טיפול באוסטאוארתריטיס של בסיס האגודל שעושה פלאים

חשבתם שהאגודל שלכם הוא סתם עוד אצבע? ובכן, טעות בידיכם (תרתי משמע!). האגודל הוא המאסטרו של כף היד.

הוא מנצח על כל תזמורת התנועות העדינות והגסות, ובלעדיו – בואו נודה – רובנו היינו מתקשים אפילו לגלול בפיד של אינסטגרם, או יותר גרוע, ללחוץ על כפתור הלייק המיוחל.

אז כשפתאום הוא מחליט להתמרד, זה לא סתם כאב קטן. זה מרד של ממש.

אתם מתחילים להרגיש כאב מציק בבסיס האגודל, קצת קשיחות בבוקר, ואז פתאום כל פעולה פשוטה – מפתיחת צנצנת ריבה ועד לחיצת יד – הופכת למשימה בלתי אפשרית.

ברוכים הבאים לעולמה של אוסטאוארתריטיס של בסיס האגודל, או בשמה הקצר והקליט: OA של מפרק ה-CMC. נשמע מסובך? תתפלאו כמה זה נפוץ.

אם הגעתם לכאן, כנראה שאתם כבר מכירים את התסריט הכואב.

השמועה אומרת שחיפשתם בנרות מידע מהימן, מקיף, כזה שלא משאיר לכם ספק.

ובכן, הגיעו הרגעים הגדולים. תתכוננו לשטף של ידע שיחזיר לכם לא רק את התנועה, אלא גם את האמון ביכולת שלכם להבין מה לעזאזל קורה שם.

אנחנו עומדים לפרק את המיתוסים, לחשוף את העובדות, ולספק לכם את כל הכלים כדי להבין, להתמודד, ואפילו לנצח את האויב השקט הזה.

בסוף המאמר הזה, אתם תרגישו כמו מומחים בעצמכם.

תתחילו ללחוץ לייקים בכיף, לכתוב בוואטסאפ בלי כאב, ולפתוח את צנצנת המלפפונים החמוצים כאילו אין מחר.

האגודל שלכם עומד להודות לכם!

האגודל שוב משבית שמחות? 7 סודות שיחזירו לכם את הכוח והחיוך לכף היד!

האגודל הוא לא סתם עוד אצבע. הוא קובע את כללי המשחק.

תחשבו על כל דבר שאתם עושים עם הידיים: מלהחזיק עט ועד לשתות קפה.

האגודל הוא שחקן המפתח, המאפשר לנו אחיזה, צביטה, וכל אותן פעולות עדינות שבלעדיהן החיים היו נראים קצת… מגושמים, אם לנקוט בלשון המעטה.

אבל מה קורה כשהגיבור הזה מתחיל לכאוב? כשהכאב חודר עמוק לבסיס האגודל והופך כל תנועה לאתגר?

בדיוק כאן נכנסת לתמונה אוסטאוארתריטיס של מפרק ה-CMC, והיא, תאמינו או לא, אחת הסיבות הנפוצות ביותר לכאבי ידיים.

אל דאגה, אנחנו כאן כדי לפרק את זה לגורמים, להציג את התמונה המלאה, ולהבטיח שתצאו מכאן עם כל התשובות.

מוכנים?

מה קורה שם באמת? ה"מוח" של האגודל מתמרד?

בואו נצלול רגע לאנטומיה, אבל בלי להירדם.

מפרק ה-CMC (Carpometacarpal) הוא המפרק שנמצא בבסיס האגודל, היכן שעצם האגודל (המטקרפוס הראשון) פוגשת את עצם שורש כף היד שנקראת טרפזיום.

זהו מפרק אוכפי ייחודי, שמאפשר לאגודל לנוע כמעט בכל כיוון: לפנים, לאחור, לצדדים, ואפילו לבצע סיבוב קל. תחשבו על מושב אוכף – יציב מצד אחד, אבל מאפשר תנועה רבה מצד שני.

התנועתיות המדהימה הזו היא גם היתרון וגם החיסרון הגדול ביותר שלו. כי עם כל הכוח והתנועה, מגיע גם בלאי.

כשמדברים על אוסטאוארתריטיס, אנחנו מדברים על מחלת מפרקים ניוונית. בדרך כלל, במפרק בריא, קצות העצמות מכוסים בסחוס חלקלק שמאפשר להן להחליק אחת על השנייה בלי חיכוך.

כמו שמן במנוע, רק טבעי יותר.

