אוקיי, בואו נדבר על משהו שרובנו מעדיפים להתעלם ממנו – הבטן. ספציפית, האזור של הטבור. כן, הפופיק. מתברר שהמקום הזה, שהוא בעצם הצלקת הכי עתיקה שלנו, הוא לפעמים קצת… חלש. ומה קורה כשיש חולשה? דברים נוטים לצאת דרכה. במקרה הזה, זה יכול להיות גוש קטן, או לפעמים קצת יותר גדול, שמופיע שם, ליד או בתוך הטבור. לפעמים זה כואב, לפעמים זה רק מעצבן ויזואלית, ולפעמים זה בכלל לא מורגש עד שמישהו מצביע על זה. אז מה לעזאזלי זה הדבר הזה, והאם זה אומר שאנחנו צריכים לרוץ לחדר ניתוח כאילו אין מחר? אם גם לכם יש את השאלה הזו, או שסתם אתם סקרנים לדעת למה הטבור שלכם פתאום נראה כמו כפתור שיצא ממקומו, נחתתם במקום הנכון. אנחנו הולכים לפרוש כאן את כל האמת, כל המיתוסים, ובעיקר – מתי באמת צריך להתחיל לחשוב על כירורג. כי בואו נודה על האמת, אף אחד לא קם בבוקר ואומר "איזה כיף, היום אני הולך להתנתח על הטבור שלי!". אוף, כאילו שיש לנו מספיק זמן פנוי בחיים. אז תשבו נוח (עדיף לא על הבטן אם זה כואב), כי אנחנו צוללים פנימה לעולם המופלא (או שלא) של הבקע הטבורי במבוגרים. ובסוף, תדעו בדיוק מה הסיפור של הבליטה הזו, ואם היא דורשת יותר מפיהוק אדיש או באמת התערבות רפואית. מוכנים? יאללה, בואו נתחיל.
הפופיק שהחליט לעשות מסיבה בחוץ: כל מה שצריך לדעת על בקע טבורי במבוגרים
אז מה זה בכלל הבקע הטבורי הזה שכולם מדברים עליו (או שלא, אבל עכשיו אתם כן)? בואו נדבר פשוט. הטבור שלנו, הפופיק, הוא בעצם נקודת חולשה טבעית בדופן הבטן. זה היה המקום שבו עבר חבל הטבור כשהיינו עוברים ושבים אי שם ברחם. אחרי הלידה, החור הזה נסגר, אבל האזור נשאר פוטנציאלית פגיע. דמיינו את דופן הבטן כמו קיר עם חור קטן, ומתחתיו יושבות כל מיני דברים נחמדים כמו מעיים ושומן פנימי. כשיש לחץ מוגבר בתוך הבטן – כמו שיעול חזק, התאמצות בשירותים, הרמת משקל כבד, הריון, או סתם עלייה במשקל (קורה לטובים ביותר) – הדברים הנחמדים האלה יכולים להתחיל לנסות ולדחוף את עצמם החוצה דרך החור החלש הזה. וכשהם מצליחים, נוצרת בליטה. זה, חברים, הוא בקע. ובמקרה של הטבור, זה בקע טבורי. זה לא פשוט? קיר חלש, לחץ מבפנים, ובנג – יש לכם אורח בלתי רצוי שמציץ החוצה.
האנטומיה המופלאה (והקצת פאשלתית) של הטבור
כדי להבין למה זה קורה דווקא שם, שווה רגע לחשוב על האנטומיה. דופן הבטן בנויה מכמה שכבות של שרירים ורקמות חיבור. באזור הטבור, שכבות השריר מתאחדות ויוצרות טבעת יחסית חלשה סביב המקום שבו היה חבל הטבור. אצל תינוקות וילדים, החור הזה אמור להיסגר ולהתחזק בשנים הראשונות לחיים. לרוב זה קורה בצורה מושלמת. אבל לפעמים, גם אחרי שהכל נראה סגור, האזור נשאר פגיע. במבוגרים, הבקע הזה יכול להופיע לראשונה גם אם לא היה בקע בילדות. למה? כי החיים קורים. לחצים עולים, הרקמות נחלשות עם הגיל (כן, הכל נחלש, לא רק השרירים בזרועות), והשילוב הזה יכול ליצור את התנאים המושלמים לבקע להגיח.
