כיצד לזהות דום לב: הסימנים הקריטיים שיכולים להציל חיים

דמיינו רגע אחד, סצנה שבה כל שנייה קובעת.

מצב בו הידע שלכם, משהו פשוט שאפשר ללמוד בכמה דקות, יכול לעשות את ההבדל בין חיים למוות.

זה לא תסריט הוליוודי, זו המציאות.

לזהות דום לב – זה לא רק מונח רפואי מפחיד ששמור לאנשי מקצוע בחלוקים לבנים.

זו מיומנות מצילת חיים שכל אחד מכם, כן, גם אתם שקוראים עכשיו, יכול לרכוש.

במאמר הזה, אנחנו הולכים לצלול עמוק, אבל בצורה הכי קלה וכיפית שיש, לתוך העולם הזה.

נפרוט את הסימנים המבלבלים לאותות בהירים.

נפריד בין מיתוסים למציאות.

ובעיקר – נראה לכם כמה פשוט זה באמת.

אחרי שתסיימו לקרוא, אתם לא רק תדעו לזהות, אתם תרגישו הרבה יותר בטוחים ומוכנים.

מוכנים להיות הגיבורים ברגע האמת.

בואו נתחיל במסע המרתק הזה, שיכול פשוט לשנות חיים.

למה בכלל שנדבר על זה? הסיבה שתפתיע אתכם!

טוב, אז בואו נודה באמת.

דום לב זה לא נושא שיחה נעים סביב שולחן האוכל.

זה מלחיץ. זה מפחיד. אנחנו נוטים לדחוק אותו הצידה ולחשוב "לי זה לא יקרה".

אבל הנה הפאנץ' ליין:

רוב מקרי דום הלב (אלה שלא קורים בבית החולים) קורים דווקא בבית.

ליד מישהו שמכירים.

בן משפחה, חבר, קולגה.

מישהו שאתם או מישהו שקרוב אליכם נמצא לידו ברגע הקריטי.

ואם האדם שנמצא לידו *כן* יודע לזהות את הסימנים הראשונים?

ובכן, הסיכוי לשרוד קופץ משמעותית.

אנחנו מדברים על הבדל של שמים וארץ.

אז הסיבה העיקרית לדבר על זה, היא לא להפחיד אתכם.

היא להעצים אתכם.

לתת לכם את הכוח להיות שם ברגע שזה הכי חשוב.

להיות הקו הראשון של ההגנה.

כי האמבולנס אולי קצת מתעכב, והמלאך המושיע שמגיע עם דפיברילטור נמצא לפעמים במרחק של כמה דקות קריטיות.

הדקות האלה הן *הדקות* שבהן אתם יכולים לעשות את ההבדל.

3 סימנים סופר חשובים (שהרבה מפספסים!)

אוקיי, אז הגענו לחלק המעניין באמת.

איך לעזאזל מזהים דום לב?

בלי כל הפעמונים והשריקות של דרמות רפואיות בטלוויזיה.

בלי ניטור לב מסובך.

פשוט, בעזרת העיניים והאוזניים שלכם.

יש שלושה דברים עיקריים לחפש.

זכרו את הכלל הבא: מישהו התמוטט באופן פתאומי? או נמצא מחוסר הכרה?

אלה הנורות האדומות הראשונות.

עכשיו, בודקים את ה-3 דברים הבאים:

האם הוא מגיב? מבחן הדיבור והמגע

זה השלב הראשון והכי קל.

פנו לאדם.

"אדוני? אתה שומע אותי?"

"גברתי? תפקחי עיניים!"

תנו לו גירוי עדין, למשל נקישה על הכתף.

לא, אל תרביצו לו. אנחנו לא בסרט פעולה.

פשוט מגע קטן כדי לראות אם יש תגובה כלשהי.

הוא פותח עיניים?

מנסה לדבר?

זז?

יופי. כנראה שזה לא דום לב (או לפחות לא דום לב קלאסי). יכול להיות שהתעלף, יכול להיות משהו אחר.

