שימוש נכון במזרק אפיפן במצב חירום – המדריך שיציל חיים

הסוד הטמון במזרק הקטן: איך אפיפן מציל חיים ברגעים דרמטיים?

דמיינו סיטואציה שבה כל שנייה קובעת.

לפעמים, החיים מזמנים לנו רגעים כאלה.

רגעים של פחד, של אי-ודאות, במיוחד כשמדובר במצב רפואי דחוף.

ואם מישהו יגיד לכם שהכוח לעשות את ההבדל נמצא ממש אצלכם ביד?

במכשיר קטן, פשוט, שיושב בשקית או בתיק, ומחכה לרגע האמת?

זה בדיוק מה שהאפיפן (EpiPen) הוא.

הוא לא רק עוד גאדג'ט רפואי. הוא כרטיס כניסה לעולם שבו ידע ומוכנות יכולים ממש להציל חיים.

אנחנו מדברים על תגובות אלרגיות קיצוניות.

אלה לא סתם פריחה או גירוד קל.

אלה סיטואציות שבהן מערכות הגוף מתחילות לקרוס, מהר ובלי הודעה מוקדמת.

זה מלחיץ, נכון?

אבל החדשות הטובות הן שיש כלי.

כלי פשוט יחסית, ואם יודעים איך להשתמש בו – הוא מציל חיים.

במאמר הזה, אנחנו הולכים לצלול עמוק.

אבל ממש עמוק.

נפרק את האפיפן לחלקים (תיאורטית כמובן, אל תנסו בבית!).

נבין למה הוא כל כך חיוני.

ונעבור, צעד אחר צעד, על איך משתמשים בו נכון.

בצורה שתוריד את מפלס החרדה ותעלה את רמת הביטחון.

תכינו קפה, שבו בנוח, כי בסוף הקריאה הזו, אתם תרגישו שאתם מומחים קטנים בעצמכם.

מוכנים לרגע האמת?

אז מה זה בכלל אלרגיה "קיצונית" ולמה היא מפחידה כל כך?

שמעתם פעם את המילה "אנפילקסיס"?

זה השם המקצועי והקצת מפחיד לתגובה האלרגית הקיצונית הזו שאנחנו מדברים עליה.

בניגוד לאלרגיה רגילה שגורמת לאי-נוחות, אנפילקסיס היא פשוט תגובת יתר פרועה של מערכת החיסון.

הגוף מזהה חומר תמים לחלוטין (נניח, בוטנים, עקיצת דבורה, או תרופה מסוימת) כאויב מר.

ואז, במקום להגיב בקטנה, הוא פשוט פותח במתקפה כוללת.

זה כמו להשתמש בפצצת אטום כדי לחסל יתוש.

התוצאות יכולות להיות דרמטיות:

• קשיי נשימה חמורים (בגלל נפיחות בדרכי הנשימה).
• ירידה דרסטית בלחץ הדם (שיכולה להוביל לשוק).
• פריחה מפושטת, אודם ונפיחות בפנים או בגרון.
• כאבי בטן, הקאות, שלשולים.
• דופק מהיר.
• תחושת סחרחורת או עילפון.

העניין הוא שזה יכול להתפתח מאוד מהר.

ממש תוך דקות מרגע החשיפה לחומר האלרגני.

ולכן, היכולת לזהות את הסימנים ולפעול במהירות היא קריטית.

כאן נכנס לתמונה הגיבור שלנו.

למה דווקא האפיפן הוא ה"קליק" שיכול להציל?

יש שם קסם קטן בתוך המזרק הזה.

הקסם הזה נקרא אדרנלין (או אפינפרין, שזה אותו דבר).

אדרנלין הוא חומר שהגוף שלנו מייצר באופן טבעי בזמן לחץ ("הילחם או ברח").

הוא גורם ללב לפעום מהר יותר, לכלי הדם להצר (וכך להעלות לחץ דם), ולדרכי הנשימה להתרחב.

באנפילקסיס, האדרנלין פועל כמו פאניק באטן לגוף:

• הוא עוזר לפתוח את דרכי הנשימה שנסגרו.
• הוא מעלה את לחץ הדם שצנח.
• הוא מפחית את הנפיחות.
• והוא מאט את שחרור החומרים הכימיים מהתאים (כמו היסטמין) שגורמים לתגובה האלרגית.

בקיצור, הוא נלחם בדיוק בסימפטומים הכי מסוכנים של אנפילקסיס.

