חשיבות שתייה מרובה: השיטה הפשוטה למנוע אבנים בכליות בקלות

תארו לעצמכם כאב חד, בלתי נסבל, שמתחיל בגב ונודד מטה כאילו מישהו תקע לכם סכין קהה.

נשמע נעים? ממש לא.

ברוכים הבאים לעולם הקסום (או שלא) של אבנים בכליות.

זה לא מיתוס, זה מציאות כואבת להרבה אנשים. החדשות הטובות?

לעתים קרובות הפתרון נמצא ממש מתחת לאף, זמין וזול.

כן, אנחנו מדברים על משהו כל כך בסיסי ויומיומי שרובנו לוקחים כמובן מאליו.

אם אתם רוצים להימנע מהחוויה המפוקפקת הזו, או אולי עברתם אותה ורוצים שהיא תהיה הפעם האחרונה – המאמר הזה נכתב בשבילכם.

הוא הולך לפרק את הכל, צעד אחר צעד, ולהראות לכם איך משהו כל כך קטן כמו הרגל שתייה יכול לעשות הבדל ענק.

בואו נצלול פנימה. מבטיחים שזה יהיה פחות כואב מלעבור אבן.

הטיפ הפשוט שיכול להציל אתכם מכאבי תופת (רמז: הוא זורם בברז)

1. אבנים בכליות: מה לעזאזל זה ואיך זה מרגיש?

טוב, בואו נשים את זה על השולחן.

אבן בכליה היא בעצם גוש קטן, קשה, שנוצר כשהמינרלים והמלחים בשתן שלנו מתגבשים.

בדרך כלל השתן מצליח לשטוף את הדברים האלה החוצה. אבל לפעמים, מסיבות שונות, הם נשארים, מצטרפים לחברים אחרים, ובום – יש לכם אבן.

זה קצת כמו כששוכחים לנקות את הסיד באמבטיה, רק שהפעם זה קורה לכם בפנים.

וזה כואב פי אלף.

יש סוגים שונים של אבנים, כשהנפוצות ביותר עשויות מסידן אוקסלט.

יש גם אבנים מחוצת שתן, סטרוויט וציסטין.

אבל אל תדאגו, לא נהפוך אתכם לכימאים כרגע.

הכאב הזה שדיברנו עליו? הוא נגרם בדרך כלל כשהאבן מנסה לזוז ממקומה או נתקעת איפשהו בדרכה מחוץ לגוף.

זה יכול להיות כאב גב חזק, כאב בבטן או במפשעה, לפעמים יש גם בחילות, הקאות, ודם בשתן.

לא תענוג גדול.

2. רגע, למה הן בכלל נוצרות? הצצה לפינת הכימיה של הגוף

אז הבנו מה זה, אבל למה זה קורה? פה נכנסת קצת כימיה, אבל אל תברחו! זה פשוט.

השתן שלנו מלא בחומרים שונים.

בדרך כלל, הם פשוט מומסים בנוזל ויוצאים בשלום.

אבל לפעמים, ריכוז החומרים האלה (כמו סידן, אוקסלט, חומצת שתן וכו') גבוה מדי.

הגוף כאילו מנסה לדחוף יותר מדי סוכר לכוס קפה קטנה – חלק יישאר מומס, אבל אם תדחסו יותר מדי, הוא פשוט ישקע בתחתית.

זה מה שנקרא "רוויה יתר".

כשיש רוויה יתר, החומרים האלה מתחילים להתגבש. נוצרים גרעינים קטנים, כמו גבישים זעירים.

אם הגבישים האלה לא נשטפים החוצה מיד, הם מתחילים לגדול.

הם מצטרפים אחד לשני, גדלים, ובהדרגה הופכים לאבן אמיתית.

יש בגוף גם חומרים שמעכבים היווצרות אבנים, כמו ציטרט.

אם רמתם נמוכה, הסיכון עולה.