אז למה דווקא לי זה קורה? גורמי סיכון שלא בחרתם בהם (או שקצת כן)
יש כמה דברים שיכולים להגדיל את הסיכוי לפתח בקע טבורי בבגרות. חלקם, נו טוב, לא בשליטתנו, חלקם אולי קצת כן. בואו נראה את הרשימה:
- הריונות מרובים: כל הריון מותח את דופן הבטן ומגביר את הלחץ הפנימי. ככה זה, התינוקות האלה מקסימים אבל לא תמיד עדינים על הגוף.
- השמנה: משקל עודף מגביר את הלחץ הקבוע בתוך הבטן. זה כמו שמישהו יושב לכם על הבטן 24/7. לא כיף.
- נוזל בבטן (מיימת): מצבים רפואיים מסוימים גורמים להצטברות נוזלים, מה שיוצר לחץ אדיר מבפנים.
- שיעול כרוני: אם אתם משתעלים הרבה (בגלל עישון, אסתמה, או סתם כי אתם חולים כל הזמן), כל שיעול הוא בעצם דחיפה קטנה על דופן הבטן החלשה.
- עצירות כרונית: התאמצות קשה בשירותים? גם זה מגביר לחץ. קלטתם את המוטיב החוזר? לחץ, לחץ, לחץ.
- היסטוריה של ניתוחי בטן: צלקות מניתוחים קודמים יכולות לפעמים להחליש אזורים סמוכים.
אז כמו שאתם רואים, חלק מהדברים האלה הם פשוט חלק מהחיים (הריון!), חלקם קשורים קצת יותר לבחירות שלנו (עישון, אכילה…), וחלקם זה פשוט גנטיקה או מצבים רפואיים אחרים. אל תרגישו אשמים, אתם לא לבד במועדון הבקעים.
יש לי בליטה בפופיק! מה עושים עכשיו? תסמינים ומתי להתחיל לדאוג (ברצינות)
הסימן הכי ברור לבקע טבורי הוא… ניחשתם נכון, בליטה. לרוב היא מופיעה ליד או בתוך הטבור, והיא יכולה להשתנות בגודלה. לפעמים היא נראית רק כשאתם עומדים או מתאמצים, ונעלמת כשאתם שוכבים ונרגעים. זה קורה כי כשהלחץ בבטן יורד, התוכן הבקעי (המעי או השומן) חוזר פנימה. לפעמים, חוץ מהבליטה, יכול להיות גם כאב קל באזור, אי נוחות, או תחושה של משיכה או כובד.
מתי הבליטה הזו מתחילה להיות קצת פחות "חמודה" ויותר "דחוף"?
רוב הבקעים הטבוריים במבוגרים הם לא מצב חירום. הם יכולים להיות קטנים, לא לגרום לכאב, ולחיות איתם בשלום שנים. אבל יש מצבים שבהם הבקע הופך להיות בעייתי, וזה הרגע שבו צריך לשים לב ולהתייעץ עם רופא די מהר.
המצב המדאיג יותר נקרא "בקע כלוא" או "בקע נכלא". זה קורה כשהתוכן של הבקע (לרוב קטע מעי או שומן) נתקע בחוץ ואי אפשר לדחוף אותו בחזרה פנימה. הבליטה תהיה קשה, כואבת, ולא תיעלם בשכיבה. זה דורש הערכה רפואית, אבל עדיין לא בהכרח אסון.
המצב שבאמת דורש ריצה מהירה למיון הוא "בקע נחנק" (סטרנגולציה). זה קורה כשהלחץ על התוכן הכלוא חזק כל כך שהוא מונע זרימת דם אליו. במקרה של מעי כלוא, זה אומר שקטע המעי לא מקבל חמצן ועלול למות (נמק). זה מצב מסוכן שדורש ניתוח דחוף. הסימנים לכך הם:
- כאב פתאומי, חזק ומתמשך באזור הבקע.
- הבליטה אדומה, נפוחה, מאוד כואבת למגע.
- חום.
- בחילות והקאות.
- עצירות מוחלטת (לא עוברים גזים או יציאות).
אם אתם חווים את הסימנים האלה, אל תתלבטו. תגיעו למיון. עכשיו. לא מחר, לא "נראה איך זה מחר בבוקר". עכשיו. למען השם, זה הפופיק שלכם.
שאלות ותשובות קצרות בענייני בקעים ופופיקים:
- ש: האם בקע טבורי יכול להיעלם לבד אצל מבוגרים?