האפיפן הוא פשוט דרך נוחה, בטוחה ומהירה להזריק מנה מדויקת של אדרנלין ישר לשריר.

למה לשריר? כי משם הוא נספג מהר לזרם הדם ומתחיל לעבוד במהירות שיא.

למה "אוטומטי"? כי הוא עוצב להיות פשוט לתפעול גם ברגע לחץ.

כל מה שצריך זה להסיר פקק, ללחוץ, ולשמוע את ה"קליק" המפורסם.

זהו. זה נשמע פשוט, כי זה אמור להיות פשוט.

והפשטות הזו היא מה שהופך אותו למציל חיים אמיתי.

הכי חשוב: איך *בדיוק* משתמשים באפיפן? המדריך המפורט ללא פאניקה

זה הרגע שבו נהפכים מקהל לצבא.

צבא קטן ומיומן שמכיר את הנשק שלו.

הנה השלבים, לאט וברור.

1. לזהות את הסימנים – השלב המכריע

לפני שחושבים על האפיפן, צריך לזהות שמדובר באנפילקסיס.

זוכרים את הסימנים מלמעלה?

קשיי נשימה, נפיחות מהירה, ירידת לחץ דם, שילוב של כמה סימנים ממערכות גוף שונות (עור, נשימה, עיכול, לב וכלי דם).

גם אם לא בטוחים ב-100%, אם יש חשד סביר אצל אדם עם היסטוריה של אלרגיה חמורה שנחשף לחומר אלרגני – עדיף להזריק.

הסיכון מהזרקת אדרנלין כשהוא לא הכרחי (במיוחד מנה אחת) נמוך בהרבה מהסיכון מפספוס הזדמנות לטפל באנפילקסיס.

חוק אצבע: במקרה של ספק, להזריק!

2. להשיג את האפיפן ולהכיר אותו בשנייה

יש כמה סוגי אפיפנים בשוק (EpiPen, Jext, ועוד), אבל העיקרון דומה.

הם בדרך כלל בצורת עט.

יש להם פקק בטיחות בקצה אחד (בדרך כלל כחול או אפור).

ובקצה השני (הצבעוני, לרוב כתום) נמצאת המחט.

אל תגעו בקצה הצבעוני! לעולם!

חפשו את האפיפן, הוציאו אותו מהקופסה או מהנרתיק שלו.

החזיקו אותו ביד.

3. המכה המצילה: איך מבצעים את ההזרקה

הכי פשוט שיש.

1. תפסו את האפיפן בחוזקה, כשהיד עוטפת אותו והקצה הצבעוני (עם המחט) פונה כלפי מטה.
2. ביד השנייה, הסירו את פקק הבטיחות (בדרך כלל כחול) מהקצה השני. עכשיו המכשיר מוכן לשימוש!
3. חשפו את הרגל אם אפשר, אבל חשוב לדעת שאפשר להזריק גם דרך בגדים (ג'ינסים, למשל, זה בסדר). האזור המומלץ הוא החלק החיצוני של הירך. זה האזור הכי נגיש והכי בטוח.

4. קרבו את הקצה הצבעוני (עם המחט) לירך, בזווית של 90 מעלות (ישר!) אל השריר.
5. דחפו בחוזקה עד שתשמעו או תרגישו את ה"קליק". זה אומר שהמחט נכנסה והתרופה משתחררת.
6. החזיקו את המזרק במקום למשך 10 שניות מלאות. כן, זה מרגיש הרבה זמן ברגע לחץ, אבל זה חיוני לוודא שכל התרופה נכנסה. ספרו בראש: אלף ואחת, אלף ושתיים… עד אלף ועשר.
7. שחררו את המזרק מהירך. המחט תתכסה אוטומטית (ברוב הדגמים) לאחר השחרור.

זהו.

נשמע מלחיץ? אולי.

אבל זה תהליך של פחות מ-15 שניות מרגע זיהוי הצורך ועד שהאדרנלין מתחיל לעבוד.

ואלה 15 שניות שיכולות להציל חיים.

עשיתם את זה! עכשיו מה? הצעדים המיידיים אחרי הזריקה

אל תחשבו שזה נגמר בלחיצה.

מיד אחרי שסיימתם עם הזריקה (והחזקתם 10 שניות, זוכרים?).

