ראייה כפולה אחרי ניתוח קטרקט: למה זה קורה דווקא עכשיו?
רגע, רגע. סיימתם הרגע את ניתוח הקטרקט המיוחל.
העדשה הישנה והמעורפלת הוחלפה בעדשה חדשה, מבריקה וצלולה.
אתם אמורים לראות את העולם בצבעים שהעין שלכם לא פגשה כבר שנים.
חדות שחשבתם שאבדה לנצח.
ואז…
בום.
פתאום אתם רואים שניים.
לא במובן הפיוטי של "הכל נראה כפול מרוב יופי", אלא במובן המילולי.
הכוס על השולחן כפולה.
הפרצוף של הנכד כפול.
פתאום, אחרי הניתוח המוצלח, אתם רואים כפול.
וזה… בואו נאמר בעדינות… לא מה שציפיתם.
זה יכול להיות מבלבל, מדאיג, ואפילו קצת מתסכל.
הרי עברתם את הניתוח כדי לראות טוב יותר, לא כדי לראות כפול, נכון?
אז ברוכים הבאים למסע אל מאחורי הקלעים של התופעה הזו.
אנחנו הולכים לצלול לעומק הסיבות שבגללן זה יכול לקרות.
נבין למה זה קורה דווקא עכשיו, כשהכל אמור להיות מושלם.
ונגלה מה בדיוק אפשר לעשות עם זה.
תתכוננו לקבל את כל התשובות.
להבין את המכניקה המדהימה (ולפעמים המעצבנת) של העיניים והמוח.
ולהרגיש הרבה יותר בשליטה.
בואו נתחיל לפענח את התעלומה הכפולה הזו.
כפילות ראייה: מה זה בכלל ולמה זה מגיע דווקא עכשיו?
אז ראייה כפולה, או בשמה הרפואי המכובד יותר, דיפלופיה.
זה בדיוק מה שזה נשמע – לראות תמונה אחת כשתי תמונות נפרדות.
זה יכול להיות כפול אופקית, אנכית, או אפילו באלכסון.
עכשיו, חשוב להבדיל בין שני סוגים עיקריים של דיפלופיה.
יש דיפלופיה שקורית כשמסתכלים רק עם עין אחת (מונוקולרית).
זה קורה בדרך כלל בגלל בעיה בתוך העין עצמה – עדשה עכורה (קטרקט לפני הניתוח!), אסטיגמציה משמעותית, או בעיות ברשתית או בקרנית.
הסוג השני, והרלוונטי יותר לשיחה שלנו אחרי ניתוח קטרקט, הוא דיפלופיה שקורית רק כששתי העיניים פקוחות (בינוקולרית).
ברגע שאתם סוגרים עין אחת, הכפילות נעלמת.
זו הדיפלופיה שמעידה בדרך כלל על בעיה ב"עבודת צוות" של שתי העיניים יחד.
או ליתר דיוק, בעיה ביישור של שתי העיניים זו מול זו.
המוח שלנו הוא קוסם לא קטן.
הוא מקבל שתי תמונות קצת שונות מכל עין, ומצליח לחבר אותן לתמונה תלת ממדית אחת, חדה וברורה.
אבל אם שתי העיניים לא מסתכלות בדיוק באותה נקודה במרחב,
המוח מקבל שתי תמונות שונות מדי.
והוא, הקוסם, לא מצליח לחבר אותן.
התוצאה? כפילות!
אז למה דווקא אחרי ניתוח קטרקט, כשהעדשה שקופה מתמיד?
כי לפעמים, הקטרקט הישן והטוב (או הרע?) שימש כמעין מסכה.
הוא יצר עכירות שקצת פגעה בחדות הראייה בשתי העיניים.
ובמצב כזה, המוח לפעמים יכול היה להתעלם מחוסר יישור קל בין העיניים.
התמונות גם ככה היו קצת מטושטשות.
ואז, אחרי הניתוח,
העדשה החדשה והצלולה מאפשרת לתמונות להגיע למוח בחדות מדהימה.
ופתאום, חוסר היישור הקטנטן שהיה שם אולי כל הזמן,
או נוצר עכשיו מסיבות שמיד נפרט…
פתאום הוא בולט.