ת: לרוב לא. בניגוד לתינוקות שבהם הבקע יכול להיסגר מעצמו, אצל מבוגרים החולשה בדופן הבטן לא נעלמת מעצמה. הבליטה יכולה להשתנות בגודלה, אבל החור או האזור החלש נשאר. - ש: האם כאב באזור הטבור תמיד אומר שיש לי בקע?
ת: לא בהכרח. כאבים בטבור יכולים לנבוע מסיבות רבות ושונות, כולל בעיות עור, בעיות עיכול, או אפילו כאב שמקרין ממקום אחר. אם יש לכם כאב, חשוב להיבדק על ידי רופא כדי להבין את הסיבה. - ש: האם חגורת בקע יכולה לעזור?
ת: חגורת בקע יכולה לפעמים לעזור להקל על אי נוחות ולדחוף את הבקע פנימה, אבל היא לא "מרפאת" את הבקע ואינה פתרון לטווח ארוך. היא יכולה להיות פתרון זמני במקרים מסוימים, אבל חשוב להתייעץ עם רופא לגבי היעילות וההתאמה שלה למקרה הספציפי שלכם. - ש: האם פעילות גופנית מסוימת יכולה לגרום לבקע?
ת: פעילות שמגבירה מאוד את הלחץ התוך בטני (כמו הרמת משקלים כבדים מאוד או תרגילי בטן מאומצים) יכולה להחמיר בקע קיים או להוביל להופעת בקע אצל מי שיש לו נטייה או חולשה באזור. אם יש לכם בקע ידוע, כדאי לדבר עם רופא או פיזיותרפיסט על סוגי הפעילות המומלצים והלא מומלצים עבורכם. - ש: האם בקע טבורי במבוגרים יכול לגרום לבעיות עיכול?
ת: כן, בקע גדול או כלוא יכול לפעמים להשפיע על תנועת המעיים ולגרום לתסמינים כמו כאבי בטן, נפיחות, ובמקרים חמורים, חסימת מעיים (שכאמור דורשת טיפול רפואי דחוף).
החלטה גורלית? מתי לנתח בקע טבורי במבוגרים? (ולא סתם לחכות)
וזה מביא אותנו לשאלת מיליון הדולר: מתי צריך לנתח את הבליטה הזו? כי בואו, ניתוח זה אף פעם לא הדבר הראשון שאנחנו רוצים לשמוע מהרופא. החדשות הטובות הן שלא כל בקע טבורי במבוגרים דורש ניתוח מיידי. בחלק מהמקרים, במיוחד כשהבקע קטן, לא כואב ואין סימנים לסיבוכים, גישת ה"שב ותראה" (Watch and Wait) היא לגיטימית לחלוטין.
מי יכול להרשות לעצמו לחכות (ולקרוא עוד מאמרים ב-Gurumed בזמן הזה)?
ההמתנה לשקול ניתוח מתאימה בדרך כלל למקרים הבאים:
- בקעים קטנים: כאלה שקוטר הפתח שלהם בדופן הבטן הוא קטן יחסית (לרוב פחות מ-1-1.5 ס"מ).
- בקעים אסימפטומטיים: כאלה שלא גורמים לכאב, אי נוחות או תסמינים כלשהם.
- בקעים הניתנים להחזרה: כאלה שאפשר לדחוף אותם בחזרה פנימה (התוכן לא כלוא).
במקרים כאלה, הסיכון שהבקע ייהפך לכלוא או נחנק נמוך יחסית, והסיכונים של הניתוח עצמו (גם אם הם נמוכים) עלולים לעלות על התועלת. בקיצור, אם זה לא מפריע, לא כואב, ולא עושה בעיות, אפשר לנשום לרווחה (זהירות, לא חזק מדי, שלא יקפוץ החוצה) ולעקוב אחריו. כמובן, תמיד בהתייעצות עם רופא.
טוב, אז מתי הגיע רגע האמת? מתי מומלץ לנתח?
ההחלטה לנתח בקע טבורי במבוגרים מתקבלת בדרך כלל באחד מהמצבים הבאים:
- כאב או אי נוחות משמעותיים: אם הבקע גורם לכאב שמפריע לכם בחיי היום יום, מגביל את הפעילות שלכם, או סתם מעצבן אתכם מספיק כדי שתרצו להיפטר ממנו.
- בקע שגדל: אם הבקע נהיה גדול יותר עם הזמן. בקע גדול יותר נוטה יותר להפוך לכלוא.
