סוגים של מכשירי שמיעה והבדלים שחשוב להכיר לפני הבחירה

אז בואו נדבר רגע ברצינות. או שלא. תראו, יש רגעים בחיים שאנחנו מרגישים שהעולם פשוט… ממשיך בלעדינו. כאילו יש איזו מסיבה מעניינת שכולם מוזמנים אליה, אבל אנחנו איכשהו לא שומעים את המוזיקה. לא, זה לא בגלל שלא הזמינו אתכם (כנראה), אלא אולי כי האוזניים שלכם החליטו לקחת חופשה לא מתוכננת. אבל היי! לפני שאתם מתחילים להתאבל על ימי הזוהר בהם שמעתם גם את הצרצר הכי ביישן בקצה השדה, יש בשורה אדירה: הטכנולוגיה של היום, זו שגורמת לנו לבהות במסכים כל היום, יודעת לעשות קסמים גם לאוזניים שלנו. קסמים קטנים, דיסקרטיים, שיודעים להחזיר לכם את הסאונד של החיים. אבל וואו, כמה סוגים ודגמים יש שם בחוץ! זה מרגיש כמו לנסות לבחור גלידה מהמקרר הגדול ביותר בעולם. מבלבל? בטח. מסובך? קצת. אבל אל דאגה, בדיוק בשביל זה אנחנו כאן. כדי לפרוס בפניכם את כל הקלפים, לפרק את המורכבות הזו לחלקים קטנים וקלים לעיכול, ולהראות לכם שבעולם של מכשירי שמיעה, יש הרבה יותר פאן ממה שחשבתם. וגם, שתצאו מפה חכמים יותר מכל מי שתפגשו ברחוב (טוב, אולי לא מכולם, אבל בטח מאלה שלא קראו את המאמר הזה). אז קדימה, בואו נצלול פנימה, ותתחילו להתאמן על התשובה לשאלה "וואו, נהיית פתאום כזה חד שמיעה, מה קרה?".

האם יש דבר כזה מכשיר שמיעה "רגיל"? בואו נפסיק עם המיתוסים (ונגלה מאיפה בא הרעש הזה)

שמעו, פעם מכשירי שמיעה היו… בוא נגיד ענקיים. ודי מעצבנים. ופידבק? וואו, זה היה הקטע שלהם. כל תנועה קטנה של הראש והופ – צפצוף שגורם לכולם מסביב לחשוב שזה הצפצוף ההוא מהסרטים של הצוללות. אבל הימים האלה רחוקים מאחורינו. היום, מכשירי שמיעה הם יצירות מופת הנדסיות מיניאטוריות.

תחשבו על זה רגע. זה לא סתם מגביר קול. זה מחשב קטן וחכם שיושב לכם על האוזן או בתוכה, ומעבד את הקולות שמגיעים אליו בצורה מתוחכמת בטירוף. הוא יודע לזהות דיבור, לבודד אותו מרעשי רקע מעצבנים (כמו המזגן המקרטע במשרד או הפטפוט הבלתי פוסק בבית קפה), ואז להגביר רק את מה שאתם צריכים לשמוע, בדיוק בעוצמה ובצליל הנכונים עבורכם.

וכל זה קורה בשבריר שנייה. תוך כדי שהוא גם מתקשר לפעמים עם המכשיר השני באוזן השנייה (כי למה לא, שיהיו חברים), ואפילו מתחבר לטלפון שלכם כדי שתוכלו לדבר או לשמוע מוזיקה ישירות לתוך האוזניים. זה כמו שיש לכם עוזר אישי סודי שגר לכם באוזן ומסדר לכם את עולם הסאונד. מגניב, לא?

אז מה באמת קורה שם בפנים? קצת על הקסם הטכנולוגי

בבסיסו, כל מכשיר שמיעה מודרני עובד על עיקרון דומה, אבל ההבדלים הקטנים הם שעושים את כל ההבדל. יש לו מיקרופון (או כמה כאלה) שאוסף את הקולות מסביב. יש לו שבב מחשב סופר מהיר ומתוחכם שמעבד את המידע הזה – מנתח, מנקה, מסנן, ומגביר. ויש לו רמקול קטנטן (נקרא גם רסיבר או שפופרת) שמעביר את הקול המעובד לתוך תעלת האוזן שלכם.