מאוד בולט.
וכשהמוח מקבל שתי תמונות חדות אבל לא מתואמות,
הוא לא יכול להתעלם.
ואז אתם רואים כפול.
101 דרכים שונות שבהן הניתוח (או לא?) גורם לזה לקרות
אז מה בדיוק קורה שם בפנים שיכול לשבש את התיאום המושלם הזה אחרי הניתוח?
יש כמה חשודים עיקריים:
השינוי הדרמטי בתמונה:
הסיבה הפשוטה והשכיחה ביותר.
כמו שאמרנו, הקטרקט היה שם.
הוא הפריע לראייה.
ואחרי שהסרנו אותו והחלפנו בעדשה צלולה,
התמונה שמגיעה למוח משתנה באופן משמעותי.
המוח צריך זמן להתרגל לחדות החדשה.
לבהירות החדשה.
ולפעמים, תוך כדי התרגלות, הוא עלול להתבלבל קצת.
הכפילות הזו היא בדרך כלל זמנית לחלוטין.
עניין של ימים או שבועות עד שהמוח עושה ריסטארט ומסתגל.
זו הדיפלופיה ה"ידידותית", אם אפשר לקרוא לזה ככה.
חשיפת פזילה סמויה:
זה החשוד שדיברנו עליו קודם.
לפני הניתוח, ייתכן שהייתה לכם פזילה קלה.
סטייה קטנה ביישור העיניים שרוב הזמן לא שמתם לב אליה.
או שהמוח דיכא את התמונה מהעין הפוזלת כדי להימנע מכפילות (מנגנון דיכוי).
אבל כשהראייה מתחדדת בשתי העיניים,
פתאום שתי התמונות "חזקות" מדי בשביל שהמוח ידכא אחת מהן.
והפזילה, שעד עכשיו הייתה סמויה,
נחשפת.
והתוצאה המיידית היא דיפלופיה.
הניתוח לא *גרם* לפזילה,
הוא רק *הסיר את המסכה* שכיסתה עליה.
שינויים קלים במיקום העין או מבנים סמוכים:
ניתוח הקטרקט הוא עדין ומדויק.
אבל כל התערבות כירורגית יכולה להשפיע באופן מיקרוסקופי על הרקמות שמסביב.
נפיחות קלה אחרי הניתוח (זמנית כמובן).
שינוי קטנטן במתח השרירים שמניעים את גלגל העין.
לפעמים, אפילו הרדמה מקומית שחודרת לאזור שרירי העין יכולה לגרום להם להיות קצת "עצלים" או אקטיביים מדי באופן זמני.
השפעות כאלה הן בדרך כלל חולפות לחלוטין.
אבל בזמן שהן קיימות, הן יכולות לשבש את התיאום ולגרום לכפילות.
"הפתעה" רפרקטיבית:
זוכרים שהרופא חישב בדיוק איזו עדשה תושתל כדי להגיע למספר משקפיים מסוים?
החישובים האלה מבוססים על נוסחאות מדויקות ומדידות של העין.
אבל לפעמים, אחרי ההחלמה המלאה, המספר הסופי של העין לא תואם ב-100% את המספר שתוכנן.
הבדל קטן במספר או בצילינדר בין שתי העיניים (אפילו אם הניתוח בוצע רק בעין אחת, ההבדל בין העין המנותחת ללא מנותחת עשוי לגדול) יכול ליצור הבדל קטן בגודל התמונה או במיקוד שלה שמגיע למוח.
והמוח, העדין שלנו, לפעמים מתקשה למזג שתי תמונות קצת שונות.
בעיות במוח או בעצבים:
חשוב להדגיש שזה נדיר מאוד מאוד מאוד שדיפלופיה אחרי ניתוח קטרקט נובעת מבעיה חדשה במוח או בעצבים.
אבל כפילות בראייה *באופן כללי* יכולה להיות סימפטום לבעיות נוירולוגיות (כמו שבץ מוחי, טרשת נפוצה, או גידולים).
