מתמודדים עם לחץ דם גבוה כתוצאה מהטיפול?

מעקב צמוד זה שם המשחק: מדדו לחץ דם באופן קבוע בבית, פעם או פעמיים ביום, לפי הנחיות הצוות הרפואי. רכשו מכשיר אמין וקל לשימוש. דווחו מיד על כל שינוי משמעותי בערכים או אם אתם חווים תסמינים כמו כאבי ראש, סחרחורת, טשטוש ראייה או כאבים בחזה.
תרופות הן חברות שלכם: כנראה שתצטרכו להתחיל או להתאים טיפול תרופתי ללחץ דם. יש מגוון רחב של תרופות יעילות ובטוחות לשימוש במקביל לטיפול האונקולוגי. האונקולוג שלכם או רופא המשפחה יבחרו את המתאימה לכם. אל תחששו לקחת אותן!
אורח חיים תומך: תזונה דלת מלח (הפחיתו מזון מעובד, חטיפים, שימורים), פעילות גופנית סדירה ומותאמת (שוב, גם עוזר לעייפות וגם ללחץ דם!), ושמירה על משקל תקין יכולים לעזור לאזן את לחץ הדם ולהפחית את הצורך בתרופות או במינונים גבוהים שלהן.

עור כמו נייר זכוכית או פריחה שהגיעה לביקור ולא עוזבת? (תופעות עוריות – Skin Reactions)

העור הוא איבר ענק ורגיש, וגם הוא יכול להגיב לשיבוש במסלולים הביולוגיים שהטיפולים הממוקדים משפיעים עליהם. יכולות להופיע פריחות מגרדות ואדומות, יובש קיצוני בעור, התקלפות, סדקים, שינויים בציפורניים (שבריריות, שינוי צבע, דלקת סביב הציפורן), ולפעמים גם פצעונים דמויי אקנה.

שאלה מציקה ומגרדת: הפריחה הזו לא עוברת ואני מת גרד יום ולילה. העור יבש ונסדק. זה אומר שאני מפתח אלרגיה לטיפול ואני בסכנה? אולי צריך להפסיק?

התשובה המרגיעה והמבהירה: לרוב, זו לא אלרגיה קלאסית שמחייבת הפסקת טיפול (אלא אם כן יש תגובה מיידית קשה שדורשת הערכה דחופה). זו תגובה ספציפית של העור למנגנון הפעולה של התרופה, שנפוצה מאוד ומוכרת. זה בהחלט לא נעים ומפריע לאיכות החיים, אבל לרוב ניתן לטפל בזה ביעילות, ואף חיוני לטפל בזה כדי למנוע זיהומים משניים ולאפשר לכם להרגיש בנוח.

המדריך המקוצר לעור שמח יותר בטיפול ממוקד:

לחות, לחות, לחות: השתמשו בקרמים ומשחות לחות עשירים, ללא בישום (כדי למנוע גירוי נוסף), באופן קבוע לחלוף היום, גם אם אין יובש נראה לעין בתחילת הטיפול. התחילו למרוח כבר מהיום הראשון של הטיפול! הקדימו תרופה למכה! התמקדו באזורים יבשים ומועדים כמו מרפקים, ברכיים ורגליים.
היגיינה עדינה: השתמשו בסבונים עדינים ללא בישום או כאלה המיועדים לעור יבש ורגיש (כמו שמן רחצה). מים פושרים עדיפים על מים חמים מאוד, שמייבשים את העור.
הגנה מהשמש: העור יכול להיות רגיש יותר לנזקי שמש. השתמשו בקרם הגנה עם מקדם הגנה גבוה, חבשו כובע רחב שוליים ולבשו בגדים ארוכים כשהשמש חזקה.
טיפול רפואי לתופעות ספציפיות: במקרים של פריחה, גרד עז, פצעונים או דלקות סביב הציפורניים, הרופא יכול לרשום משחות סטרואידיות, קרמים מיוחדים, טיפולים אנטיביוטיים (אם יש חשד לזיהום), או טיפולים דרך הפה להקלה על הגרד או הפריחה. אל תנסו "לייבש" את הפריחה עם אלכוהול או חומרים מגרים אחרים. דווחו לצוות מיד!