ההבדלים העיקריים בין המכשירים השונים נובעים בעיקר מאיפה המיקרופון והרמקול ממוקמים, כמה המעבד חזק וחכם, וכמובן – הגודל והצורה של המכשיר עצמו. וזה, חברים, מוביל אותנו ללב העניין: הסוגים השונים.

שאלה צדדית: אני שומע לפעמים רעש כזה של שריקה או צפצוף מהמכשיר. מה זה?!

תשובה צדדית: אה, הקלאסיקה! זה נקרא פידבק. זה קורה כשהקול המוגבר שיוצא מהרמקול במכשיר 'בורח' החוצה ונקלט שוב על ידי המיקרופון. זה יכול לקרות אם המכשיר לא יושב טוב באוזן, אם הווליום גבוה מדי ביחס לאטימה, או אם יש משהו שמתקרב לאוזן (כמו טלפון או מישהו שמחבק אתכם חזק מדי). לרוב המכשירים המודרניים יש מנגנונים די טובים לדיכוי פידבק, אבל לפעמים זה עדיין קורה. פשוט תסדרו אותו שוב באוזן או פנו למתאימים.

הסוגים המרכזיים: מי יושב איפה ואיך זה משנה את החיים שלכם? (רמז: הכל)

עכשיו מגיעים לחלק המעניין באמת. איזה מכשיר שמיעה הוא הכי שווה? התשובה הקצרה: זה תלוי. תלוי בכם, בצרכים שלכם, בסוג ובדרגת ירידת השמיעה, וכמובן, גם בקצת טעם אישי ותקציב. אבל בואו נפרק את זה לקטגוריות הגדולות:

1. BTE – Behind-The-Ear (מאחורי האוזן): הגרסה הקלאסית, אבל שעברה מתיחת פנים מטורפת

זה הסוג שהכי קל לזהות (לפחות את הגרסאות הישנות יותר). החלק העיקרי של המכשיר יושב לו בנוחות מאחורי האוזן, והוא מחובר לתוך תעלת האוזן באמצעות צינורית דקה ושקופה, או חוט דק מאוד עם רמקול בקצהו.

צינורית קלאסית: במקרה הזה, הרמקול יושב בתוך החלק שמאחורי האוזן, והקול עובר דרך צינורית חלולה לתוך האוזן. לרוב מצריך התאמה אישית של "אוזניה" (earmold) שיכולה להיות די בולטת.
עם רמקול בתעלה (RIC / RITE – Receiver-In-Canal / Receiver-In-The-Ear): זו הגרסה הסופר פופולרית היום. החלק שמאחורי האוזן קטן יותר, והרמקול יושב בתוך תעלת האוזן ומחובר בחיווט דק ודיסקרטי לחלק שמאחורי האוזן. הצינורית קטנה ושקופה, ולעיתים קרובות משתמשים בכיפה קטנה (dome) ולא באוזניה גדולה, מה שהופך את המכשיר לפחות מורגש ויותר נוח לרבים.

למה שתרצו כזה?

כוח: יכולים להתאים לטווח רחב של ירידות שמיעה, כולל ירידות שמיעה משמעותיות עד עמוקות.
סוללה: לרוב יש להם מקום לסוללה גדולה יותר (או סוללה נטענת גדולה), מה שאומר חיי סוללה ארוכים יותר.
תכונות: בגלל הגודל היחסי, יש יותר מקום לכל מיני פעמונים ושריקות טכנולוגיות – בלוטות', כפתורים לשליטה, עמידות למים וזיעה (במכשירים מסוימים).
קלות טיפול: יחסית קל לתחזק ולנקות אותם.