אבל עם הזמן, כתוצאה מבלאי, גיל, גנטיקה, או חבלות קודמות, הסחוס הזה מתחיל להישחק.

הוא נהיה דק יותר, מחוספס, ובסופו של דבר, העצמות מתחילות לשפשף זו את זו.

זה לא כיף. זה כואב. זה גורם לדלקת, לכאבים, לקשיחות, ולפעמים גם לשחיקה של העצם עצמה ולצמיחת בליטות עצם (אוסטאופיטים) שמנסות, בדרכן העקומה, לייצב את המפרק.

אבל בפועל, הן רק מחמירות את המצב ויוצרות מראה "מרובע" יותר לבסיס האגודל.

ש: האם כאב באגודל תמיד מעיד על אוסטאוארתריטיס?

ת: בהחלט לא! האגודל הוא אזור עמוס בגידים, רצועות ועצמות, וכל אחד מהם יכול להתלונן בדרכו שלו. זה יכול להיות דלקת בגיד (כמו דה-קוורבן), נקע, או אפילו סתם מתיחה. אבל אם הכאב יושב עמוק בבסיס המפרק, ובעיקר מתחזק בפעולות צביטה חזקות או סיבוביות (כמו פתיחת בקבוק או סיבוב מפתח), אוסטאוארתריטיס הוא בהחלט חשוד מרכזי. בשביל זה יש רופא – כדי שלא תצטרכו לשחק בלשים לבדכם!

מדוע דווקא האגודל? תעלומת ה-CMC נחשפת!

האם יש לכם תחושה שרק אתם סובלים מהעניין הזה? תחשבו שוב.

אוסטאוארתריטיס של ה-CMC נפוצה במיוחד, ופוגעת בעיקר בנשים אחרי גיל 40, אבל לא רק.

למה דווקא אנחנו? יש כמה תיאוריות:

נשים, גיל וגנטיקה: נשים נוטות לסבול יותר, כנראה בגלל שינויים הורמונליים (אחרי גיל המעבר) ובגלל רצועות רפויות יותר באופן כללי. אם אמא או סבתא סבלו מזה, הסיכוי שלכם גבוה יותר. תודו לגנטיקה, או תתלוננו עליה.
שימוש יתר ובלאי: האגודל שלנו עובד קשה. מאוד קשה. כל אחיזה, צביטה, כתיבה בטלפון, הקלדה, סיבוב מפתח – הכל מפעיל לחץ על המפרק הזה. אם העבודה שלכם דורשת שימוש חוזר ונשנה באגודל, אתם בסיכון גבוה יותר.
חבלות קודמות: כל שבר או נקע קודם במפרק ה-CMC יכול להגביר את הסיכון להתפתחות אוסטאוארתריטיס שנים לאחר מכן.

בקיצור, זה לא בגלל שעשיתם משהו "לא בסדר". זה פשוט מפרק שעובד קשה, ולפעמים הוא פשוט מתעייף.

תחקיר בלשי: איך מפענחים את סודות האגודל הכואב?

אז אתם חושדים. הכאב שם. אבל איך מאבחנים את זה בוודאות?

האבחון מתבצע בדרך כלל על ידי רופא כף יד או אורתופד.

התהליך פשוט למדי, וכולל כמה שלבים:

היסטוריה רפואית: הרופא ישאל על הכאב, מתי הוא התחיל, מה מחמיר אותו, מה מקל עליו, ואילו פעילויות יומיומיות נפגעו.
בדיקה פיזית: זה החלק המעניין. הרופא ימשש את בסיס האגודל שלכם כדי לחפש רגישות, נפיחות, ועיוות. הוא גם יבצע תמרונים ספציפיים, כמו "מבחן הטחינה" (grind test), שבו הוא ילחץ ויסובב את האגודל בעדינות. אם אתם מרגישים כאב או שומעים חריקות, זה יכול להעיד על שחיקת סחוס.
צילומי רנטגן: זהו כלי האבחון העיקרי. צילומי רנטגן פשוטים יכולים להראות היטב את מידת השחיקה במפרק, היצרות של מרווח המפרק, צמיחת אוסטאופיטים (בליטות עצם), ולפעמים גם תת-פריקה של המפרק. ישנן דרגות שונות של שחיקה, מדרגה קלה (דרגה 1) ועד שחיקה מתקדמת (דרגה 4).

בדרך כלל, בדיקות אלה מספיקות כדי לאבחן את הבעיה. במקרים נדירים, אם יש חשד לבעיות אחרות, ייתכן שימליצו על MRI או CT, אבל זה פחות שכיח לאבחון ראשוני של OA ב-CMC.

