ד"ר נאדר טרביה: מחקר פורץ דרך חושף את הקשר בין מרקרים ביוכימיים חדשניים והשמנה סרקופנית בקרב נשים ערביות

בעידן המודרני, פני הרפואה והבריאות הציבורית משתנים ללא הרף. בעוד שמחלות זיהומיות רבות הודברו או הפכו לניתנות לטיפול, את מקומן תפסו אתגרים חדשים, שקטים ומורכבים יותר: המחלות הכרוניות. סוכרת, יתר לחץ דם, מחלות לב וכלי דם וסוגי סרטן שונים הפכו לגורמי התחלואה והתמותה המרכזיים בעולם המערבי ובעולם כולו. בלב רבות מהמחלות הללו עומדת תופעה אחת, שעד לאחרונה לא זכתה לתשומת הלב הראויה לה: השמנה סרקופנית (Sarcopenic Obesity).

מצב זה, המשלב באופן מסוכן שתי מגמות הפוכות לכאורה – הצטברות עודפת של רקמת שומן וירידה במסת וכוח השריר – מהווה "סערה מטבולית מושלמת". זהו מצב שבו הגוף אינו רק סוחב משקל עודף, אלא גם מאבד את המנוע המטבולי העיקרי שלו – השרירים. במחקר קליני חדש ומעמיק, שפורסם בכתב עת מדעי בינלאומי מוביל (בעל מקדם השפעה IF=4.9, המעיד על חשיבותו ואיכותו), חושף ד"ר נאדר טרביה מהפקולטה לרפואה באוניברסיטת אריאל, ממצאים פורצי דרך המאירים את התופעה באור חדש, במיוחד בקרב אוכלוסייה ספציפית וחשובה: נשים ערביות בישראל.

המחקר לא רק מאשש את הסכנות הטמונות בהשמנה סרקופנית, אלא גם חושף לראשונה סמן ביולוגי מרכזי, Chemerin, כגורם מתווך בתהליכים הדלקתיים והמטבוליים המזיקים הללו. גילוי זה פותח פתח לאסטרטגיות אבחון ומניעה חדשניות, ועשוי לשנות את האופן שבו הקהילה הרפואית מתמודדת עם המגפה השקטה של מחלות כרוניות. מאמר זה יצלול לעומק ממצאיו של ד"ר טרביה, ינתח את משמעותם המדעית והקלינית וידון בהשלכותיהם על בריאות הציבור.

האויב הכפול: מהי השמנה סרקופנית ומדוע היא כה מסוכנת?

באופן מסורתי, ההתייחסות הרפואית להשמנה התמקדה בעיקר במדד מסת הגוף (BMI). עם זאת, בעשורים האחרונים התברר כי מדד זה הוא כלי גס ומוגבל. הוא אינו מבחין בין מסת שומן למסת שריר ואינו מספק תמונה מלאה על הרכב הגוף ועל הסיכון הבריאותי האמיתי. אדם עם BMI "תקין" יכול לסבול ממסת שריר נמוכה ומעודף שומן בטני (Visceral fat), ולהיות בסיכון גבוה יותר מאדם עם BMI גבוה יותר אך עם מסת שריר מפותחת.

כאן נכנסת לתמונה ההשמנה הסרקופנית. המונח "סרקופניה" (Sarcopenia), שמקורו ביוונית (sarx – בשר, penia – חוסר), מתאר אובדן מסת שריר ותפקודו, תהליך המזוהה בעיקר עם הזדקנות. כאשר תהליך זה מתרחש במקביל להשמנה, נוצר מצב מסוכן במיוחד:

