תופעות לוואי הפסקת עישון מריחואנה שלא מספרים לכם עליהן

אוקיי, אז בואו נדבר רגע על משהו שאף אחד לא באמת אוהב לדבר עליו, אבל הוא חלק די משמעותי מהמסע המדהים הזה שנקרא הפסקת עישון (של מריחואנה, כן?). זה קצת כמו לעלות על רכבת הרים: בהתחלה יש את הציפייה המרגשת, ואז מגיעה העלייה האיטית הזו… ואז, וואו, פתאום יש כל מיני דברים שקורים לגוף ולנפש. זה נורמלי לגמרי. זה אפילו סימן מצוין שהגוף מתחיל לעשות סדר מחדש. אבל מה בדיוק הסדר הזה אומר? מה אתם אמורים להרגיש, והאם זה בכלל הגיוני מה שקורה לכם? אם אתם מתלבטים אם כדאי להפסיק, או שאתם כבר בעיצומו של התהליך ומרגישים כאילו נחת עליכם טון של לבנים – אתם במקום הנכון. אנחנו הולכים לצלול עמוק פנימה, לפרק את הכל, ולהבין בדיוק מה קורה מאחורי הקלעים ואיך לעבור את התקופה הזו בכיף, או לפחות בלי לסבול יותר מדי. מוכנים למסע אל תוך מבוך תסמיני הגמילה המסתוריים? כי זה הולך להיות מעניין.

הגוף מתפכח: מה קורה אחרי שמורידים את הגז?

המוח מתחיל לדבר בשפה חדשה: המדע שמאחורי התסמינים (כן, יש כזה!)

אז הפסקתם, כל הכבוד!

צעד אדיר.

ועכשיו הגוף שלכם אומר: "רגע, רגע, מה קורה פה?!".

תחשבו על זה ככה: כשאתם צורכים קנאביס באופן קבוע, מערכת אנדוקנבינואידית שלכם, שהיא בעצם מערכת תקשורת פנימית במוח ובגוף שאחראית על המון דברים (מצב רוח, שינה, תיאבון, כאב ועוד), מתרגלת לקבל דחיפה חיצונית.

קולטני CB1 במוח, שהם כמו מפתחות שרק מולקולות ספציפיות יכולות לפתוח, מוצפים ב-THC (החומר הפסיכואקטיבי בקנאביס).

כשההצפה הזו קורית כל הזמן, המוח מגיב בחוכמה: הוא מחליט לצמצם קצת את כמות המפתחות.

הוא מפחית את מספר קולטני CB1.

זה נקרא דאון-רגולציה (Downregulation).

כך, ההשפעה של אותה כמות קנאביס פוחתת עם הזמן (נכון, זו הסבילות שאתם מרגישים).

עכשיו, כשאתם מפסיקים פתאום, אין יותר את הדחיפה החיצונית הזו.

אבל רמת קולטני ה-CB1 עדיין נמוכה!

המערכת הטבעית שלכם, שמייצרת אנדוקנבינואידים בעצמה, פתאום מגלה שאין מספיק 'מנעולים' בשבילה לעבוד איתם ביעילות.

וזה, חברים, הסטרטר של מסיבת תסמיני הגמילה.

זה לא שאתם "משתגעים".

זה פשוט שהמוח צריך קצת זמן להתאים את עצמו בחזרה.

הוא צריך לייצר יותר קולטנים.

זה תהליך שלוקח כמה ימים, שבועות, ואפילו חודש-חודשיים עד שהמערכת מתאזנת לגמרי.

ובינתיים?

בינתיים יש כל מיני תופעות לוואי מעניינות.

הלהיטים הגדולים של תקופת ה"ניקוי": למה כולם מרגישים בערך אותו דבר?

יש רשימה קלאסית של תסמינים שרוב האנשים שמפסיקים עישון קנאביס לאחר שימוש ממושך יחוו.