הצד הפחות זוהר: יכולים להיות קצת יותר בולטים מאשר הסוגים הפנימיים, למרות שהיום הם מאוד דיסקרטיים. לפעמים הצינורית או החוט יכולים להפריע קצת למשקפיים.

שאלה בונוס: RIC ו-RITE… זה אותו דבר? ולמה שניהם כתובים ככה?

תשובה בונוס: יס! בגדול, זה אותו קונספט בדיוק. השמות פשוט משתנים קצת בין היצרנים השונים. RIC זה Receiver-In-Canal (רמקול בתעלה) ו-RITE זה Receiver-In-The-Ear (רמקול באוזן). שניהם מתייחסים למכשירים שהרמקול יושב בתוך האוזן ולא בחלק שמאחורי האוזן. אל תתנו לשמות לבלבל אתכם, הרעיון זהה.

2. ITE – In-The-Ear (בתוך האוזן): כל הקסם בחתיכה אחת

כאן, כל רכיבי המכשיר (מיקרופון, מעבד, רמקול) ארוזים במעטפת אחת שיושבת בתוך החלק החיצוני של האוזן. המעטפת מותאמת אישית לצורת האוזן שלכם, ולכן היא יושבת בצורה די נוחה ובטוחה.

יש כמה גדלים של ITEs:

Full Shell: ממלאים את רוב הקונכייה של האוזן החיצונית. יחסית גדולים, ומתאימים גם לירידות שמיעה משמעותיות. יש עליהם בדרך כלל כפתורים קטנים וסוללות גדולות יחסית.
Half Shell: ממלאים רק את החלק התחתון של הקונכייה. קטנים יותר מ-Full Shell, ומתאימים לירידות שמיעה קלות עד בינוניות-חמורות. עדיין יש בהם מקום לכפתורים וסוללה סבירה.

היתרונות?

דיסקרטיות יחסית: פחות בולטים מאחורי האוזן, כי הכל יושב בפנים.
נוחות: היות והם מותאמים אישית, הם נוטים לשבת טוב באוזן ולא לזוז.
קלות תפעול: בגלל הגודל היחסי, נוטים להיות להם כפתורים גדולים יותר וקל יותר להחליף בהם סוללה (אם היא לא נטענת).

החסרונות? יכולים להיות פחות מתאימים לאנשים עם תעלות אוזן קטנות מאוד. נוטים לצבור יותר שעווה (כי הם ממש יושבים בתעלת האוזן). פידבק יכול להיות קצת יותר מאתגר בחלק מהמקרים לעומת RIC.

3. ITC – In-The-Canal (בתעלת האוזן): עוד צעד לתוך האוזן

קטנים יותר מ-ITE, ויש להם רק חלק קטן שיוצא מעט מעבר לתעלת האוזן. גם הם מותאמים אישית לצורת תעלת האוזן שלכם.

למה הם טובים?

דיסקרטיות גבוהה: קטנים מאוד, ופחות בולטים מאחורי האוזן או מחוץ לתעלה.
נוחות: גם הם מותאמים אישית.

החסרונות? מתאימים בדרך כלל רק לירידות שמיעה קלות עד בינוניות-חמורות. קטנים יותר, מה שאומר סוללה קטנה יותר (דורשת החלפה תכופה יותר או נטענת עם מגבלה על גודל הסוללה הפנימית). יכולים להיות קצת יותר מאתגרים לתפעול (כפתורים קטנים יותר) וגם צוברים שעווה בקלות יחסית.

4. CIC – Completely-In-Canal (לגמרי בתוך התעלה): כמעט בלתי נראים

אלה המכשירים הסופר דיסקרטיים שיושבים כמעט לגמרי בתוך תעלת האוזן, בקושי רואים אותם מבחוץ. יש להם בדרך כלל חוט קטנטן ושקוף שיוצא החוצה בשביל שיהיה אפשר לשלוף אותם.

למי הם מתאימים?

שיא הדיסקרטיות: אם הדבר הכי חשוב לכם זה שלא יראו את המכשיר, זה הכיוון.
המיקום הטבעי: יושבים עמוק יחסית בתעלה, קרוב לעור התוף, מה שיכול להעניק תחושה קצת יותר "טבעית" לשמיעה עבור חלק מהאנשים.

