איך לבצע עיסוי לב נכון ולהציל חיים ברגע האמת

הלב הפסיק פתאום? רגע לפני פאניקה, יש משהו מדהים שאפשר לעשות. משהו שיכול להציל חיים.

תארו לכם את הסיוט הכי גדול:

מישהו קרוב אליכם, או אפילו סתם עובר אורח ברחוב, קורס לפתע.

נופל ארצה.

לא מגיב.

הדופק אולי נעלם.

הנשימה אולי נעצרת.

המוח נכנס להילוך חלקי, מנסה לעכל את המצב הדרמטי.

ואתם?

אתם עומדים שם. אולי קופאים. אולי צועקים לעזרה.

אולי מרגישים חסרי אונים לחלוטין.

זה רגע של פאניקה. רגע של שיתוק.

אבל מה אם אני אגיד לכם שהרגשת חוסר האונים הזו היא אופציונלית?

שאתם יכולים, ברגעים הקריטיים האלה, להיות ההבדל בין חיים למוות?

שאתם יכולים לקחת את השליטה, ולעשות משהו משמעותי, משהו שיכול להחזיק את החיים עד שהעזרה המקצועית תגיע?

זה לא קסם.

זו מיומנות.

מיומנות שכל אחד ואחת מכם יכולים לרכוש, לפחות ברמה הבסיסית.

קוראים לה החייאה, והחלק הכי אקטיבי, הכי דרמטי והכי יעיל שלה הוא מה שנקרא "עיסוי לב" או מדויק יותר – לחיצות חזה.

במאמר הזה, הולכים לצלול לתוך העולם הזה.

הולכים להבין בדיוק מה עושים.

למה זה עובד.

איך עושים את זה נכון.

ולנפץ כמה מיתוסים ופחדים בדרך.

בסוף המאמר הזה, לא תרגישו חסרי אונים יותר מול תרחיש כזה.

תדעו מה לעשות.

וזה, חברים וחברות, שווה הכל.

אז בואו נתחיל במסע הקצר (אבל העמוק!) הזה, שיכול להפוך אתכם מקהל חסר אונים לשחקני מפתח בהצלת חיים.

הלב הפסיק לדפוק? אל תתייאשו! מה עושות לחיצות החזה באמת?

אוקיי, אז המצב ברור:

מישהו התמוטט.

הוא לא נושם (או נושם בצורה לא רגילה, "אגונלית").

הוא לא מגיב לשאלות או לגירויים (כמו טפיחה על הכתף או צביטה קלה).

זהו. זה אומר שקרוב לוודאי הלב הפסיק את עבודתו היעילה.

מה זה אומר? פשוטו כמשמעו:

משאבת הדם הראשית של הגוף הפסיקה לשאוב דם.

והדם הזה, הוא צינור החמצן והגלוקוז לכל תא ותא בגוף.

ובעיקר – למוח.

המוח הוא איבר מפונק במיוחד.

הוא צריך אספקה שוטפת של דם מחומצן.

בלי זה?

הוא מתחיל "להתלונן" תוך שניות.

תוך דקות, הנזק עלול להיות בלתי הפיך.

ופה אתם נכנסים לתמונה.

לחיצות החזה הן בעצם הדבר הכי קרוב למשאבת דם חלופית שאתם יכולים לספק במקום.

אתם דוחפים את הלב, שנמצא כלוא בין עצם החזה (הסטרנום) לבין עמוד השדרה.

הדחיפה הזו לוחצת על חללי הלב (החדרים והעליות).

הלחץ הזה גורם לדם להידחף החוצה מהלב – לעורקים הגדולים.

כשאתם מרפים מהלחיצה, הלב חוזר לצורתו.

הוורידים הגדולים שמגיעים ללב מתמלאים שוב בדם.

ואז?

לחיצה נוספת!

אתם בעצם יוצרים זרימת דם מלאכותית.

זו לא זרימה מושלמת כמו שהלב האמיתי יודע לייצר.

זה לא מחזיר את הדופק.

אבל זה קונה זמן.

זמן יקר בטירוף.

זמן שיכול לשמור על המוח חי.

על איברים חיוניים אחרים במצב סביר.