זה לא אומר שכולם יחוו הכל באותה עוצמה, או באותו זמן.

כל גוף וקצב ה"התאוששות" שלו.

אבל אלה הכוכבים של ההצגה:

1. פאניקה בלילה? ברוכים הבאים לאינסומניה הגדולה!

אחד התסמינים הכי נפוצים ומתסכלים.

פתאום השינה הופכת למשימה בלתי אפשרית.

קושי להירדם, יקיצות מרובות במהלך הלילה, וחלומות חיים ומוזרים במיוחד (לפעמים סיוטים).

למה זה קורה?

קנאביס, במיוחד זנים עשירים ב-THC, יכול לשנות את מחזורי השינה.

הוא מקצר את שלב ה-REM (שלב החלומות העיקרי).

כשמפסיקים, יש מעין "ריבאונד" של REM.

זה אומר יותר זמן בחלומות, והם יכולים להיות אינטנסיביים יותר כי המוח "משלים" את החסר.

בנוסף, קנאביס גם השפיע על מלטונין והורמונים אחרים שקשורים לשינה.

לגוף לוקח זמן לכוון מחדש את השעון הביולוגי שלו.

זה יכול להיות מתיש, אבל זה זמני.

זכרו: שינה גרועה שווה מצב רוח גרוע.

הבנה שזה חלק מהתהליך יכולה לעזור להתמודד.

2. רכבת ההרים הרגשית: מעצבנות לחרדה ובחזרה

קנאביס יכול לשמש כסוג של מרגיע עבור אנשים מסוימים (או לפחות לגרום לתחושת אדישות מסוימת).

כשההשפעה הזו נעלמת, הרגשות חוזרים במלוא העוצמה, ולפעמים בצורה קצת מבולגנת.

עצבנות, חוסר שקט, קושי להתרכז, ואפילו פרצי כעס קטנים.

חרדה מוגברת או אפילו התקפי חרדה קלים הם גם די שכיחים.

זה שוב קשור לאיזון העדין של נוירוטרנסמיטרים במוח (סרוטונין, דופמין, גאבא) שהקנאביס השפיע עליהם.

עכשיו המוח מנסה למצוא את האיזון החדש שלו בלי העזרה החיצונית.

זה יכול להרגיש כמו קופסת פנדורה רגשית שנפתחה.

אבל היי!

הרגשת רגשות, גם אם הם לא תמיד נעימים, זה סימן חיים!

זה אומר שאתם מתחילים להרגיש *באמת* שוב.

3. מה נסגר עם האוכל? תיאבון משתנה ובעיות עיכול קטנות

הרבה משתמשים מדווחים על עלייה בתיאבון לאחר שימוש בקנאביס (ה"מאנצ'יז" המפורסמים).

באופן מפתיע, הפסקת עישון קנאביס יכולה לגרום דווקא לירידה בתיאבון בתחילה.

או בחילות קלות.

או אי נוחות בבטן.

המערכת האנדוקנבינואידית משפיעה גם על מערכת העיכול ועל תחושות רעב ושובע.

כשהיא מחוץ לאיזון זמני, זה יכול לבלבל את הגוף.

בחילות בדרך כלל נעלמות תוך כמה ימים.

התיאבון יחזור בהדרגה לקדמותו, לפעמים אפילו טוב יותר ובריא יותר מבעבר.

קצת סבלנות.

בינתיים? ארוחות קטנות ותכופות יכולות לעזור.

4. דוד כאבי ראש ובן דודו הזיעה: תסמינים פיזיים קטנים

כאבי ראש הם תסמין נפוץ.

לפעמים קל, לפעמים קצת יותר טורדני.

הזעה, במיוחד בלילה, היא עוד תסמין פיזי שרבים מדווחים עליו.

יש מי שמדווחים על צמרמורות קלות, רעידות עדינות, או אפילו כאבי שרירים קלים.

אלה תגובות פיזיות של הגוף לשינוי הכימי הפתאומי.

