כיצד השמנה יכולה להכריע טיפול ביולוגי בסרטן השד?

יש נושאים ברפואה… טוב, בואו נודה בזה, שהם קצת מורכבים.

לא מורכבים כמו לבנות טיל לחלל (אולי קצת, מי אנחנו שנדע?), אבל בהחלט מורכבים מספיק כדי לגרום לכולנו לגרד בראש ולתהות "רגע, מה בדיוק קורה שם?".

במיוחד כשמדובר בסרטן, ובמיוחד כשמדובר בטיפולים חדשניים.

ועוד יותר במיוחד כשמדובר בהשפעות של דברים שנדמה שהם לא קשורים ישירות, כמו משקל הגוף, על אותם טיפולים חדשניים.

אז לפני שנצלול פנימה למערבולת המידע הזו, קחו נשימה עמוקה.

אנחנו הולכים לעבור יחד מסע.

מסע שבו נגלה איך משהו כל כך שכיח כמו עודף משקל קשור למאבק ההירואי של הגוף והרפואה בסרטן השד, ובפרט בטיפולים ה'ביולוגיים' שהפכו למילה האחרונה.

תתכוננו להבין למה זה בכלל עניין, מה בדיוק קורה מאחורי הקלעים הביולוגיים, ומה המחקר הכי חדיש מנסה לפתור.

אם אתם קוראים את זה, יש סיכוי טוב שהנושא הזה נוגע בכם או במישהו קרוב לכם.

הבנה מעמיקה יכולה להיות כלי כוחני.

אז בואו נתחיל, ונדאג שלא תצאו מפה בלי שתרגישו שפיצחתם חלק גדול מהחידה הזו.

לפני שאתם חוזרים לגוגל לחפש עוד פיסות מידע קטנות, תנו לנו לעשות לכם סדר.

טיפולים ביולוגיים בסרטן: מי אתם בכלל, גיבורי העל החדשים?

תשכחו לרגע מהכימותרפיה הקלאסית, זו שפוגעת בכל התאים המתחלקים מהר, הטובים והרעים כאחד.

זה קצת כמו לשלוח פצצת אטום כשיש רק כמה בניינים חשודים בעיר. יעיל, אבל עם המון נזק סביבתי.

הטיפולים הביולוגיים הם סיפור אחר לגמרי.

הם כמו צלפים מיומנים, שמכוונים אך ורק למטרות ספציפיות על תאי הסרטן או בסביבתם.

מטרות אלה יכולות להיות חלבונים מסוימים, מסלולים מולקולריים חיוניים לגידול, או אפילו כוחות העזר שהגידול מגייס לטובתו.

הרעיון הגאוני מאחורי הטיפולים האלה?

לנצל את ההבנה המעמיקה שלנו לגבי הביולוגיה הספציפית של תא הסרטן.

מה גורם לו לגדול ללא בקרה? מה מאפשר לו להתפשט? ממה הוא ניזון?

כשמזהים נקודות תורפה כאלה, מפתחים תרופה "חכמה" שתתקוף רק אותן.

דוגמאות קלאסיות בסרטן השד כוללות תרופות שמכוונות כנגד קולטן בשם HER2, או תרופות שמפריעות לאספקת הדם לגידול, או כאלה שמפעילות את מערכת החיסון נגד הסרטן (אימונותרפיה, אם שמעתם את המילה).

היתרון הגדול?

פחות נזק לתאים בריאים.

יותר ספציפיות.

פוטנציאל לטיפול יעיל יותר עם פחות תופעות לוואי קשות.

נשמע מבטיח, נכון? כמו שמצאנו סוף סוף את הקריפטונייט של הסרטן!

אבל כמו בכל סיפור טוב, גם כאן יש אבל גדול…

כששומן פוגש סרטן וטיפול ביולוגי: מה הקשר ולמה זה לא פשוט?

אוקיי, בואו נדבר על שומן. לא בקטע של "קיץ, בגד ים", אלא בקטע ביולוגי.

רקמת שומן (או רקמת אדיפוז) היא לא סתם מאגר אנרגיה פסיבי.

היא איבר אנדוקריני פעיל לכל דבר!

היא מפרישה המון חומרים: הורמונים (כמו אסטרוגן ולפטין), ציטוקינים (שמעורבים בדלקת), פקטורי גדילה ועוד הרשימה ארוכה ומפתיעה.