אם הדיפלופיה מופיעה פתאום ומלווה בסימפטומים אחרים כמו חולשה בצד אחד של הגוף, קשיי דיבור, כאב ראש חזק פתאומי, או אובדן ראייה בעין אחת,
זו כבר נורה אדומה שלא קשורה לניתוח עצמו.
אבל במקרה של דיפלופיה *שאחרי ניתוח קטרקט*, כשהכפילות בדרך כלל קשורה לבעיה ביישור העיניים או הסתגלות המוח,
הסיבות הנדירות האלה פחות סבירות.
זה עניין זמני או סיפור לכל החיים? מתי לדאוג (קצת)?
השאלה הבוערת באמת.
ראייה כפולה אחרי ניתוח קטרקט היא בדרך כלל זמנית.
בימים הראשונים ואף בשבועות הראשונים אחרי הניתוח,
העין עדיין מחלימה.
יש נפיחות.
השפעת הטיפות.
והמוח, שוב, מתרגל למציאות החדשה.
כפילות קלה בשלב הזה היא לא משהו לרוץ בגללו לקצה העולם.
ברוב המכריע של המקרים,
היא חולפת מעצמה תוך שבוע עד כמה שבועות.
לפעמים לוקח לזה קצת יותר זמן.
אבל מתי כדאי להתחיל לחשוב שזה לא סתם "עניין זמני"?
אם הדיפלופיה נמשכת מעבר לחודש-חודשיים,
או אם היא מחמירה במקום להשתפר,
או אם היא מפריעה לכם מאוד בחיי היומיום (קריאה, נהיגה, התמצאות במרחב).
בשלב הזה, בהחלט כדאי לפנות לרופא העיניים שלכם לבדיקה מעמיקה יותר.
וגם, כאמור, אם יש סימפטומים נוירולוגיים נלווים,
שלא נראים קשורים לעין עצמה,
אל תחכו.
פנו מיד לבדיקה רפואית.
בלשות רפואית: איך מגלים מה בדיוק השתבש (אם בכלל)?
אז החלטתם שזה לא עובר לבד, וצריך לבדוק.
ברוכים הבאים לשלב הבלשות.
רופא העיניים יצטרך לגלות מה בדיוק גורם לכפילות אצלכם.
זה מתחיל בשיחה.
הוא ישאל מתי התחילה הכפילות?
האם היא קבועה או באה והולכת?
האם היא מחמירה בשעות מסוימות?
האם היא בולטת יותר כשמסתכלים לכיוון מסוים?
האם היא אופקית, אנכית, או באלכסון?
כל פרט כזה הוא קצה חוט.
אחר כך מגיעה הבדיקה הפיזית:
- בדיקת חדות ראייה: לוודא שהראייה עצמה טובה בשתי העיניים אחרי הניתוח.
- בדיקת רפרקציה: לבדוק מה המספר הסופי של המשקפיים בכל עין, ולראות אם יש הבדל משמעותי.
- בדיקת תנועות עיניים: הרופא יבקש מכם לעקוב אחרי אצבע או חפץ בתנועות שונות כדי לבדוק את שרירי העיניים.
- בדיקת יישור עיניים (כיסוי-גילוי): בדיקה פשוטה וחכמה שבה הרופא מכסה כל עין לסירוגין כדי לראות אם וכיצד העין השנייה זזה כדי להתיישר. זה עוזר לאתר ולכמת פזילה.
- בדיקות פריזמה: לפעמים משתמשים בעדשות מיוחדות (פריזמות) כדי למדוד בדיוק כמה סטייה יש ביישור העיניים.
- בדיקה פנימית של העין: לוודא שאין סיבות אחרות בתוך העין שגורמות לבעיה (פחות שכיח בדיפלופיה בינוקולרית).
על בסיס הממצאים האלה, הרופא יבנה את התמונה.
הוא יבין אם זו דיפלופיה זמנית שדורשת סבלנות,
או שמא יש פזילה שהתגלתה,
או בעיה אחרת שדורשת התייחסות.
הארסנל נגד כפילות: מה עושים כשאנחנו רואים כפול?
אחרי שהבלשים סיימו את עבודתם והבינו מה הבעיה,
מגיע שלב הפתרונות.