- בקע שלא ניתן להחזרה: אם התוכן של הבקע נתקע בחוץ ואי אפשר להחזיר אותו פנימה, גם אם כרגע זה לא כואב מאוד, יש סיכון מוגבר שהוא יהפוך לנחנק בעתיד. לכן, במקרים כאלה לרוב ימליצו על ניתוח.
- בקע נחנק (מצב חירום): כפי שהזכרנו קודם, זה המצב שבו זרימת הדם נפגעת. דורש ניתוח דחוף.
- שיקולים אסתטיים: כן, גם זה סיבה. אם הבקע פשוט מפריע לכם מבחינה ויזואלית ואתם לא מרגישים בנוח עם המראה של הבטן שלכם, ניתוח הוא אופציה. זה גוף שלכם, החלטה שלכם (אחרי התייעצות רפואית, כמובן).
- סיכון מוגבר לסיבוכים: במטופלים עם גורמי סיכון מסוימים (למשל, כאלה עם מיימת או מחלות כבד כרוניות), לפעמים ימליצו על ניתוח מוקדם יותר כדי למנוע סיבוכים עתידיים שיהיו קשים יותר לטיפול.
בקיצור, אם הבקע עושה בעיות (כואב, כלוא, נחנק), גדל, או פשוט מפריע לכם לחיות בכיף – הניתוח הוא כנראה הפתרון.
עוד קצת שאלות ותשובות מהירות:
- ש: האם יש דרכים למנוע בקע טבורי?
ת: אי אפשר למנוע ב-100% את הופעת בקע, במיוחד אם יש לכם נטייה גנטית. אבל אפשר להקטין את הסיכון על ידי שמירה על משקל תקין, הימנעות מהרמת משקלים כבדים בצורה לא נכונה, טיפול בעצירות ושיעול כרוני. - ש: מה הסיכון שהבקע יחזור אחרי ניתוח?
ת: הסיכון לחזרה (הישנות) של בקע טבורי לאחר ניתוח קיים, אך הוא נמוך יחסית, במיוחד בניתוחים שמשתמשים ברשת חיזוק. אחוז ההישנות תלוי בגודל הבקע, סוג הניתוח, ובריאותו הכללית של המטופל. - ש: האם הניתוח כואב?
ת: כל ניתוח מלווה בכאב מסוים, אבל ניתן לשלוט בו היטב עם משככי כאבים. רמת הכאב תלויה בסוג הניתוח (פתוח או לפרוסקופי) ובגודל הבקע. בדרך כלל, ההחלמה הראשונית כוללת אי נוחות וכאב קל עד בינוני למשך כמה ימים. - ש: כמה זמן לוקח להתאושש מניתוח בקע טבורי?
ת: זמן ההתאוששות משתנה. לרוב, חוזרים לפעילות קלה תוך מספר ימים. פעילות מלאה, כולל הרמת משקלים כבדים, מתאפשרת בדרך כלל רק אחרי 4-6 שבועות, כדי לאפשר לרקמות להחלים ולהתחזק. - ש: האם חייבים להשתמש ברשת בניתוח?
ת: לא תמיד, אבל ברוב המקרים כן, במיוחד בבקעים גדולים מ-1-1.5 ס"מ. שימוש ברשת (mesh) כדי לחזק את דופן הבטן מפחית משמעותית את הסיכון להישנות הבקע. ההחלטה להשתמש ברשת תלויה בגודל הבקע ובשיקול דעת המנתח. - ש: מה קורה אם לא מטפלים בבקע כלוא שלא ניתן להחזרה?
ת: בקע כלוא שלא ניתן להחזרה עלול להפוך לבקע נחנק, מצב מסכן חיים. לכן, אם יש לכם בקע כזה, חשוב לפנות לייעוץ רפואי ולקבל המלצה לניתוח, לרוב תוך פרק זמן קצר יחסית, גם אם אין כאב מיידי.
נכנסים לחדר ניתוח: מה קורה שם בעצם? (הגרסה הקצרה והלא מפחידה)
אם הוחלט על ניתוח, אל תילחצו. זהו אחד הניתוחים הכי נפוצים שקיימים. המטרה היא פשוטה: להחזיר את מה שיצא החוצה למקום שלו ולסגור את החור או לחזק את האזור החלש בדופן הבטן.
