פעילות גופנית בזמן טיפול בסרטן ריאות: הסוד לשיפור איכות החיים

בואו נדבר רגע על משהו שקצת מפחיד לדבר עליו. סרטן ריאות.
זו אבחנה שאף אחד לא רוצה לשמוע.
הטיפולים יכולים להיות מאתגרים.
תופעות לוואי? יש ויש.
עייפות שלא הכרתם, קוצר נשימה שמפחיד רק מלחשוב עליו, כאבים, בחילות… הרשימה יכולה להיות ארוכה ומבאסת.
אבל מה אם נגיד לכם שיש משהו פשוט, משהו שבידיים שלכם, שיכול לעזור לכם לעבור את זה בצורה הרבה יותר טובה?
משהו שיכול להחזיר קצת צבע ללחיים, קצת אנרגיה לגוף, ואפילו להרים את המצב רוח כשהוא בשפל?
תתפלאו, אבל התשובה מסתתרת במקום הכי לא צפוי – בפעילות גופנית.
כן, כן, בזמן שאתם מתמודדים עם טיפולים מורכבים.
נשמע מטורף? הישארו איתנו.
אנחנו הולכים לצלול עמוק, לשבור כמה מיתוסים, ולגלות יחד למה זו יכולה להיות אחת התוספות הכי חשובות למסע הטיפולי שלכם.
ורגע, אל תחשבו שזה הולך להיות משעמם. ממש לא. יהיה מעניין, מסקרן, ומי יודע, אולי אפילו קצת מצחיק בדרך.
מוכנים לגלות סוד קטן שעושה הבדל ענק?

הסוד שלא סיפרו לכם על ספורט וסרטן ריאות: הרבה מעבר ל"רק לזוז קצת"

אז בואו נשים את הקלפים על השולחן.
כשאומרים לכם "סרטן ריאות", הדבר האחרון שקופץ לראש זה כנראה ללכת לריצת בוקר או להרים משקולות.
זה נשמע כמו שני עולמות שונים לחלוטין, ובטח בזמן טיפול פעיל – כימותרפיה, הקרנות, אימונותרפיה… מי בכלל מסוגל לזה?
האמת היא, שהמחשבה הזו נובעת מחוסר ידע, ובעיקר מפחד.
והפחד הזה מובן לחלומו.
אבל המדע, חברים, כבר הוכיח שוב ושוב: לפעילות גופנית יש כוחות מדהימים.
ובזמן טיפול בסרטן ריאות? הכוחות האלה הופכים להיות קריטיים.
אנחנו לא מדברים על הפיכה לאתלטים אולימפיים overnight.
אנחנו מדברים על תנועה מותאמת אישית, על הקשבה לגוף, ועל הפיכת הטיפול עצמו לקצת, רק קצת, יותר נסבל.
ויותר מזה? הרבה יותר מנסבל. הרבה יותר יעיל באיכות החיים.
בואו נפרק את זה.

1. איך לזוז קצת ולהרגיש הרבה יותר טוב? המדע מאחורי הפלא

נכון, נשמע כמו קסם.
אבל אין כאן קסמים. יש פיזיולוגיה.
כשאתם מפעילים את הגוף, גם אם זה רק בהליכה קלה או מתיחות עדינות, קורים דברים נפלאים בפנים.
הדם זורם טוב יותר, החמצן מגיע לתאים בצורה יעילה יותר.
השרירים עובדים, אפילו אם בעדינות.
וזה שולח מסר חיובי לכל המערכות בגוף.

אז מה בדיוק קורה שם בפנים? הקסם בכמה נקודות:

• נלחמים בעייפות, האויב מספר 1: עייפות היא תופעת לוואי שכיחה ומשביתה בטיפולי סרטן. היא לא "סתם" עייפות. זו תשישות עמוקה שקשה להתגבר עליה. והנה הקאץ': דווקא פעילות גופנית, שנשמעת כאילו רק תוסיף לעייפות, היא אחד הכלים הכי יעילים לשיפור שלה. הגוף לומד לנצל אנרגיה טוב יותר, ומייצר אותה ביעילות רבה יותר בטווח הארוך. זה כאילו אתם מאמנים את המנוע של הגוף לעבוד חכם יותר, לא רק חזק יותר.
• משפרים נשימה (!!) ואת זה אתם חייבים לשמוע: זה אולי נשמע מנוגד לאינטואיציה, במיוחד כשמתמודדים עם בעיות ריאות. אבל פעילות מותאמת מחזקת את שרירי הנשימה, משפרת את יכולת הריאות לנצל חמצן, ואפילו יכולה להקל על תחושת קוצר הנשימה. זה לא מרפא את הבעיה בריאה עצמה, כמובן, אבל זה בהחלט משפר את היכולת של הגוף להתמודד עם המצב הקיים. קצת כמו לשמן גלגלים חורקים – פתאום הכל זז יותר חלק.
• שומרים על השרירים שלא יתנוונו לנו: טיפולים ארוכים ומחלה יכולים לגרום לאובדן מסת שריר (נקרא 'קכקסיה'). זה מחליש את הגוף, פוגע ביכולת לבצע פעולות יומיומיות פשוטות, ובאופן כללי – מבאס בטירוף. אימוני כוח עדינים, גם עם משקל גוף או גומיות התנגדות, יכולים לעזור לשמר את מסת השריר ואפילו לבנות אותה מחדש. זה כמו לבנות מחדש את ה"שלד" התומך של הגוף.
• מצב רוח עולה, והרבה: פעילות גופנית משחררת אנדורפינים, אותם "הורמוני שמחה" טבעיים. זה עוזר להילחם בדיכאון, חרדה, ולחץ – רגשות שלצערנו מלווים לא מעט מתמודדים עם סרטן. קצת תנועה יכולה לעשות פלאים לנפש. זה הזמן לתת למוח הפסקה מהדאגות ופשוט… לזוז.
• שינה טובה יותר? בבקשה: כשהגוף פעיל במהלך היום, הוא עייף יותר בערב (עייפות טובה, לא התשישות הנוראית). זה עוזר לווסת את מחזורי השינה ולשפר את איכות השינה, שרבים סובלים מפגיעה בה בזמן טיפול. מי לא היה רוצה לישון כמו תינוק אחרי יום ארוך?
• ניהול כאב: פעילות גופנית יכולה לעזור בהפחתת סוגים מסוימים של כאב הקשורים למחלה או לטיפול. זה לא כדור פלא, אבל זה כלי נוסף בארגז הכלים לניהול הכאב.

אז זה לא רק "להרגיש קצת יותר טוב". זה שיפור משמעותי באיכות החיים, ביכולת התפקוד, ובהתמודדות היומיומית עם המחלה והטיפולים.
זה נותן תחושת שליטה, תחושת מסוגלות.
במצב שבו לפעמים מרגישים שהגוף "בוגד" בכם, היכולת להפעיל אותו ולשפר את התחושה בו היא משהו עצום.

שאלות שלכם, תשובות שלנו (בלי לפחד):

שאלה 1: אני כל כך עייף/ה שקשה לי לצאת מהמיטה. איך אתם מצפים ממני לעשות ספורט?
זו שאלה מצוינת ומובנת לחלוטין. אף אחד לא מצפה מכם לרוץ מרתון מחר בבוקר. אנחנו מדברים על התחלה הדרגתית מאוד. אולי זה רק ללכת לחדר השני בבית, או לעשות כמה מתיחות בישיבה. המפתח הוא להתחיל בקטן מאוד, להקשיב לגוף, ולהגדיל בהדרגה ככל שמרגישים טוב יותר. לפעמים, דווקא ההתגברות הקטנה הזו על העייפות הראשונית פותחת דלת לאנרגיה מפתיעה.

שאלה 2: האם זה לא יכול להיות מסוכן לעשות פעילות גופנית כשאני חלש/ה או בזמן טיפול?
חשוב מאוד להיות מונחים. לא מתחילים תוכנית אימונים לבד ללא ייעוץ רפואי. רופא האונקולוג, פיזיותרפיסט המתמחה באונקולוגיה, או איש מקצוע אחר שמכיר את המצב הרפואי שלכם, יכולים לבנות תוכנית בטוחה ומותאמת אישית. יש מצבים בהם צריך להיזהר (למשל, ספירת דם נמוכה מאוד, כאבים חזקים, בעיות יציבות), ולכן ליווי מקצועי הוא קריטי. אבל כשהתוכנית מותאמת, הסיכון נמוך משמעותית מהתועלת.