גורמים נוספים משפיעים כמובן – גנטיקה, הרגלי תזונה, משקל גוף, בעיות רפואיות מסוימות ואפילו נטילת תרופות.

אבל אחד הגורמים המרכזיים, המשמעותיים ביותר, ושימו לב – ה-כ-י קל לשלוט עליו?

נכון, כמות הנוזלים שאתם שותים.

3. המים הם לא רק H2O, הם צבא הניקיון הפרטי שלכם!

עכשיו מגיעים לחלק הכי חשוב, החלק שמציל חיים (או לפחות כליות).

כשאתם שותים מספיק מים, אתם בעצם עושים שני דברים מדהימים לטובת הכליות שלכם:

• דילול החומרים: כמו שהוספתם הרבה מים לכוס הקפה עם יותר מדי סוכר, המים מדללים את ריכוז המלחים והמינרלים בשתן. כשהריכוז נמוך, קשה הרבה יותר לחומרים האלה להתגבש וליצור גרעינים של אבנים. הם פשוט נשארים מומסים וידידותיים.
• הגברת זרימת השתן: יותר נוזלים נכנסים, יותר נוזלים צריכים לצאת. שתייה מרובה מגדילה את כמות השתן שהגוף מייצר. שתן שמיוצר בכמות גדולה ובקצב טוב, פשוט שוטף החוצה את כל הגבישים הזעירים האלה לפני שהם מספיקים לגדול ולהפוך לאבן בעייתית. תחשבו על זה כמו מבול קטן ששוטף את הרחוב מכל הלכלוך.

בקיצור, מים הופכים את הסביבה בכליות ודרכי השתן לפחות "מסבירת פנים" להיווצרות אבנים.

הם מונעים את הצפיפות שגורמת לגבישים להיווצר, והם דואגים שכל מה שכן נוצר בטעות – יישטף החוצה מהר ובלי דרמות.

זה כל כך פשוט שזה כמעט מרגיז. איך דבר כזה קטן יכול להיות כל כך משמעותי?

4. כמה בדיוק צריך לשתות? המדריך המלא (כן, יש מדריך לזה)

אוקיי, אז הבנו שצריך לשתות.

אבל כמה זה בדיוק "מספיק"? זה לא מדע מדויק ברמת המיליליטר, אבל יש עקרונות מנחים.

המטרה העיקרית היא לייצר כמות גדולה של שתן צלול יחסית.

אחד המדדים הכי טובים ובאמת הכי קלים ליישום הוא צבע השתן.

כן, כן, הסתכלו לתוך האסלה לפני שאתם מורידים את המים.

אם השתן שלכם צהוב כהה, זה דגל אדום.

אם הוא שקוף או צהוב בהיר מאוד – אתם בכיוון הנכון! זה המדד הכי טוב לאדם הממוצע.

באופן כללי, ההמלצה הרווחת היא לשאוף לפחות ל-2.5 ליטר נוזלים ביום.

שימו לב, זה לא 2.5 ליטר מים בלבד, אלא סך כל הנוזלים שאתם צורכים.

אבל רגע, יש קאץ'. הכמות הזו משתנה מאוד מאדם לאדם ותלויה בהמון גורמים:

• מזג אוויר: בקיץ הישראלי הלוהט, אתם מאבדים הרבה יותר נוזלים בזיעה מאשר בחורף הקריר. צריך לשתות יותר בהתאם.
• רמת פעילות גופנית: אם אתם מתאמנים, רצים, או פשוט עבודה פיזית – אתם מזיעים יותר, ומאבדים יותר נוזלים. פשוט כך. השלימו את החסר!
• הרגלי תזונה: אוכל מלוח מגביר צמא וגם גורם לגוף לאגור מים (לפעמים). אוכל עשיר בסיבים או פירות וירקות גם מכיל נוזלים.
• מצב בריאותי: מחלות מסוימות או נטילת תרופות יכולות להשפיע על צרכי הנוזלים שלכם. תמיד כדאי להתייעץ עם רופא במקרים כאלה.
• משקל גוף: לרוב, ככל שהמשקל גבוה יותר, גם צרכי הנוזלים מעט גבוהים יותר.

