כולם מכירים את הסצנה מסרטים… מישהו נופל. פתאום. בלי אזהרה. דרמה. קריאות לעזרה. ואז, מישהו מגיע… שוכב ליד האדם שהתמוטט… נושם לו לפה. זה נראה פשוט, נכון?
אולי קצת מוזר. אולי אפילו דוחה, בואו נודה על האמת. במיוחד אם זה זר מוחלט שפגשתם שנייה לפני שהתרסק לרצפה כאילו שיחק אותה בלוק עץ.
אבל מה אם זה קורה למישהו שאתם אוהבים? מישהו מהמשפחה? חבר? או סתם למישהו לידכם ברחוב, ואין אף אחד אחר שיכול לעזור?
פתאום, ה'מוזר' או ה'דוחה' הזה הופך להיות הדבר הכי חשוב בעולם כולו. הדבר היחיד שאולי יכול להחזיר אדם מהמצב הכי קשה שיש.
השאלה היא: מתי *באמת* צריך לעשות את זה? למי עושים את זה? ובעיקר – איך לעזאזל עושים את זה נכון, בלי לגרום יותר נזק מתועלת, ובלי להרגיש שאתם נותנים נשיקת אהבה ראשונה למישהו שהוא… ובכן, לא בדיוק נסיך מקסים?
במאמר הזה, אנחנו צוללים ישר ללב העניין. בלי בולשיט. אנחנו הולכים לשבור מיתוסים, לפזר את הערפל, ולתת לכם את כל הכלים והידע שאתם צריכים.
תתכוננו לדעת בדיוק מתי הנשימה שלכם הופכת לכלי ההצלה הכי עוצמתי שיש, מתי אפשר (ולפעמים עדיף) לוותר, ואיך עושים את זה כמו שצריך, שלב אחרי שלב.
אחרי שתקראו את זה, לא רק שתבינו את העולם של החייאת פה לפה ברמה אחרת לגמרי, אלא גם תרגישו הרבה יותר מוכנים ובטוחים אם חס וחלילה תמצאו את עצמכם בסיטואציה הזו.
זו היכולת שתקנה לכם שקט נפשי. הידיעה שאם הרגע הזה יגיע, *אתם* שם. מוכנים. יכולים לעזור. שווה קריאה, נכון? אז בואו נתחיל.
אז רגע, מה זה בעצם ה'פה לפה' הזה, ולמה הוא בכלל קיים?
בואו נתחיל מהבסיס. כשאנחנו מדברים על החייאה (CPR – Cardiopulmonary Resuscitation), אנחנו בעצם מדברים על שני דברים עיקריים:
- עיסויי חזה (Compressions): לחיצות על החזה שנועדות לדחוף את הדם (שנמצא בו קצת חמצן) למוח ולאיברים החיוניים. זה קונה זמן. קונה המון זמן.
- הנשמות (Ventilations): דחיפת אוויר לריאות, כדי להכניס חמצן טרי לגוף. זה החלק של ה'פה לפה'.
המטרה של השילוב הזה היא להחזיק את הבנאדם 'חי' מספיק זמן עד שהצוות הרפואי המקצועי (מד"א, אמבולנס) יגיע ויטפל בו בצורה מתקדמת יותר.
עכשיו, למה צריך בכלל הנשמות? הרי אם נלחץ על החזה, הדם זז, לא? כן, אבל הדם הזה צריך גם חמצן.
אם הבנאדם הפסיק לנשום (ולב), אז כמות החמצן בדם יורדת מרגע לרגע. לחיצות לב לבד יעזרו להזרים את המעט שיש, אבל מתישהו, החמצן ייגמר. ואז גם הלחיצות הכי טובות בעולם לא יעזרו.
פה נכנסות ההנשמות. הן מכניסות חמצן טרי לריאות, משם הוא עובר לדם, והלחיצות יכולות שוב להזרים דם מחומצן למוח.
1+1=חיים: המטרה הסופית של הנשימה.
בסופו של דבר, המטרה של כל ההתעסקות הזו היא אחת ופשוטה: להביא חמצן למוח. למה? כי המוח הוא הבנאדם. בלעדיו, כל השאר לא שווה כלום.