זה קצת כמו שהגוף "משחרר" את הרעלים שהצטברו (לא באמת רעלים, אבל השינוי הכימי גורם לתגובות פיזיות).

רוב התסמינים הפיזיים האלה הם קלים וחולפים תוך שבוע עד שבועיים.

שתיית מים מרובה יכולה לעזור להתמודד עם הזעה וכאבי ראש.

5. הקרייבינג הארור: הרצון הזה שלא עוזב

זה אולי התסמין הכי מאתגר.

הרצון העז לעשן שוב.

הוא יכול להופיע לסירוגין, לפעמים חזק יותר, לפעמים חלש יותר.

זה שילוב של תלות פיזית ובעיקר תלות פסיכולוגית והתנהגותית.

המוח רגיל לקשר עישון לפעילויות מסוימות (לראות סרט, לאכול, להיות עם חברים).

הוא גם רגיל ל"פרס" הדופמינרגי שעישון נתן לו.

עכשיו צריך ללמד אותו מחדש.

הקרייבינג הוא כמו גל.

הוא מגיע, הוא חזק, אבל הוא עובר.

הטריק הוא לא להיכנע לו כשהוא בשיא.

באיזה יום זה עובר? טבלת זמנים גסה לתסמיני גמילה מקנאביס (אל תתפסו אותי במילה)

אין שעון מעורר שמכוון את זה בדיוק, אבל יש טווח זמן ממוצע שבו התסמינים העיקריים מופיעים ונעלמים.

בדרך כלל, התסמינים מתחילים להופיע תוך 24-72 שעות מההפסקה האחרונה.

הם בדרך כלל מגיעים לשיא שלהם ביום 4 עד יום 7.

ואז, בום!

הם מתחילים לדעוך בהדרגה.

• שבוע 1: השיא! שינה גרועה, עצבנות, חרדה, ירידה בתיאבון, כאבי ראש, זיעה. מרגיש כאילו נצח. אבל זה רק שבוע!
• שבוע 2: שיפור ניכר. השינה מתחילה להסתדר קצת. העצבנות יורדת. התיאבון חוזר. הקרייבינג עדיין קיים, אבל פחות תכוף ופחות אינטנסיבי.
• שבוע 3-4: רוב התסמינים הפיזיים נעלמים. שינה חוזרת כמעט לנורמה. המצב רוח משתפר משמעותית. הקרייבינג עדיין יכול להופיע ב"טריגרים" מסוימים (מקומות, אנשים, מצבים), אבל הרבה יותר קל להתמודד איתו.
• חודש 2 והלאה: המערכת האנדוקנבינואידית חוזרת לאיזון. מצב הרוח יציב יותר. השינה טובה. הקרייבינג חלש ונדיר. מתחילים ליהנות מהיתרונות של ההפסקה (חיסכון כספי, נשימה טובה יותר, בהירות מחשבתית).

חשוב לזכור: זה ממוצע.

יש אנשים שיחוו תסמינים קלים שיעברו תוך כמה ימים.

אחרים, במיוחד מי שהשתמשו בכמויות גדולות או במשך שנים רבות, עלולים לחוות תסמינים חזקים יותר או למשך זמן ארוך יותר.

אל תשוו את עצמכם לאחרים.

פשוט תדעו שזה זמני.

שאלות קטנות, תשובות גדולות (כי למי יש כוח לגגל עכשיו?)

שאלה 1: האם תסמיני גמילה מקנאביס יכולים להיות מסוכנים?

תשובה: באופן כללי, לא. הם מאוד לא נעימים, לפעמים מתישים ומלחיצים, אבל הם לא מסכני חיים כמו גמילה מאלכוהול או בנזודיאזפינים למשל. התסמינים הם בעיקר רגשיים ופיזיים קלים. אם אתם חווים כאבים בחזה, קשיי נשימה חמורים או מחשבות אובדניות, חשוב לפנות לעזרה רפואית או פסיכולוגית מקצועית, אבל אלה לא תסמינים טיפוסיים של גמילת קנאביס נטו.

