קרה לכם פעם שהרגשתם לחץ בחזה? אולי דקירה פתאומית? תחושה מוזרה שמתפשטת לכתף או ליד? רובנו, הודאה קטנה מכולם, מיד קופצים למסקנה הכי מפחידה שיש.
הלב שלנו.
המנוע החשוב הזה שדואג שנמשיך לרוץ (או ללכת, או לשבת, או לרבוץ על הספה). ובכן, החדשות הטובות הן שלא כל כאב חזה אומר שהמנוע על סף שביתה.
החדשות הפחות טובות? חלק מהתחושות האלה כן דורשות תשומת לב. ולפעמים, המון תשומת לב, ומהר.
איך מבדילים בין סתם "נפלה לי הסיגריה על הרגל בזווית מוזרה" לבין "אוקיי, המצב דורש היכרות אישית עם רופא בקרוב מאד" או אפילו "היי, נעים מאד, אני מד"א"?
בואו נעשה סדר. אחת ולתמיד. בלי פאניקה מיותרת, אבל עם כבוד גדול לאיבר הכי חרוץ בגוף שלכם.
כשזה לוחץ בחזה: הסיפור האמיתי מאחורי התחושות שמפחידות את כולנו
כשמערכת הצנרת מתלוננת: מהי אנגינה פקטוריס?
תחשבו על הלב כמו על בית עם המון חדרים וחלונות שצריכים אספקת מים שוטפת. המים האלה הם הדם, והצינורות הם כלי הדם הכליליים (קורונריים) שעוטפים את הלב ודואגים לספק לו חמצן וחומרי הזנה.
הלב, הרי, לא יכול לשאוב דם רק בשביל אחרים. הוא צריך דם גם לעצמו, בשביל שיהיה לו כוח להתכווץ ולשאוב.
מה קורה כשאחד הצינורות האלה מתחיל להיות סתום חלקית?
זה כמו שיש לכם אבנית בצנרת בבית. המים עדיין עוברים, אבל פחות בקלות. ובטח פחות בלחץ.
במקרה של כלי הדם הכליליים, הסתימה החלקית הזאת נגרמת בדרך כלל על ידי הצטברות של פלאק, מין מישמש שומני, כולסטרול וחומרים אחרים. קוראים לזה טרשת עורקים. כן, המילה המפחידה הזאת.
אז מה זה אומר ביום-יום?
כל עוד אתם במנוחה, הלב לא מתאמץ במיוחד. הוא צריך כמות יחסית קטנה של חמצן, והדם שעובר דרך הצינור החצי-סתום הזה כנראה מספיק.
אבל מה קורה כשאתם עולים במדרגות?
רצים לאוטובוס?
סוחבים שקיות מהסופר כאילו אתם עומדים לפתוח דוכן בשוק?
הלב מתחיל לעבוד קשה יותר. הוא צריך יותר חמצן! הוא מבקש עוד דם! ואז, הצינור החצי-סתום הזה לא מצליח לספק את הסחורה. נוצר פער בין הדרישה לאספקה.
והפער הזה? הוא כואב.
איך מרגישים את זה? סימנים ותמרורים
הכאב הזה, או יותר נכון, תחושת הלחץ או אי הנוחות בחזה שמופיעה כשמתאמצים, זו בדיוק האנגינה פקטוריס. או "תעוקת חזה" בעברית תקנית ומעט משעממת.
איך זה מרגיש?
- לרוב זה לא כאב חד או דקירה. יותר תחושת לחץ, כובד, שריפה או מלאות במרכז החזה. כאילו מישהו שם לכם ספר עבה על בית החזה.
- זה יכול להתפשט לכתף שמאל, יד שמאל (לפעמים גם ימין), לסת, שיניים, גב עליון או אפילו בטן עליונה. תלוי איפה בדיוק הסתימה וכמה דרמטי הלב מחליט להיות היום.
- התחושה מופיעה לרוב בזמן מאמץ פיזי (טיפוס, ריצה, הרמת משאות) או לפעמים גם בלחץ נפשי. כן, סטרס גם דורש יותר חמצן ללב. תכננו בהתאם.
- הכי חשוב: זה חולף במנוחה. בדרך כלל תוך דקות ספורות מרגע שהפסקתם את המאמץ. או אם לוקחים כדור מיוחד (ניטרוגליצרין) שמרחיב את כלי הדם – אבל זה כבר שיחה לרופא.
אם הסימנים האלה מופיעים תמיד באותו סוג של מאמץ (למשל, רק כשעולים שתי קומות, אבל לא כשעולים קומה אחת), זה נקרא אנגינה יציבה. סוג של תזכורת קבועה שיש עניין בצנרת. אם זה מופיע גם במנוחה, או במאמץ קטן יותר מבעבר, או שהכאב חזק יותר או נמשך יותר – זה נקרא אנגינה בלתי יציבה. וזה כבר תמרור אזהרה בוהק באדום שדורש בירור דחוף. אפילו דחוף מאד.