המוח יכול לשרוד רק כמה דקות בודדות בלי חמצן לפני שנגרם לו נזק בלתי הפיך. לפעמים, הנשימה הקטנה שלכם, ברגע הנכון, היא ההבדל היחיד בין נזק מוחי קשה לבין התאוששות מלאה.
זה עוצמתי, כשחושבים על זה. נשימה אחת שלכם יכולה לשנות גורל של אדם.
מתי *חייבים* לתת נשימה? או: הסיפור המסובך בין מבוגרים לילדים (ולמה טביעה זה סיפור אחר לגמרי).
זו אולי השאלה שהכי מבלבלת אנשים. הרי שמעתם בטח שמספיק לעשות רק לחיצות, נכון? אז זהו, שכן… וגם לא.
ההנחיות להחייאה השתנו קצת בשנים האחרונות. היום, בהרבה מקרים, ממליצים לאנשים לא מקצועיים (כמוני וכמוכם, במקרה חירום ברחוב) להתמקד קודם כל בעיסויי חזה רציפים. למה?
- זה פשוט יותר: פחות דברים לזכור בפאניקה.
- זה פחות מלחיץ: הרבה אנשים חוששים או נגעלים מהנשמה.
- זה יעיל במקרים מסוימים: במבוגר שהתמוטט בגלל בעיית לב פתאומית (אירוע לבבי), כמות החמצן בדם הייתה כנראה טובה לפני הקריסה. הלחיצות לבד יכולות להספיק לכמה הדקות הראשונות הקריטיות.
אבל – וזה אבל ענק, בגודל של פיל בחדר – יש מצבים שבהם חייבים לתת נשימות. ומהר. המצבים האלה קשורים כמעט תמיד למקרים שבהם הבעיה הראשונית הייתה חוסר חמצן, ולא רק בעיית לב פתאומית.
מבוגר שהתמוטט סתם ככה ברחוב (כנראה בעיית לב פתאומית)?
במקרה כזה, אם אתם לא מאומנים או לא בטוחים לגבי ההנשמות, או שאתם חוששים (וזה בסדר גמור להרגיש ככה!), עדיף בהרבה לעשות רק עיסויי חזה רציפים וחזקים.
פשוט תלחצו. ותלחצו טוב. בקצב של שיר כמו 'Stayin' Alive' (או 'עטור מצחך' אם אתם בעניין של קלאסיקה ישראלית בקצב דומה). מד"א בטלפון ידריכו אתכם. הלחיצות לבד, במקרה הזה, קריטיות. הן מזיזות את החמצן שעוד קיים בדם.
ילד טוב ששחה בבריכה (קצת יותר מדי זמן), תינוק שנחנק מבולגלת, או מבוגר שנחנק מאוכל?
זה הסיפור ההפוך לגמרי. פה, הבעיה הראשונית היא חוסר חמצן. הלב עצר *בגלל* שאין חמצן. במקרים כאלה:
- ילדים ותינוקות: כמעט תמיד מתחילים עם הנשמות (לפני העיסויים, או בשילוב הדוק איתם). גופם הקטן מכיל פחות חמצן ב'מאגר', והם מתדרדרים מהר יותר מחוסר חמצן.
- טביעה: חובה להתחיל בהנשמות מיד כשהוצאתם את האדם מהמים (אחרי שבדקתם שהוא לא נושם). המים מנעו ממנו לנשום. צריך להכניס חמצן לגוף הכחול הזה כמה שיותר מהר.
- חנק: אחרי שניסיתם לפנות את החסימה (לחיצות בטן, מכות גב), אם האדם עדיין לא נושם והתמוטט, צריך לתת גם הנשמות (בנוסף לעיסויים).
- מנת יתר (בעיקר אופיואידים): חומרים כאלה מדכאים נשימה. שוב, הבעיה הראשונית היא חוסר חמצן. הנשמות קריטיות.