1. רקמת השומן העודפת, ובמיוחד השומן הבטני, אינה רק מאגר אנרגיה פסיבי. היא רקמה פעילה מטבולית המפרישה מגוון חומרים דלקתיים (ציטוקינים ואדיפוקינים) הגורמים למצב של דלקת כרונית בדרגה נמוכה (Chronic low-grade inflammation) בכל הגוף. דלקת זו היא מצע פורה להתפתחות תנגודת לאינסולין, טרשת עורקים ויתר לחץ דם.
2. הירידה במסת השריר מחריפה את הבעיה מכמה כיוונים. השריר הוא הצרכן העיקרי של גלוקוז (סוכר) מהדם. אובדן מסת שריר משמעו פחות "מקום אחסון" לגלוקוז, מה שמוביל לעלייה ברמות הסוכר בדם ומגביר את הסיכון לסוכרת מסוג 2. בנוסף, שרירים חלשים פוגעים בניידות, ביציבות ובאיכות החיים הכללית, ומגבירים את הסיכון לנפילות ושברים, במיוחד בגיל המבוגר.

השילוב של שני הגורמים הללו יוצר מעגל קסמים הרסני: הדלקת שמקורה בשומן מאיצה את פירוק השריר, וירידת מסת השריר מפחיתה את קצב חילוף החומרים הבסיסי, מה שמקל על צבירת שומן נוספת. התוצאה היא סיכון מוגבר באופן דרמטי למחלות מטבוליות, קרדיו-וסקולריות ותמותה מוקדמת.

המחקר: התמקדות באוכלוסייה ייחודית וקריטית

אחד החידושים המרכזיים במחקרו של ד"ר טרביה הוא ההתמקדות באוכלוסייה שעד כה לא נחקרה מספיק בהקשר זה: נשים ערביות מהעיר סח'נין. הבחירה במדגם רחב של 562 נשים מקהילה זו אינה מקרית. החברה הערבית בישראל, בדומה לאוכלוסיות רבות בעולם, עוברת תהליכי מודרניזציה ותיעוש מהירים, המלווים בשינויים דרמטיים באורחות החיים:

• שינוי תזונתי: מעבר מתזונה ים-תיכונית מסורתית, עשירה בסיבים, ירקות ודגנים מלאים, לתזונה "מערבית" עתירת שומן רווי, סוכרים פשוטים ומזון מעובד.
• ירידה בפעילות גופנית: אורח חיים יושבני יותר (sedentary), הנגרם בין היתר משימוש מוגבר ברכב, שינויים באופי העבודה ופחות פעילות גופנית בשעות הפנאי.
• גורמים סוציו-אקונומיים ותרבותיים: חסמים תרבותיים וכלכליים עשויים להגביל את הגישה של נשים למתקני ספורט או לפעילויות פנאי מסוימות.

שינויים אלו תורמים לעלייה תלולה בשיעורי ההשמנה, הסוכרת ומחלות הלב בקרב האוכלוסייה הערבית. מחקרו של ד"ר טרביה ביקש לבדוק האם התופעה המסוכנת של השמנה סרקופנית מהווה גורם מפתח בתחלואה זו, ולזהות את המנגנונים הביולוגיים העומדים בבסיסה.

ממצאים עיקריים: הקשר הברור בין הרכב הגוף לתחלואה

המחקר בחן את הקשר בין הרכב הגוף של הנשים (שסווגו לקבוצות שונות: משקל תקין, השמנה בלבד, סרקופניה בלבד, והשמנה סרקופנית), לבין הימצאותן של שלוש מחלות כרוניות מרכזיות: סוכרת מסוג 2 (T2D), יתר לחץ דם (HTN), והיפרליפידמיה (HLD – רמות גבוהות של שומנים בדם).

התוצאות היו חד-משמעיות ומטרידות. כפי שמודגם באיור 1 מתוך המאמר, נשים שאובחנו עם השמנה סרקופנית (SOP) הציגו את הסיכון הגבוה ביותר לפתח כל אחת מהמחלות הללו בנפרד, וחשוב מכך – לפתח את שלושתן יחד, מצב המכונה "תסמונת מטבולית".