עד שהעזרה הרפואית המתאימה – אמבולנס, צוות רפואי, או הדבר הכי חשוב אחרי לחיצות חזה: דפיברילטור – יגיעו ויטפלו בבעיה האמיתית שגרמה לדום הלב.

הדקות המוזהבות (ולא, לא מדבר על סופגניות) – למה הזמן הוא האויב הכי גדול?

תשכחו מזה שאתם יכולים לחכות ולראות מה קורה.

בדום לב, כל שנייה חשובה.

תוך 4-6 דקות בלבד ללא זרימת דם יעילה, עלול להתחיל נזק בלתי הפיך למוח.

4-6 דקות!

זה בקושי הזמן שייקח לכם להבין מה קרה, לשלוף את הטלפון ולחייג למד"א (101).

לכן, התחלת לחיצות חזה מוקדם ככל האפשר, מיד אחרי שזיהיתם דום לב והזעקתם עזרה, היא קריטית.

היא קובעת את הסיכויים של האדם לשרוד.

והיא קובעת את הסיכויים שלו לשרוד *בלי* נזק מוחי משמעותי.

זה לא סתם "עוזר קצת".

זה משנה את כללי המשחק.

זה לא רק לשרוד – זה לשרוד טוב!

הרבה אנשים חושבים שהמטרה של החייאה היא פשוט לגרום ללב להתחיל לפעום שוב.

אבל האמת היא שהמטרה היא הרבה יותר רחבה:

לשמור על איכות החיים של האדם לאחר ההחייאה.

אם המוח קיבל מספיק חמצן בזמן שהלב לא עבד, הסיכוי שהוא יתפקד כרגיל אחרי שהדופק יחזור – גבוה משמעותית.

אז אתם לא סתם "מחיים".

אתם עוזרים להבטיח שהאדם הזה יחזור לחיים שיוכל ליהנות מהם.

אוקיי, אני מוכן! איך עושים את הדבר המדהים הזה בפועל? מדריך שלב אחר שלב, בלי בלבול.

לפני שמתחילים ללחוץ כמו משוגעים, יש כמה שלבים חשובים.

אל תדלגו עליהם!

שלב 1: סקר שטח זריז – האם זה בטוח? האם הוא באמת לא איתנו?

רגע לפני שאתם רצים לטפל באדם שהתמוטט, תסתכלו סביב.

האם יש סכנה כלשהי בסביבה? (חשמל? תנועה? גז?)

הבטיחו שהסביבה בטוחה לכם ולמטופל לפני שאתם ניגשים אליו.

עכשיו, גשו אליו.

דברו אליו בקול רם:

"אדוני, אתה שומע אותי?"

"גברת, מה קורה?"

טפחו לו בעדינות (אבל בנחישות) על הכתפיים.

אם אין תגובה – לא דיבור, לא תנועה, לא פתיחת עיניים – אז הולכים לבדוק נשימה.

הטיית ראש עדינה לאחור והרמת סנטר (זה פותח את דרכי האוויר).

הסתכלו לכיוון החזה – עולה ויורד?

הקשיבו ליד האף והפה – שומעים או מרגישים אוויר?

יש לכם בערך 10 שניות לבדוק נשימה.

אם אין נשימה (או שיש רק נשימות איטיות ולא סדירות, כמו "נחירות מוזרות"), זה דום לב.

שלב 2: הטלפון הכי חשוב שתחייגו היום (בלי עמלת קישור!) – 101 מד"א!

ברגע שזיהיתם דום לב – הצעד הבא, והוא סופר קריטי:

תתקשרו מיד למד"א – 101.

אם יש עוד מישהו איתכם, שלחו אותו להתקשר למד"א ולהביא דפיברילטור אוטומטי חיצוני (AED) אם יש כזה בסביבה.

אם אתם לבד, תתקשרו בעצמכם למד"א (אפשר לשים על ספיקר) לפני שאתם מתחילים לחיצות.

מד"א יתנו לכם הנחיות, ישלחו עזרה, ויכוונו אתכם.

הם השותפים שלכם במבצע הזה.