שימו לב לניואנס: במבוגר עם התמוטטות פתאומית, אולי יש 'חלון הזדמנויות' קצר שבו לחיצות לבד מספיקות. במקרים של חוסר חמצן ראשוני (ילדים, טביעה, חנק, מנת יתר), כל שנייה בלי הנשמה קריטית פי כמה. זה ההבדל המרכזי.
אוקיי, החלטתי שאני גיבור/ה על – איך עושים את זה נכון ב-5 שלבים פשוטים?
קודם כל, כל הכבוד על ההחלטה לפעול. זה הצעד הכי חשוב. עכשיו, איך עושים את זה טכנית? בואו נפרק את זה לשלבים קלים לזכירה.
הערה חשובה לפני שמתחילים: ודאו שהסביבה בטוחה לכם. אתם לא יכולים לעזור אם אתם הופכים להיות הקורבן הבא. ומיד, אבל מיד! תתקשרו למד"א (101) או 112 מכל טלפון. תגידו איפה אתם ומה קרה. הם ידריכו אתכם וישלחו עזרה.
שלב 1: לפתוח את נתיב האוויר כמו שצריך (זה לא תמיד קל!).
כשמישהו מחוסר הכרה, הלשון שלו נוטה ליפול אחורה ולחסום את קנה הנשימה. זה כמו לסתום את הצינור שדרכו עובר האוויר. כדי שהנשימה שלכם תיכנס, צריך לפתוח את הצינור הזה.
איך עושים את זה? בעזרת תמרון פשוט שנקרא הטיית ראש והרמת סנטר. שימו יד אחת על המצח של האדם והטו את הראש בעדינות לאחור. עם האצבעות של היד השנייה, הרימו בעדינות את הסנטר שלו כלפי מעלה.
המטרה היא ליישר את הצוואר ולוודא שהלשון לא חוסמת. זה אמור לגרום ללסת התחתונה לזוז קדימה קצת. אל תלחצו חזק מדי על הרקמות הרכות מתחת לסנטר.
שלב 2: לסגור את האף (כן, צריך!).
אם תנסו לנשום לפה כשהאף פתוח, רוב האוויר פשוט יברח דרך האף. קצת מבאס. כדי שהאוויר ייכנס לריאות ולא יברח, צריך לסגור את האף.
פשוט צבטו את הנחיריים בעדינות עם האצבעות של היד שהיתה לכם על המצח (זו שאיתה הטיתם את הראש).
שלב 3: אטימה מלאה – לא לתת לאוויר לברוח (אבל גם לא להתעלף בעצמכם).
עכשיו החלק ה'אינטימי'. הצמידו את הפה שלכם בחוזקה מסביב לפה של האדם השני. המטרה היא ליצור אטימה הרמטית, כמו שדבק חזק יוצר, כדי שהאוויר לא יברח מהצדדים כשתנשמו.
כן, זה דורש קירבה. ולא, זו לא הנשיקה הרומנטית שדמיינתם בסרטים. זו נשימה שמצילה חיים. התרכזו במשימה. אם יש לכם מסיכת כיס להנשמה (אביזר קטן שנמצא בהרבה ערכות עזרה ראשונה), זה הזמן להשתמש בה! היא יוצרת את המחסום והאטימה עבורכם. שווה להחזיק אחת בתיק/אוטו.
שלב 4: הנשימה עצמה – כמה, כמה מהר, וכמה חזק?
אחרי שיצרתם אטימה, תנו נשימה אחת. לא צריך נשיפה סופר חזקה שגורמת לכם להזיע. מספיק לנשוף בעדינות במשך שנייה אחת. בדיוק שנייה.
איך תדעו שזה הצליח? תסתכלו על החזה של האדם בזמן שאתם נושפים. אם החזה עולה – הצלחתם! האוויר נכנס לריאות. אם החזה לא עולה, ייתכן שנתיב האוויר לא פתוח מספיק או שהאטימה לא טובה. נסו לתקן את הטיית הראש/הרמת סנטר ואת האטימה, ונסו שוב.
אחרי הנשימה הראשונה, התרחקו קצת (קחו אוויר לעצמכם! גם אתם חשובים!), תנו לחזה לרדת (האוויר יוצא לבד), ואז תנו נשימה שנייה בדיוק באותה צורה: נשיפה של שנייה, תוך כדי מבט על החזה.
