ניתוח כריתת טחורים: הסימנים שחייבים להדליק לכם נורה אדומה

יש נושאים שפחות נעים לדבר עליהם בקול רם.

הם שם.

מציקים.

לפעמים בלתי נסבלים.

מדברים על טחורים, ובמיוחד, הפעם, על הפתרון הכירורגי.

ניתוח כריתת טחורים.

נשמע מפחיד?

רגע, אל תברחו!

בואו ניכנס לעומק, בלי לטאטא מתחת לשטיח, כי לפעמים, זו הדרך היחידה, לחזור לחיים נורמליים.

ולקבל את כל התשובות שחיפשתם, ולא תצטרכו לחזור לגוגל שוב.

קראו עד הסוף.

המסע לשקט התחתון: מתי ניתוח טחורים הוא הכתובת?

טחורים: האורחים הלא קרואים שמסרבים לעזוב?

כן, בואו נדבר על הפילים (הקטנים והכואבים) שבחדר.

טחורים, ורידים נפוחים ומודלקים באזור פי הטבעת והחלחולת התחתונה.

לא המצאה חדשה, ואנחנו יודעים שזה לא נעים בכלל.

לרוב, הם מתחילים בדרגה קלה: קצת דימום, קצת גרד, קצת אי נוחות.

דברים שאפשר לפתור עם משחות, שינוי תזונה, אמבטי ישיבה פושרות (היי, מי אמר רומנטיקה?).

אבל מה קורה כשהם מחליטים לשדרג את מעמדם?

להפוך לדרגה ג', כשהם יוצאים החוצה בכל יציאה וצריך לדחוף אותם חזרה (כיף גדול, באמת).

או אפילו דרגה ד', כשהם פשוט שם כל הזמן, מחוץ לגוף, כואבים, מדממים, מפריעים לכל דבר.

כשהם נקרשים (פקקת, או תרומבוזיס בפי הטבעת) וזה כואב כמו…

טוב, נשאיר את הדימויים ליותר עדינים.

כששיטות פחות פולשניות כמו קשירה בגומיות (כן, יש דבר כזה וזה פחות נעים ממה שזה נשמע) או הזרקות (סקלרותרפיה) כבר לא עובדות, או שהבעיה כל כך חמורה שהן לא רלוונטיות מראש.

בשלב הזה, אחרי שניסינו הכל והטחורים עדיין חוגגים על חשבוננו, הגיע הזמן לשקול משהו יותר רציני.

משהו שמטפל בשורש הבעיה.

כן, אתם מנחשים נכון.

ניתוח.

כריתת טחורים קלאסית.

הניתוח הזה לא מיועד לטחורים קלים.

הוא שמור למקרים הקשוחים באמת.

אלה שהפכו את החיים לסיוט יומיומי.

אלה שמונעים ישיבה נוחה, עבודה, ספורט, ולפעמים אפילו חיוך.

אז אם אתם במצב ששום דבר אחר כבר לא עוזר, או שהמצב פשוט קטסטרופלי, הניתוח הזה נכנס לתמונה כאופציה רצינית ביותר.

לא כי הוא קל או נעים (האמת, הוא לא), אלא כי הוא יעיל.

מאוד יעיל.

בלסלק את האורחים הלא רצויים האלה אחת ולתמיד.

לא כל הניתוחים נולדו שווים? סוגי כריתת טחורים

כשמדברים על כריתת טחורים "קלאסית", מתכוונים בדרך כלל להליך בו פשוט… כורתים אותם.

חותכים החוצה את הרקמה העודפת והוורידים המודלקים.

נשמע פשוט?

במובנים מסוימים כן, מבחינה טכנית.

אבל התוצאה, מבחינת החלמה, היא סיפור אחר לגמרי.

יש כמה גישות עיקריות לכריתה הזו, וההבדל ביניהן הוא בעיקר איך סוגרים (או לא סוגרים) את הפצע אחרי הכריתה.

