דלקת מפרקים שגרונית לעומת אוסטיאוארתריטיס: ההבדל הקריטי שתופתעו לגלות

כואב לכם הברך אחרי הליכה? אולי מפרק כף היד קצת נוקשה בבוקר? רוב הסיכויים ששמעתם את המונח "דלקת מפרקים" צץ פה ושם. אבל רגע, האם כל כאב מפרקים הוא אותו הדבר? ממש לא! זה קצת כמו להגיד שכל מכונית היא פרארי – יש הבדלים, והם די משמעותיים.

בעולם כאבי המפרקים, יש שתי שחקניות מרכזיות שעולות לבמה לעיתים קרובות: אוסטיאוארתריטיס (Osteoarthritis, או בקיצור OA) ודלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis, או RA). על פניו, שתיהן גורמות לכאבים, נוקשות ואי נוחות במפרקים. אבל מתחת לפני השטח? הן שונות כמו יום ולילה, כמו חתול וכלב, כמו… טוב, הבנתם את הרעיון.

אז למה זה חשוב להבין את ההבדל? כי הידע הזה הוא הכוח שלכם. הבנה טובה יותר של מה בדיוק קורה בגוף שלכם היא הצעד הראשון לקראת ניהול נכון של המצב, קבלת הטיפול המתאים ביותר, ושמירה על איכות חיים טובה. במאמר הזה, אנחנו הולכים לפרק לגורמים את שתי ה"דילמות" האלה, להסביר את ההבדלים בצורה הכי ברורה ופשוטה שיש, בלי מונחים מסובכים מדי ובלי להפחיד. נבין מה גורם לכל אחת, איך הן מרגישות, מי נמצא בסיכון גבוה יותר, ואיך מאבחנים ומטפלים. מוכנים? בואו נצא לדרך ונפסיק לחיות בסימן שאלה לגבי המפרקים שלנו!

מה זה בכלל "דלקת מפרקים"? בואו נפרק את המונח הזה!

לפני שנצלול להבדלים, בואו ניישר קו. המונח "דלקת מפרקים" (ארתריטיס) הוא בעצם שם כולל למגוון רחב מאוד של מצבים (מעל 100 סוגים!) שמשפיעים על המפרקים. מפרק, כידוע, הוא אזור המפגש בין שתי עצמות או יותר, והוא מאפשר לנו תנועה. דלקת היא תגובה טבעית של הגוף לפציעה או זיהום, והיא מתבטאת בדרך כלל באדמומיות, נפיחות, חום וכאב.

כשמדברים על דלקת מפרקים, מתכוונים למצב שבו יש תהליך דלקתי או תהליך של הרס (או שניהם) בתוך המפרק או ברקמות הסובבות אותו. זה יכול להוביל לכאב, נוקשות, נפיחות, ולעיתים קרובות לירידה בטווח התנועה. חשוב להבין ש"דלקת מפרקים" היא לא אבחנה ספציפית, אלא קטגוריה רחבה. שתי ה"כוכבות" הגדולות בקטגוריה הזו הן אכן OA ו-RA, והן אלו שגורמות לרוב הבלבול.

הכירו את השחקניות: אוסטיאוארתריטיס (OA) ודלקת מפרקים שגרונית (RA) – מי את ומי את?

אז יש לנו שתי מתמודדות עיקריות על תואר "הדלקת הנפוצה". בואו נכיר אותן קצת יותר לעומק.

אוסטיאוארתריטיס (OA): האם זה באמת רק "בלאי טבעי"?

תחשבו על המפרקים שלכם כמו על צמיגים של רכב. עם הזמן והשימוש, הם פשוט נשחקים. אוסטיאוארתריטיס (OA) היא הסוג הנפוץ ביותר של דלקת מפרקים, ולעיתים קרובות מתארים אותה כ"דלקת מפרקים ניוונית" או "שחיקת סחוס".

מה קורה שם בפנים? בקצות העצמות שלנו במפרקים יש שכבה חלקה וגמישה שנקראת סחוס. התפקיד שלה הוא לרפד את המפרק ולאפשר תנועה חלקה, כמו מיסבים משומנים היטב. ב-OA, הסחוס הזה מתחיל להישחק, להתבלות ולהיסדק. זה קצת כמו כביש אספלט ישן שמתחילים להופיע בו בורות וחריצים. כשהסחוס נשחק, העצמות מתחילות להתחכך זו בזו, מה שגורם לכאב, נפיחות ונוקשות.