שימו לב: לא לנפח חזק מדי! נשיפה חזקה מדי עלולה להכניס אוויר לקיבה במקום לריאות, וזה עלול לגרום להקאות. ואף אחד לא רוצה להתמודד עם זה באמצע החייאה. רק מספיק כדי לראות שהחזה עולה.
שלב 5: לחזור לעיסויים (אם צריך).
אם התחלתם עם עיסויים ואז עשיתם הנשמות (למשל, במקרה של ילד), אחרי שתי הנשמות תחזרו מיד לעיסויי חזה. היחס המקובל הוא 30 עיסויים ואז 2 הנשמות, לסירוגין.
אל תתעכבו יותר מדי בין הנשמות לעיסויים. המטרה היא לשמור על רצף פעולות ככל הניתן.
רגע, ומה אם זה מגעיל אותי? או מה אם יש דם? התרחישים הפחות נעימים (והכי הגיוניים בעולם).
בואו נהיה כנים. מצב חירום זה לא תמיד סטרילי או נעים. לפעמים יש דם, הקאות, או סתם ריח לא נעים. וכן, זה טבעי לחלוטין להרגיש גועל או חשש.
מה עושים במצב כזה?
מה אם יש הקאות/דם/הפרשות?
קודם כל, אם יש תוכן בפה, צריך לפנות אותו. הטו את ראש האדם הצידה ונסו לנגב בעדינות עם פיסת בד או נייר אם יש לכם. אל תדחפו דברים עמוק פנימה.
אם אי אפשר לפנות לגמרי, או שזה ממש מגעיל/מסוכן (למשל, דם בכמות גדולה), ואתם לא מצליחים לתת הנשמה אפקטיבית או פשוט לא מסוגלים נפשית לתת הנשמה במצב כזה – תתמקדו בעיסויי חזה בלבד!
זכרו: עיסויי חזה בלבד זה הרבה הרבה יותר טוב מכלום. אל תתנו לפחד או לגועל לשתק אתכם לחלוטין. אם לא יכולים להנשים, תלחצו! תלחצו חזק ומהר עד שמד"א מגיעים.
יש אביזרים שיכולים לעזור להנשמה במצבים כאלה?
כן, לחלוטין. הזכרתי קודם את מסיכת הכיס (Pocket Mask). זו מסיכה קטנה מסיליקון או פלסטיק עם שסתום חד כיווני. אתם מניחים אותה על הפה/אף של האדם ונושפים לתוך הפיה שלה.
היא יוצרת אטימה נוחה יותר, וחשוב מזה – היא יוצרת מחסום פיזי ביניכם לבין האדם השני, מה שמפחית משמעותית את החשש ממעבר נוזלי גוף או ריחות לא נעימים. זה כלי מצוין למי שרוצה להיות מוכן יותר.
יש גם אמבו (Ambu Bag) – זו בעצם שקית שאתם לוחצים עליה והיא דוחפת אוויר דרך מסיכה. זה דורש קצת יותר מיומנות, ולרוב נמצא רק אצל אנשי מקצוע או בערכות עזרה ראשונה גדולות יותר. למגיש עזרה ראשונה רגיל, מסיכת כיס היא הפתרון הכי פרקטי ומומלץ.
7 שאלות בוערות (ותשובות פשוטות).
האם תמיד צריך לתת נשימות בהחייאה?
לא. כמו שהסברנו, במבוגר שהתמוטט פתאום (חשד לאירוע לבבי), אם אינכם בטוחים או חוששים, עדיף להתמקד רק בעיסויי חזה רציפים ואיכותיים. במקרים של ילדים, טביעה, חנק או מנת יתר – הנשמות חיוניות.
כמה נשימות לתת וכל כמה זמן?
לאחר סבב של 30 עיסויי חזה (לרוב האוכלוסייה), נותנים שתי נשימות. היחס הוא 30:2. בילדים קטנים מאוד (תינוקות), לפעמים מתחילים ישר מ-5 נשימות ואז עוברים ליחס של 30:2 או 15:2 (אם יש שני מטפלים).