הקלאסיקה: כריתה פתוחה (Milligan-Morgan) או סגורה (Ferguson)

הגישה הפתוחה, על שם מיליגן-מורגן, היא אולי הנפוצה ביותר.

כורתים את הטחור.

משאירים את הפצע פתוח.

כן, פתוח לגמרי.

זה אולי נשמע קצת… לא נעים, אבל הרעיון הוא שהפצע נסגר באופן טבעי במהלך ההחלמה.

זה נותן ניקוז טוב ופחות סיכון לזיהום (למרות שזה בהחלט יכול לכאוב יותר במהלך ההחלמה עצמה).

הגישה הסגורה, על שם פרגוסון, כוללת כריתה ואז תפירה של הפצע.

הרעיון הוא להאיץ את ההחלמה הראשונית ולהפחית כאב (בתיאוריה לפחות).

התוצאות הסופיות דומות בדרך כלל, והבחירה בין השיטות תלויה לרוב בהעדפת המנתח, מיקום הטחורים, ועוד כמה גורמים טכניים.

חשוב לדעת שיש גם שיטות חדשות יותר, כמו כריתה באמצעות מכשירים שמבוססים על אנרגיה (כמו ליגהשור – LigaSure), שהן לפעמים מהירות יותר ומפחיתות דימום, וגם ניתוח עם מהדק (Stapled hemorrhoidopexy), שהוא טכנית לא כריתה במובן הקלאסי אלא יותר "הרמה" של הטחורים למקומם האנטומי.

אבל כשמדברים על ניתוח כריתה רגיל, לרוב מתכוונים לאחת הגישות הקלאסיות האלה.

הן מוכחות, יעילות, ולמרות שההחלמה מאתגרת, הן פותרות את הבעיה לשנים רבות, אם לא לצמיתות.

רגע האמת: מה באמת קורה שם בפנים?

אוקיי, אז החלטתם (עם הרופא כמובן) שזה הצעד הנכון.

מה הולך לקרות ביום הגדול?

הניתוח מתבצע בדרך כלל בהרדמה כללית או הרדמה אזורית (ספינלית), מה שאומר שאתם לא הולכים להרגיש כלום בזמן האקשן.

תשכבו בתנוחה שמאפשרת למנתח גישה נוחה לאזור (כן, התנוחה הקלאסית שאולי ראיתם בסרטים, רק בלי הדברים הטובים).

המנתח יזהה את הטחורים הבעייתיים (הוא כבר ראה כמה כאלה בחייו, אל תדאגו) וישתמש בסכין מנתחים, מספריים, או מכשיר מבוסס אנרגיה כדי לכרות אותם.

הרעיון הוא להסיר את הרקמה העודפת יחד עם כלי הדם המורחבים שגורמים לבעיה.

שומרים על רקמה בריאה מסביב, כמובן, ועל התפקוד התקין של הסוגרים (זה קריטי!).

כפי שציינתי, הפצעים יכולים להישאר פתוחים או להיסגר בתפרים, תלוי בטכניקה ובמנתח.

הניתוח עצמו לוקח בדרך כלל בין 30 ל-60 דקות, תלוי בכמות הטחורים ובמורכבות המקרה.

אחרי הניתוח, תעברו לחדר התאוששות, ושם מתחיל השלב ה"פחות זוהר" של הסיפור: ההחלמה.

האתגר הגדול באמת: 5 דברים קריטיים שתדעו על ההחלמה!

אוקיי, בואו נשים את הדברים על השולחן.

ההחלמה מניתוח כריתת טחורים קלאסית היא לא פיקניק.

היא כואבת.

היא דורשת סבלנות.

היא דורשת השקעה.

אבל! וזה אבל גדול!

אם עוברים אותה נכון, התוצאה שווה את זה לחלוטין.

זו החלמה שנמשכת בדרך כלל כמה שבועות טובים, כשהשבועיים הראשונים הם בדרך כלל הכי מאתגרים.