זה לא רק "בלאי" פסיבי. הגוף מנסה לתקן את הנזק, ולעיתים בתהליך הזה נוצרים זיזי עצם קטנים (אוסטאופיטים) סביב המפרק, שיכולים להחמיר את הכאב ולהגביל את התנועה. OA פוגעת בדרך כלל במפרקים נושאי משקל כמו הברכיים, הירכיים ועמוד השדרה, אבל יכולה להופיע גם במפרקי הידיים (במיוחד בקצות האצבעות ובבסיס האגודל) וכפות הרגליים.

נקודות מפתח על OA:

• נגרמת בעיקר משחיקת הסחוס במפרק.
• נחשבת למחלה "מכנית" במהותה (אם כי יש גם מרכיב דלקתי קל).
• פוגעת בדרך כלל במפרקים ספציפיים, לאו דווקא באופן סימטרי.
• נפוצה יותר בגיל מבוגר (אבל יכולה להופיע גם קודם).
• אינה מחלה מערכתית (כלומר, היא ממוקדת במפרקים ולא משפיעה על איברים פנימיים).

דלקת מפרקים שגרונית (RA): כשהגוף נלחם בעצמו – דרמה אוטואימונית במפרק!

עכשיו נעבור לשחקנית השנייה, והיא סיפור אחר לגמרי. דלקת מפרקים שגרונית (RA) היא לא תוצאה של שחיקה, אלא מחלה אוטואימונית. מה זה אומר? במצב תקין, מערכת החיסון שלנו היא צבא ההגנה של הגוף, שתוקף פולשים זרים כמו חיידקים ווירוסים. במחלות אוטואימוניות, כמו RA, מערכת החיסון מתבלבלת ומתחילה לתקוף בטעות רקמות בריאות של הגוף עצמו. במקרה של RA, המטרה העיקרית של ההתקפה היא הסינוביה – הקרום הדק שמצפה את חלל המפרק.

ההתקפה החיסונית הזו גורמת לדלקת כרונית בסינוביה. הקרום הזה מתעבה, מתנפח, ומייצר עודף נוזל מפרקי. הדלקת הזו לא רק כואבת, אלא גם עלולה עם הזמן לפגוע בסחוס, בעצמות, ברצועות ובגידים שמסביב למפרק. התוצאה יכולה להיות נזק מבני למפרק, עיוותים וירידה משמעותית בתפקוד.

RA היא מחלה מערכתית (סיסטמית), כלומר, היא לא מוגבלת רק למפרקים. הדלקת יכולה להשפיע גם על איברים אחרים בגוף, כמו העיניים, הריאות, הלב וכלי הדם. זה הבדל מהותי מ-OA.

נקודות מפתח על RA:

• נגרמת מתגובה אוטואימונית שתוקפת את קרום המפרק (סינוביה).
• נחשבת למחלה דלקתית מערכתית.
• פוגעת בדרך כלל במספר מפרקים, ולעיתים קרובות באופן סימטרי (למשל, שתי הברכיים או שתי כפות הידיים).
• יכולה להופיע בכל גיל, גם אצל צעירים.
• עשויה להיות מלווה בתסמינים כלליים כמו עייפות, חום נמוך וירידה במשקל.

איך מרגישים את ההבדל? 7 סימנים קלאסיים שיעזרו לכם להבחין

אוקיי, אז הבנו את המנגנונים השונים. אבל איך זה מרגיש בפועל? הנה כמה הבדלים אופייניים בתסמינים שיכולים לרמז על הכיוון (אבל זכרו, רק רופא יכול לאבחן!):