יש שתי גישות עיקריות לניתוח:
- ניתוח פתוח: המנתח מבצע חתך קטן (בדרך כלל ליד או מתחת לטבור). מחזירים את תוכן הבקע פנימה, ואז סוגרים את הפתח בדופן הבטן עם תפרים. בבקעים גדולים יותר, או כדי להפחית את הסיכון להישנות, משתמשים לרוב ברשת מיוחדת שמקבעים מעל הפתח החלש או מתחתיו, כדי לתת חיזוק נוסף.
- ניתוח לפרוסקופי (זעיר פולשני): זה נקרא לפעמים גם ניתוח ב"שיטת חור המנעול". מבצעים 2-3 חתכים קטנים יותר בבטן (לא באזור הבקע עצמו). דרך החתכים האלה מכניסים מצלמה וכלים כירורגיים דקים. המנתח עובד מול מסך. בגישה הזו, בדרך כלל מקבעים רשת גדולה יחסית מדופן הבטן הפנימית, המכסה את אזור הבקע מבפנים. היתרונות של הגישה הלפרוסקופית הם לרוב החלמה מהירה יותר ופחות כאב לאחר הניתוח.
ההחלטה באיזו גישה להשתמש תלויה בגודל הבקע, במצב הרפואי הכללי של המטופל, ובניסיונו והעדפותיו של המנתח. לרוב, ניתוח פתוח מתאים יותר לבקעים קטנים או כאשר יש בעיות שמקשות על הגישה הלפרוסקופית (למשל, ניתוחי בטן קודמים רבים). ניתוח לפרוסקופי מצוין לבקעים גדולים יותר, בקעים חוזרים, או כשרוצים צלקות קטנות יותר.
מה קורה עם הרשת הזו? האם זה בטוח?
רשתות לתיקון בקעים עשויות מחומרים סינתטיים (לרוב פוליפרופילן, כמו החוטים של המצנחים, רק ברפואה זה עובר סטריליזציה ובקרת איכות מחמירה, אז אל תנסו לתקן בקע עם מצנח ישן). הרשת נועדה לתת תמיכה לדופן הבטן ולאפשר לרקמות הגוף לגדול לתוכה, וכך ליצור "טלאי" חזק באזור החלש. זה כמו לשים פלסטר חזק על חור בקיר, רק ברקמות חיבור. השימוש ברשת הוא סטנדרט עולמי ברוב ניתוחי הבקעים במבוגרים כי הוא מפחית משמעותית את הסיכון שהבקע יחזור. ישנם דיווחים על סיבוכים נדירים הקשורים לרשת, אבל ברוב המכריע של המקרים, הניתוח עם רשת בטוח ויעיל.
ההתאוששות שאחרי: לא דרמה גדולה, אבל כן דורשת סבלנות
אחרי הניתוח, תתעוררו עם קצת אי נוחות באזור. זה נורמלי לחלוטין. תקבלו משככי כאבים שיעזרו לכם לעבור את הימים הראשונים. לרוב, שחרור מבית החולים הוא תוך יום או יומיים (לפעמים אפילו באותו היום, תלוי בסוג הניתוח ובמצבכם). ההתאוששות המלאה לוקחת קצת יותר זמן.
השבוע הראשון אחרי הניתוח מוקדש למנוחה. כדאי להימנע מכל מאמץ פיזי משמעותי. שיעול, התעטשות, צחוק (קצת אכזרי, נכון?) או התאמצות בשירותים עלולים להיות כואבים. אפשר לתמוך באזור הניתוח עם כרית קטנה כשאתם עושים את הדברים האלה. הליכה קלה מעודדת ויכולה לעזור למנוע קרישי דם ולשפר את ההרגשה הכללית.
בחודש הראשון אחרי הניתוח, בדרך כלל תתבקשו להימנע מהרמת משקלים כבדים (כמה זה כבד? לרוב מדברים על לא יותר מ-2-3 ק"ג בשבועות הראשונים, ועליה הדרגתית). זה קריטי כדי לאפשר לרקמות ולרשת (אם נעשה בה שימוש) להחלים ולהתחזק כמו שצריך. חזרה לפעילות ספורטיבית רגילה, כולל הרמת משקלים משמעותיים או ספורט אינטנסיבי, מתאפשרת לרוב רק אחרי כ-4-6 שבועות, ורק בהמלצת הרופא.