הנה מה שאתם חייבים לדעת:

1. הכאב: לא נעים, אבל לא סוף העולם

כן, זה יכאב.

האזור המנותח עשיר בעצבים, וזה אזור שמתמודד עם לחץ (תרתי משמע) באופן קבוע.

בימים הראשונים, הכאב יכול להיות משמעותי.

אבל:

• מקבלים משככי כאבים, ולפעמים שילוב של כמה סוגים, כולל אופיואידים למקרים קשים. אל תהססו להשתמש בהם לפי ההוראות!
• אמבט ישיבה פושרות (לא חמות מדי!) יכולות להקל משמעותית על הכאב, להרגיע את השרירים ולהקל על הניקיון. מומלץ לעשות את זה כמה פעמים ביום, במיוחד אחרי יציאות.
• כריות ישיבה מיוחדות (כמו כריות "דונאט") יכולות לעזור להפחית לחץ על האזור.

חשוב לזכור שהכאב הוא חלק מהתהליך, והוא הולך ופוחת בהדרגה.

השבוע הראשון הוא לרוב השיא, ואחריו יש שיפור מתמיד.

2. ענייני יציאות: הכי מפחיד? הכי חשוב להתמודד!

הפחד הראשון והכי גדול אחרי ניתוח כריתת טחורים הוא היציאה הראשונה.

זה לגמרי מובן.

האזור כואב, נפוח, ויש פצעים.

אבל דחיית יציאות היא הדבר הכי גרוע שאפשר לעשות!

צואה קשה רק תחמיר את המצב ותגרום ליותר כאב ופוטנציאל לבעיות.

הנה איך להתמודד:

• מרככי צואה: תתחילו לקחת אותם עוד לפני הניתוח ותמשיכו במשך שבועות אחריו. הם קריטיים לשמירה על יציאה רכה וקלה ככל הניתן.
• שתייה מרובה: מים, מים ועוד מים. זה גם עוזר לרכך את הצואה.
• סיבים תזונתיים: תזונה עשירה בסיבים (פירות, ירקות, דגנים מלאים).
• אל תתאפקו: כשהצורך מגיע, לכו לשירותים. דחייה רק גורמת לצואה להתקשות.
• תנוחה והרפיה: נסו להשתמש בשרפרף קטן מתחת לרגליים כדי להיות בתנוחה שפירה יותר (כמו בישיבת סקווט חלקית). קחו את הזמן, נסו להירגע (כן, קל להגיד…).

זה יהיה כואב בהתחלה.

אבל כל יציאה שעוברת בהצלחה היא ניצחון קטן בדרך להחלמה.

3. היגיינה וניקיון: הסוד לשקט (ולמניעת צרות)

שמירה על ניקיון באזור המנותח היא קריטית למניעת זיהומים ולהקלה על הכאב.

אמבט ישיבה פושרות (שוב!) הן כאן הגיבורות.

עשו אותן אחרי כל יציאה ובכל פעם שאתם מרגישים צורך.

אפשר להוסיף מלח אנגלי (אפסום) למים, זה יכול לעזור להרגיע.

אחרי הרחצה, יבשו את האזור בעדינות רבה.

טפיחות קלות עם מגבת נקייה או שימוש במייבש שיער על חום נמוך (כן, ברצינות!) עדיפים על שפשוף.

הימנעו משימוש בנייר טואלט יבש. עדיף להשתמש במגבונים לחים עדינים (ללא אלכוהול ובשמים) או פשוט לשטוף את האזור במים אחרי כל יציאה.

ככל שהאזור יהיה נקי ויבש (אך לא יבש מדי), כך הסיכוי לזיהומים וגירוי יפחת.

4. חזרה לשגרה: מתי אפשר שוב להיות בני אדם?

טוב, אז "להיות בני אדם" זה עניין יחסי.

מיד אחרי הניתוח תרצו רק לשכב.