שלב 3: למצוא את נקודת הקסם (וזה לא בורגר קינג) – איפה מניחים את הידיים?

האדם שוכב על הגב, על משטח קשיח (לא על מיטה רכה!).

חשפו את החזה שלו.

מצאו את עצם החזה (הסטרנום).

מניחים את בסיס כף היד האחת על החצי התחתון של עצם החזה.

איך מוצאים את החצי התחתון? דמיינו קו דמיוני בין הפטמות (אצל גברים ונשים כאחד – זו הנקודה לזיהוי, לא ללחוץ ישירות על הפטמות!). לחיצות החזה מתבצעות באמצע עצם החזה, מתחת לקו הזה, בחצי התחתון של הסטרנום.

מניחים את בסיס כף היד השנייה על גב כף היד הראשונה.

שלבו את האצבעות של שתי הידיים וודאו שהאצבעות לא נוגעות בחזה.

המטרה היא שהלחץ יתרכז על עצם החזה בלבד.

הידיים צריכות להיות ישרות, לא כפופות במרפקים.

שלב 4: מתחילים לעבוד! הטכניקה הנכונה (וכן, זה דורש קצת מאמץ!)

עמדו על הברכיים ליד האדם.

הכתפיים שלכם צריכות להיות מעל כפות הידיים.

הידיים ישרות.

השתמשו במשקל הגוף שלכם כדי לבצע את הלחיצות, לא רק בכוח הזרועות.

תתחילו ללחוץ!

הלחיצות צריכות להיות:

• עמוקות: בערך 5 סנטימטרים במבוגרים. תחשבו על "לדחוף חזק"!
• מהירות: קצב של 100 עד 120 לחיצות בדקה. זה בערך קצב השיר "Staying Alive" של Bee Gees. כן, באמת! תזמנו את עצמכם בקצב הזה.
• מאפשרות החזרה מלאה של בית החזה: בין לחיצה ללחיצה, תנו לחזה לחזור למצבו הרגיל. זה מאפשר ללב להתמלא מחדש בדם. אל תישענו על החזה בין לחיצות.

לחיצות רצופות.

יעילות.

חזקות.

בקצב נכון.

המשיכו כך בלי הפסקה.

אל תתייאשו!

לשאוב או רק ללחוץ? מה עושים עם נשימות? ועוד שאלות שמקפיצות את הדופק (שלכם).

אחת השאלות הכי נפוצות:

מה עם נשימות מפה לפה?

לנשום או רק ללחוץ? מה אומרת האמת המדעית (ולמה זה שונה ממה שלמדתם פעם)?

עבור מי שלא עבר הכשרה רפואית או קורס החייאה מסודר לאחרונה – ההמלצה לרוב היא להתמקד אך ורק בלחיצות חזה רצופות!

למה?

כי הדבר הכי חשוב הוא לשמור על זרימת דם למוח.

הפסקת הלחיצות כדי לתת נשימות מפסיקה את זרימת הדם הזו.

לאדם שיש לו דום לב פתאומי, יש עדיין חמצן בדם ובריאות בדקות הראשונות.

המטרה העיקרית היא להזרים את הדם הזה למוח.

לחיצות חזה רצופות, חזקות ומהירות הן המפתח לזה.

עצירה בשביל נשימות עלולה להזיק יותר מלהועיל אם אתם לא מיומנים בנשימות.

הערה: אם עברתם קורס החייאה והוכשרתם לנשימות, הפרוטוקול המלא למטפלים מורשים לרוב עדיין כולל שילוב של לחיצות ונשימות (30 לחיצות, ואז 2 נשימות – לחזור על מחזור כזה). אבל אם אתם לא בטוחים או לא הוכשרתם, לחיצות בלבד עדיפות בהרבה על כלום! ואפילו יעילות מאוד בדקות הראשונות.

מה אם אני שובר לו צלע? מיתוס הפחד מהנזק.

טוב, בואו נשים את זה על השולחן:

כשאתם לוחצים בעומק 5 ס"מ בקצב של 100+ בדקה, יכול בהחלט להיות שתגרמו לשבר בצלע או אפילו בסטרנום.

זה קורה.

וזה מפחיד לשמוע.

אבל!