כשנכנסים לתמונה עודף משקל והשמנה, רקמת השומן הזו הופכת להיות סוג של "מפעל כימי" על סטרואידים.

היא מפרישה כמויות גדולות יותר של החומרים האלה, והסביבה בגוף משתנה.

יש יותר דלקת כרונית בדרגה נמוכה.

האיזון ההורמונלי משתנה (במיוחד אצל נשים אחרי המנופאוזה, שם רקמת השומן היא מקור עיקרי לאסטרוגן).

רמות האינסולין ופקטורי גדילה דמויי אינסולין (IGFs) עולות.

עכשיו קחו את כל ה"מרק הביולוגי" הזה ותזרקו לתוכו תא סרטן שד.

מה קורה?

ובכן, תאי סרטן הם יצורים אופורטוניסטים להפליא.

הם יודעים לנצל את הסביבה המשתנה לטובתם.

האסטרוגן העודף יכול לעודד גדילה של גידולים הרגישים להורמונים.

הדלקת יכולה לקדם גדילה והתפשטות.

ה-IGFs יכולים לתת להם דחיפה לגדול ולהתחלק.

בקיצור, השמנה יוצרת סביבה מיקרו-סביבתית שפחות או יותר חוגגת על תאי הסרטן ומעודדת אותם.

זה כבר לבד סיבה לדאגה.

אבל איפה הטיפולים הביולוגיים נכנסים לתמונה?

3 דרכים (לפחות) בהן שומן מפריע לגיבורי העל הביולוגיים:

אז הנה הטוויסט בעלילה. הטיפולים הביולוגיים שלנו, המכוונים והמדויקים, פוגשים את הסביבה המשונה הזו שנוצרה בעקבות ההשמנה. וכאן מתחילות הבעיות.

איך בדיוק? הנה כמה מהמנגנונים המרכזיים שהמחקר מזהה:

• שינוי בחלוקת התרופה בגוף: רקמת שומן היא לא רק אוגר, היא גם "בולען" מסוים. תרופות מסוימות, במיוחד כאלה שהן מסיסות בשומן, יכולות להצטבר ברקמת השומן במקום להגיע במלואן לגידול. זה קצת כמו שהדואר מגיע לבניין הלא נכון. פחות תרופה מגיעה ליעד, פחות יעילות.

• שינוי המטרה עצמה או המסלול: זוכרים את המטרות הספציפיות שהטיפולים הביולוגיים מכוונים אליהן? ובכן, הסביבה הדלקתית וההורמונלית שנוצרת בהשמנה יכולה לשנות את המטרות האלה על תא הסרטן, או ליצור "מסלולי עוקף". הסרטן, יצור גאון בתחמנות, יכול למצוא דרכים חדשות לגדול ולהתחלק, גם כשהטיפול הביולוגי חוסם את המסלול המקורי. זה כמו שהצילף שלנו יורה בדיוק, אבל המטרה פתאום התחפשה או בנתה קיר חדש.

• השפעה על מערכת החיסון ומיקרו-סביבת הגידול: הרבה טיפולים ביולוגיים עובדים בשיתוף פעולה עם מערכת החיסון שלנו, או משנים את הסביבה המיידית של הגידול כדי שתהיה פחות נוחה לו. השמנה, באמצעות הדלקת הכרונית וחומרים שהיא מפרישה, יכולה "לבלבל" את מערכת החיסון או להפוך את סביבת הגידול לעוינת פחות לגידול ועוינת יותר לטיפול. זה כמו שהצבא שלנו מגיע לקרב, אבל השטח מלא במלכודות ידידותיות לאויב.

כל המנגנונים האלה, לבד או בשילוב, יכולים להפחית את הסיכוי שהטיפול הביולוגי יעבוד כמו שצריך, או שההשפעה שלו תהיה פחות עמידה לאורך זמן.

ולא, זה לא קורה רק בסרטן השד.

רואים תופעות דומות בסוגי סרטן אחרים שקשורים להשמנה, כמו סרטן המעי הגס, סרטן הכליה ועוד.

זה לא פשוט, נכון?

זה מראה כמה גוף האדם הוא מערכת מחוברת ומורכבת, ושום דבר לא עובד בבידוד מושלם.