• סיכון מוגבר משמעותית: לא מדובר בעלייה קלה בסיכון. המחקר הראה כי נשים עם השמנה סרקופנית נמצאות בסבירות גבוהה באופן דרמטי לסבול ממחלות אלו בהשוואה לנשים עם משקל תקין, ואף בהשוואה לנשים עם השמנה "רגילה" (ללא סרקופניה).
• הסכנה המשולבת: הממצא המדאיג ביותר הוא הסיכון המצטבר. השמנה סרקופנית התגלתה כמנבא החזק ביותר להתפתחות התסמונת המטבולית כולה. תסמונת זו היא גורם סיכון עיקרי להתקפי לב, שבץ מוחי וסיבוכים קשים אחרים.
• גיל צעיר יחסית: ממצא חשוב נוסף הוא שהקשרים הללו נצפו גם בקרב נשים צעירות יחסית, מה שמפריך את התפיסה שסרקופניה היא בעיה של הגיל השלישי בלבד. התהליכים המסוכנים מתחילים להתרחש עשורים מוקדם יותר, באופן שקט ונסתר מהעין.

פריצת הדרך המולקולרית: זיהויו של Chemerin כמתווך מפתח

מעבר לתיאור הקשר הסטטיסטי, גולת הכותרת המדעית של המחקר היא זיהוי המנגנון הביולוגי שעשוי להסביר אותו. המחקר התמקד במספר סמנים ביולוגיים המעורבים בדלקת ובתקשורת בין-תאית, ומצא כי חלבון בשם Chemerin ממלא תפקיד מרכזי.

מהו Chemerin?

Chemerin הוא אדיפוקין (Adipokine), כלומר חלבון המופרש בעיקר על ידי תאי שומן (אדיפוציטים). בעבר הוא היה מוכר בהקשר של ויסות מערכת החיסון, אך בשנים האחרונות מתגלה תפקידו המכריע גם במטבוליזם של גלוקוז ושומן ובתהליכים דלקתיים.

תפקידו הכפול והמזיק:

מחקרו של ד"ר טרביה מציע כי בהקשר של השמנה סרקופנית, Chemerin פועל כשליח דו-כיווני המפיץ מסרים מזיקים בגוף:

1. מרקמת השומן לשאר הגוף: רקמת השומן העודפת מפרישה כמויות גדולות של Chemerin. רמות גבוהות אלו בזרם הדם מעודדות דלקת כרונית, פוגעות בתפקוד כלי הדם, ותורמות להתפתחות תנגודת לאינסולין בכבד ובשרירים. הוא פועל כ"דלק למדורת הדלקת" שההשמנה מציתה.
2. השפעה ישירה על השריר: באופן חדשני, המחקר מצביע על כך ש-Chemerin עשוי להוות גורם מתווך ישיר בין רקמת השומן לרקמת השריר. ייתכן שהוא מאותת לתאי השריר לפרק חלבונים, פוגע ביכולתם להתחדש ולגדול, ובכך מאיץ את תהליך הסרקופניה. זוהי חוליה מקשרת קריטית שלא תוארה קודם לכן בצורה כה ברורה.

הגילוי של Chemerin כסמן מרכזי הוא בעל פוטנציאל עצום. הוא הופך בעיה מורכבת ורב-מערכתית למטרה ביולוגית שניתן למדוד, לעקוב אחריה, ואולי בעתיד אף לטפל בה.

משמעויות קליניות ועתידיות: מהמעבדה למרפאה ולבריאות הציבור

לממצאי המחקר יש השלכות מרחיקות לכת על האופן שבו יש לגשת לאבחון, מניעה וטיפול בהשמנה ובמחלות הנלוות לה.