התקף לב: כשהצינור נסתם לגמרי (ואז הכול שונה)
אם אנגינה פקטוריס היא הצטברות אבנית חלקית, אז התקף לב (נקרא גם אוטם שריר הלב, מידע לשעת התה) זה כשהצינור נסתם לחלוטין.
איך זה קורה?
לרוב, הפלאק ה"רגיל" והיציב יחסית הזה שהזכרנו קודם – פתאום, בלי התראה מוקדמת, מחליט להיקרע. כמו פצעון פנימי קטן. הגוף, בחוכמתו הרבה (ולפעמים המעצבנת), מזהה את הקרע הזה וחושב שמדובר בפציעה שדורשת תיקון. הוא שולח לשם טסיות דם וחומרים אחרים כדי ליצור קריש דם שיאטום את ה"פצע".
הבעיה? הקריש הזה גדל מהר. ואם הוא גדל מספיק כדי לחסום לחלוטין את כלי הדם שכבר היה חצי סתום ממילא – וואלה. אין יותר אספקת דם וחמצן לאזור בשריר הלב שהצינור הזה אחראי עליו.
וחלק משריר הלב – מתחיל למות.
איך מרגישים את זה? הסימנים הדרמטיים
כשהמצב מגיע לחסימה מלאה ורקמה מתחילה למות מחוסר חמצן, הסימנים בדרך כלל שונים ומאיימים יותר מאנגינה רגילה.
- כאב בחזה שהוא לרוב חזק יותר מאנגינה רגילה. שוב, זה בדרך כלל לחץ/כובד/שריפה, אבל בדרגת אינטנסיביות אחרת לגמרי. אנשים מתארים את זה כאילו פיל יושב עליהם, כאילו חגורה חזקה לוחצת, כאילו לבה רותחת.
- הכאב נמשך זמן רב יותר. לא דקות ספורות. הוא יכול להימשך 20 דקות, חצי שעה, שעה ויותר. והוא לא חולף במנוחה. אתם יושבים, שוכבים, עומדים – וזה פשוט לא עובר. וזו נקודה קריטית!
- סימנים נלווים שבאים לחגוג את המאורע הלא נעים: קוצר נשימה משמעותי (הלב לא מתפקד טוב, הריאות מתחילות להציף), הזעה קרה (כן, כמו בסרטים), בחילות והקאות (המערכת האוטונומית יוצאת משליטה), חולשה פתאומית, ולפעמים גם פעימות לב מהירות או לא סדירות.
- חשוב לדעת: לא תמיד מופיעים כל הסימנים. ולא תמיד הכאב "קלאסי". אצל נשים, קשישים וחולי סוכרת, הסימנים יכולים להיות פחות ברורים: רק קוצר נשימה, עייפות קיצונית, אי נוחות בבטן העליונה או בגב. לפעמים זה רק "מרגיש שמשהו לא בסדר".
התקף לב הוא מצב חירום רפואי. אין כאן מקום לחשוב פעמיים או לחכות ש"אולי זה יעבור". כל דקה שחולפת מרגע שהחסימה המלאה נוצרת, משמעותה אובדן של עוד תאי שריר לב. ותאי שריר לב, כמו שהם לא נחמדים במיוחד, לא גדלים בחזרה.
נזק לשריר הלב הוא בדרך כלל בלתי הפיך.
אז מה ההבדל הענק, ב-5+1 נקודות קריטיות?
בואו נשים את זה על השולחן. בצורה הכי ברורה שיש. כי על הדבר הזה אין מקום לטעויות.
- סיבת הבעיה:
- אנגינה: היצרות חלקית של כלי דם כלילי בגלל פלאק. זרימת הדם פוחתת, בעיקר במאמץ.
- התקף לב: חסימה מלאה של כלי דם כלילי, לרוב בגלל קריש דם פתאומי על פלאק קרוע. אין זרימת דם לאזור מסוים.
- הטריגר לתחושה:
- אנגינה: לרוב מאמץ פיזי או נפשי שמגביר את דרישת הלב לחמצן.
- התקף לב: לרוב פתאומי, יכול לקרות גם במנוחה או בזמן שינה.
- משך התחושה:
- אנגינה: קצרה. לרוב דקות ספורות (בדרך כלל פחות מ-10-15 דקות), חולפת עם מנוחה או כדור.
- התקף לב: ארוכה. נמשכת 20 דקות ויותר, לא חולפת במנוחה או עם כדור אנגינה רגיל.