רוכבים על הגל הלא נכון? (שלשול – Diarrhea)

שלשול יכול להיות תופעת לוואי מטרידה ולא נעימה, במיוחד אם הוא מתמשך או חמור. הוא נגרם בגלל השפעת הטיפול על התאים שמרפדים את מערכת העיכול (גם הם מתחלקים מהר יחסית), שמגיבים בייצור יתר של נוזלים או בתנועה מוגברת של המעיים.

למה זה חשוב לשים לב לזה ברצינות? שלשול מתמשך או חמור יכול להוביל במהירות להתייבשות (איבוד נוזלים) ולאיבוד אלקטרוליטים ומינרלים חיוניים מהגוף (כמו אשלגן ונתרן). זה יכול לגרום לחולשה, סחרחורת, הפרעות בקצב הלב במקרים קיצוניים, ולהשפיע על תפקוד הכליות. זה בהחלט לא משהו להתעלם ממנו או "לחכות שיעבור לבד".

שאלה דחופה: יש לי שלשול כבר כמה ימים, אני מרגיש חלש וצמא. אני מתייבש? מתי כדאי לדווח לרופא או לאחות? האם זה מסוכן?

התשובה המיידית: דווחו לצוות הרפואי (אונקולוג/אחות) ברגע שהשלשול מתחיל, גם אם הוא נראה קל בהתחלה (יציאות רכות או יותר תכופות מהרגיל). עדיף לטפל בזה מוקדם ככל האפשר כדי למנוע החמרה. אם יש לכם יותר מ-4-6 יציאות מימיות ביום, או אם אתם מרגישים חולשה משמעותית, סחרחורת בעת עמידה, יובש בפה, ירידה בכמות השתן או דופק מהיר – זה מצב שדורש דיווח מיידי והערכה דחופה יותר. הרופא יוכל להמליץ על תרופות יעילות ומהירות פעולה נוגדות שלשול ולהעריך אם יש צורך בנוזלים דרך הוריד.

עוצרים את הגל (בדרכים חיוביות ויעילות!):

שתייה, שתייה, שתייה: זה הדבר הכי חשוב! שתו הרבה נוזלים צלולים לאורך כל היום, בכמויות קטנות ובתדירות גבוהה. מים, מרק צח (לא שמן), תה צמחים עדין. אפשר ורצוי גם משקאות איזוטוניים מיוחדים להחזרת מלחים ואלקטרוליטים שאבדו (שימו לב לכמות הסוכר אם יש לכם סוכרת). הימנעו ממשקאות מוגזים, מיצים חומציים (תפוזים, אשכוליות) וקפה.
תזונה מתאימה: אכלו ארוחות קטנות ותכופות במקום 3 גדולות. הימנעו ממזונות שמחמירים שלשול: מזון שמן ומטוגן, מוצרי חלב (לפעמים, תלוי ברגישות), מזונות עשירים בסיבים תזונתיים קשים לעיכול (ירקות ופירות טריים עם קליפה, דגנים מלאים מאוד), סוכרים פשוטים, משקאות מוגזים, קפה ואלכוהול. העדיפו מזונות קלים לעיכול: אורז לבן, בננות, רסק תפוחים, צנימים, עוף או דגים מבושלים/מאודים, פסטה לבנה. דיאטת BRAT (בננות, אורז, רסק תפוחים, טוסט) יכולה לעזור בשלבים הראשונים.
תרופות: הרופא יכול לרשום לכם תרופות מצוינות נגד שלשול (כמו לופרמיד – אימודיום). השתמשו בהן לפי ההנחיות שקיבלתם מהרופא או הרוקח. לעיתים נדרשים מינונים גבוהים יותר מהרגיל כדי לשלוט בשלשול הנגרם מטיפול ממוקד.

בלוטת התריס עושה שביתה איטלקית או דווקא עובדת שעות נוספות? (תפקוד בלוטת התריס)

חלק מהטיפולים הממוקדים יכולים להשפיע על בלוטת התריס (בלוטה קטנה בצואר שאחראית על ויסות חילוף החומרים בגוף). ההשפעה הנפוצה יותר היא דווקא תת פעילות של הבלוטה (Hypothyroidism), שגורמת להאטה בחילוף החומרים.