הוא לא מגיב בכלל? שום תזוזה, שום צליל, העיניים עצומות או בוהות?

זה הסימן מספר 1 לדום לב.

חוסר תגובה.

נשימה? לא מה שחשבתם!

אוקיי, אז הוא לא מגיב.

השלב הבא הוא לבדוק נשימה.

וזה המקום שבו הרבה אנשים מתבלבלים.

למה? כי דום לב לא תמיד אומר "אין נשימה בכלל".

לפעמים, יש משהו שנקרא "נשימות אגונליות".

מה זה? זה נראה כמו גניחות.

כמו ניסיונות קלושים ומוזרים לנשום.

קולות כאלה, שהם לא נשימה רגילה, סדירה, טבעית – הם בעצם סימן לדום לב.

לכן, אל תחפשו נשימה עמוקה ויפה כמו של יוגיסט מתרגל.

פשוט תסתכלו על החזה והבטן.

הם עולים ויורדים באופן *סדיר*? בקצב נורמלי?

או שיש רק גניחות, גרגורים, או כלום?

הקדישו לזה 5-10 שניות.

אין נשימה רגילה? יש רק נשימות אגונליות או כלום?

זה הסימן מספר 2 לדום לב.

דופק? אל תתעכבו על זה!

ופה מגיע טוויסט קטן, שמנוגד אולי למה שראיתם בסרטים.

בהכשרה מודרנית של עזרה ראשונה, פחות שמים דגש על מציאת דופק אצל אדם מחוסר הכרה שלא נושם.

למה?

כי זה לוקח זמן.

כי זה קשה למצוא דופק אצל מישהו שהלחץ דם שלו נמוך מאוד או לא קיים.

כי אם אין נשימה רגילה והוא לא מגיב – הוא בדום לב, נקודה.

אתם לא רוצים לבזבז שניות יקרות בניסיון מיותר למצוא דופק בצוואר או בפרק כף היד.

אם יש חוסר תגובה וחוסר נשימה רגילה – זה דום לב עד הוכחה אחרת.

אז הסימן השלישי, אם אתם מתעקשים, הוא אין סימני חיים ברורים.

כלומר, האדם חיוור, אפרפר, לא זז, לא מגיב, לא נושם כרגיל.

זה בעצם סיכום של שני הסימנים הראשונים בתוספת מראה כללי לא טוב.

סקרנים לדעת מה הלאה? בואו נענה על כמה שאלות בוערות!

אתם בטח חושבים עכשיו: "רגע, רגע, מה עם כל מיני מצבים אחרים?"

הנה כמה שאלות נפוצות (ותשובות פשוטות):

• שאלה: מה ההבדל בין התעלפות לדום לב?
• תשובה: מי שהתעלף בדרך כלל יחזור להכרה תוך זמן קצר יחסית (דקות בודדות), בייחוד אם מרימים לו את הרגליים. הוא יתחיל לנשום נשימה רגילה ויגיב לגירויים. מי שבדום לב לא יתעורר ולא ינשום כרגיל.

• שאלה: מה אם אני לא בטוח אם הוא נושם רגיל או לא?
• תשובה: הכלל הוא פשוט וקריטי: כשלא בטוחים, מתייחסים לזה כמו דום לב. עדיף לטעות ולבצע עיסויים מיותרים (לא נעים, אבל לא נורא) מאשר לפספס דום לב ולא לעשות כלום.

• שאלה: האם תמיד יש כאב בחזה לפני דום לב?
• תשובה: לא! זה מיתוס מסוכן. דום לב יכול לקרות פתאום לגמרי, ללא שום סימן מקדים או כאב בחזה.

• שאלה: מה עם פרכוסים?
• תשובה: לפעמים, אדם בדום לב יכול לפרכס לרגע קצר בגלל חוסר חמצן למוח. אל תתבלבלו! פרכוסים לא אומרים שזה *לא* דום לב. בדקו אחרי הפרכוס אם האדם חוזר להכרה ונושם רגיל. אם לא – זה דום לב.