המטרה היא לייצר לפחות 2 ליטר שתן ביום.

זה אומר שבפועל, רוב האנשים יצטרכו לשתות איפשהו בין 2.5 ל-3 ליטר נוזלים ביום כדי להגיע ליעד הזה.

הקשיבו לגוף שלכם, הסתכלו על צבע השתן (כן, ברצינות!) והתאימו את הכמות בהתאם.

עדיף לשתות קצת יותר מדי מאשר קצת פחות מדי, בהקשר הזה.

5. האם רק ממים חיים? בואו נדבר על כל מה שאתם שותים (כן, גם הקפה של הבוקר)

אוקיי, אז הבסיס הוא מים.

מים הם המלך. הם ה-דבר.

אבל מה עם שאר הנוזלים שאנחנו מכניסים לגוף במהלך היום? האם גם הם עוזרים?

התשובה הקצרה היא: כן, ברובם.

כל נוזל תורם לנפח הנוזלים הכולל בגוף.

אבל… יש אבל גדול.

חלק מהמשקאות יכולים להיות פחות יעילים, ואפילו להזיק במניעת אבנים, תלוי מה מכילה האבן שלכם ומה מכיל המשקה.

• לימונדה ומיצי הדרים: אלה חברים מצוינים! הם מכילים ציטרט, שזוכרים שדיברנו עליו קודם? הוא מעכב טבעי של היווצרות אבנים, במיוחד אבני סידן. מיץ לימון סחוט טרי שמוסיפים למים (אפילו קצת) יכול לעשות פלאים. מיץ תפוזים גם בסדר. רק שימו לב לכמות הסוכר המוסף.
• תה וקפה: יש מחקרים שמראים שצריכה מתונה של קפה ותה (עם קפאין) יכולה דווקא להיות קשורה בסיכון נמוך יותר לאבנים. למה? כי הם משתנים, כלומר גורמים לנו להשתין יותר, מה שמגביר את השטיפה. עם זאת, תה קר (Iced Tea) מכיל לרוב כמות גבוהה יחסית של אוקסלטים, במיוחד אם הוא חזק וממושך, וזה יכול להיות בעייתי למי שנוטה לאבני סידן אוקסלט.
• משקאות מוגזים (סודה, קולה): פה מתחילות הצרות. משקאות קולה, למשל, קשורים בסיכון מוגבר לאבני כליה. למה? כי הם מכילים חומצה זרחתית. משקאות מוגזים אחרים, גם אם לא קולה, לרוב עשירים בסוכר (בפרט פרוקטוז) וזה גם לא מומלץ למונעי אבנים. עדיף להתרחק.
• מיץ חמוציות: מפורסם בהקשר של דלקות בדרכי השתן, אבל לא הוכח כיעיל במניעת אבני כליה. במקרים מסוימים (סוגי אבנים מסוימים), הוא אף עלול להחמיר.
• חלב: דווקא מפתיע, אבל חלב (שעשיר בסידן) יכול להיות מומלץ למונעי אבני סידן אוקסלט. למה? כי כשהסידן במערכת העיכול פוגש אוקסלט ממזון, הם מתחברים ויוצאים בצואה, במקום להגיע לכליות ולהתגבש שם. אבל זה כבר קצת מתקדם מדי לדיון על שתייה…

השורה התחתונה: רוב הנוזלים עוזרים לעניין הנפח והדילול, אבל מים ומיצי הדרים הם האלופים הבלתי מעורערים במניעה.

שאר המשקאות? בזהירות ובמתינות, בטח אלה הממותקים או הקולה.

שאלות שאתם בטח שואלים את עצמכם עכשיו (וזו הזדמנות טובה לענות)

?שאלה 1: אם כבר הייתה לי אבן בכליה, האם שתייה מרובה תעזור לי עכשיו?