תסמינים של תת פעילות כוללים: עייפות (עוד סיבה!), עלייה במשקל, תחושת קור, עצירות, עור יבש, קול צרוד, נשירת שיער ותחושת איטיות כללית. לפעמים, בתחילת הטיפול בלוטת התריס דווקא יכולה לעבוד מהר מדי לזמן קצר ואז "להתעייף" ולהיכנס לתת פעילות. פעילות יתר (Hyperthyroidism) פחות שכיחה כתופעת לוואי ישירה של הטיפולים האלה, אבל חשוב לשלול אותה.

שאלה מתסכלת: אני מרגיש עייף יותר מתמיד ועליתי במשקל למרות שאני בקושי אוכל. כל הגוף שלי איטי. זה הטיפול או שהגוף שלי פשוט התייאש ומתפרק?

התשובה המעודדת והמרגיעה: הגוף שלכם לא התייאש לרגע! סביר להניח שזו השפעה ידועה של הטיפול על בלוטת התריס. זו תופעה די שכיחה שקל מאוד לזהות בבדיקת דם פשוטה (בדיקת רמות הורמון TSH). ברגע שמזהים את זה – קל מאוד לטפל בה ומרבית התסמינים משתפרים.

מחזירים את בלוטת התריס לעבודה (או מרגיעים אותה, אם צריך):

בדיקות דם הן המפתח: הצוות הרפואי יעקוב אחרי תפקודי בלוטת התריס שלכם בבדיקות דם תקופתיות (בדרך כלל כל כמה שבועות או חודשים, לפי שיקול הרופא). זו הסיבה שהבדיקות האלה חשובות ולא כדאי לוותר עליהן.
טיפול תרופתי פשוט ויעיל: אם תאובחן תת פעילות של בלוטת התריס, לרוב תצטרכו לקחת כדור פשוט ויום-יומי שמכיל הורמון בלוטת התריס החסר (לבותירוקסין). זה טיפול קל, בטוח ויעיל שמחזיר את רמות ההורמונים לאיזון, ורוב התסמינים כמו עייפות ועלייה במשקל ישתפרו משמעותית תוך מספר שבועות. אם תאובחן פעילות יתר, יש גם לכך טיפול תרופתי מתאים.

כפות ידיים ורגליים בוערות או כואבות מכאב? (תסמונת כף יד-רגל – Hand-Foot Syndrome / Palmar-Plantar Erythrodysesthesia)

תופעה שיכולה להיות די לא נעימה ולפגוע משמעותית באיכות החיים וביכולת ללכת או לבצע מטלות פשוטות עם הידיים. היא מתבטאת באדמומיות, נפיחות, כאב עמום או צורב, תחושת נימול או עקצוץ, ולפעמים גם שלפוחיות, סדקים עמוקים או התקשות והתעבות של העור בכפות הידיים והרגליים.

זה קורה כי התרופה מגיעה בריכוזים גבוהים יחסית בכלי הדם הקטנים שקרובים לפני השטח של העור, ובמיוחד באזורים שיש עליהם לחץ או חיכוך מתמיד (כמו כפות ידיים ורגליים בזמן הליכה או עבודה). היא משפיעה על התאים שם וגורמת לתגובה דלקתית.

שאלה כואבת ומגבילה: הידיים והרגליים שלי שורפות, כואבות, אדומות וקשה לי אפילו ללכת או לאחוז חפצים. זה יישאר ככה לנצח? האם אני פוגע בעצמי אם אני ממשיך עם הטיפול?

התשובה המנחמת והמעשית: זה לא יישאר לנצח! זו תופעה זמנית לחלוטין שקשורה לטיפול וניתנת לניהול מצוין, ולרוב משתפרת כשהטיפול מסתיים או כשהמינון מותאם. חשוב לטפל בה מוקדם ככל האפשר כדי למנוע החמרה (שעלולה להוביל לפצעים פתוחים וזיהומים) ולאפשר לכם להמשיך ללכת, לעמוד ולתפקד בנוחות.