החסרונות (ויש כאלה, כי אי אפשר הכל): מתאימים בעיקר לירידות שמיעה קלות עד בינוניות. קטנים מאוד, כלומר – סוללות ממש קטנות (דורשות החלפה כל יום-יומיים בדרך כלל, אם לא נטענות). אין מקום לכפתורי שליטה, ולרוב אין להם קישוריות בלוטות' או תכונות מתקדמות אחרות כמו ב-BTE/RIC. דורשים מיומנות טובה בהכנסה והוצאה, ותחזוקה יומיומית צמודה (ניקוי שעווה). לא מתאימים לכולם מבחינה אנטומית של תעלת האוזן.

5. IIC – Invisible-In-Canal (בלתי נראים בתעלה): המכשירים שהכי קשה למצוא (ולא רק כשהם נופלים)

אלה השיא של הדיסקרטיות. יושבים עמוק-עמוק בתוך תעלת האוזן, אפילו יותר מ-CIC. הם בלתי נראים לחלוטין מבחוץ. מותאמים אישית בצורה מדויקת ביותר.

היתרון הברור: בלתי נראים לחלוטין. נקודה. אף אחד לא יידע שיש לכם משהו באוזן אלא אם תספרו לו (ואז תצטרכו להצביע עמוק לתוך האוזן כדי שיאמין). גם הם נותנים תחושת שמיעה די טבעית בגלל המיקום העמוק.

החסרונות (והם משמעותיים): מתאימים *רק* לירידות שמיעה קלות. קטנים בטירוף, מה שאומר סוללות זעירות שמחזיקות בקושי יום (אם הן לא נטענות, ורובם לא). אין מקום לשום פיצ'ר מתקדם – לא כפתורים, לא בלוטות', לא כלום. הכנסה/הוצאה ותחזוקה סופר מאתגרות ודורשות מיומנות וזריזות אצבעות ברמה של מנתח מוח. לא מתאימים כלל לכל מבנה אוזן או כמות שעווה. לרוב גם יקרים יותר בגלל ההתאמה האישית המאוד מדויקת והטכנולוגיה המיניאטורית.

עוד שאלה חשובה: האם מכשירי IIC באמת בלתי נראים? או שזה רק גימיק שיווקי?

תשובה מומחה: למעשה, הם *כמעט* בלתי נראים לחלוטין. אם מישהו לא יודע שיש לכם מכשיר ומסתכל עליכם מקדימה, הסיכוי שהוא ישים לב הוא אפסי. צריך ממש להציץ לתוך האוזן שלכם מזווית מסוימת כדי לראות אותם (ואת החוט הקטן שיוצא מהם). אז לא, זה לא רק גימיק. הם באמת הסוג הדיסקרטי ביותר שיש.

עוד דברים שמשנים את התמונה (כי זה לא רק הגודל, באמת)

מעבר לצורה ולגודל הפיזיים, יש עוד המון פיצ'רים ותכונות שהופכים מכשיר שמיעה אחד לשונה מאוד מהשני, גם אם הם מאותה קטגוריה גודל:

א. התאמה אישית מול מוכנות מראש (האם זה כמו חליפה תפורה או ג'ינס מהמדף?)

מכשירים מותאמים אישית (Custom): אלה מכשירי ה-ITE, ITC, CIC ו-IIC. לוקחים לכם מידה מדויקת של האוזן, והמעטפת החיצונית מיוצרת במיוחד בשבילכם במעבדה. היתרון – יושבים בול באוזן. החיסרון – לוקח זמן לייצר אותם, וצריך לקחת מידה.
מכשירים "פתוחים" או עם כיפות (Open-fit / Domes): אלה בעיקר מכשירי ה-RIC/BTE המודרניים שמשתמשים בכיפות סיליקון קטנות ולא באוזניות מותאמות אישית. היתרון – אפשר להתאים אותם יחסית מהר במקום, ולעיתים קרובות מאפשרים לכניסה טבעית של קולות נמוכים (שמירידת השמיעה לא פגעה בהם), מה שנותן תחושה יותר טבעית. החיסרון – לא מתאימים לכל ירידת שמיעה (בעיקר כשיש ירידה משמעותית גם בתדרים הנמוכים) ולא לכל מבנה אוזן.