מה אם אני לא יודע איך לפתוח את נתיב האוויר או שאני לא רואה שהחזה עולה?
אל תיכנסו לפאניקה. נסו שוב לתקן את הטיית הראש והרמת הסנטר. ודאו שהאטימה טובה. אם גם אחרי ניסיון שני או שלישי אתם לא מצליחים להנשים או לא רואים שהחזה עולה, ייתכן שיש חסימה שלא פיניתם, או שפשוט קשה לכם. במקרה כזה, אל תבזבזו זמן. חזרו מיד לעיסויי חזה בלבד. לחיצות לבד עדיין יכולות להציל חיים.
מה הסיכוי שאני אדבק במשהו מהאדם שאני מנשים?
הסיכון נחשב נמוך מאוד, במיוחד בהשוואה לסיכון שהאדם ימות בלי עזרה. מחלות שמועברות דרך האוויר או הרוק קיימות, אבל במצבי חירום, הסיכון קטן והתועלת גדולה לאין שיעור. שימוש במסיכת כיס מנטרל כמעט לחלוטין את הסיכון הזה.
מה קורה אם אני מנפח חזק מדי או מהר מדי?
נשיפה חזקה מדי עלולה לגרום לאוויר להיכנס לושט ולקיבה (Gastric Inflation). זה לא מכניס חמצן לריאות, ועלול לגרום להתנפחות של הקיבה ואף להקאות. הקאות במצב כזה מסוכנות מאוד (שאיפה לריאות). לכן, הנשמה עדינה של שנייה אחת, בדיוק מספיק כדי לראות עליית חזה, היא המטרה.
האם עדיף לוותר על הנשמות בכל מקרה?
חד משמעית לא, במיוחד במקרים שבהם הבעיה הראשונית היא חוסר חמצן (ילדים, טביעה, חנק). לחיצות לבד במקרים כאלה יהיו פחות אפקטיביות לאורך זמן. ההנשמות קונות זמן יקר ומספקות את החמצן הדרוש להישרדות המוח.
מתי מותר לי להפסיק את ההחייאה?
ממשיכים בהחייאה עד שאחד מאלה קורה:
- האדם מתעורר, מתחיל לנשום, או מגיב.
- צוות רפואי מקצועי מגיע ומקבל אחריות.
- אתם מותשים לחלוטין ואינכם מסוגלים להמשיך.
- המקום הופך מסוכן לכם.
אז לסיכום: הנשימה הקטנה, ההשפעה הגדולה.
החייאת פה לפה, למרות שהיא אולי נראית מיושנת או מאיימת, עדיין מהווה כלי קריטי ובעל עוצמה אדירה בארגז הכלים של כל מי שמכיר עזרה ראשונה.
היא לא תמיד נדרשת בכל מקרה התמוטטות, וההנחיות המודרניות בהחלט שמות דגש על יעילות ופשטות (לחיצות לבד במבוגרים במקרים מסוימים).
אבל הידיעה מתי היא הכרחית – במקרים של ילדים, טביעה, חנק או מצבים אחרים של חוסר חמצן ראשוני – ואיך לבצע אותה נכון, יכולה לעשות את כל ההבדל בין חיים למוות.
אז אל תפחדו מה'נשיקה' הלא שגרתית הזו. אם היא נדרשת, היא הדבר הכי חשוב שאתם יכולים לתת לאדם במצוקה.
הידע שרכשתם כאן, גם אם הוא על קצה המזלג, נותן לכם בסיס. מומלץ בחום לעבור קורס עזרה ראשונה והחייאה מלא ומעשי. אין תחליף לתרגול 'ידיים על' על בובה. זה מקנה ביטחון ומיומנות ששום מאמר אינטרנט, טוב ככל שיהיה, לא יכול להעניק.
היכולת להציל חיים היא לא משהו של מה בכך. זו מתנה. ועכשיו אתם יודעים קצת יותר איך להשתמש בחלק המרגש (וכן, קצת מוזר) שלה.