1. נוקשות בוקר:
   • OA: נוקשות בוקר קיימת, אך לרוב נמשכת זמן קצר יחסית, פחות מחצי שעה, ומשתפרת עם התנועה הראשונית.
   • RA: נוקשות הבוקר היא סימן היכר בולט! היא לרוב חמורה יותר ונמשכת זמן רב יותר, לעיתים שעה ויותר, ולוקח זמן "לחמם" את המפרקים.
2. כאב אחרי מאמץ לעומת כאב במנוחה:
   • OA: הכאב מחמיר בדרך כלל אחרי פעילות או מאמץ של המפרק, ונוטה להשתפר במנוחה.
   • RA: הכאב יכול להופיע גם במנוחה ואף להעיר משינה. פעילות קלה דווקא עשויה לשפר אותו מעט (אחרי ההתאוששות מנוקשות הבוקר).
3. פיזור המפרקים המעורבים:
   • OA: נוטה לפגוע במפרקים ספציפיים, לאו דווקא סימטרית. למשל, רק ברך אחת, או מפרקי האצבעות הדיסטליים (הקרובים לקצה האצבע).
   • RA: נוטה להיות סימטרית יותר, כלומר פוגעת באותם מפרקים בשני צידי הגוף (למשל, שתי כפות הידיים, שתי כפות הרגליים, שתי הברכיים). היא פוגעת לעיתים קרובות במפרקים הקטנים של הידיים (לא בקצות האצבעות) והרגליים, ובמפרקי שורש כף היד.
4. נפיחות וחום מקומי:
   • OA: יכולה להיות נפיחות קלה עד בינונית, לעיתים עם תחושת "חריקה" או "קליקים" בתנועה (קרפיטוס). חום מקומי פחות שכיח.
   • RA: נפיחות, אודם וחום מקומי במפרקים המודלקים הם שכיחים יותר, בגלל התהליך הדלקתי הפעיל.
5. תסמינים כלליים (מערכתיים):
   • OA: המחלה ממוקדת במפרקים. אין תסמינים כלליים כמו עייפות או חום שקשורים ישירות למחלה.
   • RA: בהיותה מחלה מערכתית, היא יכולה להיות מלווה בעייפות קשה, תחושה כללית רעה (כמו שפעת קלה), חום נמוך, ירידה במשקל ולעיתים אפילו אנמיה.
6. קשריות (נודולים):
   • OA: יכולים להופיע זיזי עצם קטנים וקשים סביב המפרק, במיוחד באצבעות (קשריות ע"ש הברדן ובושארד).
   • RA: אצל חלק מהחולים מופיעות "קשריות ראומטואידיות" – גושים רכים יותר מתחת לעור, לרוב באזורים הנתונים ללחץ כמו המרפקים.
7. התחלה הדרגתית לעומת התחלה חריפה יותר:
   • OA: לרוב מתפתחת באיטיות ובהדרגה על פני שנים.
   • RA: יכולה להתפתח בהדרגה, אך לעיתים מופיעה בצורה חריפה ומהירה יותר, תוך שבועות או חודשים.

---

שאלות שכולם שואלים (ואנחנו כאן כדי לענות!)

לפני שנמשיך, בואו נענה על כמה שאלות נפוצות שעולות תמיד בהקשר הזה:

• שאלה: האם אפשר לסבול גם מ-OA וגם מ-RA בו זמנית?
  תשובה: בהחלט כן! למרבה הצער, אלו לא מחלות שמוציאות זו את זו. אדם יכול לסבול מ-RA במפרקי הידיים, למשל, ובמקביל לפתח OA בברך בגלל גיל או פציעה ישנה. האבחנה המדויקת חשובה כדי להתאים טיפול לשני המצבים.
• שאלה: מאיזה גיל זה בדרך כלל מתחיל?
  תשובה: OA נפוצה יותר אחרי גיל 50-60, אם כי יכולה להתחיל מוקדם יותר, במיוחד אם היו פציעות קודמות במפרק. RA יכולה להופיע בכל גיל, אך השיא הוא לרוב בין גיל 30 ל-60. היא יכולה להופיע גם אצל ילדים (Juvenile Idiopathic Arthritis).
• שאלה: האם זה גנטי? אם להורים שלי יש, גם לי יהיה?
  תשובה: לשתי המחלות יש מרכיב גנטי מסוים, אך הוא לא הגורם היחיד. ב-RA, יש נטייה גנטית ברורה יותר, אך לא כל מי שיש לו את הגנים יפתח את המחלה. ב-OA, הגנטיקה משחקת תפקיד בעיקר בצורות מסוימות של המחלה (למשל, OA של הידיים). גורמים סביבתיים ואורח חיים משפיעים מאוד בשני המקרים.