והחדשות הטובות הן:
יש מה לעשות!
תלוי מאוד בסיבה ובחומרת הדיפלופיה.
- לחכות בסבלנות: במקרים רבים של דיפלופיה זמנית אחרי הניתוח, הטיפול הכי טוב הוא פשוט… זמן. תנו למוח להתאקלם. לפעמים זה כל מה שצריך.
- משקפיים עם פריזמות: זהו פתרון קסם יחסית למקרים רבים של דיפלופיה קבועה הנגרמת מפזילה קטנה או הבדלים רפרקטיביים. פריזמה היא עדשה מיוחדת שמכופפת את האור עוד לפני שהוא נכנס לעין. הוספה של פריזמה למשקפיים הרגילים (או משקפי קריאה, תלוי מתי הכפילות מפריעה) יכולה לגרום לתמונה להגיע למוח כאילו שהעיניים מיושרות לחלוטין. זה פתרון לא פולשני ויעיל מאוד במקרים רבים. אפשר להתחיל עם פריזמות זמניות שנדבקות למשקפיים (Fresnel prisms) ואם זה עוזר, לשלב אותן באופן קבוע בעדשות המשקפיים החדשים.
- תרגילי עיניים (טיפול אורתופטי): במקרים מסוימים של חולשת שרירים או בעיה במיקוד המבט, תרגילים ספציפיים לחיזוק שרירי העיניים או שיפור התיאום ביניהן יכולים לעזור. זה דורש התמדה וליווי מקצועי.
- הזרקת בוטולינום טוקסין (בוטוקס): כן, אותו חומר שמשמש לקמטים יכול לעזור גם פה! במקרים של פזילה הנגרמת משריר עין "חזק" מדי, הזרקה קטנה של בוטוקס לשריר יכולה להחליש אותו באופן זמני. זה מאפשר לעין השנייה להתגבר עליו וליישר את המבט. ההשפעה זמנית (כמה חודשים), אבל לפעמים היא מספיקה כדי שהמוח "ילמד" את היישור הנכון והפזילה לא תחזור גם אחרי שההשפעה פגה.
- ניתוח לתיקון פזילה: במקרים של פזילה משמעותית יותר, או כשפתרונות אחרים לא עזרו, ניתוח לתיקון שרירי העיניים הוא אופציה. זהו ניתוח שמטרתו לחזק או להחליש שרירים ספציפיים כדי ליישר מחדש את העיניים ולאפשר להן לעבוד יחד. ניתוחי פזילה הם בדרך כלל יעילים, אך כמו כל ניתוח יש להם סיכונים והחלמה.
- כיסוי עין אחת: זה לא פתרון לטווח ארוך, אבל לפעמים, במיוחד בשלבי ההסתגלות הראשונים או במקרים שלא ניתן לטפל בסיבה, כיסוי עין אחת (לרוב העין עם הראייה הפחות טובה, או לחילופין החלפה בין העיניים) יכול להקל באופן מיידי על הדיפלופיה ולאפשר תפקוד בסיסי. אפשר להשתמש ברטייה או במדבקה על עדשת המשקפיים.
חשוב לזכור:
הטיפול תמיד מותאם אישית.
מה שעובד לאחד לא בהכרח יעבוד לאחר.
שיתוף הפעולה עם רופא העיניים הוא המפתח למציאת הפתרון הנכון עבורכם.
שאלות נפוצות מהסוג שאתם בטח שואלים את עצמכם ברגע זה ממש
ש: כמה זמן אחרי ניתוח הקטרקט הכפילות אמורה לחלוף מעצמה?
ת: ברוב המקרים, הכפילות חולפת תוך שבוע עד מספר שבועות. אם היא נמשכת מעבר לחודש-חודשיים או מחמירה, כדאי לפנות לרופא לבדיקה.
ש: האם הכפילות אומרת שהניתוח לא הצליח?
ת: לא בהכרח! במרבית המקרים, הניתוח הצליח להסיר את הקטרקט ולשפר את חדות הראייה. הכפילות היא לרוב תוצאה של הסתגלות המוח לראייה החדשה, חשיפת בעיה סמויה שהייתה קיימת לפני הניתוח, או שינויים זמניים קלים. זה לא אומר שהעדשה המושתלת לא במקום או שיש בעיה קטסטרופלית.
