בואו נדבר רגע על משהו שאף אחד לא ממש אוהב לדבר עליו. משהו שמציק, כואב, ולפעמים מרגיש כמו סוד אפל במקומות הכי אינטימיים שלנו. כן, כן, אנחנו מדברים על טחורים.
לא נעים, נכון?
אבל האמת היא שזה עניין די שכיח.
ולרוב, גם כזה שיש לו פתרונות קלים יחסית.
אם הגעתם לכאן, כנראה שאתם מכירים את ההרגשה.
הגירוד הבלתי נסבל.
הכאב בישיבה.
הבהלה הקטנה בחדר השירותים.
בטח כבר חיפשתם בגוגל כל מילה אפשרית שקשורה לאזור התחתון ולקבלת עזרה.
נתקלתם במלא אינפורמציה.
חלק מבלבל.
חלק מלחיץ.
חלק פשוט לא ענה לכם על כל השאלות.
אנחנו כאן כדי לעשות סדר בבלגן.
להסביר לכם בדיוק על אחד הטיפולים הכי נפוצים ויעילים לטחורים פנימיים: קשירת טחורים בגומייה.
בלי לעשות עניין גדול.
בלי מילים מסובכות.
רק האמת הפשוטה.
מה זה?
למי זה מתאים?
איך זה מרגיש?
ומה באמת קורה שם, לפני, במהלך ואחרי?
תשכחו ממה שקראתם עד עכשיו.
הולכים לצלול פנימה (ובעדינות, מבטיחים) ולצאת עם כל התשובות.
מוכנים להיפרד מהמטרד?
יאללה, מתחילים.
הפתרון הקטן לבעיה הגדולה: קשירת טחורים בלי דרמה
אז מה זה הדבר הזה בכלל, הטחורים האלה?
לפני שנדבר על קשירה, בואו נבין את האויב (הפנימי) שלנו.
טחורים, בשפת העם.
ורידים נפוחים ומודלקים באזור פי הטבעת והרקטום התחתון.
יש להם תפקיד חשוב!
הם עוזרים בשליטה על יציאות, תאמינו או לא.
הבעיה מתחילה כשהם מתחילים להתנהג כמו פרימדונות.
להתנפח.
לגרד.
לכאוב.
לדמם.
ולפעמים גם לצאת לטיול מחוץ לבית.
יש טחורים פנימיים ויש חיצוניים.
החיצוניים בדרך כלל כואבים יותר ומורגשים בקלות.
הפנימיים פחות כואבים (אין שם הרבה קולטני כאב), אבל הם אלה שנוטים לדמם, לצנוח (לצאת החוצה) ולגרום להרגשה הכללית הלא נעימה הזו.
וקשירת טחורים? היא רלוונטית בעיקר לטחורים הפנימיים.
ממה הם בכלל צצים? 3 סיבות מרכזיות שכדאי להכיר
הטחורים לא מופיעים סתם.
בדרך כלל יש משהו שדוחף אותם להתנפח.
לרוב זה קשור ללחץ מוגבר.
- עצירות או שלשול כרוניים: מאמץ יתר בשירותים (כן, כולנו עושים את זה לפעמים) או יציאות תכופות מדי – שניהם מגבירים לחץ על הוורידים העדינים שם למטה.
- הריון ולידה: משקל העובר, שינויים הורמונליים והלחץ הפיזי בזמן הלידה יכולים כולם לתרום להתפתחות טחורים. מתנה לא נעימה שהרבה אימהות טריות מכירות.
- ישיבה ממושכת: בעידן המסכים והעבודה מהבית, הישבן שלנו חווה המון שעות ישיבה. זה לא עושה טוב לזרימת הדם באזור ועלול להחמיר את המצב. תחשבו על זה ככה: הכיסא שלכם הוא לא החבר הכי טוב של הישבן שלכם.
יש עוד סיבות, כמו גיל, גנטיקה, והרגלי תזונה.