- ההשפעה על הלב:
- אנגינה: אין נזק קבוע לשריר הלב. זו רק אזהרה, "צעקה" של הלב שחסר לו חמצן לרגע.
- התקף לב: נגרם נזק קבוע לשריר הלב באזור שלא קיבל דם. הרקמה מתה ומוחלפת בצלקת שאינה מתכווצת.
- הדחיפות הרפואית:
- אנגינה יציבה: מצב שדורש בירור רפואי בזמן סביר (ללכת לרופא, להיבדק).
- אנגינה בלתי יציבה: מצב שדורש בירור רפואי דחוף (לגשת למיון, להזמין אמבולנס תלוי בחומרת התסמינים).
- התקף לב: מצב חירום רפואי עליון! דורש הזמנת אמבולנס (מד"א 101 או איחוד הצלה) באופן מיידי ופינוי לבית חולים לקבלת טיפול חירום לפתיחת החסימה. כל דקה חשובה.
- +1: הסימנים הנלווים:
- אנגינה: בדרך כלל הכאב בחזה הוא הסימן העיקרי.
- התקף לב: לעיתים קרובות מלווה בקוצר נשימה, הזעה קרה, בחילות, חולשה קיצונית.
זוכרים את ההבדל בין היצרות חלקית לחסימה מלאה? זה כל הסיפור. אנגינה היא התראת "תורידו הילוך, יש בעיה". התקף לב זה כבר "המנוע כבה, תתקשרו לגרר ומהר!".
מי נמצא על הכוונת? גורמי סיכון ואזעקות אדומות
מי נוטה לפתח את ה"אבנית" הזאת בצנרת הלב? יש כמה חשודים מיידיים. חלקם בשליטתכם (פחות או יותר), חלקם פשוט עניין של מזל (רע) או גנטיקה.
- עישון: גורם מספר אחת לנזק לכלי הדם. מפסיקים. נקודה. בלי ויכוחים.
- לחץ דם גבוה: מעמיס על כלי הדם וגורם להם להתקשות. צריך לאזן.
- כולסטרול גבוה: המרכיב העיקרי בפלאק המעצבן. לאזן, לאזן, לאזן.
- סוכרת: פוגעת בכלי דם קטנים וגדולים בכל הגוף. דורשת איזון קפדני.
- השמנת יתר: בעיקר בטנית, קשורה לכל מה שרע למערכת הלב וכלי הדם.
- חוסר פעילות גופנית: הלב הוא שריר. הוא צריך אימון. וגם כלי הדם מרוויחים מפעילות.
- תזונה לא בריאה: הרבה שומן רווי, סוכר, ומזון מעובד. הצנרת לא אוהבת ג'אנק.
- היסטוריה משפחתית: אם יש קרובי משפחה מדרגה ראשונה (הורים, אחים) עם מחלות לב בגיל צעיר יחסית (גברים לפני 55, נשים לפני 65), הסיכון שלכם עולה. גנטיקה זו לפעמים עניין מבאס.
- גיל ומין: הסיכון עולה עם הגיל. גברים נוטים לפתח מחלות לב מוקדם יותר מנשים (אבל אצל נשים הסיכון עולה משמעותית אחרי גיל המעבר).
ככל שיש לכם יותר גורמי סיכון כאלה, כך הסיכוי לפתח אנגינה או חס וחלילה התקף לב עולה. אבל זה לא גזר דין! ניהול גורמי הסיכון יכול להפחית דרמטית את הסיכון.
מה עושים עם כל הידע הזה? 7 שאלות ותשובות חשובות
שאלה 1: אם הרגשתי לחץ בחזה בזמן מאמץ וזה עבר אחרי כמה דקות מנוחה, זה בטוח רק אנגינה ולא התקף לב?
תשובה: בטוח? ברפואה אין כמעט שום דבר בטוח ב-100%. אבל זה מאוד מתאים לתיאור של אנגינה יציבה. זה לא התקף לב *כרגע*, אבל זה איתות אזהרה חזק מאד שיש בעיה בצנרת. חייבים להיבדק אצל רופא, בהקדם. לא לדחות.
שאלה 2: הרגשתי כאב מוזר בחזה, אבל זה עבר אחרי 10 דקות. יכול להיות שזה היה התקף לב קטן?
תשובה: התקף לב, מעצם הגדרתו, גורם לנזק בשריר הלב בגלל חסימה ממושכת יחסית. כאב שחולף תוך 10 דקות הוא פחות אופייני להתקף לב משמעותי. אבל! גם כאב קצר יכול להצביע על אנגינה בלתי יציבה או תחילת תהליך בעייתי. שוב, לא להתעלם. להיבדק!
שאלה 3: אני צעיר/ה ובריא/ה, אין לי גורמי סיכון. גם אני בסיכון?