2. איזו פעילות גופנית הכי מתאימה לכם? לא מה שחשבתם!

כשחושבים על ספורט, מיד עולה לראש ריצה, חדר כושר עם מכשירים נוצצים, או שיעורי סטודיו צעקניים.
שכחו מזה.
הפעילות הטובה ביותר היא זו שאתם יכולים לעשות, זו שבטוחה עבורכם כרגע, וזו שאתם באמת תעשו.

התפריט הבסיסי (וממש לא משעמם):

• הליכה: המלכה הבלתי מעורערת. הליכה קלה, בקצב שלכם, בבית או בחוץ. זה קל להתחיל, לא דורש ציוד מיוחד, ואפשר לעשות את זה כמעט בכל מצב. עשר דקות הליכה יכולות לעשות פלאים.
• אימוני כוח עדינים: לא צריך להרים משקלים כבדים. אפשר להתחיל עם משקל גוף (למשל, לקום ולשבת מכיסא), גומיות התנגדות, או משקולות קטנות מאוד (כמו בקבוק מים). המטרה היא לשמור על השרירים.
• תרגילי גמישות ומתיחות: חשוב לשמור על טווח התנועה של המפרקים. מתיחות עדינות יכולות להקל על כאבים ונוקשות. פילאטיס עדין או יוגה מותאמת יכולים להיות מעולים.
• פעילות נשימתית: תרגילים ספציפיים לחיזוק שרירי הנשימה ושיפור ניצול החמצן. פיזיותרפיסט יכול ללמד אתכם תרגילים פשוטים ויעילים.
• פעילות אירובית קלה: אופני כושר נייחים (במקום שקט ונעים), שחייה קלה (אם מצבכם מאפשר), או ריקוד עדין לצלילי מוזיקה שאתם אוהבים. המטרה היא להעלות מעט את הדופק, בצורה שפויה ומבוקרת.

הכי חשוב: ההתאמה האישית.
מה שמתאים לאדם אחד עם סרטן ריאות בשלב מסוים של הטיפול, אולי לא יתאים למישהו אחר.
זה תלוי בסוג הסרטן, שלב המחלה, סוג הטיפול, תופעות הלוואי, רמת הכושר הבסיסית שלכם, ומחלות רקע אחרות.
לכן, הליווי המקצועי הוא לא אופציה, הוא חובה.

שאלות שלכם, תשובות שלנו (מפורטות יותר):

שאלה 3: מה אם אני מרגיש/ה קוצר נשימה כשאני מנסה לזוז? זה אומר שאני לא יכול/ה לעשות פעילות?
זה אומר שצריך לעשות את זה בחוכמה ובהדרגה, ובליווי מקצועי. פיזיותרפיסט יכול ללמד אתכם טכניקות נשימה שיעזרו להתמודד עם קוצר הנשימה בזמן פעילות. לפעמים, קוצר הנשימה נובע מחוסר כושר בסיסי או מחולשת שרירי הנשימה, ודווקא פעילות מותאמת יכולה לשפר את זה. כמובן, אם קוצר הנשימה חדש או מחמיר משמעותית, חייבים לדווח לצוות הרפואי.

שאלה 4: כמה פעמים בשבוע וכמה זמן בכל פעם כדאי להתאמן?
שוב, זה מאוד אישי. ההמלצות הכלליות לאוכלוסייה הבוגרת מדברות על 150 דקות בשבוע של פעילות אירובית מתונה, ועוד שני אימוני כוח. אבל אצל מתמודדים עם סרטן, ובמיוחד בזמן טיפול, מתחילים הרבה יותר נמוך. יכול להיות שזה יהיה 5-10 דקות של הליכה קלה כמה פעמים ביום, או אימון כוח קצרצר של 15-20 דקות. המטרה היא עקביות ולאו דווקא אינטנסיביות או משך זמן ארוך בהתחלה. הקשבה לגוף היא המפתח – בימים שמרגישים חלשים יותר, עושים פחות או נחים. בימים טובים יותר, אפשר לעשות קצת יותר.