אבל אלה הסיבות המרכזיות.
הבנתם את הרעיון.
הטחורים הם לא בעיה אקראית, לרוב יש סיבה הגיונית מאחורי ההופעה שלהם.
קשירת טחורים בגומייה: הפתרון שהישבן שלכם (אולי) חיכה לו
אז הגעתם למסקנה שצריך לעשות משהו בנידון.
ניסיתם משחות.
שיניתם תזונה.
אפילו קניתם כרית מיוחדת לישיבה.
וכלום לא באמת עזר, או שההקלה הייתה זמנית.
ופה נכנסת לתמונה קשירת הטחורים בגומייה.
אל תתנו לשם להלחיץ אתכם.
זה לא ניתוח גדול.
זה הליך מרפאתי, פשוט יחסית, ואחד הפתרונות הכי נפוצים לטחורים פנימיים בדרגה 1, 2, ולפעמים גם 3.
איך זה עובד? סיפור פשוט על גומייה וכוח המשיכה
הרעיון מאחורי הקשירה הוא די אלגנטי בפשטותו.
מאתרים את הטחור הפנימי הבעייתי.
באמצעות מכשיר מיוחד (שאף אחד לא רוצה לתאר בפירוט רב מדי, סמכו עלינו).
מניחים לולאת גומייה זעירה וחזקה בבסיס הטחור.
כמה זעירה? בערך בגודל של עדשה קטנה.
מה הגומייה עושה?
היא בעצם חונקת את זרימת הדם לטחור.
בלי אספקת דם, הרקמה הזו פשוט מתייבשת.
מתכווצת.
ובסופו של דבר, נופלת מעצמה.
יחד עם הגומייה.
מתי זה קורה? בדרך כלל אחרי כמה ימים, לפעמים שבוע עד שבועיים.
ואל תדאגו, ברוב המקרים זה קורה בזמן יציאה רגילה.
בלי שתרגישו בכלל.
או אולי רק תשימו לב למשהו קטן וחום באסלה. אל תיבהלו. זה רק הטחור שלכם נפרד לשלום.
אז זהו.
סיפור די פשוט.
חוסמים אספקת דם -> הרקמה מתה ונופלת -> הבעיה נעלמת.
רגע, רגע… האם אני בכלל מועמד? 5 סימנים שכדאי לשים לב אליהם
קשירת טחורים היא לא פתרון קסם לכל סוגי הטחורים או לכל הבעיות שם למטה.
היא יעילה בעיקר לטחורים פנימיים.
במיוחד אלה שמדממים, צונחים (יוצאים החוצה בזמן יציאה וחוזרים לבד או בעזרה קלה), או גורמים לאי נוחות משמעותית.
אז איך תדעו אם אתם בכיוון הנכון?
הנה כמה סימנים שמעלים את הסיכוי שקשירה היא אופציה טובה עבורכם:
- דימום רקטלי קל עד בינוני: רואים דם אדום טרי על נייר הטואלט או באסלה אחרי יציאה. זה אחד הסימנים הכי שכיחים לטחורים פנימיים.
- טחורים שצונחים וחוזרים פנימה לבד (דרגה 2): הם יוצאים בזמן מאמץ ביציאה אבל נכנסים חזרה באופן ספונטני.
- טחורים שצונחים ודורשים עזרה קלה להחזיר אותם פנימה (דרגה 3): הם יוצאים וצריך לדחוף אותם בעדינות חזרה פנימה.
- אי נוחות או תחושת "מלאות" באזור פי הטבעת: גם אם אין כאב חד, תחושת גירוי, גרד או הרגשה שמשהו "לא במקום" שם למטה.
- ניסיתם טיפולים שמרניים (משחות, שינוי תזונה) וזה לא עזר: אם הדברים הקלים יותר לא פתרו את הבעיה, אולי הגיע הזמן לעבור לשלב הבא.
