תחושת ה-"לא יודע מה לעשות עם עצמי": אבחון עצמי קליל ודרכי פעולה יצירתיות
לפעמים זה מגיע סתם ככה. יום רגיל. או סוף שבוע ארוך. בום! הפניקה הקטנה הזו שולחת יד אלינו. "אוקיי, עכשיו… מה? מה אמור לקרות? לאן הולכים מכאן? מה אני עושה עם כל הזמן הזה ועם כל הקיום הזה?". מכירים את ההרגשה? אם כן, ברוכים הבאים למועדון הדיסאוריינטציה הידידותי. אל דאגה, אתם ממש, אבל ממש, לא לבד. למעשה, התחושה המעט מעצבנת הזו היא חלק בלתי נפרד מהחוויה האנושית המודרנית. ורגע לפני שאתם צוללים לתוך לולאת מחשבות אינסופית או, גרוע מזה, לעוד בינג' נטפליקס חסר נשמה (למרות שגם זה בסדר לפעמים, מודים!), עצרו רגע. בדיוק בשביל זה אנחנו כאן. הולכים לפרוק את התחושה הזו לחלקים קטנים, להבין מאיפה היא מגיעה (בלי דרמות מיותרות!), ולמצוא דרכים כיפיות ויעילות להחזיר לעצמכם את המושכות. או לפחות למצוא איזה כיוון כללי. אז תתרווחו, קחו נשימה עמוקה, ובואו נתחיל במסע הזה אל הלא נודע… הידוע.
רגע, מה לעזאזל קורה פה? לפצח את הקוד של ה"לא יודע"
התחושה הזו, שאתם מרגישים קצת אבודים בחלל, היא לא בהכרח סימן שאתם צריכים לזרוק הכל ולעבור לגור בהודו (אם כי זה יכול להיות נחמד!). לרוב, היא פשוט איתות קטן מהמוח שלנו. איתות שמנסה להגיד משהו על הקצב המסחרר של החיים, על הציפיות שיש לנו מעצמנו (או שאנחנו חושבים שיש לאחרים מאיתנו), ועל העובדה שפשוט… מותר לנו להיות בני אדם!
1. האם זה רק אני או ש… כולם מרגישים ככה בסתר?
חדשות מרעישות: כמעט כולם מרגישים ככה לפעמים. ומי שלא? או שהוא בודה או שיש לו איזה סוד שהוא לא מגלה לנו. בעידן שבו כולם בפייסבוק ובאינסטגרם נראים כאילו הם בדיוק עלו על הגל של החיים – מטיילים ביעדים אקזוטיים, פותחים סטארטאפ מהפכני, או סתם נהנים מ"זמן איכות" שנראה כאילו יצא מפרסומת לבנק שוויצרי – קל להרגיש שהפסדתם את ההרשמה למירוץ. אבל האמת היא שמאחורי הפיד המצוחצח מסתתרים אנשים שגם הם לפעמים יושבים מול התקרה ושואלים את עצמם "וואו, מה עושים עכשיו?". זו נורמליזציה מבורכת. אתם לא פגומים, אתם פשוט חיים בעידן המודרני המבלבל.
2. מתי ה"לא יודע מה לעשות" הופך ל… קצת יותר רציני?
ברוב המכריע של המקרים, התחושה הזו חולפת. היא כמו ענן קטן ששט בשמיים. אבל מדי פעם, כשהיא מלווה בעוד דברים פחות נעימים כמו תשישות קיצונית, חוסר עניין בדברים שפעם אהבתם, קשיי ריכוז מתמשכים, או שינויים דרסטיים בשינה או באכילה – אז שווה רגע לשים לב. לפעמים זו יכולה להיות נורת אזהרה קטנה על סטרס כרוני, שחיקה (ברנאאוט), או התחלה של משהו שדורש קצת יותר תשומת לב, כמו דיכאון קל. הנקודה פה היא לא להילחץ, אלא פשוט להיות ערניים. אם התחושה הזו יושבת עליכם כמו שמיכה רטובה שבוע אחרי שבוע, ומפריעה לתפקוד היומיומי הפשוט, אז יכול להיות ששווה להתייעץ עם איש מקצוע. אבל כאמור, זה לא המקרה לרוב האנשים שסתם מתבאסים קצת בסופ"ש.
אוקיי, הבנתי שזה נורמלי. עכשיו מה? 5 דרכים יצירתיות לצאת מהלופ!
אז אחרי שנשמנו והבנו שאנחנו לא לבד במערכה, הגיע הזמן לעבור לחלק הכיפי באמת: מה לעשות עם התחושה הזו? איך להפוך אותה למשהו מועיל או לפחות… פחות מעיק? הנה כמה רעיונות, אל תרגישו שאתם חייבים ליישם את כולם, רק מה שמדבר אליכם.