תשובה: הסיכון בהחלט נמוך יותר. מחלות לב לא מופיעות יש מאין. הן תוצאה של תהליך ארוך שנים (טרשת עורקים). אבל אף אחד לא חסין לחלוטין, ובמקרים נדירים גם צעירים יכולים לחוות אירועי לב (למשל בגלל בעיות גנטיות נדירות בכלי הדם). וגם, "בריא/ה" זה משהו שצריך לבדוק מדי פעם. לחץ דם גבוה או כולסטרול גבוה יכולים להתקיים שנים בלי שתדעו.
שאלה 4: אם אני חושד/ת בהתקף לב, מה הצעד הראשון והכי חשוב?
תשובה: בלי לחשוב פעמיים: חייגו מיד למד"א (101) או איחוד הצלה. תארו את הסימנים בצורה ברורה. אל תנסו לנסוע בעצמכם, אל תחכו. צוות רפואי מקצועי יגיע במהירות, יעניק טיפול ראשוני חיוני בשטח (כולל אק"ג שיכול לאבחן התקף לב) ויפנה אתכם לבית החולים המתאים ביותר בזמן הקצר ביותר. זמן שריר = זמן חיים.
שאלה 5: מה הטיפול העיקרי באנגינה לעומת התקף לב?
תשובה: אנגינה יציבה מטופלת לרוב בתרופות שמפחיתות את עומס העבודה על הלב ומרחיבות כלי דם כדי להקל על זרימת הדם. אם התסמינים משמעותיים או שהבעיה מחמירה, עשויים לשקול צנתור אבחנתי ולעיתים טיפולי (פתיחת היצרות). התקף לב, לעומת זאת, דורש טיפול חירום מיידי לפתיחת כלי הדם החסום, לרוב באמצעות צנתור דחוף (הכנסת בלון וסטנט לפתיחת החסימה) או במקרים מסוימים תרופה ממיסת קרישים. המטרה היא להחזיר את זרימת הדם במהירות המקסימלית כדי להציל כמה שיותר שריר לב.
שאלה 6: האם אנגינה יכולה להפוך להתקף לב?
תשובה: בהחלט. אנגינה (במיוחד אנגינה בלתי יציבה) היא סימן לכך שיש טרשת עורקים בכלי הדם הכליליים. וטרשת עורקים היא הגורם הבסיסי להתקף לב. למעשה, אנגינה בלתי יציבה נחשבת חלק מ"תסמונת כלילית חריפה", שהתקף לב הוא הביטוי הדרמטי ביותר שלה. לכן, התייחסות רצינית לאנגינה וטיפול בגורמי הסיכון הם קריטיים למניעת התקף לב עתידי.
שאלה 7: האם כאב בחזה זה תמיד לב?
תשובה: לא ולא! יש המון סיבות אחרות לכאבי חזה: בעיות במערכת העיכול (צרבת קשה, גסטריטיס), בעיות בשרירים או בשלד (דלקת בצלעות, שריר תפוס), בעיות בריאות (דלקת ריאות, פקקת ריאתית), חרדה והתקפי פאניקה ועוד. הבעיה היא שחלק מהמצבים האחרים האלה יכולים להיראות די דומים לבעיות לב בהתחלה, וחלקם גם כן דורשים בירור דחוף. לכן, עדיף תמיד לברר, במיוחד אם הסימנים מחשידים ללב.
לסיכום: אל תשחקו משחקים עם המנוע
הלב שלכם הוא מכונה מופלאה. הוא עובד בשבילכם בלי הפסקה, יום ולילה, משך חיים שלמים.
כשהוא שולח איתות מצוקה, כדאי להקשיב. טוב, יותר מ"כדאי". חובה.
ההבדל בין אנגינה (היצרות חלקית, אזהרה) להתקף לב (חסימה מלאה, נזק) הוא דרמטי מבחינת מה שקורה בפנים ומבחינת הדחיפות הטיפולית.
לדעת לזהות את הסימנים, להבדיל בין כאב שחולף למנוחה לכאב שלא עובר, ולהבין את המשמעות של גורמי הסיכון – זה ידע שיכול להציל חיים. את החיים שלכם, או של מישהו שאתם אוהבים.
אם אתם חווים כאב בחזה או כל תחושה אחרת שמדליקה לכם נורה אדומה (או אפילו רק צהובה מהבהבת), במיוחד אם יש לכם גורמי סיכון – גשו להיבדק!
אף אחד לא יצחק עליכם כי באתם לברר "סתם" כאב. עדיף לבדוק מיליון פעם לחינם מאשר לפספס פעם אחת. זו לא קלישאה. זו האמת.
שמרו על הלב שלכם. הוא היחיד שיש לכם.