שאלה 5: האם יש קשר בין פעילות גופנית לבין הצלחת הטיפול עצמו?
זו שאלה מורכבת ומעניינת. המחקר בתחום הזה עדיין מתפתח. ישנם מחקרים שמראים קשר אפשרי בין רמת פעילות גופנית גבוהה יותר לבין תוצאות טיפול טובות יותר או סיכון מופחת לחזרה של המחלה בסוגי סרטן מסוימים. בסרטן ריאות, ההשפעה העיקרית והמוכחת ביותר של פעילות גופנית היא על שיפור איכות החיים, ניהול תופעות לוואי ושיפור התפקוד הפיזי והנפשי. האם יש לה גם השפעה ישירה על הגידול או התגובה לטיפול? ייתכן, ומחקרים עתידיים יאירו את התחום הזה יותר. בינתיים, שיפור איכות החיים לבדו הוא סיבה מצוינת להתחיל לזוז!

3. איך מתחילים בלי לשבור את הכלים (או את הגוף)? צעד אחר צעד קליל

הנה החלק הכיפי. לא מסע כומתה ולא קורס סיירות.
התחלה קלה, נעימה, ובטוחה.

4 טיפים פשוטים להתחלה מוצלחת:

1. מדברים עם הרופאים: זה הצעד הראשון והכי חשוב. שואלים את האונקולוג/ית שלכם, את רופא/ת המשפחה. מספרים להם שאתם חושבים על פעילות גופנית. הם יגידו לכם אם יש דברים ספציפיים שצריך להיזהר מהם במצב שלכם. אולי יפנו אתכם לפיזיותרפיסט שמתמחה באונקולוגיה או במחלות ריאה. אל תדלגו על זה.
2. מוצאים ליווי מקצועי: כאמור, פיזיותרפיסט עם ניסיון באונקולוגיה הוא איש מפתח. הוא יעריך את המצב התפקודי שלכם, יבנה תוכנית אישית, וילמד אתכם איך לבצע את התרגילים בצורה נכונה ובטוחה. הוא גם ילמד אתכם לזהות מתי הגוף "אומר" לכם לעצור או להאט. ישנם גם מאמני כושר המתמחים באונקולוגיה. שווה לחפש.
3. מציבים מטרות קטנות וריאליות: במקום להגיד "אני אתחיל להתאמן", תגידו "היום אני אלך 10 דקות מסביב לבית" או "אני אעשה 5 חזרות של קימה מישיבה לכיסא". הצלחות קטנות בונות מוטיבציה ומסוגלות. חוגגים כל צעד קדימה, גם אם הוא קטן.
4. מקשיבים לגוף (זה קריטי!): יש ימים טובים ויש ימים פחות טובים בזמן טיפול. אם אתם מרגישים חלשים במיוחד, עם בחילות חזקות או כאבים, זה בסדר גמור לנוח. פעילות גופנית אמורה לעזור, לא לפגוע. לומדים להבחין בין עייפות קלה שניתן להתגבר עליה בתנועה לבין תשישות שמחייבת מנוחה. אם יש ספק – עדיף לנוח ולהתייעץ.

ואל תשכחו את הפן החברתי!
אם אפשר, תנסו לצרף מישהו – בן זוג, חבר/ה, בן משפחה.
לזוז ביחד זה גם כיף יותר וגם מעודד התמדה.
ישנן גם קבוצות תמיכה או פעילויות ספורט המותאמות למתמודדים עם סרטן.
לפעמים לראות אחרים במצב דומה עוזר להרגיש פחות לבד ומקבלים רעיונות וטיפים.