ב. קישוריות וחוכמות טכנולוגיות (האוזניים שלכם על סטרואידים)

היום, המכשירים המודרניים יודעים לעשות דברים מדהימים:

בלוטות': רוב מכשירי ה-BTE/RIC ואפילו חלק מה-ITE יכולים להתחבר ישירות לטלפון החכם שלכם (אייפון או אנדרואיד). מה זה אומר? שאפשר לשמוע שיחות טלפון, מוזיקה, סרטונים וכל צליל אחר מהטלפון – ישירות לאוזניים! זה גיים צ'יינג'ר.
אפליקציות שליטה: יש אפליקציות לטלפון שמאפשרות לכם לשלוט על המכשירים – לשנות ווליום, לעבור בין תוכניות שמיעה (למשל, תוכנית שקטה, תוכנית למסעדה רועשת, תוכנית למוזיקה), ואפילו לבצע כיוונים קטנים בעצמכם (במכשירים מסוימים).
מיקרופונים כיווניים: טכנולוגיה שמאפשרת למכשיר להתמקד בצלילים שמגיעים מקדימה (שם יושב בדרך כלל מי שמדבר אליכם) ולהפחית את הרעש שמגיע מהצדדים ומאחור. קריטי להבנת דיבור ברעש!
ביטול רעשים: המעבדים המודרניים יודעים לזהות סוגים שונים של רעש (רעש סטטי, רעש רוח, המולה) ולהפחית אותם מבלי לפגוע בדיבור.
מערכות שמיעה מסייעות (FM/Roger): מערכות חיצוניות (למשל, מיקרופון קטן שהמרצה באוניברסיטה או הנכד האנרגטי עונד) שמשדרות את הדיבור ישירות למכשירי השמיעה שלכם. מעולה למצבים מאוד מאתגרים מבחינה אקוסטית.

שאלה פילוסופית משהו: כל הפיצ'רים האלה… אני באמת צריך אותם? או שזה סתם יקר ומסבך לי את החיים?

תשובה עניינית: שאלה מצוינת! התשובה תלויה מאוד בצרכים וסגנון החיים שלכם. אם אתם אנשים מאוד פעילים חברתית, יוצאים הרבה למסעדות, או משתמשים הרבה בטלפון – פיצ'רים כמו בלוטות', מיקרופונים כיווניים מתקדמים וביטול רעשים יכולים לשפר דרמטית את איכות החיים שלכם ולהפוך את השמיעה להרבה יותר קלה ומהנה. אם אתם חיים בסביבה מאוד שקטה ובעיקר צריכים עזרה בשיחות אחד על אחד בבית, ייתכן שמכשיר בסיסי יותר יספיק. המפתח הוא לדבר בפתיחות עם איש המקצוע (קלינאי/ת תקשורת או אודיולוג/ית) על הצרכים הספציפיים שלכם.

ג. סוללות: נטענות מול חד פעמיות (העתיד כבר כאן, או שעדיין מחליפים כל יומיים?)

זה הפך להיות אחד ההבדלים המשמעותיים בשנים האחרונות. מכשירים נטענים הפכו להיות נפוצים מאוד, בעיקר בסוגי ה-RIC וה-BTE הגדולים יותר.

יתרונות הנטענים: קל ונוח – פשוט מניחים את המכשירים במטען בלילה וקמים בבוקר עם סוללה מלאה לכל היום. ידידותי יותר לסביבה (פחות סוללות לזרוק). אין צורך להתעסק עם סוללות קטנות וקשות להחלפה (מעולה לאנשים עם מיומנות ידנית מוגבלת).
חסרונות הנטענים: אם שוכחים להטעין… נשארים בלי שמיעה עד שמגיעים למטען. בדרך כלל יקרים יותר במעמד הרכישה. חיי הסוללה הפנימית מוגבלים (לרוב מחזיקים כמה שנים ואז צריך להחליף סוללה או מכשיר).