עושים נעים לידיים ולרגליים בטיפול ממוקד:

קירור והרגעה: קירור מקומי (אמבטיות מים קרים, לא קפואים ולא קרח ישירות!) יכול להקל על הכאב והצריבה באופן זמני. החזיקו שקיות ג'ל קרות עטופות במגבת.
לחות, ריפוד והגנה: השתמשו בקרמים עשירים, טיפוליים ומרפאים (אפילו כאלה המכילים אוריאה בריכוז נמוך או כאלה המיועדים לעור סדוק) לכפות ידיים ורגליים, מספר פעמים ביום. הימנעו מפעילויות שיוצרות שפשוף, לחץ או חיכוך ממושך על האזורים הפגועים. הקפידו לנעול נעליים נוחות ומרופדות היטב, אולי עם מדרסים מיוחדים. בצעו מטלות בית עם כפפות מרופדות. הימנעו מעמידה או הליכה ממושכת על משטחים קשים.
הימנעות מחום: נסו להימנע מחשיפה לחום קיצוני – לא אמבטיות חמות מאוד, לא שהייה ממושכת בשמש ישירה על הידיים/רגליים, לא קרבה לתנורי חימום. חום מגביר את זרימת הדם לאזור ועלול להחמיר את התסמינים.
טיפול רפואי: דווחו לרופא על התסמינים בהקדם. הרופא יכול לרשום משחות מיוחדות (כולל משחות סטרואידיות או כאלה המכילות חומרים שמקלים על הכאב והדלקת), ולפעמים גם טיפול דרך הפה (כמו תרופות לשיכוך כאבים או במקרים חמורים יותר). במקרים קשים, ייתכן שיהיה צורך בהפסקת טיפול קצרה או הפחתת מינון כדי לאפשר לעור להחלים. זה לגיטימי לגמרי וחשוב כדי שתוכלו להמשיך את הטיפול בהמשך.

יש חלבון בשתן? הכליה עצובה? (פרוטאינוריה – Proteinuria)

כמה מהטיפולים הממוקדים, בעיקר אלו שפועלים על מסלול ה-VEGF, יכולים להשפיע על פעילות הכליה העדינה, במיוחד על המסננים הקטנים (גלומרולי) שאחראים על סינון הדם ויצירת שתן. ההשפעה הזו עלולה לגרום לאיבוד חלבון בשתן (פרוטאינוריה) או במקרים נדירים יותר לפגוע בתפקוד הכליה באופן כללי.

לרוב איבוד חלבון בשתן בכמויות קטנות אינו מורגש, ומגלים אותו בבדיקות שתן שגרתיות שמבצעים כחלק מהמעקב אחר הטיפול. במקרים נדירים יותר, כשהאיבוד משמעותי, זה יכול לגרום להופעת קצף מרובה בשתן, או לנפיחות (בצקות) ברגליים, בקרסוליים או סביב העיניים, בגלל ירידה ברמות החלבון בדם.

שאלה שקופה (כמו השתן… סתם, בצחוק, אבל חשובה): מצאו לי חלבון בשתן בבדיקה האחרונה, ופתאום יש לי נפיחות ברגליים. זה אומר שהכליה שלי קורסת ונהרסת בגלל הטיפול?

התשובה המרגיעה והפרופורציונלית: לא להיכנס לפאניקה! כמות קטנה של חלבון בשתן בטיפולים האלה היא תופעה ידועה, שכיחה ומוכרת, וברוב המכריע של המקרים היא לא מעידה על נזק בלתי הפיך לכליה או על "קריסה". זה דורש מעקב צמוד יותר אחרי תפקודי הכליה וכמות החלבון בשתן, ולפעמים איזון לחץ דם קפדני עוד יותר (לחץ דם גבוה מחמיר איבוד חלבון). רק במקרים חמורים ונדירים מאוד זה מצב שמצריך התערבות משמעותית יותר כמו הפסקת טיפול או שינוי תרופתי אחר.

איך מטפלים באיבוד חלבון בשתן כתוצאה מהטיפול?