חשוב להדגיש: רק רופא/ה יכול לאבחן בוודאות ולהמליץ על הטיפול המתאים לכם.
אל תאבחנו את עצמכם רק על סמך גוגל או מאמר זה (אף על פי שהוא כמובן הכי טוב שקיים).
בדיקה אצל פרוקטולוג/ית או כירורג/ית קולורקטלי היא חיונית.
"כואב? מלחיץ?": 6 שאלות בוערות (תרתי משמע) שאתם חייבים לשאול
ברור שיש שאלות.
וברור שיש קצת חשש.
בואו נענה על כמה מהשאלות הנפוצות ביותר, בלי פילטרים.
שאלה 1: האם זה כואב כמו שזה נשמע?
תשובה: הכאב הוא לרוב מינימלי עד לא קיים במהלך הפעולה עצמה, כי כאמור, באזור הפנימי של פי הטבעת אין הרבה עצבים תחושתיים שמעבירים כאב בצורה חדה. יכולה להיות תחושת לחץ או אי נוחות קלה. אחרי הפעולה? יכולה להיות תחושת מלאות, כאב עמום או התכווצויות קלות במשך יום-יומיים. בדרך כלל זה נשלט היטב עם משככי כאבים פשוטים (כמו אקמול או נורופן). בקיצור, פחות כואב מלבקש מהבוס העלאה. ויותר שווה.
שאלה 2: כמה זמן לוקח כל הסיפור הזה?
תשובה: הפעולה עצמה? מהירה ברמות. בדרך כלל דקות ספורות. ממש כמה דקות. כל הביקור במרפאה, כולל הכנה ושיחה קצרה, ייקח אולי רבע שעה-עשרים דקות. זה לא יום חופש מהעבודה. זה פשוט להקפיץ את הישבן שלכם למרפאה ולקפוץ חזרה.
שאלה 3: אני צריך הכנה מיוחדת לפני?
תשובה: בדרך כלל לא נדרשת הכנה מורכבת. לפעמים הרופא ימליץ על חוקן קטן בבוקר הטיפול כדי לרוקן את הרקטום. אבל זה לא כמו קולונוסקופיה, אל תדאגו. אין צורך בצום או דיאטה מיוחדת.
שאלה 4: האם אני אראה את הטחור נופל? זה מלחיץ!
תשובה: ברוב המקרים, לא תראו את זה קורה. הטחור הקשור, יחד עם הגומייה, נופל לרוב בזמן יציאה. הוא כל כך קטן בשלב הזה שאפילו אם תסתכלו באסלה, סביר להניח שלא תבחינו בו. זה קורה "מאחורי הקלעים", תרתי משמע. אז תירגעו.
שאלה 5: האם זה מסוכן?
תשובה: כמו כל הליך רפואי, יש סיכונים מינימליים, אבל קשירת טחורים נחשבת להליך בטוח מאוד. הסיבוכים הנדירים ביותר יכולים לכלול דימום משמעותי, זיהום, או קושי במתן שתן. אבל שוב, אלה תופעות נדירות ביותר. הרוב עובר חלק לגמרי.
שאלה 6: אני יכול לעשות ספורט אחרי זה?
תשובה: בדרך כלל מומלץ לנוח קצת ביום הטיפול ולהימנע ממאמץ פיזי כבד. אבל רוב האנשים חוזרים לשגרה מלאה, כולל פעילות גופנית קלה, כבר יום למחרת. ספורט אינטנסיבי, הרמת משקולות, או רכיבת אופניים (עם לחץ ישיר על האזור) אולי כדאי לדחות ביום-יומיים, רק כדי להיות בצד הבטוח. הרופא ייתן לכם הנחיות ספציפיות.
מקווה שהשאלות האלה עזרו להרגיע קצת את החששות.
זה באמת הליך פשוט יחסית.