• שאלה: האם גוון העור חשוב?
• תשובה: גוון עור כחלחל או אפרפר בהחלט מחזק את החשד, אבל לא תמיד רואים את זה מיד. אל תחכו לשינוי בצבע. התמקדו בתגובה ובנשימה.

זיהיתם? 2 הדברים הבאים שאתם חייבים לעשות!

אז עשיתם את הבדיקה המהירה.

תוך 5-10 שניות הבנתם שהאדם מחוסר הכרה ולא נושם כרגיל.

בום! זה דום לב.

רגע האמת הגיע. אל תיכנסו לפאניקה (קל להגיד, נכון?).

יש שני דברים סופר קריטיים שצריכים לקרות מייד:

הזעיקו עזרה! המספר שחובה לזכור

הדבר הראשון, ובאופן מפתיע הוא לפעמים הדבר ששוכחים ברגע הלחץ –

תתקשרו ל-101.

כן כן, מד"א.

אתם צריכים להגיד להם באופן ברור ורגוע ככל האפשר:

"יש לי כאן אדם מחוסר הכרה שלא נושם."

תנו להם את הכתובת המדויקת.

אם אתם לא לבד, תשלחו מישהו אחר להתקשר.

הזמן שהם בדרך הוא הזמן שלכם לפעול.

ואגב, בזמן השיחה, המוקדן של מד"א יכול להתחיל להדריך אתכם בטלפון מה לעשות!

התחילו עיסויי חזה! אל תפחדו

זה השלב שנראה הכי מפחיד.

"מה, אני? אני לא יודע לעשות עיסויים!"

חדשות טובות: אתם לא צריכים להיות פראמדיקים בשביל זה.

המטרה של עיסויי חזה היא פשוטה:

לדחוף קצת דם מחומצן (גם אם מעט) למוח ולשאר האיברים החיוניים עד שהעזרה המקצועית מגיעה.

זוכרים את הכלל: כל עיסוי עדיף על כלום.

גם עיסויים לא מושלמים שאתם עושים, עדיין מעלים את סיכויי ההישרדות לעומת המתנה פסיבית.

איך עושים את זה? בקצרה:

• ודאו שהאדם שוכב על משטח קשה (רצפה זה מצוין).
• כרעו על הברכיים ליד בית החזה שלו.
• מקמו את בסיס כף היד שלכם במרכז בית החזה, בין הפטמות.
• שימו את כף היד השנייה מעל הראשונה ושבקו את האצבעות.
• ישררו את המרפקים ובעזרת משקל הגוף שלכם, לחצו חזק ועמוק (בערך 5 ס"מ אצל מבוגר).
• לחצו בקצב מהיר – בערך 100-120 לחיצות בדקה. תחשבו על הקצב של השיר "Stayin' Alive" של הבי ג'יז. כן, זה הקצב הרשמי!
• תנו לבית החזה לחזור למצב הרגיל בין לחיצה ללחיצה.
• אל תפסיקו עד שמגיע עזרה מקצועית, האדם מתחיל להתעורר ולנשום, או שאתם ממש מותשים ולא יכולים להמשיך.

נכון, יש עוד שלבים ב-CPR כמו הנשמות.

אבל אם אתם לא מיומנים בהנשמה או לא רוצים לעשות את זה – פשוט תמשיכו עם העיסויים בלבד.

זה עדיין משמעותי!

דום לב? מיתוסים שמסכנים חיים והאמת מאחוריהם

כשמדובר במצבי חירום, האינטרנט מלא ב"עצות" מפוקפקות.

בואו ננפץ כמה מיתוסים נפוצים שיכולים לגרום לכם לבזבז זמן יקר או לעשות נזק:

• מיתוס 1: צריך לשפוך מים קרים על הפנים כדי להעיר.
• אמת: זה אולי יעבוד על מי שהתעלף, אבל למי שבדום לב זה לא יעזור בכלום. רק תבזבזו זמן יקר. אל תעשו את זה.