מעקב צמוד בבדיקות: בדיקות שתן תקופתיות ובדיקות דם לתפקודי כליה (קריאטינין, אוראה) יעקבו אחר כמות החלבון בשתן והשפעתה על תפקוד הכליה הכללי.
איזון לחץ דם: זה הטיפול הכי חשוב במקרים רבים. איזון אופטימלי וקפדני של לחץ הדם באמצעות תרופות (במיוחד תרופות מקבוצות מסוימות שגם מגינות על הכליה) מגן על הכליה ומפחית איבוד חלבון.
תזונה מתאימה: לעיתים, ורק בהתייעצות עם דיאטנית ורופא, יומלץ על הגבלה מסוימת בצריכת חלבון בתזונה, במיוחד אם יש איבוד חלבון משמעותי מאוד.
בדיקות נוספות: במידת הצורך, אם יש איבוד חלבון משמעותי או חשד לפגיעה כלייתית אחרת, הרופא יכול להפנות לבדיקות נוספות להערכת תפקוד הכליה, ואף להתייעצות עם נפרולוג (מומחה כליות).

עוד כמה 'אקשן' שהגוף יכול להכניס לסרט? תופעות לוואי פחות שכיחות אבל חשוב להכיר

בנוסף להפתעות ה"קלאסיות" והשכיחות יותר, ישנן עוד כמה תופעות לוואי אפשריות בטיפולים הממוקדים לסרטן כליה. שכיחותן משתנה מאוד בין התרופות השונות, וגם בין מטופל למטופל. חשוב להיות מודעים שהן קיימות, וכמובן – לדווח לצוות הרפואי אם אתם חווים משהו חריג, גם אם זה לא מופיע ברשימות "הרגילות".

שינויים בתפקודי כבד: עלייה באנזימי כבד בבדיקות דם. לרוב ללא תסמינים כלשהם, ומגלים בבדיקות דם שגרתיות. דורש מעקב ולפעמים הפחתת מינון.
השפעה על ספירות דם: ירידה בספירות כדוריות דם לבנות (מה שמעלה סיכון לזיהומים), כדוריות דם אדומות (אנמיה, שגורמת לעייפות) או טסיות דם (מעלה סיכון לדימומים). גם זה לרוב נתפס בבדיקות דם שגרתיות.
בעיות בקרישת דם או דימומים: נדיר יותר, אך חלק מהתרופות יכולות להשפיע על מערכת הקרישה. חשוב להיות ערניים לסימנים חריגים כמו שטפי דם גדולים ללא חבלה, דימום מהאף שקשה לעצור, או סימנים לקריש דם (כאב ונפיחות ברגל). דווחו מיד אם אתם חווים משהו כזה.
שינויים בקול: לפעמים הקול יכול להיות צרוד יותר, נמוך יותר או להשתנות מעט. לרוב חולף מעצמו או עם התאמת מינון.
פצעים בפה (Mucositis): דלקת ופצעים כואבים בחלל הפה או על הלשון. יכולים להיות כואבים מאוד ומפריעים לאכול, לשתות ולדבר. יש טיפולים מקומיים מצוינים להקלה ואף מניעה.
שינויים בחוש הטעם: אוכל יכול לפתע לטעום אחרת, פחות טעים, או שתהיה תחושת טעם מתכתי או מר בפה. לרוב חולף בסוף הטיפול, ובינתיים אפשר להתנסות במזונות ותיבולים שונים.
עצירות: למרות שהשלשול נפוץ יותר, חלק מהמטופלים יחוו דווקא עצירות. הקפידו על שתייה מספקת, תזונה עשירה בסיבים (אם מותר בהתאם לתופעות אחרות כמו שלשול) ופעילות גופנית. התייעצו עם הרופא לגבי משלשלים עדינים אם זה מפריע.

המסר החשוב ביותר עם כל התופעות האלה, השכיחות והפחות שכיחות כאחד: לדווח לצוות הרפואי על כל שינוי שאתם מרגישים או רואים בגוף שלכם, גם אם הוא נראה לכם שולי או מביך.

אין דבר כזה "תופעת לוואי שולית מדי לדווח עליה". אתם אלה שמרגישים את הגוף שלכם הכי טוב, וזיהוי מוקדם של תופעת לוואי מאפשר לטפל בה ביעילות רבה יותר, למנוע החמרה מיותרת, ולעיתים גם למנוע צורך להפסיק את הטיפול.

אתם על הכיסא של הבמאי: איך לנהל את ההצגה הזו כמו מקצוענים?