שאלות שלכם, תשובות שלנו (עוד כמה בונוסים):

שאלה 6: מתי כדאי להתאמן ביחס לטיפול (למשל, אחרי כימותרפיה)?
זה תלוי בסוג הטיפול ובתופעות הלוואי שלכם. בימים הראשונים אחרי טיפול כימותרפי, כשתופעות הלוואי (בחילות, עייפות שיא) בשיאן, לרוב עדיף לנוח או לבצע פעילות קלה ביותר. ככל שתופעות הלוואי חולפות ומתחילים להרגיש טוב יותר, אפשר להגביר בהדרגה את הפעילות. הצוות הרפואי או הפיזיותרפיסט יוכלו לתת לכם הנחיות מדויקות יותר בהתאם לטיפול שאתם מקבלים ולתגובה האישית שלכם.

שאלה 7: האם יש תרגילים ספציפיים מומלצים לסרטן ריאות?
כן, ישנם תרגילים שמיועדים במיוחד לשיפור תפקוד הריאות וחיזוק שרירי הנשימה. אלו כוללים תרגילי נשימה עם התנגדות, תרגילי שריר הסרעפת, ושיפור טכניקות פינוי ליחה (אם רלוונטי). פיזיותרפיסט נשימתי או פיזיותרפיסט אונקולוגי יוכל ללמד אתכם את התרגילים הללו ולהתאים אותם לצרכים שלכם. בנוסף, שילוב של אירובי קל ואימוני כוח לכל קבוצות השרירים הגדולות הוא חשוב לשמירה על כושר כללי.

שאלה 8: מה עם תזונה? האם היא קשורה לפעילות גופנית בהקשר הזה?
בהחלט! תזונה נכונה חשובה ביותר לתמיכה בגוף בזמן טיפול בסרטן, וגם כדי לתת לו את הדלק הדרוש לפעילות גופנית. הקפדה על צריכת חלבון מספקת חשובה במיוחד לשמירה על מסת שריר. תזונאי/ת אונקולוגי/ת יכול/ה לבנות לכם תוכנית תזונה שתתמוך גם בטיפול וגם בתוכנית הפעילות הגופנית שלכם. זה כמו מכונית מירוץ – היא צריכה גם נהג טוב (הפעילות) וגם דלק איכותי (התזונה).

4. הסיפור האמיתי: לא רק סטטיסטיקה, אלא שיפור בחיים עצמם

מעבר לכל הנתונים המדעיים והסטטיסטיקות (שמאוד חשובים, כן?), מה שבאמת מעניין אותנו זה הסיפור האישי.
החיוך שחוזר לפנים אחרי הצלחה קטנה בתרגיל שנראה קשה.
הליכה קצרה בחוץ שמעניקה רגעים של שקט ושלווה.
היכולת שחוזרת לעלות במדרגות בלי להתנשף כמו קטר.
זו איכות החיים.
היכולת להמשיך לעשות דברים שאוהבים, להיות פחות תלויים באחרים, פשוט להרגיש יותר כמו "עצמכם" בתקופה מאתגרת כל כך.
פעילות גופנית היא לא רק תרופה לגוף.
היא תרופה לנפש.
היא מחזירה תחושת מסוגלות, תקווה, ואופטימיות.
והיא כלי עוצמתי בידיים שלכם להתמודדות טובה יותר.

אז האם פעילות גופנית בזמן טיפול בסרטן ריאות משפרת איכות חיים?
התשובה היא כן מהדהד!
במאה אחוז? אולי לא הכל נפתר, אבל השיפור יכול להיות דרמטי.
זה לא קסם, זו עבודה.
זו השקעה בעצמכם.
זו החלטה אקטיבית לא לוותר, להילחם לא רק במחלה, אלא גם על היכולת לחיות חיים טובים ככל האפשר, גם בתוך הטיפול.

אם יש משהו אחד שתיקחו מהמאמר הזה, שיהיה זה:
אל תפחדו לזוז.
תתייעצו עם הצוות הרפואי, קבלו ליווי מקצועי, תתחילו לאט ובהדרגה, ותקשיבו לגוף שלכם.
הגוף שלכם מדהים, ויש לו כוחות התאוששות שאתם אולי לא מדמיינים.
קצת תנועה יכולה לעזור לשחרר את הכוחות האלה.
ובעולם שבו הרבה דברים לא בשליטתנו, זו פינה קטנה של שליטה שיכולה לעשות הבדל גדול.
מאחלים לכם המון בריאות, המון כוח, והמון תנועה טובה בחיים.