יתרונות החד פעמיות: זמינות מיידית – פשוט מחליפים סוללה כשנגמרת. בדרך כלל זולים יותר במעמד הרכישה הראשוני. גמישות – אפשר פשוט לשאת סוללות ספייר בכיס.
חסרונות החד פעמיות: צורך בהחלפה תכופה (תלוי בגודל הסוללה וצריכת המכשיר). עלויות שוטפות של סוללות. בזבוז סביבתי. יכול להיות קשה להחליף לאנשים מסוימים.

שאלה מהחיים: הסוללות הנטענות באמת מחזיקות כל היום? גם אם אני משתמש הרבה בבלוטות'?

תשובה ריאלית: ברוב המכשירים המודרניים, סוללה מלאה אמורה להחזיק יום שלם בלי בעיה, כולל שימוש סביר בבלוטות'. אבל אם אתם מתכוונים להזרים מוזיקה או שיחות טלפון רצופות במשך שעות ארוכות מאוד, ייתכן שהסוללה תתרוקן מהר יותר. תמיד כדאי לוודא את קיבולת הסוללה ואת זמן הטעינה המצופה עם איש המקצוע, ולקחת בחשבון את הרגלי השימוש שלכם.

אז איך בוחרים את המכשיר המושלם? (ספוילר: אין כזה, אבל יש את הכי טוב בשבילכם)

אחרי שראיתם כמה סוגים ופיצ'רים קיימים, ברור שזו לא החלטה של רגע. בחירת מכשיר שמיעה היא תהליך שצריך לעשות יחד עם איש מקצוע מוסמך – קלינאי/ת תקשורת או אודיולוג/ית.

ככה זה עובד בדרך כלל:

בדיקת שמיעה מקיפה: קודם כל, מבינים בדיוק מה סוג ודרגת ירידת השמיעה שלכם.
שיחה על סגנון חיים וצרכים: איש המקצוע ישאל אתכם שאלות על איפה אתם מבלים, מה הכי מפריע לכם לשמוע, האם אתם עובדים, האם אתם מאוד פעילים חברתית, האם אתם משתמשים הרבה בטכנולוגיה, האם יש לכם קשיים מוטוריים וכו'. זה קריטי כדי להבין אילו פיצ'רים ואיזה גודל וצורה של מכשיר יתאימו לכם הכי טוב.
הסבר על האפשרויות: איש המקצוע יציג לכם את המכשירים הרלוונטיים ביותר עבורכם, יסביר על ההבדלים ביניהם מבחינת גודל, תכונות, עלות, ויתרונות/חסרונות ספציפיים לכם.
התאמה וניסוי: אחרי שבחרתם כמה אופציות שנראות מתאימות, איש המקצוע יבצע התאמה ראשונית של המכשירים לשמיעה שלכם. ברוב המקרים תקבלו תקופת ניסיון (החוק בישראל מחייב תקופת ניסיון מינימלית) כדי לבדוק את המכשירים בסביבות החיים האמיתיות שלכם.
כיוונים עוקבים: במהלך תקופת הניסיון ואחריה, תגיעו לכיוונים נוספים אצל איש המקצוע כדי להתאים את המכשירים בצורה אופטימלית לצרכים ולמשוב שלכם. זה תהליך הדדי!

אל תתביישו לשאול שאלות! אל תפחדו לומר אם משהו לא נוח או לא נשמע לכם טוב. התפקיד של איש המקצוע הוא למצוא את הפתרון הכי טוב בשבילכם, והמשוב שלכם הכרחי בתהליך הזה.

עוד שאלה ששואלים אותי הרבה: האם מכשיר יקר יותר הוא בהכרח טוב יותר?

