אוקיי, בואו נדבר רגע ברצינות. יש מצבים בחיים שמרגישים כאילו הגוף החליט לעשות לנו דווקא. כאילו הוא איזה חבר לא ממש נאמן שהחליט להפוך לפתע את כל התוכניות שלנו. וכן, אני מדבר איתכם על הרגע הזה, המאוד לא נעים, כשהשלפוחית מרגישה שהיא חייבת, אבל חייבת, לצאת לפעולה. ועכשיו. ורצוי בדקה הקרובה. אם מצאתם את עצמכם רצים נואשות לשירותים יותר פעמים ממה שהייתם רוצים להודות, אם אתם מתכננים את כל היום שלכם סביב המיקום של השירותים הקרובים, או אם סתם נמאס לכם שהשלפוחית מנהלת לכם את החיים – הגעתם למקום הנכון. תנשמו עמוק. אנחנו הולכים לעבור יחד מסע קצר, מצחיק (כי אחרת אין ברירה), וסופר שימושי, שיעזור לכם להחזיר את השליטה לידיים שלכם. או ליתר דיוק, לידיים של השלפוחית… אבל בצורה שתתאים לכם. אל תזוזו. כי הדברים הטובים באמת מתחילים ממש עכשיו.
השלפוחית הרגיזה: המדריך המלא (והלא יבש) להחזיר לעצמכם את השליטה
שלפוחית רגיזה: מה זה בכלל הקרנבל הזה ולמה זה קורה דווקא לי?!
בואו נשים את הדברים על השולחן.
שלפוחית רגיזה, או בשמה הרפואי OAB (Overactive Bladder) – זה לא סתם "לרוץ לשירותים הרבה".
זה מצב רפואי אמיתי. ושכיח. הרבה יותר ממה שאנשים חושבים.
זה מרגיש כאילו השלפוחית מקבלת הודעות שווא.
היא מתכווצת פתאום, גם כשהיא לא ממש מלאה. והיא שולחת למוח את האיתות הבהול הזה של "עכשיו! מייד! אין דחייה!". וקוראים לזה "דחיפות" (Urgency).
לפעמים זה מגיע לבד.
לפעמים זה מגיע עם תדירות גבוהה (לרוץ הרבה, גם ביום וגם בלילה).
ולפעמים, במקרים הפחות סימפטיים, זה מגיע גם עם בריחת שתן פתאומית כי לא הספקתם להגיע בזמן (שזו כבר דחיפות עם אי נקיטת שתן).
תחשבו על זה כמו על אזעקת אש שמתחילה לצפצף כל פעם שעוברת לידה ציפור. די מעצבן, נכון?
למה זה קורה? מי אשם? (רמז: כנראה לא אתם!)
האמת? הרבה פעמים אין סיבה אחת ברורה וחד משמעית.
זה יכול להיות עניין של הגיל – השרירים והעצבים באזור משתנים עם השנים.
זה יכול להיות קשור לבעיות עצביות – כמו אחרי שבץ, טרשת נפוצה, או אפילו מחלת פרקינסון.
זה יכול להיות קשור למצבים רפואיים אחרים – כמו דלקות בדרכי השתן (שגורמות תסמינים דומים, אבל הן זמניות), אבנים בכליות או בשלפוחית, או אפילו סוכרת.
אצל גברים, הגדלה של הערמונית (BPH) יכולה לגרום לתסמינים דומים.
אפילו תרופות מסוימות יכולות להשפיע.
ולפעמים… אין סיבה ברורה בכלל.
המערכת פשוט… יצאה מאיזון.
אבל היי, הבשורות הטובות הן שגם בלי לדעת את הסיבה המדויקת ב-100%, יש המון המון דברים שאפשר לעשות כדי לשפר את המצב ולהחזיר את החיים למסלולם.
המדריך למשתלט המתחיל: 3 טיפים מיידיים ששווה לאמץ עוד היום (ואחד בונוס!)
בואו נתחיל בקטן. בדברים שאפשר ליישם בקלות יחסית ויכולים לעשות הבדל גדול.