1. מעבר מאבחון מבוסס BMI לאבחון מבוסס הרכב גוף: המחקר מדגיש כי מדידת משקל וגובה בלבד אינה מספקת. יש צורך בכלים קליניים נגישים להערכת הרכב הגוף, כגון מכשירי BIA (Bioelectrical Impedance Analysis) או DEXA, כדי לזהות מטופלות ומטופלים בסיכון להשמנה סרקופנית, גם אם ה-BMI שלהם אינו מדאיג במיוחד.
2. פוטנציאל לאבחון מוקדם באמצעות סמנים ביולוגיים: מדידת רמות Chemerin בדם, לצד סמנים דלקתיים אחרים, עשויה להפוך לכלי רב עוצמה לזיהוי מוקדם של נשים בסיכון גבוה. בדיקת דם פשוטה תוכל להתריע בפני רופא המשפחה והמטופלת על "הסערה המטבולית" המתפתחת מתחת לפני השטח, שנים לפני הופעת התסמינים הקליניים של סוכרת או יתר לחץ דם.
3. פיתוח אסטרטגיות טיפול מותאמות אישית: ההבנה שהבעיה היא שילוב של עודף שומן ומחסור בשריר מחייבת שינוי בגישה הטיפולית.
   • המלצות תזונתיות: במקום להתמקד רק בהפחתת קלוריות, יש לשים דגש על צריכה מספקת של חלבון איכותי, החיוני לבניית ותחזוקת מסת השריר.
   • פעילות גופנית: יש להדגיש את החשיבות הקריטית של אימוני התנגדות (אימוני כוח), ולא רק פעילות אירובית. הרמת משקולות, תרגילים כנגד משקל גוף או שימוש ברצועות התנגדות הם הדרך היעילה ביותר להילחם בסרקופניה.
   • טיפול תרופתי עתידי: זיהוי Chemerin כמולקולת מפתח פותח צוהר לפיתוח תרופות חדשניות שיפעלו לחסום את השפעותיו המזיקות, ובכך יסייעו להפחית דלקת, לשפר את הרגישות לאינסולין ולהגן על מסת השריר.
4. התערבות ממוקדת בבריאות הציבור: הממצאים, הנוגעים ספציפית לנשים מהחברה הערבית, קוראים לפעולה ברמת הקהילה. יש לפתח ולהנגיש תוכניות חינוך והתערבות מותאמות תרבותית בסח'נין וביישובים דומים. תוכניות אלו צריכות לקדם אורח חיים בריא, בדגש על תזונה נכונה ואימוני כוח, ולהעלות את המודעות לסכנה הייחודית של השמנה סרקופנית.

סיכום וקריאה לפעולה

מחקרו של ד"ר נאדר טרביה מהווה אבן דרך משמעותית בהבנת הקשר המורכב בין הרכב הגוף, דלקת ותחלואה כרונית. הוא חושף את ההשמנה הסרקופנית לא רק כמצב פיזי, אלא כתסמונת מטבולית-דלקתית מסוכנת, הפוגעת באלפי נשים באופן שקט, לעיתים מבלי שהן או רופאיהן מודעים לחומרת הסיכון.

הזיהוי החדשני של Chemerin כשחקן מרכזי בתהליך זה מספק למדע ולרפואה מטרה חדשה ומרתקת. הוא מציע את התקווה שבעתיד נוכל לעבור מרפואה מגיבה לרפואה מונעת ומותאמת אישית, המזהה סיכון ברמה המולקולרית ומציעה טיפול ממוקד לפני שהנזק הופך לבלתי הפיך.

הידע שנצבר במחקר זה אינו יכול להישאר בין דפי כתב העת המדעי. זוהי קריאה לקהילה הרפואית – רופאי משפחה, אנדוקרינולוגים, דיאטנים ופיזיותרפיסטים – לשנות פרדיגמה ולהתחיל לחפש את השילוב המסוכן של שומן ודלדול שריר. זוהי קריאה למקבלי ההחלטות במערכת הבריאות להשקיע בתוכניות מניעה ממוקדות לאוכלוסיות בסיכון. ומעל לכל, זוהי קריאה לחוקרים, רופאים וסטודנטים לבריאות הציבור לשתף את הידע הזה, להמשיך לחקור אותו, ולהפוך אותו לכלי מעשי במאבק לשיפור איכות החיים ומניעת מחלות כרוניות. יחד, נוכל להפוך את הממצאים המדעיים הללו לשינוי אמיתי בבריאותן של נשים רבות בישראל ובעולם.