שאלה 2: כמה זמן בדיוק התסמינים האלה נמשכים?

תשובה: התסמינים החריפים ביותר בדרך כלל נמשכים כשבוע. רובם דועכים משמעותית תוך חודש. תסמינים קלים יותר כמו הפרעות קלות בשינה או מצבי רוח משתנים יכולים להישאר לעוד כמה שבועות, וקרייבינג יכול להופיע לסירוגין גם חודשים אחר כך, אבל בעוצמה פוחתת.

שאלה 3: האם יש משהו שיכול לעזור להקל על התסמינים?

תשובה: בהחלט! פעילות גופנית סדירה (משחררת אנדורפינים!), תזונה בריאה ומאוזנת, שתיית מים מרובה, תרגילי נשימה ומדיטציה, הקפדה על היגיינת שינה טובה (גם אם קשה להירדם), והכי חשוב – תמיכה מחברים, משפחה או קבוצות תמיכה. פשוט לדבר על זה עם מישהו יכול לעשות פלאים.

שאלה 4: האם שימוש ב-CBD יכול לעזור בגמילה מ-THC?

תשובה: יש מחקרים ראשוניים שמראים ש-CBD עשוי לעזור להקל על חלק מתסמיני הגמילה מ-THC, כמו חרדה ובעיות שינה. CBD אינו פסיכואקטיבי ולא גורם לתלות. הוא עובד על קולטנים אחרים במערכת האנדוקנבינואידית ויכול לעזור לאזן אותה. זו אפשרות שכדאי לשקול ולברר עליה, אולי בהתייעצות עם גורם רפואי שמכיר את הנושא.

שאלה 5: אני מרגיש ממש מדוכא מאז שהפסקתי. האם זה נורמלי?

תשובה: תחושת דיכאון קלה או עצבות היא בהחלט חלק מתסמיני הגמילה הרגשיים. קנאביס השפיע על מערכת הדופמין, והמוח צריך זמן לחזור לייצר דופמין באופן טבעי. עם זאת, אם תחושת הדיכאון עמוקה, נמשכת זמן רב, או מלווה במחשבות מדאיגות, חשוב מאוד לפנות לעזרה מקצועית מפסיכולוג או פסיכיאטר. לא כדאי לעבור את זה לבד.

שאלה 6: האם כל מי שמעשן קנאביס יחווה תסמיני גמילה?

תשובה: לא בהכרח. זה תלוי בתדירות ומשך השימוש, בכמות ובריכוז ה-THC בקנאביס, ובגורמים אישיים. שימוש יום-יומי וממושך סביר יותר שיוביל לתסמיני גמילה מאשר שימוש מזדמן או חברתי.

שאלה 7: מה לגבי הקרייבינג? איך מתמודדים איתו כשהוא תוקף?

תשובה: הכלל הכי חשוב הוא "לרכב על הגל". הקרייבינג הוא זמני. כשהוא מגיע, נסו להסיח את דעתכם: לכו לטיול, התקשרו לחבר, עשו פעילות גופנית, תקראו, תאכלו משהו בריא. תזכרו למה הפסקתם. נשימות עמוקות יכולות לעזור. עם הזמן, הגלים האלה יהיו פחות תכופים ופחות חזקים.

איך לשרוד את התקופה הזו בלי לרוץ חזרה לג'וינט? 7 טיפים מהמומחים (שכאילו אנחנו)

אוקיי, אז הבנו שזה קשה, לא נעים, ולפעמים מרגיש כאילו זה לעולם לא ייגמר.

אבל זה לגמרי אפשרי לעבור את זה ולצאת מנצחים.