1. הדיאטה של השלפוחית: מה מותר, מה אסור (או לפחות, פחות)?
כן, כן, גם השלפוחית שלכם מושפעת ממה שאתם אוכלים ושותים. יש דברים שיכולים לגרות אותה ולהגביר את התסמינים. לא צריך להיכנס לפאניקה ולהפוך לקרניבורים או לצמחונים קיצוניים, אבל כדאי לשים לב.
- החברים הלא מוצלחים: קפה, תה (במיוחד שחור וירוק), משקאות מוגזים, ממתיקים מלאכותיים, מיצי פירות הדר, עגבניות ומוצרי עגבניות, שוקולד (אויש!), אלכוהול, ומאכלים חריפים מאוד. הם נוטים לגרות את דופן השלפוחית.
- החברים הטובים יותר: מים רגילים (כן, פשוט ומשעמם, אבל עובד!), מיצי פירות פחות חומציים כמו חמוציות (אבל בלי סוכר!).
איך בודקים מה משפיע עליכם?
הכי טוב זה לשחק בלש. תנסו להוריד פריט אחד או שניים מהרשימה ה"בעייתית" למשך שבוע-שבועיים ולראות אם יש שיפור. ואז תחזירו אותו. אם התסמינים חוזרים… בום! מצאתם חשוד. זה אינדיבידואלי לכל אחד. מה שמגרה שלפוחית אחת, יכול להיות לגמרי בסדר עבור שלפוחית אחרת.
2. לשתות נכון (כן, יש דבר כזה)
הטעות הכי נפוצה שאני רואה היא אנשים עם שלפוחית רגיזה שמפסיקים לשתות לגמרי. הרעיון הוא שאם לא אשתה, השלפוחית לא תתמלא, ולא אצטרך לרוץ לשירותים. נשמע הגיוני, נכון? אז זהו, שלא ממש.
כשאתם לא שותים מספיק, השתן הופך להיות מרוכז יותר. שתן מרוכז יותר מכיל חומרים שמגרים את השלפוחית אפילו יותר! אז אתם אמנם מייצרים פחות שתן, אבל כל "טיפה" מרוכזת יותר ומעצבנת את השלפוחית המושפלת.
הפתרון? לשתות כמות סבירה של מים לאורך כל היום. לא לשתות כמויות ענק בבת אחת. לפרוס את השתייה באופן אחיד. כמה זה סביר? זה משתנה מאדם לאדם, אבל בדרך כלל מדברים על 1.5-2 ליטר ליום, אלא אם יש לכם מצב רפואי אחר שמצריך מגבלה נוזלים. המטרה היא שהשתן יהיה בהיר, צלול. זה סימן טוב שהוא לא מרוכז מדי.
3. אימון לשלפוחית העצלנית (והעצבנית)
זה כמו לגדל גור כלבים. צריך לאמן אותו. השלפוחית הרגיזה שלכם פשוט יצאה מאימון. היא רגילה להתכווץ על כלום ושום דבר. המטרה שלנו היא ללמד אותה מחדש להתאפק קצת. ללמד אותה שהיא לא הבוס.
איך עושים את זה?
- יומן שתן: כן, זה קצת מטופש, אבל יעיל בטירוף. במשך יום-יומיים, רשמו כל פעם שאתם שותים וכמה, וכל פעם שאתם הולכים לשירותים, ובאיזו שעה, והאם הייתה לכם דחיפות לפני כן. זה נותן תמונה ברורה של ההרגלים שלכם.
- ריקון מתוזמן: לפי היומן, לכו לשירותים בזמנים קבועים מראש. נניח, כל שעה. גם אם אתם לא מרגישים צורך. המטרה היא למנוע מהשלפוחית להגיע למצב של דחיפות.
- דחיית ריקון: אחרי כמה ימים שאתם הולכים בזמנים קבועים, נסו להאריך את המרווחים האלה בהדרגה. במקום ללכת כל שעה, נסו להתאפק 15 דקות נוספות. ואז עוד 15 דקות. לאט לאט. אל תנסו להתאפק עד שתתפקעו! המטרה היא אימון עדין, לא עינוי. תנסו להגיע למרווחים של שעתיים-שלוש בין ריקון לריקון.