אז הבנתם שיכולות לצוץ כל מיני הפתעות בדרך בטיפול הממוקד. מעולה! הצעד הראשון בניהול תופעות לוואי הוא… הכרה בהן וביכולת לטפל בהן!

הצעד השני, והחשוב אולי ביותר, הוא ההבנה שאתם לא לבד בזה, ושאתם לגמרי יכולים להיות שותפים פעילים ומרכזיים בניהול המצב, יחד עם הצוות הרפואי שלכם.

הכי חשוב: לא להיות גיבורים! (תקשורת פתוחה היא המפתח לכל הדלתות)

אל תחכו שהמצב יהיה בלתי נסבל, או שתופעת לוואי תפריע לכם לתפקד או לישון. ברגע שאתם מרגישים משהו חריג, או שתופעת לוואי קיימת מחמירה או פשוט מפריעה לכם – דווחו מיד לצוות הרפואי המטפל.

האונקולוג, האחות האונקולוגית, הדיאטנית, הרוקח הקליני – כולם שם בשבילכם. יש להם ניסיון עצום בניהול תופעות לוואי ויודעים בדיוק מה לעשות, מתי להתערב, ואיך להקל עליכם.

לעיתים שינוי קטן במינון התרופה הממוקדת, או הוספת תרופה פשוטה לטיפול בתופעת הלוואי הספציפית, יכולים לשפר משמעותית את איכות החיים שלכם ולאפשר לכם להמשיך את הטיפול בנוחות.

תקשורת פתוחה וכנה עם הצוות הרפואי היא הדרך הכי טובה להבטיח שהטיפול יהיה יעיל ובטוח ככל האפשר, ושהחיים שלכם תוך כדי יהיו נוחים ואיכותיים ככל האפשר. אל תחששו "להטריד" אותם בשאלות או דיווחים, זו העבודה שלהם וזו המטרה שלהם – לעזור לכם!

לא לבד במערכה: גייסו את בני המשפחה והחברים כשותפים לדרך

שתפו את הקרובים לכם (בני זוג, משפחה קרובה, חברים טובים) במה שאתם עוברים ומרגישים.

הם יכולים להיות מערכת תמיכה רגשית ופיזית חשובה ביותר. לפעמים רק לדבר על זה עוזר, ולפעמים הם יכולים ממש לעזור במטלות יום יומיות, ללוות אתכם לפגישות או סתם להיות שם כדי להקשיב, לבשל ארוחה מזינה, או לצאת להליכה קלה יחד.

הם גם יכולים לעזור לכם לשים לב לשינויים שאתם אולי לא שמים לב אליהם בעצמכם (למשל, שינויים עוריים באזורים שקשה לראות או שינוי ברמת האנרגיה הכללית לאורך זמן).

אורח חיים מותאם: לא שינוי דרמטי ב-180 מעלות, רק התאמה חכמה ומודעת

כמו שכבר הזכרנו בחלק מהתופעות הספציפיות, אימוץ או הקפדה על הרגלי אורח חיים בריאים יכולים לעזור מאוד בניהול תופעות לוואי ולתמוך בגוף במהלך הטיפול:

תזונה מאוזנת ותומכת: הקפידו על ארוחות מסודרות, עשירות ברכיבים תזונתיים חיוניים. במקרים של תופעות לוואי כמו שלשול, פצעים בפה, או שינויים בטעם – התייעצות עם דיאטנית יכולה להיות קריטית למציאת הפתרונות התזונתיים המתאימים שיבטיחו שאתם מקבלים מספיק קלוריות וחלבון.
שתייה מרובה: הידרציה טובה חשובה לתפקוד כל מערכות הגוף ולמניעת החמרה של תופעות לוואי רבות (עייפות, עצירות, פגיעה כלייתית ועוד). שתו מים לכל אורך היום.
פעילות גופנית עדינה ומותאמת: כמה שזה נשמע קשה כשעייפים, פעילות גופנית קלה וסדירה (גם אם זה רק 15-20 דקות הליכה ביום) יכולה לשפר עייפות, מצב רוח, תיאבון, ולעזור בוויסות לחץ דם. מצאו מה מתאים לכם והתמידו בזה.
שמירה על היגיינה אישית טובה: במיוחד היגיינת הפה (למניעת פצעים בפה) והיגיינת העור (למניעת זיהומים באזורים יבשים או פצועים).
מנוחה מספקת: הקשיבו לגוף שלכם. לנוח כשצריך זה לא סימן לחולשה, אלא סימן לחכמה.