ש: האם יש "בדיקת דם" לאבחון אוסטאוארתריטיס ב-CMC?

ת: לא. בניגוד לסוגי דלקת פרקים אחרים כמו דלקת מפרקים שגרונית (ראומטואיד ארטריטיס), אוסטאוארתריטיס היא מחלה ניוונית, ולא אוטואימונית. לכן, אין בדיקת דם ספציפית שיכולה לאבחן אותה. האבחון מתבסס בעיקר על ההיסטוריה, הבדיקה הפיזית וצילומי הרנטגן.

האם יש "בדיקת מיקרוסקופ" אמיתית?

לא ממש. ה"מיקרוסקופ" שלנו הוא שילוב של היד המיומנת של הרופא והעין החדה של הרנטגן.

הכי חשוב הוא לא להתייאש. יש פתרונות, והרבה מהם.

לא רוצים ניתוח? 5 דרכים יצירתיות לדחות את הפגישה עם המנתח!

החדשות הטובות הן שברוב המקרים, הטיפול מתחיל בגישה שאינה כירורגית. ובהרבה מקרים, היא גם מספיקה!

המטרה היא להקל על הכאב, לשפר את התפקוד, ולדחות, עד כמה שניתן, את הצורך בניתוח.

"חפפו" את הכאב עם תמיכה נכונה: סד הוא החבר החדש שלכם.

אחד הטיפולים היעילים והפשוטים ביותר הוא קיבוע ותמיכה של המפרק.

סדים או מייצבים מותאמים אישית או מוכנים מראש יכולים לעשות פלאים.

הם מגבילים את התנועה המיותרת והכואבת במפרק, ומאפשרים לו "לנוח".

השתמשו בהם בפעילויות שמחמירות את הכאב, או אפילו בלילה כדי לתת למפרק מנוחה מלאה. ישנם סדים קשיחים, סדים רכים יותר, וכאלה שמגבילים רק את מפרק ה-CMC עצמו. נסו כמה סוגים ותמצאו את המתאים לכם ביותר.

הם עשויים להיראות מוזרים בהתחלה, אבל האגודל שלכם יודה לכם.

תרופות וזריקות: יריית "כדור הרגעה" למפרק?

תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידליות (NSAIDs): תרופות כמו איבופרופן, נפרוקסן, או וולטרן (בכדורים או במשחה) יכולות לעזור בהפחתת כאב ודלקת. השתמשו בהן בזהירות ובהתאם להמלצת רופא, במיוחד אם יש לכם בעיות בקיבה או בלב.
זריקות סטרואידים: הזרקה ישירה של קורטיזון למפרק ה-CMC יכולה לספק הקלה משמעותית בכאב ובדלקת למשך שבועות עד חודשים. זה לא פתרון קבוע, אבל זה יכול לתת לכם "חלון הזדמנויות" לתרגל ולחזק את היד, ולנוח מהכאב. לא מומלץ להזריק יותר מדי פעמים לאותו מפרק.
חומצה היאלורונית: "חומר סיכה" למפרקים. יעיל יותר בברכיים, אבל יש רופאים שמנסים זאת גם באגודל.
PRP (פלזמה עשירה בטסיות): טיפול חדשני יותר, שבו מזריקים למפרק טסיות דם שלכם עצמכם, מתוך תקווה שיעודדו ריפוי. הראיות ליעילותו במפרק ה-CMC עדיין מתגבשות, אבל ישנם דיווחים מבטיחים.

ש: האם זריקות קורטיזון מזיקות למפרק בטווח הארוך?

ת: ישנה הסכמה כללית שזריקות קורטיזון יעילות להקלה קצרת טווח, ואינן מזיקות בדרך כלל אם ניתנות במתינות (לא יותר מ-2-3 זריקות למפרק בשנה). עם זאת, שימוש תכוף מאוד עלול, בתיאוריה, להחליש את הרקמות מסביב או לפגוע בסחוס לאורך זמן, אם כי ההשפעה הזו פחות נצפית במפרק ה-CMC הקטן. תמיד יש לדון עם הרופא המטפל על הסיכונים והיתרונות.

"ספורט טיפולי" לאגודל: תרגילים שיחזירו את הגמישות.

פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק הם חלק קריטי מהטיפול השמרני.