התהליך כולו, צעד אחרי צעד: בלי הפתעות (כמעט)
אז איך זה נראה בפועל?
בואו נעבור על זה שלב אחרי שלב.
ההכנה הקלה בבית
כמו שאמרנו, בדרך כלל אין הכנה מורכבת.
אולי חוקן קטן בבוקר.
תגיעו למרפאה רגועים ככל האפשר (קל להגיד, קשה לבצע, אנחנו יודעים).
תלבשו בגדים נוחים.
וזהו בערך.
במרפאה: כמה דקות ונגמר הסיפור?
בחדר הטיפולים, בדרך כלל תשכבו על הצד שמאל עם הברכיים כפופות לחזה, או לפעמים תעמדו כפופים קדימה על שולחן הבדיקה.
הרופא ישתמש במכשיר שנקרא אנוסקופ.
זה כמו צינורית קטנה עם אור.
בעדינות, הוא יוחדר לפי הטבעת כדי לראות את הטחורים הפנימיים.
אולי תרגישו לחץ קל.
לא כאב.
ברגע שהטחור הבעייתי מאותר, הרופא ישתמש במכשיר הקשירה.
מכשיר כזה שבקצהו יש גומייה.
הוא ימשוך בעדינות את רקמת הטחור לתוך ראש המכשיר.
וישחרר את הגומייה.
הגומייה קופצת ומתמקמת בבסיס הטחור.
זהו.
שמעתם "קליק" קטן?
הקשירה בוצעה.
לפעמים קושרים טחור אחד.
לפעמים שניים או שלושה באותו ביקור, אם הם נמצאים באזורים שונים ולא צמודים מדי (כדי למנוע כאב מיותר). זה תלוי ברופא ובהיקף הבעיה.
כל התהליך הזה לוקח שתיים-שלוש דקות בפועל.
באמת.
אחרי הטיפול: מה עכשיו?
ברגע שהקשירה מסתיימת, בדרך כלל אפשר לקום, להתלבש, וללכת.
אין צורך בהתאוששות במרפאה.
אבל… אל תצפו לרוץ מרתון הביתה.
יכולה להיות תחושת אי נוחות.
כמו שציינו, תחושת לחץ, התכווצויות קלות, או כאב עמום באזור.
משככי כאבים פשוטים יעזרו.
לפעמים מרגיש כאילו "משהו תקוע שם למטה". זה הטחור הקשור שמנסה להתרגל למצב החדש. זה אמור לעבור תוך יום-יומיים.
אולי יהיה דימום קל על נייר הטואלט בימים הראשונים.
זה תקין לגמרי.
בימים ובשבועות הבאים, הטחור הקשור יתכווץ, יתייבש וייפול.
בדרך כלל, לוקח שבוע עד שבועיים לכל הטחור לנשור.
המקום יחלים מעצמו.
לעיתים, כדי לטפל בכל הטחורים הבעייתיים, יש צורך בסדרה של טיפולים, בהפרש של כמה שבועות זה מזה. הרופא יקבע את התוכנית המתאימה לכם.
החיים אחרי הקשירה: 4 דברים טובים שיקרו (או שלא)
אז מה התועלת האמיתית מכל הסיפור הזה?
מה אתם מרוויחים?
הרבה, אם זה עובד כמו שצריך!
המטרה היא להיפטר מהתסמינים המרגיזים.
והנה מה שקורה לרוב:
- להיפרד מהדימום: הטחורים המדממים נוטים להפסיק לדמם אחרי הקשירה והנשירה. סוף לסצנות הדם על נייר הטואלט!
- התקווה שהצניחה תיעלם: טחורים שצנחו חוזרים לרוב למקומם או נעלמים לגמרי אחרי הקשירה, במיוחד בדרגות הראשונות. הישבן שלכם יודה לכם.