1. הזעיקו עזרה רפואית דחוף! חייגו 101 (מד"א) או מספר חירום מקומי אחר. הדגישו שמדובר בתגובה אלרגית חמורה והוזרק אדרנלין. זה הכי חשוב. גם אם האדם נראה מיד טוב יותר.
2. השכיבו את האדם על הגב עם הרגליים מורמות, אם הוא בהכרה ואין לו קשיי נשימה משמעותיים. אם הוא מתקשה לנשום או מחוסר הכרה, השכיבו אותו על הצד (תנוחת התאוששות) כדי למנוע חנק.
3. אל תתנו לאדם לקום או לעמוד, גם אם הוא מרגיש טוב יותר. זה עלול להחמיר את המצב ולהוריד שוב את לחץ הדם.
4. שמרו את המזרק המשומש והראו אותו לצוות הרפואי שיגיע. הוא יאפשר להם לוודא איזו מנה הוזרקה.
5. היו מוכנים לאפשרות שתצטרכו להזריק מנה נוספת. במקרים מסוימים, מנה אחת לא מספיקה, והסימפטומים עלולים לחזור תוך 5-15 דקות. אם יש לכם אפיפן נוסף והסימנים לא משתפרים או מחמירים אחרי 5-10 דקות – ייתכן ותצטרכו להזריק שוב (בהתאם להמלצה רפואית, אם אפשר להתייעץ מהר, או לפי הנחיות רופא מראש).
6. המתינו לצוות הרפואי. כולם, בלי יוצא מן הכלל, שקיבלו זריקת אדרנלין בגלל חשד לאנפילקסיס – חייבים להגיע לבדיקה וניטור בבית חולים. האפקט של האדרנלין זמני, וייתכנו תגובות מאוחרות.

קל? ברגע האמת לא תמיד. אבל אם תזכרו את הצעדים האלה, תהיו בעמדה הרבה יותר טובה להתמודד.

טעויות קטנות שיכולות לעלות ביוקר: מה לא לעשות

כמו בכל דבר טוב בחיים, יש גם דרכים פחות נכונות להשתמש באפיפן.

חשוב להכיר אותן:

• לא להסיר את פקק הבטיחות: בלי להסיר את הפקק הכחול/אפור, המזרק לא יעבוד. זו אולי הטעות הכי נפוצה ברגע לחץ.
• להזריק לאצבע, ליד או לכף הרגל: זה כואב בטירוף, והאדרנלין לא נספג טוב לשריר. זה גם עלול לגרום לנזק מקומי. רק לירך!
• לא להחזיק מספיק זמן: אם משחררים מיד אחרי ה"קליק", כל התרופה לא תיכנס. 10 שניות, זכרו.
• להזריק דרך כיס: אם יש משהו קשיח בכיס (מפתחות, טלפון), זה יכול לחסום את המחט. עדיף להזריק ישירות על הבד, או לחשוף מעט את הרגל.
• לא להזעיק עזרה רפואית: כאמור, ההזרקה היא רק השלב הראשון. תמיד, אבל תמיד, להזמין אמבולנס ולקבל טיפול ומעקב בבית חולים.
• לחכות "לראות מה קורה": אם יש חשד סביר לאנפילקסיס, הזמן הוא קריטי. אל תחכו שהסימפטומים יחמירו. להזריק מוקדם עדיף בהרבה.

שאלות ששורפות ותשובות שישפכו אור

בואו נשים כמה דברים על השולחן בצורת שאלה-תשובה קלילה.

ש: זה כואב לזרוק אפיפן?

ת: האמת? כן, קצת. דקירה מהירה וזריקה לשריר יכולות לכאוב לשנייה. אבל כאב קטן כזה מול קשיי נשימה או ירידת לחץ דם? אני חושב שהתשובה ברורה.

ש: מה קורה אם אני מזריק למישהו שבעצם לא היה צריך אפיפן?

ת: במקרה חירום, אם יש חשד סביר, הסיכון מהזרקת מנת אדרנלין אחת לאדם שלא זקוק לה נמוך מאוד. יכולה להיות תחושת דופק מהיר, רעד, או חרדה זמנית. זה לא נעים, אבל בדרך כלל לא מסוכן כמו אנפילקסיס לא מטופלת. בקיצור, עדיף טעות של זהירות יתר מאשר פספוס.

ש: האפיפן תקף לנצח?

ת: ממש לא! כמו כל תרופה, יש לו תאריך תפוגה. חובה לבדוק אותו באופן קבוע (לפחות פעם בחצי שנה) ולוודא שהוא לא עבר את התאריך המודפס עליו. גם אם לא עבר, אם הנוזל בתוך המזרק עכור או השתנה צבעו – יש להחליף.