מטפל מוסמך ילמד אתכם:

תרגילים לחיזוק השרירים: שרירים חזקים סביב המפרק יכולים לעזור בייצובו.
תרגילים לשיפור טווחי תנועה: למרות הכאב, חשוב לשמר גמישות.
שינוי הרגלי עבודה וחיים: איך להשתמש באגודל בצורה "חכמה" יותר? למשל, להשתמש בכף יד מלאה במקום צביטה חזקה, להשתמש בכלים מותאמים (כמו פותחנים ארגונומיים), ולהימנע מפעולות שמחמירות את הכאב.

אל תזלזלו בכוחם של התרגילים.

זו השקעה קטנה שיכולה להניב תשואות עצומות.

כשהטיפולים "הרגילים" נשברים: 3 אופציות כירורגיות שכדאי להכיר (ובלי פאניקה)!

אם כל הטיפולים הלא-ניתוחיים כשלו, והכאב ממשיך להשפיע באופן משמעותי על איכות חייכם, ייתכן שהגיע הזמן לשקול ניתוח.

זו לא הכרעה קלה, אבל לעיתים קרובות, זה הפתרון היעיל ביותר והיחיד שיכול להחזיר לכם את התפקוד המלא.

המטרה בניתוח היא להקל על הכאב, לשפר את היציבות ולשחזר את טווח התנועה.

יש כמה סוגים עיקריים של ניתוחים למפרק ה-CMC:

"להיפטר" מהבעיה: טרפזקטומיה – הפתרון הוותיק והטוב?

זהו הניתוח הנפוץ והמוכח ביותר לטיפול באוסטאוארתריטיס מתקדמת של ה-CMC.

במהלכו, המנתח מסיר את עצם הטרפזיום (אחת מעצמות שורש כף היד, זו שפוגשת את בסיס האגודל).

הרעיון מאחורי זה פשוט: אם שתי העצמות שמתחככות זו בזו יוצרות את הכאב, נפטר מהאחת.

לאחר הסרת הטרפזיום, נוצר חלל.

כדי למנוע מהאגודל לשקוע לתוך החלל הזה ולאבד מיציבותו, לעיתים קרובות מבצעים "שיחזור רצועות ואינטרפוזיציה של גיד" (LRTI – Ligament Reconstruction and Tendon Interposition).

בפרוצדורה זו, לוקחים פיסה קטנה מגיד סמוך (לרוב מהגיד מקרב כף היד, FCR) ומשתמשים בה כדי ליצור "כרית" מרופדת בחלל שנוצר, ובמקביל משחזרים רצועה שמייצבת את בסיס האגודל.

הניתוח יעיל מאוד בהקלה על כאב ובשיפור תפקוד, ושיעורי ההצלחה גבוהים.

החלפת מפרק: האם זה ה"אייפון 15" של הטיפולים?

בדומה להחלפות מפרקים בירך או בברך, קיימות גם אופציות להחלפת מפרק ה-CMC.

בניתוח זה, המפרק הפגום מוחלף בשתל מלאכותי (עשוי ממתכת ופלסטיק או חומרים אחרים).

היתרון הפוטנציאלי הוא שמירה טובה יותר על טווח התנועה וזמן החלמה מהיר יותר בהשוואה לטרפזקטומיה.

עם זאת, שתלים אלו לא תמיד מחזיקים מעמד כמו השתלים במפרקים הגדולים, ויש סיכוי קטן לשיחרור או בלאי של השתל לאורך זמן, מה שיחייב ניתוח חוזר.

זו אופציה שמתאימה יותר למטופלים מסוימים, וההתלבטות עליה צריכה להיות יסודית עם המנתח.

איחוי: יציבות במחיר של תנועה?

איחוי (ארתרודזיס) הוא ניתוח שבו מאחדים את שתי העצמות של המפרק (המטקרפוס והטרפזיום) לעצם אחת.

התוצאה היא מפרק יציב ונטול כאב לחלוטין, אך במחיר של אובדן מוחלט של התנועה במפרק הספציפי הזה.

הניתוח הזה פחות נפוץ לאוסטאוארתריטיס ראשונית, אלא יותר במקרים ספציפיים כמו חבלות קשות, חוסר יציבות משמעותי, או אצל אנשים צעירים שעבודתם דורשת כוח אחיזה רב מאוד (למשל, נגרים או מכונאים), שבהם יציבות עדיפה על תנועה.

ש: כמה זמן לוקח להתאושש מניתוח CMC?

ת: ההתאוששות מניתוח בסיס האגודל משתנה בין סוגי הניתוחים ובין אנשים, אך באופן כללי היא תהליך שלוקח כמה שבועות עד כמה חודשים. מיד לאחר הניתוח יש תקופה של קיבוע בסד או גבס (4-6 שבועות), ולאחר מכן מתחילה פיזיותרפיה או ריפוי בעיסוק אינטנסיביים. תפקוד מלא וכוח מרבי עשויים לחזור רק לאחר 3-6 חודשים, ובמקרים מסוימים אפילו עד שנה. סבלנות היא שם המשחק!