כל אלה לא רק עוזרים בניהול תופעות לוואי ספציפיות, אלא פשוט מחזקים את הגוף כולו, את המערכת החיסונית, ועוזרים לו להתמודד טוב יותר עם האתגר הטיפולי.

תרופות ואמצעים נוספים: לא לפחד לבקש ולקבל עזרה תרופתית

זכרו שיש מגוון רחב של תרופות ואמצעים שעוזרים לטפל ולהקל על תופעות לוואי.

מתרופות פשוטות ללא מרשם (כמו משחות לחות) דרך תרופות הדורשות מרשם (נגד בחילה, שלשול, לטיפול בלחץ דם או בלוטת התריס), ועד טיפולים מורכבים יותר.

אל תחששו לבקש מהרופא מרשמים או המלצות. המטרה היא לא "לסבול בשקט" כי "ככה זה בטיפול ואין מה לעשות". המטרה היא להרגיש הכי טוב שאפשר, כדי שתוכלו להמשיך לקבל את הטיפול שסיכוייו לעזור לכם להחלים או לשלוט במחלה גבוהים.

שאלה אחרונה לסיום, שרבים תוהים עליה: תופעות הלוואי האלה אומרות שהטיפול ממש חזק ויעיל ועובד טוב אצלי ספציפית?

התשובה המסכמת (והמעודדת, עם קצת הסתייגות חשובה): לפעמים, הופעת תופעות לוואי מסוימות (כמו לחץ דם גבוה או תופעות עוריות מסוימות) קשורה באופן מובהק לפעילות התרופה על המנגנונים הרצויים, ויכולה להיות סוג של "עדות עקיפה" לכך שהתרופה אכן פועלת על המטרה הביולוגית שלה בגוף. אבל! היעדר תופעות לוואי לא אומר בשום אופן שהטיפול לא עובד! כל גוף מגיב אחרת לתרופות. יש אנשים שמגיבים מצוין לטיפול עם מעט מאוד תופעות לוואי, וזה נפלא עבורם. היעילות נמדדת על פי התגובה של הגידול (הצטמקות, יציבות) ועל פי שיפור במצב הכללי ובדיקות דם אחרות, לא רק לפי תופעות לוואי. העיקר הוא שהגידול מגיב, ותופעות הלוואי, אם יש כאלה, ניתנות לניהול.

אז הנה הגענו לסוף המסע הקצר והמפורט שלנו בעולם תופעות הלוואי של הטיפולים הממוקדים בסרטן כליה.

ראינו שהן חלק מהסיפור הטיפולי, אבל בהחלט לא הסיפור כולו ולא הצד המכריע בו.

הן לרוב ניתנות לניהול מצוין, ולפעמים הן אפילו סוג של "אישור" לכך שהתרופה פועלת כמצופה על מנגנונים ביולוגיים רלוונטיים.

המסר הכי חשוב שאפשר ורצוי לקחת מפה הוא: ידע הוא כוח, ואתם השותפים המרכזיים בתהליך!

אל תחששו לשאול שאלות, לדווח על כל שינוי שאתם מרגישים, ולבקש עזרה מהצוות הרפואי שלכם.

אתם שותפים מלאים ופעילים בתהליך ההחלמה או השליטה במחלה, ולגמרי ביכולתכם להשפיע משמעותית על איכות החיים שלכם במהלך הטיפול.

הטיפולים הממוקדים הם ברכה אמיתית במאבק בסרטן כליה, והיכולת שלכם (ושל הצוות הרפואי יחד איתכם) לזהות ולנהל את תופעות הלוואי שלהם היא מה שמאפשר לרתום את מלוא הפוטנציאל הטיפולי שלהם, ולהמשיך אותם בצורה בטוחה ויעילה לאורך זמן.

מאחלים לכם הרבה בריאות, מסע טיפולי קל ויעיל ככל האפשר, והרבה רגעים טובים ונינוחים בדרך.