ש: איפה כדאי לשמור את האפיפן?

ת: במקום נגיש! לא נעול בכספת. לא בעומק המגירה הכי תחתונה. בבית, בתיק, באוטו (לא בתא הכפפות שמתחמם מדי!), בתיק של הילד שהולך לבית ספר/גן. הימנעו מחום קיצוני או קור קיצוני שעלולים לפגוע בתרופה.

ש: האם מנה אחת תמיד מספיקה?

ת: לרוב כן, אבל לא תמיד. לפעמים נדרשת מנה נוספת (או אפילו יותר) עד להגעה לבית החולים. לכן, מומלץ מאוד (אם הרופא ממליץ) לשאת שני מזרקים.

ש: אני צריך אימון מיוחד כדי להשתמש באפיפן?

ת: לא אימון מסובך, אבל בהחלט כדאי לקבל הדרכה. רופאים, אחיות, או אפילו סרטוני הדרכה רשמיים מהיצרן (שזמינים באינטרנט) יכולים לעזור מאוד. חשוב להכיר את השלבים ולתרגל על מזרק אימון (Trainer) אם יש כזה.

ש: מה ההבדל בין EpiPen ל-Jext?

ת: אלו שמות מותג שונים לאותו מכשיר – מזרק אוטומטי שמכיל אדרנלין באותה מינון (בדרך כלל 0.3 מ"ג למבוגרים ו-0.15 מ"ג לילדים). צורת המכשיר והתפעול מעט שונים, לכן חשוב להכיר את המכשיר הספציפי שיש לכם או שאתם נושאים.

לשמור עליו מוכן לקרב: תחזוקה ומוכנות

מזרק האפיפן הוא כלי הצלה, וצריך להתייחס אליו בהתאם.

זה כמו מטף כיבוי אש – מקווים שלעולם לא תצטרכו אותו, אבל כשהוא נחוץ – הוא צריך להיות מוכן וזמין.

• בדיקה ויזואלית: לפחות פעם בחצי שנה (אפשר לסנכרן עם החלפת סוללות בשעון עצר בבית), הוציאו את המזרק ובדקו את תאריך התפוגה. ברוב המזרקים יש "חלון" קטן שדרכו ניתן לראות את הנוזל שבפנים – הוא צריך להיות שקוף וצלול. אם הוא עכור, השתנה צבעו, או שיש בו חלקיקים – להחליף!
• טמפרטורה: שמרו את האפיפן בטמפרטורת החדר. אל תשאירו אותו ברכב חם בקיץ או במקפיא בחורף. חום או קור קיצוניים יכולים לפגוע ביעילות התרופה.
• זמינות: וודאו שהוא תמיד איתכם או קרוב אליכם, במיוחד אם אתם יוצאים מהבית. אם הילד אלרגי, וודאו שלצוות החינוכי (גננת, מורים, מדריכים) יש אפיפן זמין, שהם יודעים איפה הוא נמצא, ושהם יודעים איך להשתמש בו.
• הדרכה: אם אתם האדם האלרגי, וודאו שאנשים קרובים אליכם (משפחה, חברים קרובים, שותפים לעבודה) יודעים שאתם נושאים אפיפן, איפה אתם שומרים אותו, ואיך להשתמש בו. ברגע אנפילקטי קשה, ייתכן שלא תוכלו להזריק לעצמכם.

מילה אחרונה: הכוח בידיים שלכם

זהו, חברים.

סיימנו את המסע אל תוך עולם האפיפן.

הבנתם מה זה אנפילקסיס.

למדתם למה אדרנלין כל כך יעיל.

עברתם, שלב אחר שלב, את תהליך ההזרקה.

זיהיתם את המלכודות שכדאי להימנע מהן.

וקיבלתם תשובות לכמה שאלות בוערות.

האפיפן הוא לא רק מכשיר.

הוא סמל למוכנות.

ליכולת שלנו להתמודד עם רגעי משבר.

והידע הזה שצברתם עכשיו?

הוא שווה זהב.

הוא נותן לכם את הכוח לא רק לעזור לעצמכם,

אלא אולי, ובעיקר, לעזור לאחרים ברגע שבו כל שנייה באמת קובעת.

אז תמיד היו מוכנים.

תמיד דעו מה לעשות.

הידע הזה, הוא ההבדל בין פחד לפעולה.

והוא בידיים שלכם.

שיהיה לכולנו רק בריאות!