• מיתוס 2: אם אין דופק, אין מה לעשות.
• אמת: ההפך הוא הנכון! אם אין דופק ואין נשימה רגילה והאדם מחוסר הכרה, זו בדיוק הסיבה *למה* צריך להתחיל פעולות החייאה (עיסויים).

• מיתוס 3: אפשר לזהות דום לב לפי אישונים מורחבים.
• אמת: אישונים מורחבים יכולים להופיע בדום לב, אבל זה לא תמיד הסימן הראשון או הכי ברור. אל תתעכבו על זה. התמקדו בחוסר תגובה וחוסר נשימה רגילה.

• מיתוס 4: רק רופאים או אחיות יכולים לעשות החייאה.
• אמת: לגמרי לא נכון! כל אחד ואחת יכולים וצריכים ללמוד את הבסיס. הפעולות הראשונות של הזעקת עזרה ועיסויים הן קריטיות וצריכות להתבצע על ידי מי שנמצא ראשון בזירה.

עוד כמה שאלות ששווה לשאול… ולקבל עליהן תשובה!

• שאלה: מה אם יש בסביבה דפיברילטור אוטומטי (AED)?
• תשובה: מצוין! אם יש AED זמין, שלחו מישהו להביא אותו מיד. המכשיר יגיד לכם בדיוק מה לעשות (לחבר אלקטרודות, האם צריך לתת שוק חשמלי). הוא סופר בטוח וידידותי למשתמש.

• שאלה: האם אני יכול לגרום נזק אם אני מבצע עיסויים על מישהו שבעצם לא בדום לב?
• תשובה: אפשר אולי לגרום לשבר בצלע (נדיר יחסית ובדרך כלל לא מסוכן לטווח ארוך), אבל זה נזק שולי לחלוטין לעומת הסיכון למוות בטוח אם לא עושים כלום בזמן דום לב אמיתי. זוכרים? כשלא בטוחים, מתייחסים לזה כדום לב.

• שאלה: כמה זמן יש לי לזהות ולהתחיל לפעול?
• תשובה: הזמן הוא קריטי. נזק מוחי בלתי הפיך מתחיל תוך דקות ספורות (4-6 דקות) ללא זרימת דם מחומצן. לכן, הזיהוי והתחלת הפעולות צריכים להיות מהירים מאוד. זה מדגיש למה חשוב לדעת לזהות מיד.

כמה מילים לסיום: אתם יכולים להיות הגיבורים!

הנה, הגענו לסוף המסע הקצר והחשוב הזה.

עכשיו אתם יודעים קצת יותר.

אתם יודעים מה לחפש: חוסר תגובה וחוסר נשימה רגילה.

אתם יודעים מה לעשות: להתקשר ל-101 ולהתחיל עיסויי חזה.

זו לא "עוד ידיעה רפואית" שקראתם ומיד תשכחו.

זה ידע שיושב אצלכם בראש, כמו פוליסת ביטוח חיים.

אתם מקווים לעולם לא להשתמש בו.

אבל אם וכאשר, חס ושלום, תיתקלו במצב כזה –

לא תהיו חסרי אונים.

לא תעמדו בצד ותחכו.

אתם תדעו לזהות.

תדעו להגיב.

ותזכרו את זה: עצם העובדה שלקחתם את הזמן לקרוא את המאמר הזה, אומרת שאתם אכפתיים ומוכנים.

זה כבר הופך אתכם לחלק מהפתרון.

אל תפחדו.

הידע נמצא אצלכם.

הכוח לפעול – גם כן.

לכו ללמוד קורס החייאה בסיסי (יש המון אופציות, קצרות וקולעות).

תרגלו בראש את השלבים.

שתפו את הידע הזה עם הקרובים שלכם.

כי לזהות דום לב – זו לא רק מיומנות רפואית.

זו אחריות.

זו אנושיות.

וזה, חברים, מה שהופך אנשים רגילים לגיבורים אמיתיים.