אחרי הניתוח: המסע חזרה לחיים מלאים – מה מצפה לכם?

אז החלטתם לעבור את זה. כל הכבוד!

אבל הניתוח הוא רק ההתחלה. המסע חזרה לחיים ללא כאב דורש מחויבות.

מיד לאחר הניתוח, היד שלכם תהיה מקובעת בסד או גבס למשך מספר שבועות.

תקופה זו קריטית לריפוי ראשוני של הרקמות והגידים.

לאחר מכן, תתחילו במסע המרתק של פיזיותרפיה או ריפוי בעיסוק.

זהו לא טיול קצר, אלא תוכנית עבודה יומיומית שדורשת מכם סבלנות, התמדה, ולפעמים גם קצת כאב.

המטפל ילמד אתכם תרגילים לשיפור טווח תנועה, לחיזוק השרירים סביב האגודל, ולחזרה הדרגתית לפעילויות יומיומיות.

אל תצפו לחזור ללחוץ לייקים ביום שאחרי הורדת הגבס.

התהליך הדרגתי, וכוח ותנועה מלאים עשויים לחזור רק אחרי מספר חודשים.

אבל התוצאה הסופית, ברוב המקרים, היא אגודל חזק יותר, יציב יותר, ובעיקר – כואב הרבה פחות.

לחיות טוב יותר: 4 טיפים יומיומיים לשמור על האגודל (וגם למנוע את הבא בתור)!

גם אם עברתם ניתוח, וגם אם אתם רק בוחנים את האפשרויות הלא-כירורגיות, יש כמה דברים שאתם יכולים לעשות ביום-יום כדי להקל על האגודל ולשמור עליו:

שנו את הרגלי האחיזה: במקום להשתמש בצביטה חזקה עם קצות האצבעות והאגודל (מה שמעמיס על מפרק ה-CMC), נסו להשתמש באחיזה רחבה יותר ועם כל כף היד. לדוגמה, במקום לסובב מפתח עם האגודל בלבד, השתמשו בכל כף היד ללפיתה.
השתמשו בכלים מותאמים: ישנם עזרים רבים שיכולים להקל על חייכם. פותחנים ארגונומיים לבקבוקים וצנצנות, כלי מטבח עם ידיות עבות, ואפילו עטים בעלי קוטר גדול יותר.
הקפידו על תרגילים עדינים: גם אם זה כואב, שמירה על טווח תנועה מסוים חשובה. מטפל יוכל להדריך אתכם אילו תרגילים עדינים ובטוחים לבצע כדי לשמר את הגמישות בלי להחמיר את הכאב.
הקשיבו לאגודל שלכם: אם פעילות מסוימת גורמת לכאב, נסו למצוא דרך אחרת לבצע אותה, או פשוט הימנעו ממנה. כאב הוא סימן אזהרה.

ש: האם יש תזונה ספציפית שיכולה לעזור באוסטאוארתריטיס?

ת: למרות שאין "דיאטת קסם", תזונה אנטי-דלקתית עשירה בפירות, ירקות, דגים שמנים (עשירים באומגה 3), שמן זית ואגוזים, יכולה לסייע בהפחתת דלקת כללית בגוף, ובכך להקל על כאבים במפרקים. שמירה על משקל תקין גם מקלה על העומס על כלל המפרקים, כולל מפרקי כף היד והאגודל. בנוסף, ישנם תוספים כמו גלוקוזאמין וכונדרואיטין, אך יעילותם באוסטאוארתריטיס במפרק ה-CMC אינה מוכחת באופן חד משמעי, והם אינם מתאימים לכל אחד.

אז הנה זה – כל מה שרציתם לדעת על אוסטאוארתריטיס של בסיס האגודל, ואולי קצת יותר.

מקווה שהאגודל שלכם מרגיש כבר קצת יותר טוב, רק מלקרוא את כל המידע הזה.

זכרו, אתם לא לבד במערכה הזו.

יש פתרונות, יש תקווה, ויש חיים מלאים ונטולי כאב מעבר לפינה.

אל תהססו לפנות למומחה כף יד. הוא כבר יידע איך להחזיר לכם את היכולת ללחוץ על כפתור הלייק, ללא כאב.

כי בסופו של דבר, מי לא רוצה להמשיך לגלול בחיים?