הנה כמה טיפים פרקטיים שיעזרו לכם במסע:

1. תכנון זה הכל: אל תפסיקו פתאום בלי הכנה. תבחרו תאריך, תספרו לחברים או משפחה שאתם סומכים עליהם על ההחלטה, ותזרקו (או תמסרו) את כל מה שקשור לעישון. פחות פיתויים בסביבה = יותר סיכוי להצליח.
2. תחליפים בריאים: מצאו דברים חדשים למלא בהם את הזמן וההרגלים שהיו קשורים לעישון. פעילות גופנית (חדר כושר, ריצה, יוגה), תחביבים חדשים (נגינה, ציור, בישול), זמן איכות עם אנשים שלא קשורים לעישון. כל דבר שיסיח את דעתכם ויגרום לכם להרגיש טוב.
3. תקשורת פתוחה: דברו על מה שאתם עוברים. עם בן/בת הזוג, חבר טוב, הורים, קבוצת תמיכה, או מטפל. לא צריך לשמור את זה בבטן. רק לשתף יכול להקל על העומס הרגשי.
4. היגיינת שינה קפדנית: גם אם קשה, נסו לשמור על שעות שינה קבועות. הימנעו ממסכים לפני השינה, צרו סביבת שינה נעימה (חושך, שקט, טמפרטורה נוחה), והימנעו מקפאין ואלכוהול בשעות הערב. תה צמחים מרגיע יכול לעזור.
5. תזונה ושתייה: אכלו בריא ומאוזן. ירקות, פירות, חלבונים. זה ייתן לגוף את האנרגיה שהוא צריך להתאושש. שתו הרבה מים! זה עוזר להתמודד עם כאבי ראש וזיעה, ופשוט טוב לבריאות הכללית.
6. תזכרו למה התחלתם: כשהקרייבינג מכה או כשהתסמינים מרגישים בלתי נסבלים, עצרו רגע ותזכרו את כל הסיבות שבגללן החלטתם להפסיק. רשמו אותן על דף ותסתכלו עליו כשקשה. הבהירות המחשבתית שתחזור, הכסף שתחסכו, הבריאות שתשתפר – אלה מטרות ששווה להילחם בשבילן.
7. סבלנות וחמלה עצמית: זה לא קסם. הגוף והנפש צריכים זמן להתאושש. יהיו ימים טובים יותר וטובים פחות. אל תכעסו על עצמכם אם יש לכם רגעים קשים או שאתם מרגישים עצבניים. היו סבלניים. כל יום שעובר ללא עישון הוא ניצחון! אפילו אם אתם חווים תסמינים, אתם על הדרך הנכונה.

ומה קורה בסוף? העולם שאחרי הגמילה

אז עברתם את השבוע הראשון.

ואת השני.

והחודש עבר לו.

פתאום אתם שמים לב לדברים.

הנשימה שלכם קלה יותר.

האוכל טעים יותר.

אתם ישנים טוב יותר (אפילו עם החלומות המוזרים לפעמים).

המחשבות צלולות יותר.

יש לכם יותר אנרגיה.

הכסף שחסכתם מתחיל להצטבר!

העצבים נרגעו (רוב הזמן).

אתם מתחילים להרגיש שאתם שולטים על החיים שלכם שוב, ולא שהם נשלטים על ידי הרגל.

תסמיני הגמילה הם כמו שער כניסה לחיים חדשים ובריאים יותר.

הם לא עונש.

הם פשוט חלק טבעי מהמעבר.

הם סימן שהגוף שלכם עובד, מתקן את עצמו, וחוזר לאיזון הטבעי שלו.

זה דורש מאמץ, סבלנות, וקצת אומץ.

אבל התוצאה? שווה כל רגע של חוסר נוחות זמני.

אז אם אתם שם עכשיו, בתוך ה"סופה" הזו של התסמינים, זכרו: זה זמני. זה עובר. ואתם לגמרי יכולים לעשות את זה.

העולם שאחרי הגמילה מחכה לכם, והוא בהיר וצלול יותר ממה שאתם יכולים לדמיין עכשיו.

בהצלחה!