---

מי על הכוונת? גורמי הסיכון ל-OA מול RA

הבנו מה גורם לכל מחלה ואיך היא מרגישה. עכשיו נשאלת השאלה – מי נוטה יותר לפתח כל אחת מהן? ישנם גורמי סיכון שונים:

גורמי סיכון לאוסטיאוארתריטיס (OA):

• גיל: הסיכון עולה משמעותית עם הגיל. זה הגורם המשמעותי ביותר. ככל ש"הקילומטראז'" על המפרקים עולה, כך עולה הסיכון לשחיקה.
• מין: לפני גיל 50, גברים סובלים מעט יותר. אחרי גיל 50, נשים סובלות יותר, במיוחד בברכיים ובידיים. ההורמונים כנראה משחקים פה תפקיד.
• משקל עודף: כל קילוגרם עודף מעמיס באופן משמעותי על המפרקים נושאי המשקל (ירכיים, ברכיים, גב תחתון). בנוסף, רקמת שומן מייצרת חומרים שמעודדים דלקת קלה, מה שיכול להחמיר OA.
• פציעות קודמות במפרק: פציעת ספורט, שבר או ניתוח במפרק מסוים מעלים את הסיכון לפתח בו OA בעתיד.
• עומס חוזרני על המפרק: עיסוקים או פעילויות מסוימות שדורשים תנועות חוזרות ונשנות או עומס כבד על מפרק מסוים (למשל, כריעה מרובה בעבודה) עלולים להגביר את הסיכון.
• גנטיקה: כאמור, יש נטייה משפחתית מסוימת, בעיקר ל-OA של הידיים.
• מבנה מפרק לא תקין: עיוותים מולדים או נרכשים במבנה המפרק יכולים להוביל לחלוקת עומסים לא שווה ולשחיקה מוקדמת.

גורמי סיכון לדלקת מפרקים שגרונית (RA):

• גנטיקה: ישנם גנים מסוימים (כמו HLA-DR4) שמעלים את הסיכון לפתח RA. אם יש קרוב משפחה מדרגה ראשונה עם RA, הסיכון שלך מעט גבוה יותר.
• מין: נשים נוטות לפתח RA פי 2-3 יותר מגברים. שוב, הורמונים כנראה מעורבים.
• גיל: למרות שיכולה להופיע בכל גיל, השיא הוא כאמור בגיל הביניים (30-60).
• עישון: עישון הוא גורם סיכון סביבתי מבוסס היטב ל-RA! הוא לא רק מעלה את הסיכון לפתח את המחלה, אלא גם קשור למחלה קשה יותר ולתגובה פחות טובה לטיפול. עוד סיבה טובה להפסיק…
• גורמים סביבתיים נוספים: חשיפה לחומרים מסוימים (כמו סיליקה) או זיהומים ויראליים/חיידקיים מסוימים נחשדים כטריגרים אפשריים אצל אנשים עם נטייה גנטית.
• משקל עודף: גם כאן, משקל עודף, ובמיוחד השמנה, נמצא קשור לסיכון מוגבר ל-RA ולפעילות מחלה גבוהה יותר.

שימו לב שיש חפיפה מסוימת (למשל, משקל עודף), אבל גם הבדלים ברורים (גיל הוא פקטור מרכזי ב-OA, בעוד גנטיקה ועישון בולטים יותר ב-RA).

אבחון 101: איך הרופא מפריד בין השתיים? לא זורקים קוביות!

אז הגעתם לרופא עם כאבי מפרקים. איך הוא ידע אם אתם חברי מועדון OA או RA? האבחון הוא תהליך שמשלב מספר אלמנטים, כמו עבודת בילוש:

1. סיפור המקרה (אנמנזה): הרופא ישאל אתכם המון שאלות! מתי הכאב התחיל? אילו מפרקים כואבים? האם יש נוקשות בבוקר ולכמה זמן? האם הכאב מחמיר בפעילות או במנוחה? האם יש תסמינים נוספים כמו עייפות או חום? האם יש היסטוריה משפחתית? התשובות שלכם הן רמזים קריטיים.
2. בדיקה גופנית: הרופא ימשש ויניע את המפרקים הכואבים והחשודים. הוא יחפש סימני דלקת (נפיחות, אודם, חום), רגישות למגע, הגבלה בטווח התנועה, "קליקים" (קרפיטוס), עיוותים במפרקים, וקשריות (נודולים). הוא גם יבדוק אם הפגיעה סימטרית.
3. בדיקות דם: כאן יש הבדל משמעותי:
   • בחשד ל-OA: לרוב אין בדיקת דם ספציפית לאבחון OA. בדיקות דם עשויות להיעשות כדי לשלול מצבים אחרים. מדדי דלקת (כמו שקיעת דם ו-CRP) יהיו לרוב תקינים או מעט מוגברים.
   • בחשד ל-RA: בדיקות הדם הן כלי חשוב מאוד! מחפשים שני נוגדנים אופייניים: גורם ראומטואידי (RF – Rheumatoid Factor) ו-נוגדנים נגד פפטידים ציטרוליניים (Anti-CCP או ACPA). נוכחותם (במיוחד Anti-CCP שהוא ספציפי יותר) מחזקת מאוד את החשד ל-RA. בנוסף, בודקים מדדי דלקת (שקיעת דם, CRP) שלרוב יהיו מוגברים בזמן התקף או מחלה פעילה.
4. בדיקות הדמיה:
   • צילום רנטגן: יכול להדגים שינויים אופייניים בשתי המחלות, אך בשלבים מוקדמים ייתכן שלא יראו כלום.
     • ב-OA: יחפשו היצרות של המרווח המפרקי (סימן לשחיקת סחוס), זיזי עצם (אוסטאופיטים), והתקשות של העצם מתחת לסחוס (סקלרוזיס).
     • ב-RA: יחפשו נפיחות של הרקמות הרכות, אוסטאופורוזיס (בריחת סידן) ליד המפרק, ובשלבים מתקדמים יותר – ארוזיות (שחיקה של שולי העצם) והיצרות המרווח המפרקי.
   • אולטרסאונד או MRI: בדיקות רגישות יותר שיכולות לזהות דלקת בקרום הסינוביאלי (סינוביטיס), הצטברות נוזלים וארוזיות בשלב מוקדם יותר, במיוחד ב-RA. הן פחות נפוצות לאבחון ראשוני של OA, אך יכולות לעזור במקרים מסוימים.

השילוב של כל הממצאים האלה – הסיפור שלכם, הבדיקה הגופנית, בדיקות הדם וההדמיה – מאפשר לרופא (לרוב ראומטולוג במקרה של חשד ל-RA, או אורתופד/רופא משפחה במקרה של OA) להגיע לאבחנה המבדלת הנכונה.

---

עוד כמה שאלות בוערות!

• שאלה: האם תזונה יכולה להשפיע על OA או RA?
  תשובה: בהחלט! אמנם אין "דיאטת פלא", אבל תזונה בריאה ומאוזנת חשובה לשתי המחלות. שמירה על משקל תקין היא קריטית להפחתת העומס ב-OA. תזונה אנטי-דלקתית (עשירה בפירות, ירקות, דגים שומניים, שמן זית, אגוזים; ודלה במזון מעובד, סוכר ושומן רווי) עשויה לעזור בהפחתת הדלקת הכרונית, במיוחד ב-RA, אך יכולה להועיל גם ב-OA.
• שאלה: האם פעילות גופנית מזיקה או מועילה כשיש דלקת מפרקים?
  תשובה: מועילה, ובגדול! בניגוד לאינסטינקט הראשוני לנוח כ שכואב, פעילות גופנית מותאמת היא אבן יסוד בטיפול בשתי המחלות. היא מחזקת את השרירים סביב המפרק (מה שמוריד ממנו עומס), משפרת את טווחי התנועה, מפחיתה כאב ונוקשות, עוזרת בשמירה על משקל תקין ומשפרת את מצב הרוח. כמובן, חשוב לבחור פעילות נכונה (כמו שחייה, הליכה, אופניים, יוגה עדינה, טאי צ'י) ולהתייעץ עם רופא או פיזיותרפיסט.

---

אז מה עושים? הצצה לעולם הטיפולים (ספוילר: זה הרבה יותר מכדורים!)