#1: אמנות העצירה: למה "כלום" זה לפעמים הדבר הכי חשוב בעולם?
בעולם שמעודד אותנו להיות פרודוקטיביים כל הזמן, לנוח נשמע כמו בזבוז זמן, נכון? אז זהו, שלא! לפעמים, התחושה של "לא יודע מה לעשות" היא פשוט סימן שהמוח שלנו צועק "די! תנו לי אוויר!". לנסות למלא כל רגע בחיינו בפעילות, גם אם היא "פנאי", זה מתכון בטוח לשחיקה. מה יקרה אם פשוט תשבו רגע? בלי טלפון, בלי טלוויזיה, בלי ספר. פשוט… תהיו. תסתכלו מהחלון, תקשיבו לציפורים, תשימו לב איך הגוף שלכם מרגיש. בהתחלה זה יכול להיות מוזר ואפילו קצת מלחיץ. "מה אני עושה עם כל השקט הזה?". אבל עם קצת אימון, תגלו שהרגעים האלה של "כלום" הם הכי יצירתיים וממלאים שיש. הם מאפשרים למחשבות לשקוע, לרעיונות חדשים לעלות, ולכם פשוט… להיות.
#2: בלש בעקבות התשוקה: מצא את הניצוץ שאבד!
זוכרים מה אהבתם לעשות בתור ילדים? לפני כל הציפיות וה"צריך"? אולי לצייר? לכתוב סיפורים? לבנות דגמים? לטפס על עצים? לפעמים הניצוץ נמצא בדיוק שם, בדברים הכי בסיסיים ושמחים שעשינו לפני שהחיים הפכו להיות כאלה… מורכבים. עשו רשימה. מה עשה לכם טוב פעם? מה מסקרן אתכם עכשיו, גם אם זה נשמע לכם "טיפשי"?
- קחו מחברת ופשוט תכתבו כל מה שעולה לכם לראש – רעיונות לפרויקטים, דברים שבא לכם ללמוד, מקומות לבקר בהם.
- תתנסו! תמיד רציתם ללמוד לנגן ביוקלילי? עכשיו הזמן! נרשמתם לסדנת קרמיקה? יאללה!
- תזכרו שמותר לכם להשתעמם. לפעמים מתוך השעמום הכי גדול צומחים הדברים הכי מעניינים.
#3: משימות מיקרו: לנצח את הענק עם נמלה!
אחת הסיבות שאנחנו מרגישים "לא יודעים מה לעשות" היא שהמשימות נראות לנו גדולות מדי. סדר בבית נשמע כמו סיוט של שבוע? בטח! לפתוח את המייל אחרי שבועיים של הזנחה? הצילו! במקום להסתכל על הר המשימות, פשוט תבחרו משימה אחת. קטנה. ממש קטנה. לסדר מגירה אחת. לענות על מייל אחד חשוב. לשטוף כוס אחת שהשארה בכיור. ההרגשה של הצלחה, גם במשימה הכי מיקרוסקופית, היא כמו זריקת אנרגיה קטנה. היא שוברת את תחושת הקיפאון ומראה לכם שאתם מסוגלים. ומי יודע, אולי אחרי המשימה הקטנה תרגישו מוכנים לעוד אחת? ואז לעוד אחת?
#4: תזוזו! הגוף יודע מה הראש עדיין לא הבין
אחת הדרכים הכי יעילות (ובריאות!) לשבור את המעגל של חוסר הכיוון היא פשוט להזיז את הגוף. לא חייבים ללכת לחדר כושר ולהרים משקולות עד שתתעלפו. אפשר לצאת להליכה קצרה בשכונה. לשים מוזיקה ולרקוד בסלון כאילו אף אחד לא רואה. לעשות כמה מתיחות. פעילות גופנית משחררת אנדורפינים, אותם חומרים כימיים קטנים במוח שגורמים לנו להרגיש טוב יותר. כשהגוף מרגיש טוב יותר, גם הראש מתחיל להתפכח והתחושה של "לא יודע מה לעשות" הופכת לפחות דרמטית וקצת יותר "טוב, אולי עכשיו בא לי לעשות משהו…?".
#5: להתחבר: כי לשתף זה קצת לנרמל
לדבר עם חבר קרוב, בן משפחה, או אפילו סתם לשתף בקהילה מקוונת, על התחושה הזו, יכול לעשות פלאים. לאו דווקא כדי שהם יפתרו לכם את הבעיה (כי כאמור, זו לא באמת "בעיה" לרוב), אלא פשוט כדי לדעת שאתם לא לבד בזה. יכול להיות שתגלו שגם הם מרגישים ככה לפעמים, ומי יודע, אולי יחד תחשבו על רעיונות חדשים ומצחיקים מה אפשר לעשות. קשר אנושי הוא אנטידוט חזק מאד לתחושות של אובדן ובלבול.