תשובה: בהחלט! מי שחווה אבן בכליה אחת נמצא בסיכון גבוה יותר לפתח אבנים נוספות. שתייה מרובה היא אולי הצעד הכי חשוב למניעת הישנות.

?שאלה 2: האם שתייה מרובה תעזור לי להוציא אבן קיימת שכבר נוצרה?

תשובה: שתייה מרובה מגבירה את זרימת השתן וזה עשוי לעזור לשטוף אבנים קטנות מאוד החוצה. לאבנים גדולות יותר, זה פחות יעיל, ורק יגביר את נפח השתן מאחורי האבן החוסמת (וזה יכול להגביר את הכאב). במקרה של אבן קיימת שמפריעה, חייבים להתייעץ עם רופא.

6. כשמים הם רק ההתחלה: אילו עוד טריקים יש למנוע אבנים?

בואו נודה על האמת. שתייה מרובה היא כלי קסם אמיתי במניעת אבנים, אבל היא לא תמיד הפתרון היחיד, ולפעמים היא פשוט לא מספיקה.

יש אנשים עם נטייה גנטית חזקה מאוד, או כאלה עם בעיות רפואיות אחרות, שהגוף שלהם פשוט מייצר יותר מדי מהחומרים שיוצרים אבנים, או פחות מדי מהחומרים שמונעים אותן.

במקרים כאלה, בנוסף לשתייה המרובה שהיא עדיין הבסיס, ייתכן שיהיה צורך בשינויים נוספים:

• תזונה: המלצות תזונתיות ספציפיות תלויות בסוג האבן. לדוגמה, מי שנוטה לאבני סידן אוקסלט (הכי נפוצות) עשוי להתבקש להפחית במזונות עשירים באוקסלטים (כמו תרד, אגוזים, שוקולד, תה קר) ובמלח. אבני חומצת שתן דורשות הגבלת בשר אדום ופירות ים. לא תמיד צריך להימנע לגמרי, אלא להתאים את הצריכה.
• תרופות: לפעמים, רופאים יכולים לרשום תרופות שעוזרות לווסת את רמות המלחים והמינרלים בשתן, או להגביר את רמות החומרים המעכבים היווצרות אבנים (כמו ציטרט).
• בירור רפואי: מי שחווה אבנים חוזרות או אבנים בגיל צעיר, או שיש לו היסטוריה משפחתית, כדאי שיעבור בירור רפואי מקיף יותר כדי להבין את הסיבה הספציפית אצלו ולקבל המלצות טיפול ומניעה מותאמות אישית.

אבל חשוב לזכור – כל השינויים האלה לרוב באים בנוסף להמלצה הבסיסית והחשובה ביותר: לשתות הרבה, הרבה, הרבה.

7. מיתוסים על אבנים בכליות ומי הברז: מה נכון ומה סתם שמועה?

יש הרבה סיפורים שרצים על אבנים בכליות ואיך להימנע מהן.

בואו נעשה קצת סדר בבלגן:

• מיתוס: מים קשים גורמים לאבנים בכליות כי יש בהם הרבה סידן. אמת: באופן מפתיע, מחקרים לא הראו קשר משמעותי בין שתיית מים קשים לבין היווצרות אבני כליה. כמות הסידן במים הקשים נמוכה בהרבה מהסידן שאנחנו מקבלים מהמזון, ולרוב היא לא הגורם הבעייתי.
• מיתוס: צריך להימנע ממאכלים עשירים בסידן כדי למנוע אבני סידן. אמת: זה דווקא לא נכון לרוב האנשים! הגבלת סידן בתזונה עלולה דווקא להגביר את הסיכון לאבני סידן אוקסלט. למה? כי הסידן מהמזון "תופס" את האוקסלט במעיים ומונע ממנו להיספג ולהגיע לכליות (כמו שהסברנו קודם בהקשר לחלב). חשוב לצרוך כמות מספקת של סידן מדי יום (ממוצרי חלב, טחינה, ירקות ירוקים ועוד), בנוסף לשתייה מרובה.
• מיתוס: כל מיץ טבעי טוב למניעת אבנים. אמת: לא בהכרח. מיצי הדרים (לימון, תפוז) טובים בגלל הציטרט. מיצים אחרים, כמו מיץ תפוחים או חמוציות (למרות המוניטין), לא הוכחו כיעילים ולעיתים אף עלולים להזיק (כמו מיץ חמוציות לסוגי אבנים מסוימים).