אוקיי, קיבלתם אבחנה. מה הלאה? מטרת הטיפול בשתי המחלות היא להפחית כאב, לשפר תפקוד, למנוע או להאט את הנזק למפרקים, ולשמור על איכות חיים טובה. הגישות הטיפוליות שונות, בהתאם למנגנון המחלה:

גישות טיפול באוסטיאוארתריטיס (OA):

הטיפול ב-OA מתמקד בעיקר בניהול התסמינים והאטת ההתקדמות. אין כיום טיפול ש"מרפא" את שחיקת הסחוס, אבל יש הרבה מה לעשות:

• שינויים באורח חיים: זה הבסיס!
  • ירידה במשקל: אם יש עודף משקל, זו הפעולה היעילה ביותר להפחתת כאב ועומס, במיוחד בברכיים ובירכיים.
  • פעילות גופנית מותאמת: חיזוק שרירים, שיפור גמישות וסיבולת אירובית. פיזיותרפיה יכולה להיות לעזר רב בבניית תוכנית אישית.
  • אביזרי עזר: מקל הליכה, סדים, מדרסים – יכולים להפחית עומס ולשפר יציבות.
• טיפול תרופתי (בעיקר להקלה על כאב ודלקת קלה):
  • משככי כאבים: כמו פרצטמול (אקמול) או תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידיות (NSAIDs) כמו איבופרופן (אדוויל, נורופן) או נפרוקסן (נקסין, נרוסין) – דרך הפה או במשחות/ג'לים למריחה מקומית. חשוב להשתמש בהם בזהירות ובפיקוח רפואי בגלל תופעות לוואי אפשריות.
  • זריקות למפרק:
    • סטרואידים: יכולים להפחית דלקת וכאב באופן זמני (מספר שבועות עד חודשים).
    • חומצה היאלורונית: חומר דמוי "סיכה" טבעית, יכול לספק הקלה מסוימת לחלק מהמטופלים, בעיקר בברך. היעילות שנויה במחלוקת מסוימת.
    • טיפולים ביולוגיים בהזרקה (כמו PRP): עדיין נחקרים, יעילותם לא מוכחת באופן חד משמעי ל-OA.
• טיפולים משלימים: דיקור סיני, טיפולים ידניים (כירופרקטיקה, אוסטאופתיה), תוספי תזונה מסוימים (כמו גלוקוזאמין וכונדרואיטין – היעילות שנויה במחלוקת) – כדאי לדון עם הרופא.
• ניתוח: במקרים קשים, כשהכאב והמגבלה התפקודית משמעותיים והטיפולים האחרים לא עוזרים, ניתוח החלפת מפרק (בעיקר ברך או ירך) הוא אופציה יעילה מאוד לשיפור איכות החיים.

גישות טיפול בדלקת מפרקים שגרונית (RA):

הטיפול ב-RA השתנה דרמטית בשנים האחרונות. המטרה היא לא רק להקל על תסמינים, אלא לדכא את פעילות המחלה האוטואימונית, למנוע נזק למפרקים ולהשיג הפוגה (רמיסיה). הטיפול הוא לרוב רב-מערכתי ודורש מעקב צמוד של ראומטולוג:

• תרופות משנות מהלך מחלה (DMARDs – Disease-Modifying Antirheumatic Drugs): אלו הן תרופות הבסיס לטיפול ב-RA. הן לא רק מקלות על תסמינים, אלא מדכאות את מערכת החיסון באופן ממוקד יותר כדי להאט או לעצור את התהליך הדלקתי וההרסני.
  • DMARDs סינתטיים קונבנציונליים: התרופה הנפוצה והיעילה ביותר בקבוצה זו היא מתוטרקסאט. תרופות נוספות כוללות סלזופירין, ערבה (לפלונומיד) ופלקווניל (הידרוקסיכלורוקווין).
  • DMARDs ביולוגיים: מהפכה של ממש בטיפול ב-RA. אלו תרופות מורכבות (חלבונים) המכוונות נגד מולקולות ספציפיות במערכת החיסון שמעורבות בתהליך הדלקתי (כמו TNF-alpha, IL-6, או תאי B ו-T). הן ניתנות לרוב בזריקות או עירוי. יש סוגים רבים, והבחירה תלויה במצב המטופל.
  • DMARDs סינתטיים ממוקדי מטרה (tsDMARDs): קבוצה חדשה יחסית של תרופות בכדורים, המעכבות מולקולות ספציפיות בתוך תאי מערכת החיסון (מעכבי JAK).
• תרופות להקלה סימפטומטית (בנוסף ל-DMARDs):
  • NSAIDs: להקלה על כאב ודלקת, בעיקר בתחילת הטיפול או בזמן התלקחויות.
  • סטרואידים (כמו פרדניזון): יעילים מאוד בהפחתת דלקת וכאב במהירות, אך משתדלים להשתמש במינון נמוך ולזמן קצר ככל האפשר בגלל תופעות לוואי בשימוש ממושך. לעיתים ניתנים כ"גשר" עד שה-DMARDs מתחילים להשפיע.
• טיפולים לא תרופתיים:
  • פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק: חיוניים לשמירה על טווחי תנועה, חיזוק שרירים, לימוד טכניקות להגנה על המפרקים ושימוש באביזרי עזר.
  • פעילות גופנית מותאמת: חשובה לא פחות מאשר ב-OA.
  • תמיכה נפשית: התמודדות עם מחלה כרונית יכולה להיות מאתגרת.
• ניתוח: אפשרי במקרים של נזק מבני קשה למפרק שלא מגיב לטיפול תרופתי, למשל תיקון גידים, איחוי מפרקים (ארתרודזיס) או החלפת מפרק.