ש: האם משקפי פריזמה יפתרו את הבעיה לנצח?
ת: משקפי פריזמה לא "מתקנים" את היישור הפיזי של העיניים, אלא מתקנים את האופן שבו האור מגיע אליהן, מה שמאפשר למוח לחבר את התמונות. זה פתרון מעולה להקלה על הסימפטום (הכפילות) כל עוד מרכיבים את המשקפיים. במקרים מסוימים, במיוחד אצל ילדים, הן יכולות לעזור למוח ללמוד להתמודד עם הפזילה, אבל אצל מבוגרים זה לרוב פתרון לסימפטום עצמו.
ש: האם תרגילי עיניים יכולים לעזור גם בגיל מבוגר?
ת: בהחלט! אמנם היכולת לשנות יישור משמעותי באמצעות תרגילים מוגבלת יותר אצל מבוגרים לעומת ילדים, אך תרגילים מסוימים יכולים לשפר את יכולת המיקוד, התיאום, ולהקל על עייפות ראייה שעלולה להחמיר את הכפילות.
ש: האם הזרקת בוטוקס לשרירי העין כואבת?
ת: ההזרקה מתבצעת תחת הרדמה מקומית (טיפות או ג'ל), והתחושה היא לרוב של אי נוחות קלה או לחץ רגעי, לא כאב משמעותי. ההליך קצר יחסית.
ש: יש לי כפילות רק כשאני עייף, זה אומר משהו?
ת: כן. כפילות שמחמירה בעייפות יכולה להיות קשורה לפזילה סמויה קלה שהמוח מצליח להתגבר עליה כשהוא רענן, אבל מתקשה כשהוא עייף. זהו מאפיין די שכיח של פזילות קטנות.
ש: עברתי ניתוח רק בעין אחת ויש לי כפילות. האם אצטרך לעבור ניתוח גם בעין השנייה כדי שזה יעבור?
ת: לא בהכרח. לפעמים ההבדל המשמעותי בחדות הראייה בין העין המנותחת לעין השנייה (עם הקטרקט עדיין) הוא שגורם לכפילות. ניתוח העין השנייה אכן יכול לעזור במקרים כאלה על ידי יצירת שתי תמונות חדות ודומות יותר. עם זאת, אם הסיבה היא פזילה, ייתכן שיידרש טיפול בפזילה עצמה, ללא קשר לעין השנייה.
בשורה התחתונה: אל תישארו עם שתי תמונות כשהגיע הזמן לראות אחת מושלמת
ראייה כפולה אחרי ניתוח קטרקט יכולה להיות מפתיעה ולא נעימה.
בטח אחרי כל הציפיות לראיית סופרמן.
אבל כמו שראינו, ברוב המקרים זו תופעה שפירה וזמנית.
שהמוח פשוט צריך זמן לעכל את המציאות האופטית החדשה.
גם אם הכפילות נמשכת מעבר לצפוי,
או שהיא תוצאה של פזילה שהייתה סמויה,
חשוב לדעת שיש פתרונות!
החל ממשקפי פריזמה פשוטים ויעילים,
דרך טיפולים תרופתיים או הזרקות בוטוקס,
ועד ניתוח ליישור שרירי העיניים במקרים המורכבים יותר.
העיקר הוא לא להתעלם מהתופעה.
לפנות לרופא העיניים שלכם.
לתאר במדויק מה אתם רואים ומתי.
ולעבור את הבדיקות הנדרשות כדי לאבחן את הסיבה.
עם האבחנה הנכונה והטיפול המתאים,
תוכלו לחזור לראות תמונה אחת.
ברורה.
חדה.
וליהנות מכל היתרונות של הניתוח שעברתם.
העיניים שלכם עשו מסע מדהים.
אל תתנו לכפילות זמנית או ניתנת לטיפול להפריע לכם ליהנות מהתוצאה.
מגיע לכם לראות את העולם בתמונה אחת, מושלמת.
ואפשר להגיע לשם.