המוח והשלפוחית הם צוות. צריך פשוט ללמד אותם לעבוד יחד טוב יותר. ואימון זה המפתח.
4. בונוס: תרגילי קגל – לא רק אחרי לידה!
רצפת האגן. השרירים האלה שם למטה. הם תומכים בשלפוחית. חיזוק שלהם יכול לעזור לשלוט בדחיפות ולמנוע בריחות. וזה ממש לא רק לנשים אחרי לידה! גם גברים יכולים (וצריכים!) לעשות את זה. וגם נשים שלא עברו לידה.
איך עושים את זה?
תחשבו שאתם מנסים לעצור זרם שתן באמצע (אל תעשו את זה כשאתם באמת משתינים, זה לא בריא!). השרירים שאתם מכווצים אלה שרירי רצפת האגן. תכווצו אותם למשך כמה שניות (3-5 בהתחלה), תשחררו, תחזרו על הפעולה 10-15 פעמים, 3 פעמים ביום. עקביות היא המפתח. זה קשה בהתחלה, אבל משתפר עם הזמן.
כשדברים פשוטים לא מספיקים: 2 דרכים נוספות (ואחרונות בהחלט!) לעזור לשלפוחית
אם הטיפים הראשונים לא עשו את העבודה במלואה, אל ייאוש! יש עוד כלים בארגז הכלים הרפואי.
1. תרופות – הפסקת האש הכימית?
ישנן תרופות מרשם שיכולות לעזור להרגיע את שריר השלפוחית ולמנוע התכווצויות פתאומיות. הן שייכות בדרך כלל למשפחת האנטי-מוסקרינים או בטא-3 אגוניסטים. כל תרופה עובדת קצת אחרת ויש לה תופעות לוואי אפשריות שונות.
הקץ לדחיפות? התרופות יכולות להפחית את תחושת הדחיפות ואת התדירות. הן לא מרפאות את המצב, אבל הן בהחלט יכולות לשפר את איכות החיים באופן משמעותי.
למי לפנות? רופא המשפחה הוא נקודת ההתחלה הטובה ביותר. הוא יכול להפנות אתכם לאורולוג או גינקולוג (תלוי במינכם ובמצבכם) שיאבחן את הבעיה בצורה מדויקת וימליץ על הטיפול התרופתי המתאים ביותר עבורכם, אם בכלל נדרש.
חשוב לזכור: תרופות הן רק חלק מהפתרון. לרוב הן עובדות הכי טוב בשילוב עם שינויים התנהגותיים (אימון שלפוחית, שינויי תזונה וכו').
2. טיפולים מתקדמים – כי יש חיים אחרי תרופות!
במקרים יותר מורכבים, או כשתרופות לא עובדות או לא מתאימות, יש עוד אופציות:
- הזרקת בוטוקס לשלפוחית: כן, בוטוקס! לא רק לקמטים! הזרקת בוטוקס לשריר השלפוחית יכולה לשתק אותו באופן זמני ולהפחית את ההתכווצויות הלא רצוניות. ההשפעה נמשכת מספר חודשים ואז יש לחזור על הטיפול.
- גירוי עצבי: ישנם מכשירים קטנים שיכולים לגרות עצבים ספציפיים הקשורים לשלפוחית (באזור העקב או באזור האגן) ולעזור לווסת את פעילותה. זה נשמע כמו מדע בדיוני קצת, אבל זה עובד אצל אנשים מסוימים!
אלה טיפולים שמצריכים הערכה של רופא מומחה בתחום (בדרך כלל אורולוג או אורוגינקולוג) ואינם מתאימים לכל אחד. אבל חשוב לדעת שהם קיימים כשאופציות פחות פולשניות לא עוזרות.
שאלות ששאלתם את עצמכם (ואני עונה לכם!)