אל תתפתו לחזור מהר מדי לשגרה מלאה. הגוף שלכם עבר ניתוח, גם אם קטן. תנו לו זמן להחלים. סבלנות היא מילת המפתח פה.
פינת ה-Q&A המאוששת:
- ש: מתי אוכל לחזור לעבודה אחרי ניתוח בקע טבורי?
ת: תלוי בסוג העבודה. אם העבודה משרדית ולא כרוכה במאמץ פיזי, לרוב ניתן לחזור תוך שבוע עד שבועיים. אם העבודה פיזית ודורשת הרמת משקלים, תצטרכו לחכות לפחות חודש, ולפעמים יותר, בהתאם להמלצת הרופא המנתח. - ש: האם הצלקת תהיה מאוד גדולה ובולטת?
ת: בניתוח פתוח, הצלקת היא בדרך כלל קטנה יחסית (כמה סנטימטרים) וממוקמת סביב הטבור, ולרוב הופכת לפחות בולטת עם הזמן. בניתוח לפרוסקופי, הצלקות קטנות עוד יותר (פחות מסנטימטר) וממוקמות באזורים פחות בולטים בבטן. - ש: האם ארגיש את הרשת בתוך הבטן?
ת: לרוב לא. הרשת עשויה מחומרים גמישים והגוף גדל לתוכה. לעיתים רחוקות, אנשים עלולים לחוש תחושת מתיחה קלה או אי נוחות באזור הרשת, אך בדרך כלל זה חולף עם הזמן. - ש: האם מותר לי להתקלח אחרי הניתוח?
ת: כן, בדרך כלל מותר להתקלח יום או יומיים אחרי הניתוח, בתנאי שהחתכים מכוסים בפלסטרים עמידים למים (אם המנתח הנחה כך). חשוב לשמור על אזור הניתוח נקי ויבש. - ש: מה הסיכוי שהבקע יחזור אם לא משתמשים ברשת?
ת: בבקעים טבוריים במבוגרים, במיוחד בקעים גדולים יחסית, הסיכון להישנות ללא שימוש ברשת גבוה משמעותית (עלול להגיע ל-20-30% ואף יותר, לעומת אחוזים בודדים עם רשת). לכן שימוש ברשת הוא הגישה המועדפת ברוב המקרים.
ולסיום: אז מה עושים עם הפופיק והבליטה הזו?
אז הנה זה, כל מה שרציתם לדעת (ואולי קצת יותר) על בקע טבורי במבוגרים והדילמה הגדולה: לנתח או לא לנתח. הבקע הטבורי הוא מצב שכיח למדי, וברוב המקרים הוא לא מסוכן. בליטה קטנה ולא כואבת שלא עושה בעיות יכולה לחיות איתכם בשלום שנים, תחת מעקב רפואי. אבל אם הבקע כואב, גדל, נתקע בחוץ, או פשוט מפריע לכם לחיות חיים מלאים ונוחים, ניתוח הוא פתרון יעיל ובטוח, עם אחוזי הצלחה גבוהים וסיכון נמוך לסיבוכים. במקרה של בקע נחנק, אין שאלה – זה מצב חירום שמציל חיים.
המסר העיקרי? אל תיבהלו מהבליטה הזו. היא כנראה לא הדרמה הכי גדולה בחייכם. אבל כן, כדאי להיבדק על ידי רופא (כירורג מומחה הוא האדם הנכון להתייעץ איתו בעניין הזה) כדי לקבל אבחנה מדויקת והמלצה מותאמת אישית למצב שלכם. בין אם תחליטו לחכות ולעקוב, ובין אם תבחרו באופציה הניתוחית, אתם בידיים טובות. עולם הרפואה התקדם המון, ותיקון בקעים טבוריים הוא פרוצדורה שגרתית יחסית. אז קחו אוויר (בלי לדחוף יותר מדי בטעות!), תתייעצו עם רופא, ותקבלו החלטה מושכלת לגבי הפופיק שלכם. הוא הרוויח את זה, אחרי הכל. הוא איתכם מהיום הראשון.
ותודה שקראתם עד הסוף! מקווה שהמדריך הזה עשה לכם סדר בבטן (תרתי משמע) ונתן לכם את כל המידע שחיפשתם. אל תשכחו לבקר ב-Gurumed לעוד המון מאמרים מעניינים ומקצועיים על בריאות ורפואה, רק שכתובים בצורה קצת יותר כיפית ממה שתמצאו בספרי לימוד.