שבר בצלע או בסטרנום מחלים.

נזק מוחי בלתי הפיך כתוצאה מחוסר חמצן לא תמיד מחלים.

הסכנה העיקרית בדום לב היא מוות או נזק מוחי.

הסיכונים של לחיצות חזה, כמו שבר, הם זניחים לעומת הסכנות של *אי* ביצוע לחיצות חזה.

אם אתם שוברים צלע, זה סימן שאתם כנראה לוחצים חזק מספיק! וזה מה שצריך!

אז תתגברו על הפחד הזה. זה ממש לא הזמן להיות עדינים.

כמה זמן ממשיכים? עד מתי לוחצים?

אתם ממשיכים בלחיצות חזה רצופות ואיכותיות עד שאחד מהדברים הבאים קורה:

• עזרה מקצועית מגיעה (צוות מד"א, רופא, פרמדיק) ולוקחת פיקוד.
• האדם מראה סימני חיים ברורים (מתחיל לנוע, לדבר, פותח עיניים).
• דפיברילטור מגיע ומנתח את הקצב (ואז פועלים לפי ההנחיות שלו).
• אתם פשוט פיזית לא מסוגלים להמשיך יותר (החייאה זה מאמץ פיזי אדיר, במיוחד לאורך זמן). אם אתם מתעייפים ויש עוד אנשים בסביבה שיודעים מה לעשות, תתחלפו כל 2 דקות בערך כדי לשמור על איכות הלחיצות.

בקיצור:

תמשיכו עד שיש סיבה טובה לעצור.

ברירת המחדל היא להמשיך!

7 שאלות שאתם בטח "מתים" לשאול (ובאמת צריכים לדעת את התשובות!)

אז אחרי כל המידע הזה, בטח עולות לכם בראש כל מיני שאלות. הנה כמה מהנפוצות ביותר:

ש1: מה אם אני לוחץ על מישהו שהלב שלו לא באמת הפסיק? אני יכול להזיק לו?

ת1: הסיכוי שתגרמו נזק משמעותי לאדם בהכרה שלחיצות חזה מיותרות קטן מאוד לעומת הסיכוי שתצילו חיים של אדם שהלב שלו באמת הפסיק ואתם לא עושים כלום. אם הלב עובד והאדם בהכרה, הוא יגיב לכם כשתדברו איתו או תגעו בו לפני שאתם מתחילים ללחוץ. אם הוא לא מגיב ואין סימני חיים, הסבירות לדום לב גבוהה, והלחיצות חיוניות. אם תתחילו ללחוץ בטעות והוא יתעורר? הוא יגיד לכם מיד להפסיק! וזה מצוין!

ש2: אני חייב לעבור קורס מלא בשביל זה? או שהמאמר הזה מספיק?

ת2: המאמר הזה נותן לכם את הבסיס הקריטי ביותר – מה לעשות במצב חירום מיידי. לדעת את הדברים האלה זה כבר הבדל עצום. אבל, אין תחליף להכשרה מעשית! קורס החייאה ילמד אתכם את הטכניקה הנכונה בצורה פיזית, יאפשר לכם להתאמן על בובות, ויתן לכם ביטחון גדול יותר. זה מומלץ בחום לכל אחד!

ש3: שמעתי על מכשיר כזה, דפיברילטור אוטומטי (AED). מה הוא עושה והאם צריך לחכות לו?

ת3: מכשיר AED הוא קסם מודרני! הוא מנתח את קצב הלב, ואם מזהה קצב שניתן לטיפול בשוק חשמלי (לרוב פרפור חדרים), הוא נותן הנחיה לתת שוק. שוק חשמלי הוא הטיפול המכריע ביותר להחזרת קצב לב תקין בהרבה מקרים של דום לב. אם יש AED זמין, הביאו אותו מיד והשתמשו בו לפי ההנחיות הקוליות/ויזואליות של המכשיר! אבל – אל תחכו לו כדי להתחיל לחיצות חזה! התחילו ללחוץ מיד אחרי שזיהיתם דום לב והזעקתם עזרה, והמשיכו ללחוץ עד שה-AED מגיע ומורה לכם מה לעשות.