בואו ננקה קצת את השולחן עם כמה שאלות נפוצות שעולות תמיד בהקשר הזה:
ש: האם זה נורמלי לקום לשירותים בלילה?
ת: לקום פעם אחת בלילה אחרי גיל מסוים (נגיד, 60+) זה די נפוץ ונחשב לפעמים לנורמלי. לקום פעמיים ויותר כבר נחשב בדרך כלל לנוקטוריה ויכול להיות חלק מתסמיני שלפוחית רגיזה או מצבים אחרים. שווה לבדוק את זה אצל רופא.
ש: האם לחץ וסטרס יכולים להחמיר את התסמינים?
ת: בהחלט! המוח והשלפוחית מחוברים חזק. סטרס וחרדה יכולים להגביר את תחושת הדחיפות ולהחמיר את המצב. טכניקות הרפיה ומיינדפולנס יכולות לעזור.
ש: האם זה עובר לבד?
ת: לעיתים רחוקות. שלפוחית רגיזה היא לרוב מצב כרוני, אבל אפשר לשפר משמעותית את התסמינים ולהחזיר את איכות החיים. אל תחכו שזה יעבור לבד, תתחילו לפעול!
ש: האם שתיית מים פושרים או חמים עדיפה על מים קרים?
ת: יש אנשים שמדווחים שמשקאות קרים (במיוחד מוגזים או חומציים וקרים מאוד) מגרים את השלפוחית יותר ממשקאות בטמפרטורת החדר או חמים. שווה לנסות ולראות איך זה משפיע עליכם אישית.
ש: האם יש קשר בין שלפוחית רגיזה לדלקות חוזרות בדרכי השתן?
ת: לפעמים קשה להבדיל בין השניים כי התסמינים דומים. דלקת בדרכי השתן יכולה לגרום לתסמינים כמו שלפוחית רגיזה, אבל היא בדרך כלל מלווה גם בכאב או צריבה במתן שתן. שלפוחית רגיזה בדרך כלל אינה כרוכה בכאב בזמן הריקון עצמו. בכל מקרה של תסמינים חדשים או החמרה, כדאי לשלול דלקת.
ש: האם זה אומר שאני לא יכול/ה לצאת מהבית או לטוס לחו"ל?
ת: ממש לא! המטרה של כל הטיפים והטיפולים היא בדיוק ההפך – לאפשר לכם לחזור לחיים רגילים, כולל יציאות, חופשות, וכל מה שעושה לכם טוב. עם קצת תכנון מראש והטכניקות הנכונות, אין סיבה שמצב השלפוחית ישלוט לכם בלו"ז.
לחיות עם שלפוחית רגיזה? כן, ואפילו טוב!
המטרה כאן היא לא להעלים את השלפוחית הרגיזה ב-100% בלחיצת כפתור (הלוואי שזה היה ככה!). המטרה היא לנהל אותה. להחזיר לעצמכם את השליטה. להפסיק לתת לה לנהל לכם את היומיום, את העבודה, את הבילויים ואפילו את שנת הלילה.
המסע הזה דורש קצת סבלנות. ניסוי וטעייה. מה שעובד אצל חבר שלכם אולי לא יעבוד אצלכם, וזה בסדר. הכי חשוב זה לא להתבייש לדבר על זה (כן, אפילו עם רופא, הם שמעו הכל!) ולא להרים ידיים.
תתחילו עם הטיפים הפשוטים: שימו לב מה אתם אוכלים ושותים, נסו את אימון השלפוחית העדין, שקלו לשלב את תרגילי קגל. אם זה לא מספיק, תתייעצו עם רופא על האפשרויות התרופתיות או הטיפולים המתקדמים יותר.
זכרו, אתם לא לבד במערכה הזו. יש לכם כלים, יש לכם ידע (עכשיו יותר מתמיד!), ויש לכם את היכולת לקחת את החיים שלכם חזרה לידיים. השלפוחית היא חלק מהגוף שלכם, לא האדון שלו. תנו לה לדעת מי הבוס החדש!
צאו לשם, תיהנו מהחיים, ותשתו מים בחוכמה!