ההבדל המהותי הוא שב-RA, הטיפול התרופתי המרכזי מכוון לשינוי מהלך המחלה ולדיכוי המערכת החיסונית, בעוד שב-OA, הטיפול מתמקד יותר בניהול התסמינים ובשיפור התפקוד, מכיוון שאין כיום תרופה שעוצרת את שחיקת הסחוס עצמה.

לחיות עם זה בשלום: טיפים קטנים לחיים גדולים (בין אם זה OA או RA)

בין אם האבחנה היא OA או RA, חשוב לזכור שאתם לא לבד, ויש המון מה לעשות כדי לנהל את המצב ולחיות חיים מלאים ופעילים. הנה כמה טיפים כלליים:

• היו פעילים: מצאו פעילות גופנית שאתם אוהבים ושהמפרקים שלכם מסוגלים להתמודד איתה. התייעצו עם איש מקצוע. תנועה היא תרופה!
• שמרו על משקל בריא: זה חשוב במיוחד למפרקים נושאי משקל.
• הגנו על המפרקים: למדו טכניקות נכונות להרמת משאות, השתמשו באביזרי עזר במידת הצורך, והימנעו מתנוחות או פעילויות שמחמירות את הכאב באופן קבוע.
• אכלו נכון: תזונה מאוזנת ואנטי-דלקתית יכולה לעזור.
• אל תתעלמו מכאב: כאב הוא איתות. למדו להקשיב לגוף שלכם. מצד שני, אל תתנו לכאב לנהל אתכם – מצאו את האיזון הנכון בין פעילות למנוחה.
• הישארו מעודכנים: דברו עם הרופא שלכם, שאלו שאלות, למדו על המחלה שלכם ועל אפשרויות הטיפול. ידע הוא כוח.
• בנו מערכת תמיכה: שתפו את המשפחה והחברים, שקלו להצטרף לקבוצת תמיכה. אתם לא צריכים לעבור את זה לבד.
• היו סבלניים ואופטימיים: ניהול מחלה כרונית הוא מרתון, לא ספרינט. יהיו ימים טובים יותר ופחות. חשוב לשמור על גישה חיובית ולחגוג את ההצלחות הקטנות.

סיכום קצר ולעניין: אז מה ההבדל הגדול?

אז אחרי כל המסע הזה בממלכת המפרקים, בואו נסכם את ההבדלים העיקריים בשתי נקודות:

אוסטיאוארתריטיס (OA): חשבו על שחיקה מכנית. הסחוס במפרק מתבלה עם הזמן והשימוש (או בגלל פציעה/עומס יתר). זו מחלה ממוקדת במפרקים, נפוצה יותר בגיל מבוגר, והטיפול מתמקד בהקלת כאב, שיפור תפקוד והאטת השחיקה.

דלקת מפרקים שגרונית (RA): חשבו על טעות בזיהוי. מערכת החיסון תוקפת בטעות את קרום המפרק (סינוביה), גורמת לדלקת כרונית שיכולה להרוס את המפרק. זו מחלה מערכתית (יכולה לפגוע באיברים נוספים), יכולה להופיע בכל גיל, והטיפול מתמקד בדיכוי התגובה החיסונית כדי למנוע נזק ולשלוט במחלה.

הבנת ההבדל היא הצעד הראשון והחשוב ביותר בדרך לטיפול נכון וחיים טובים יותר עם כאבי מפרקים. אל תהססו לפנות לרופא אם אתם חווים תסמינים מדאיגים. ידע, אבחון מוקדם וטיפול מתאים יכולים לעשות הבדל עצום!