הבנתם? לא כל מה ששמעתם מחבר של חבר הוא בהכרח נכון.

תמיד כדאי להתבסס על ידע מהימן.

עוד כמה שאלות שרצות לכם בראש? בואו נראה

?שאלה 3: האם שתיית מים מוגזים (סודה רגילה) נחשבת כמו מים?

תשובה: כן, מבחינת נפח נוזלים, סודה רגילה (מים מוגזים בלי תוספות) נחשבת, למרות שחלק מהאנשים מרגישים שהגזים פחות נוחים. עדיף בהרבה מסודה ממותקת או קולה.

?שאלה 4: מה אם אני פשוט שוכח לשתות?

תשובה: זו בעיה נפוצה. נסו להפוך את זה להרגל. שימו בקבוק מים על השולחן בעבודה, הגדירו תזכורות בטלפון, שתו כוס מים לפני כל ארוחה או אחרי כל יציאה לשירותים. הקפידו לשתות בצורה מפוזרת לאורך היום, לא הכל בבת אחת.

?שאלה 5: האם יש מצבים שבהם אסור לשתות הרבה?

תשובה: כן. אנשים עם מחלות לב, אי ספיקת כליות מתקדמת, או מצבים רפואיים אחרים שבהם יש הגבלה על צריכת נוזלים – חייבים להתייעץ עם רופא לגבי כמות הנוזלים המומלצת עבורם. ההמלצות במאמר זה הן לאוכלוסייה הבריאה יחסית.

?שאלה 6: האם תוספי סידן עלולים לגרום לאבנים?

תשובה: זה תלוי. נטילת תוספי סידן עלולה להגביר את הסיכון, במיוחד אם נוטלים אותם ללא קשר לאוכל. עדיף לקבל סידן מהמזון. אם נוטלים תוסף, מומלץ לקחת אותו יחד עם ארוחה. תמיד כדאי להתייעץ עם רופא לפני שמתחילים ליטול תוספי סידן, במיוחד אם יש היסטוריה של אבנים.

?שאלה 7: כמה זמן לוקח לשתייה מרובה "לעבוד" במניעת אבנים?

תשובה: זו לא תרופת קסם מיידית לאבן קיימת. אבל כהתנהגות מונעת, ההשפעה על דילול השתן ושטיפת גבישים היא מיידית. ככל שתתמידו בשתייה מספקת לאורך זמן, כך הסיכון שלכם לפתח אבנים חדשות יקטן משמעותית.

בשורה התחתונה (כי אתם בטח צמאים…)

אז הנה זה, הסיפור המלא והפשוט כאחד.

אבנים בכליות הן כאב ראש (או בעצם, כאב כליה) רציני, אבל החדשות הפצצה הן שהמניעה שלהן לרוב נמצאת בהישג יד, ובבקבוק מים.

לשתות מספיק זה הדבר הכי יעיל, הכי זמין והכי פשוט שאתם יכולים לעשות כדי להגן על עצמכם מהסיוט הזה.

זכרו את עניין צבע השתן, התאימו את השתייה למזג האוויר ולפעילות שלכם, והעדיפו מים ולימונדה על פני סודה ממותקת.

זה לא דורש מרשם רופא, לא עולה הון, ובאמת יכול לחסוך לכם המון סבל.

אז קדימה, תמלאו את הכוס!

הכליות שלכם יודו לכם.

וגם הגב התחתון שלכם.

ובאופן כללי, החיים שלכם יהיו הרבה יותר נעימים בלי האורחים הלא קרואים האלה.

לבריאות!