שאלות בוערות (והתשובות שלנו, בפשטות):

האם כל מטופלת עם עודף משקל תגיב פחות טוב לטיפול ביולוגי?

לא בהכרח! המצב מורכב. מחקרים רבים הראו קשר, אבל זו לא גזירת גורל. יש הרבה גורמים אחרים שמשפיעים על תגובה לטיפול, כמו סוג הגידול הספציפי, גנטיקה אישית ועוד. השמנה היא רק גורם סיכון אחד שמשפיע על הסיכויים.

אם ירדתי במשקל, האם זה ישפר את הסיכויים?

המחקר בתחום מרתק ומראה כיוון חיובי. ירידה במשקל יכולה לשנות את הסביבה הביולוגית בגוף – להפחית דלקת, לשפר איזון הורמונלי ומטבולי. יש יותר ויותר עדויות שירידה משמעותית במשקל יכולה לשפר תוצאות טיפול ואפילו להפחית את הסיכון לחזרה של המחלה. זה לא קסם, אבל זה בהחלט כלי אפשרי.

האם המיקום של השומן בגוף משנה?

ייתכן שכן. נראה ששומן בטני (שומן ויסצרלי, זה שעוטף את האיברים הפנימיים) פעיל יותר מטבולית ומפריש יותר חומרים מזיקים בהקשר זה, בהשוואה לשומן תת-עורי (זה שנמצא מיד מתחת לעור). אז "כרס" בולטת עלולה להיות מדאיגה יותר בהקשר הזה.

האם יש טיפולים ביולוגיים ספציפיים שהשמנה משפיעה עליהם יותר מאחרים?

כן, זה נראה תלוי בסוג הטיפול והמנגנון שלו. לדוגמה, טיפולים שמכוונים כנגד HER2 או טיפולים הורמונליים עשויים להיות מושפעים במיוחד בגלל הקשר בין השמנה למסלולים הורמונליים ומטבוליים. גם תרופות אימונותרפיות יכולות להיות מושפעות בגלל ההשפעה של השמנה על מערכת החיסון הכללית. זה תחום מחקר פעיל מאוד.

האם הרופאים מתחשבים בזה כשהם קובעים טיפול?

בהחלט, זה חלק מהשיקולים. קיום עודף משקל משמעותי הוא גורם שרופאים לוקחים בחשבון כשהם מעריכים את הסיכויים לתגובה לטיפול, ולפעמים זה יכול להשפיע על בחירת הטיפול או על ההחלטה האם לשקול התערבויות נוספות (כמו ליווי תזונתי). זו לא החלטה פשוטה ותמיד נעשית בהתאמה אישית.

האם יש דרכים "לעקוף" את ההשפעה השלילית של השמנה?

זו שאלת מיליון הדולר, והמחקר מנסה למצוא פתרונות. כיום, ההמלצה העיקרית היא לנסות לרדת במשקל, אם אפשר, לפני או במהלך הטיפול, כמובן בליווי רפואי ותזונתי צמוד. בנוסף, חוקרים בודקים התאמות מינון של תרופות, שילובים של תרופות שיכולים להתמודד עם מנגנוני העוקף שהסרטן מפתח, ואפילו טיפולים שמכוונים ספציפית כנגד הסביבה הדלקתית או המטבולית שהשמנה יוצרת. יש תקווה גדולה בתחום הזה!

האם השמנה קשורה רק להצלחת הטיפול הביולוגי, או גם לסוגי טיפול אחרים?

היא קשורה גם לסוגי טיפול אחרים ולפרוגנוזה הכללית. השמנה הוכחה כגורם סיכון גם ליעילות של כימותרפיה, לסיכון לפתח תופעות לוואי מסוימות מטיפולים, וכאמור, גם לסיכון מוגבר לחזרת המחלה לאחר סיום הטיפולים. ההשפעה היא רחבה.

העתיד נראה מבטיח: מה המדענים מנסים לגלות ולעשות?

אז הבנו שהסיפור הזה מורכב, אבל זה ממש לא סוף הדרך.

להפך.

ההבנה הזו שמשהו כמו השמנה משפיע כל כך חזק על טיפולים כל כך מודרניים פתחה שוּק ענק למחקר חדשני.