שאלות שאתם כנראה שואלים את עצמכם עכשיו (וגם לנו יש כמה תשובות…)
בסדר, עברנו קצת על הרקע ועל הדרכים. אבל בטוח נשארו כמה סימני שאלה מרחפים באוויר. בואו ננסה לענות על כמה מהם, הכי בכנות שיש.
ש1: האם זה אומר שאני עצלן/ית? כי אני מרגיש/ה שאני פשוט לא עושה כלום.
ת1: ממש לא! תחושת ה"לא יודע מה לעשות" היא לרוב תוצאה של עומס יתר, בלבול, או צורך במנוחה. זה לא קשור לעצלנות. עצלות זה כשאתה *יודע* מה אתה אמור לעשות ופשוט לא בא לך. פה אתה פשוט לא יודע מאיפה להתחיל או מה בכלל לעשות. זה שונה לגמרי!
ש2: אני מרגיש/ה רע עם עצמי בגלל התחושה הזו. מה עושים?
ת2: קודם כל, תנשמו עמוק. ההרגשה רעה עם עצמכם רק מוסיפה שכבה מיותרת של קושי. תזכרו שזו תחושה נורמלית וזמנית. תהיו חמלים עם עצמכם. זה בסדר גמור לא להיות "בשיא" כל הזמן. תנסו להסתכל על זה כעל הזדמנות להאט, לחשוב, ולגלות משהו חדש על עצמכם.
ש3: ניסיתי כמה מהטיפים וזה לא עבד. מה עכשיו?
ת3: נהדר שניסיתם! זה כבר צעד ענק. לא כל טיפ מתאים לכל אחד, ולא כל יום הוא אותו יום. אולי היום לא בא לכם לצאת להליכה, ואולי המשימה הקטנה מרגישה גדולה מדי. זה בסדר. תנסו משהו אחר. תנסו שוב מחר. העיקר הוא לא לוותר על הניסיונות. וזכרו, אם התחושה מתמשכת ומפריעה, שווה להתייעץ עם גורם מקצועי.
ש4: האם אני צריך/ה למצוא את "התשוקה הגדולה" שלי כדי שהתחושה תעבור?
ת4: ממש לא! הרעיון למצוא "תשוקה גדולה" זה לפעמים עוד מקור ללחץ. מספיק שתמצאו דברים קטנים שמעניינים אתכם או שעושים לכם טוב לרגע. לא חייבים לשנות את העולם. מספיק לשנות לעצמכם את היום.
ש5: כמה זמן לוקח לזה לעבור?
ת5: אין לזה זמן קצוב. לפעמים זה עניין של כמה שעות, לפעמים כמה ימים. אם זה נמשך שבועות רבים ומשפיע על התפקוד, זה סימן שכדאי לבדוק לעומק.
החיים הם לא תוכנית כבקשתך: embracing the בלגן!
אז אחרי כל זה, מה לקחנו איתנו? שהרגשת "לא יודע מה לעשות עם עצמי" היא חלק נורמלי, ולפעמים אפילו חשוב, מהמסע. היא הזדמנות לעצור, לבדוק, לחשוב מחדש, ואולי לגלות משהו חדש על עצמנו ועל מה שבאמת עושה לנו טוב. זה לא חייב להיות דרמטי, מספיק שזה יהיה מעניין, מסקרן, או סתם… נעים. במקום לפחד מהתחושה הזו, אפשר לאמץ אותה בחיוך קטן. היא מזכירה לנו שאנחנו לא רובוטים, שיש לנו מרחב לנשום, ושאפילו בתוך הבלבול הכי גדול, תמיד יש אפשרויות. ותמיד אפשר, בפשטות, להתחיל ממשהו קטן. אפילו רק מלהחליט מה עושים עכשיו, ברגע זה ממש.
3 דברים לזכור רגע לפני שסוגרים את המסך:
- אתם לא לבד: זו תחושה שרבים חווים, והיא לא סימן שאתם "לא בסדר".
- מותר לעצור: לפעמים הדבר הכי פרודוקטיבי שתוכלו לעשות זה פשוט… לנוח.
- צעדים קטנים מובילים לשינוי גדול: אל תנסו לפתור הכל בבת אחת. תתחילו במשימה אחת קטנה ותראו לאן זה לוקח אתכם.
אז בפעם הבאה שתמצאו את עצמכם מול הריק הזה, זכרו את המאמר הזה. קחו נשימה. תתחילו במשהו. או פשוט תנו לעצמכם להיות. הכל בסדר. באמת.