- פחות גירוד, פחות אי נוחות: כשהטחורים מתכווצים ונעלמים, גם התחושות הלא נעימות מסביב, כמו גירוד וגרד, נוטות לחלוף. סוף להתגרדויות הלא אלגנטיות במקומות ציבוריים.
- שיפור באיכות החיים: בסופו של דבר, המטרה היא שתחזרו לחיות בלי לחשוב כל הזמן על הישבן שלכם. לשבת בנוחות, לעשות יציאות בלי פחד, ולשכוח מהסיפור הזה.
חשוב לזכור: קשירה לא מונעת מהטחורים להופיע שוב בעתיד, במקומות אחרים או אפילו באותו מקום אם לא מטפלים בסיבות שהובילו להם (עצירות, ישיבה ממושכת וכו').
זה טיפול בתסמינים, לא בשורש הבעיה.
אבל זה טיפול יעיל בתסמינים.
טוב, ומה עלול להשתבש? על תופעות לוואי אפשריות (בקטנה)
בואו לא נצייר תמונה ורודה לחלוטין.
יש סיכוי שתופעות לוואי קלות יופיעו.
אל תיבהלו.
הן בדרך כלל זמניות וקלילות.
- כאב או אי נוחות: דיברנו על זה. לרוב קל ונשלט. נמשך יום-יומיים.
- תחושת מלאות או צורך דחוף ביציאה: כי יש משהו חדש שם למטה. זה נעלם מהר.
- דימום קל: אחרי הטיפול וגם כשהטחור נופל. בדרך כלל כמות קטנה על נייר הטואלט. דימום משמעותי (שממלא את האסלה) הוא נדיר ודורש פנייה לרופא מיד.
- התקשות או נפיחות באזור: יכולה להיות תגובה מקומית קלה.
- כאב בזמן יציאה: בימים הראשונים אחרי הטיפול. השתדלו לא להתאמץ. אולי שימוש במרכך צואה (תשאלו את הרופא).
סיבוכים רציניים כמו זיהום באזור הם מאוד נדירים.
אם יש לכם חום, כאב חזק שלא עובר עם משככים, או קושי משמעותי במתן שתן – צרו קשר עם הרופא שלכם.
"אז מתי אפשר לחזור לשגרה?": 5 דברים שאתם שואלים ואנחנו עונים (בכנות)
שאלות נוספות בטאץ' אישי.
שאלה 1: מתי אוכל לשבת שוב כמו בן אדם?
תשובה: רוב האנשים יכולים לשבת די מהר אחרי הטיפול, אולי עם כרית עגולה (כרית טחורים) ביום הראשון. תחושת אי הנוחות בישיבה חולפת לרוב תוך יום-יומיים. אז תוכלו לחזור לשבת כמו שתרצו. רק אולי תחשבו על לקום מדי פעם אם הישיבה ארוכה מדי, בכל זאת.
שאלה 2: מה עם יציאות אחרי הקשירה? זה יהיה סיוט?
תשובה: היציאה הראשונה אחרי הטיפול עלולה להיות קצת לא נוחה, אולי אפילו עם דימום קל. השתדלו לא להתאמץ. שתו הרבה, אכלו סיבים. לפעמים מרכך צואה עוזר. בדרך כלל, היציאות חוזרות להיות סדירות ופחות כואבות תוך כמה ימים, כשהאי נוחות הראשונית חולפת.
שאלה 3: אם קשרתי פעם אחת, זה אומר שהבעיה נפתרה לתמיד?
תשובה: לצערינו, לא תמיד. קשירה מטפלת בטחורים הקיימים. אבל אם הסיבות שהובילו להם (עצירות, מאמץ, ישיבה) נמשכות, טחורים חדשים עלולים להופיע בעתיד. חלק מהאנשים צריכים טיפולי קשירה חוזרים כעבור כמה שנים. זה לא כי הקשירה לא עבדה, אלא כי הגוף ממשיך "לייצר" אותם. טיפול בסיבה הבסיסית הוא חשוב להצלחה לטווח ארוך.