מדענים בכל העולם עובדים קשה כדי:

• לזהות טוב יותר מי נמצא בסיכון: אולי יש סמנים ביולוגיים ספציפיים (בדם, ברקמת השומן, בגידול) שיכולים לנבא מראש אצל מי השמנה תהיה בעיה משמעותית, ואצל מי פחות?

• להבין את המנגנונים לעומק: ככל שנבין בדיוק אילו חומרים, אילו מסלולים, ואילו תאים בדיוק מושפעים מהשמנה ואיך הם מפריעים לטיפול, נוכל לפתח פתרונות ממוקדים יותר.

• לפתח טיפולים חדשים או לשלב קיימים בצורה חכמה יותר: אולי צריך לשלב את הטיפול הביולוגי נגד הסרטן עם תרופות שמטפלות בדלקת? אולי צריך לכוון גם נגד תאי שומן או כנגד החומרים שהם מפרישים?

• להתאים אישית את הטיפול: האם מטופלת עם השמנה צריכה מינון שונה של התרופה הביולוגית? האם היא צריכה לקבל שילוב טיפולי אחר ממישהי במשקל תקין? הרפואה המותאמת אישית מנסה לתת תשובות כאלה.

בנוסף לכל המחקר המולקולרי והתרופתי, יש כמובן את הדגש ההולך וגובר על התערבויות באורח חיים.

עידוד ירידה במשקל (בצורה בריאה ובטוחה!) ופעילות גופנית נכונה הם לא רק "נחמד שיש".

הם הופכים לחלק אינטגרלי מתוכנית הטיפול והמעקב.

כי אם אפשר לשפר את הסביבה הפנימית של הגוף ולהפוך אותה לפחות ידידותית לסרטן ויותר ידידותית לטיפול, למה לא לעשות את זה?

זה לא קל, וירידה במשקל בזמן טיפולים רפואיים כבדים יכולה להיות אתגר עצום.

אבל ההבנה שיש לזה פוטנציאל השפעה על תוצאות הטיפול נותנת מוטיבציה אדירה, למטופלים ולצוות הרפואי כאחד.

אז כן, יש אתגר.

גדול.

אבל יש גם המון תקווה, והמון מדענים שמתגייסים למצוא את הדרכים לפצח את הקשר המורכב הזה.

אנחנו נמצאים בעיצומה של מהפכה בהבנה שלנו את הדינמיקה בין הגוף שלנו (כולל רקמת השומן שלו) לבין המחלה והטיפול.

סוף דבר (ואולי התחלה חדשה?)

טוב, הגענו לסוף המסע הקצר שלנו בעולם המורכב שבו השמנה פוגשת טיפולים ביולוגיים בסרטן השד.

ראינו שזה לא סיפור פשוט של "משקל גבוה = טיפול לא עובד".

זה סיפור על ביולוגיה מורכבת, על רקמת שומן שהיא הרבה יותר ממה שחשבנו, ועל גידולי סרטן שהם גאונים (ובעצבן!) בלמצוא דרכים לעקוף מכשולים.

הבנו שהשמנה יכולה להשפיע על התגובה לטיפול הביולוגי דרך שינוי חלוקת התרופה, יצירת מסלולי עוקף לגידול, והשפעה על סביבת הגידול ומערכת החיסון.

אבל הבנו גם שהמדע לא עוצר.

חוקרים עובדים בלי הפסקה כדי לפענח את כל המנגנונים האלה, לזהות מי בסיכון גבוה יותר, ולמצוא דרכים להתמודד עם האתגר הזה.

החל מהתאמות מינון ועד שילובים טיפוליים חדשניים.

והכי חשוב? ההכרה ההולכת וגוברת שלשינויים באורח החיים, כמו ירידה במשקל ופעילות גופנית, יש תפקיד משמעותי בפוטנציאל לשפר את תוצאות הטיפול.

זה לא סתם "נחמד לבריאות הכללית", זה רלוונטי ישירות למאבק במחלה.

אז בפעם הבאה שתשמעו על הקשר בין משקל לבריאות, דעו שהקשר הזה עמוק ומורכב הרבה יותר ממה שנדמה על פני השטח, ושההבנה שלנו הולכת וגדלה כל הזמן.

וזה, בפני עצמו, סיבה לאופטימיות זהירה.