ש4: האם הטכניקה זהה לכולם, גם אם האדם שמן מאוד או רזה מאוד?

ת4: העקרונות הבסיסיים זהים: למצוא את עצם החזה, ללחוץ בעומק של כ-5 ס"מ (במבוגרים), בקצב של 100-120 בדקה, ולאפשר החזרה מלאה. כמובן שיש הבדלים פיזיים בין אנשים, ותצטרכו אולי להפעיל קצת יותר כוח על מישהו גדול או פחות כוח (אבל עדיין מספיק!) על מישהו קטן יותר, כדי להגיע לעומק הנכון. המפתח הוא המטרה: להגיע לעומק של כ-5 ס"מ ולאפשר החזרה מלאה.

ש5: מה אם אני מתעייף ממש מהר? זה מאמץ מטורף!

ת5: צודקים לחלוטין! החייאה זה ספורט אקסטרים! לכן, אם יש עוד אנשים שיודעים להחייאה, חשוב מאוד להתחלף כל 2 דקות (בערך 5 מחזורים של 30 לחיצות אם עושים גם נשימות, או פשוט כל 2 דקות אם עושים לחיצות בלבד). התחלפות שומרת על איכות הלחיצות. אם אתם לבד ומתעייפים עד כדי שאינכם יכולים לשמור על קצב ועומק יעילים, זה מצב קשה. לרוב ההמלצה היא להמשיך ככל יכולתכם, כי כל לחיצה עוזרת, עד שמגיעה עזרה או שהאדם מתאושש.

ש6: מתי אני בודק אם הוא "חזר לחיים"? אני עוצר את הלחיצות בשביל זה?

ת6: כעיקרון, מרגע שהתחלתם לחיצות חזה, אתם אמורים להמשיך אותן ככל הניתן בלי הפסקות ארוכות. עצירות ארוכות פוגעות בזרימת הדם. לא עוצרים לבדוק דופק או נשימה כל כמה שניות! עוצרים רק במקרים שצוינו קודם: הגיע עזרה מקצועית, הגיע דפיברילטור והוא מנתח, או שהאדם מראה סימני חיים ברורים פתאום (מתחיל לזוז, להיאנח, לדבר, לפתוח עיניים) – ואז כמובן שמפסיקים ובודקים מה קורה.

ש7: יש דרך קלה לזכור את הקצב? 100-120 זה מהיר!

ת7: כן, יש! כבר הזכרנו את "Staying Alive". שירים נוספים בקצב דומה כוללים את "Another One Bites the Dust" של קווין, "Girls Just Want to Have Fun" של סינדי לאופר, ואפילו "נענע בננה" (כן, באמת!) בקצב קצת יותר מהיר. יש גם אפליקציות וסרטונים אונליין שיכולים לעזור לכם לשמור על הקצב הנכון אם תרצו לתרגל.

אז הנה זה.

מדריך קצר, קולע, ומקווה שגם קליל, על איך לעשות עיסוי לב (או לחיצות חזה, אם אתם רוצים להיות מדויקים רפואית).

זו מיומנות פשוטה ביסודה, אבל ההשפעה שלה יכולה להיות עצומה.

היא הופכת אתכם מצופה חסר אונים לשותף פעיל בהצלת חיים.

היא נותנת לכם כלי להתמודד עם אחד התרחישים הכי מפחידים שאפשר לדמיין.

הידע הזה, הוא כוח.

והכוח הזה יכול להציל חיים.

אז בפעם הבאה שתיתקלו במצב חירום כזה (ואני מקווה שלא תיתקלו!), זכרו מה למדתם כאן:

לב, ישר.

101.

מצאו את המקום הנכון.

לחצו חזק ומהר (100-120 בדקה).

תנו לחזה לחזור.

אל תפסיקו עד שתגיע עזרה או שהוא יתעורר.

כן, זה מפחיד.

כן, זה מלחיץ.

אבל אתם מסוגלים לזה.

כל אחד מכם מסוגל לזה.

ולחיצה אחת בזמן, יכולה להיות כל ההבדל בעולם.

תהיו גיבורים. תהיו מוכנים. תהיו המצילים.