שאלה 4: מה קורה אם הקשירה לא עזרה?
תשובה: קשירה מאוד יעילה ברוב המקרים לטחורים פנימיים מתאימים. אם היא לא עזרה, יכול להיות שהטחורים בדרגה מתקדמת יותר (דרגה 4, למשל, שלא נכנסים פנימה), או שאובחנו לא נכון. במקרים כאלה, יש טיפולים אחרים: קשירות נוספות, הזרקות, טיפולי לייזר, או במקרים חמורים יותר – ניתוח. הרופא ימליץ על האופציה הבאה.
שאלה 5: כמה עולה התענוג?
תשובה: המחיר משתנה ותלוי איפה עושים את זה (ציבורי מול פרטי), כמה טחורים קושרים בביקור אחד, והאם זה במסגרת קופת חולים, ביטוח משלים או פרטי לגמרי. לרוב זה לא יקר כמו ניתוח מלא. כדאי לבדוק עם קופת החולים או חברת הביטוח שלכם. לעיתים יש החזרים או השתתפות.
האם קשירה זה סוף הסיפור? ומה אם לא?
כמו שאמרנו, קשירה היא כלי מצוין בארגז הכלים לטיפול בטחורים.
היא לא היחידה.
היא לא תמיד הפתרון הסופי.
לפעמים, טחורים בדרגה 4 (שצונחים ואי אפשר להחזיר אותם פנימה) או טחורים חיצוניים גדולים יצריכו גישה שונה.
לפעמים יש שילוב של בעיות שדורשות התייחסות מורכבת יותר.
אבל עבור טחורים פנימיים שמציקים ביום יום, מדממים או צונחים קלות – קשירה היא לרוב אופציה מצוינת.
היא מהירה.
פחות פולשנית מניתוח.
זמן ההחלמה קצר.
ושיעור ההצלחה גבוה.
אם הבעיה חוזרת אחרי קשירה, או אם הטחורים בדרגה שלא מתאימה לקשירה, הרופא יבחן אופציות אחרות:
כמו הזרקות (פחות נפוץ היום), טיפולי חום או לייזר, ולבסוף, אם אין ברירה אחרת והבעיה קשה ומשפיעה מאוד על איכות החיים – ניתוח לכריתת טחורים (שזה כבר סיפור אחר לגמרי, עם זמן החלמה ארוך יותר וכאב משמעותי יותר).
אבל לפני שמגיעים לניתוח, לרוב מנסים את השיטות הפשוטות יותר.
וקשירה היא אחת הראשונות והיעילות שבהן.
שורה תחתונה (תרתי משמע): אז כדאי או לא כדאי?
אחרי כל מה שדיברנו עליו, בואו נסכם.
הטחורים הם מטרד.
הם יכולים לפגוע באיכות החיים.
לגרום לאי נוחות, כאב, וחרדה.
קשירת טחורים בגומייה היא הליך פשוט יחסית, מהיר, ויעיל מאוד לטיפול בטחורים פנימיים שגורמים לתסמינים.
הסיכון נמוך.
זמן ההחלמה קצר.
זה לא קסם שיפתור לכם את החיים לנצח.
אבל זה יכול בהחלט לשפר משמעותית את המצב.
להעלים את הדימום המפחיד.
להחזיר את הטחורים הסוררים למקומם.
ולהפחית את הגירוד והאי נוחות.
אם אתם סובלים מתסמינים של טחורים פנימיים, אל תתביישו ואל תחכו.
פנו לרופא/ה.
דברו איתם על האפשרויות.
ושקלו את קשירת הטחורים כפתרון אפשרי.
הישבן שלכם יודה לכם.
והחיים שלכם? יהיו קצת יותר נוחים ושמחים.
בלי דרמות מיותרות.
כי בסופו של דבר, מגיע לכם לשבת בשקט.