תשובה כן ולא: ובכן, כמו בהרבה דברים בחיים, בדרך כלל יש קשר בין המחיר לכמות ואיכות הטכנולוגיה שבמכשיר. מכשירים יקרים יותר לרוב כוללים מעבדים חזקים יותר, יותר ערוצי עיבוד קול, אלגוריתמים מתקדמים יותר לסינון רעשים והדגשת דיבור, יותר תוכניות שמיעה אוטומטיות, ויכולות קישוריות מתקדמות יותר. הפיצ'רים האלה יכולים לשפר משמעותית את הביצועים של המכשיר במצבי שמיעה מאתגרים (כמו רעש). אבל! זה לא אומר שמכשיר זול יותר לא יכול להיות מעולה עבורכם. אם סגנון החיים שלכם פשוט יותר ואין לכם צורך בפיצ'רים הסופר-מתקדמים, מכשיר ברמת טכנולוגיה בסיסית או בינונית יכול לעשות עבודה נפלאה. החוכמה היא לבחור את המכשיר שמתאים לצרכים *שלכם* ולתקציב שלכם, ולא בהכרח את היקר ביותר.

לחיות עם מכשירי שמיעה: זה לא סוף העולם, זה רק התחלה חדשה (והיא נשמעת הרבה יותר טוב)

ההתחלה עם מכשירי שמיעה יכולה להיות מאתגרת קצת. פתאום שומעים רעשים שלא שמעתם קודם – המקרר מזמזם, האורות ניאון מרעישים, הצעדים שלכם נשמעים כמו צעדי ענק. זה נורמלי לחלוטין! המוח שלכם צריך להתרגל שוב לשמוע את כל טווח הצלילים, וללמוד לסנן את מה שלא חשוב. קחו את הזמן, תרגלו להשתמש בהם בסביבות שונות, ואל תתייאשו.

מכשירי שמיעה לא "מתקנים" את השמיעה במובן הביולוגי, הם פשוט נותנים למוח את המידע הקולי שהוא צריך כדי להבין טוב יותר. ועם קצת סבלנות, תרגול וכיוונים מתאימים, הם יכולים להחזיר לכם את הקשר לעולם הסאונד שפספסתם. שיחות עם בני משפחה וחברים יהפכו לקלות יותר, ישיבות עבודה יהיו פחות מתישות, ואפילו סתם טיול בחוץ יהפוך לחוויה עשירה יותר כששומעים את ציפורים מצייצות או את הרוח בשערות. זה שווה את זה, ובגדול.

שאלה אחרונה להיום: האם מכשירי שמיעה יכולים למנוע ירידת שמיעה נוספת?

תשובה פשוטה: לא, מכשירי שמיעה לא מונעים ירידת שמיעה. הם גם לא מחזירים את השמיעה לרמה "רגילה". אבל! שימוש קבוע במכשירי שמיעה מסייע לשמור על המוח "פעיל" מבחינה שמיעתית. כשהמוח לא מקבל את המידע הקולי שהוא צריך לאורך זמן, הוא יכול לאבד את היכולת לעבד אותו ביעילות, גם אם הקולות מוגברים מאוחר יותר. זה קצת כמו שריר שלא משתמשים בו – הוא נחלש. אז שימוש קבוע במכשירים עוזר לשמור על המסלולים השמיעתיים במוח חדים ופעילים, מה שיכול להקל על ההסתגלות ועל הבנת הדיבור לאורך זמן. אז אמנם הם לא מונעים את ירידת השמיעה עצמה, אבל הם בהחלט מסייעים בשמירה על היכולות הקיימות ומקסום התועלת.

אז הנה לכם, סקירה די מקיפה על עולם מכשירי השמיעה. עולם מרתק, טכנולוגי ובעיקר – עולם שיכול לשנות לכם את החיים לטובה. אל תפחדו מהם, אל תתביישו בהם. הם פשוט עוד כלי, כמו משקפיים, שעוזר לכם לתקשר טוב יותר עם העולם. ובואו נודה על האמת, בימינו, מי לא צריך קצת עזרה בתקשורת?