השבועיים הראשונים הם לרוב תקופת מנוחה בבית.

ישיבה ממושכת יכולה להיות לא נוחה עד כואבת.

חזרה לעבודה תלויה בסוג העבודה.

עבודה משרדית בישיבה עשויה לקחת שבועיים-שלושה עד שתרגישו נוח מספיק.

עבודה פיזית או כזו שדורשת מאמץ יכולה לקחת 4-6 שבועות ואף יותר.

ספורט? חכו לפחות חודש-חודש וחצי, והתחילו בהדרגה.

הקשיבו לגוף שלכם!

אם כואב, כנראה שאתם מנסים יותר מדי מהר.

ההחלמה היא תהליך אישי, והיא לא ליניארית תמיד.

יהיו ימים טובים יותר וימים קשים יותר.

תתכננו תקופת מנוחה מספקת מראש.

בקשו עזרה מבני משפחה או חברים.

זה לא הזמן להיות גיבורים.

5. תופעות לוואי קטנות ומעצבנות (שעוברות!)

מעבר לכאב והאתגרים עם יציאות, יש כמה דברים קטנים שיכולים לקרות:

• נפיחות: האזור יהיה נפוח בהתחלה. זה טבעי ויורד בהדרגה.
• הפרשות: בהתחלה יהיו הפרשות דמיות ו/או צלולות מהפצעים. זה נורמלי. השתמשו בפד או פד גזה להגנה על התחתונים (כן, לא סקסי בכלל).
• גרד: כשהפצעים מתחילים להחלים, יכול להופיע גרד טורדני. שמירה על היגיינה ועשיית אמבט ישיבה יכולות לעזור. לפעמים גם משחות עדינות שהרופא מאשר.
• תחושת מלאות או צורך דחוף: יכולה להיות תחושה מוזרה באזור בהתחלה, לפעמים כאילו יש צורך דחוף ללכת לשירותים גם כשאין. זה קשור לריפוי העצבים באזור ובדרך כלל חולף.

כל הדברים האלה בדרך כלל זמניים וחולפים ככל שהריפוי מתקדם.

אם אתם מודאגים ממשהו, אל תהססו להתקשר למנתח או לרופא המשפחה.

בלי להלחיץ: מה חשוב לדעת על סיכונים (הכל בר ניהול!)

כמו בכל ניתוח, גם בכריתת טחורים יש סיכונים אפשריים.

החדשות הטובות?

הם לא שכיחים, והרפואה המודרנית יודעת להתמודד איתם היטב בדרך כלל.

הסיבוכים העיקריים שיכולים לקרות:

• דימום: יכול לקרות בזמן הניתוח או אחריו. דימום קל שכיח, דימום משמעותי שמצריך התערבות נוספת הוא נדיר.
• זיהום: בגלל מיקום הניתוח, תמיד יש סיכון קטן לזיהום בפצעים. שמירה קפדנית על היגיינה מפחיתה את הסיכון משמעותית. לפעמים נותנים אנטיביוטיקה מניעתית.
• עצירת שתן: יכולה לקרות בגלל הכאב או ההרדמה. לרוב זמני ומצריך צנתור חד פעמי.
• היצרות של פי הטבעת (סטריקטורה): סיבוך נדיר יותר, שיכול לקרות אם נכרת יותר מדי רקמה או שהריפוי יוצר רקמת צלקת עבה. לרוב מטפלים בזה בהרחבות עדינות.
• פגיעה בשליטה על הסוגרים: זה סיבוך מאוד מאוד נדיר בניתוח כריתה שנעשה נכון. בדרך כלל קורה רק במקרים מסובכים במיוחד או ניתוחים חוזרים. הרופא המנתח זהיר מאוד בעניין זה.
• חזרה של הטחורים: הסיכוי שהטחורים יחזרו אחרי ניתוח כריתה קלאסי הוא נמוך יחסית (נמוך יותר מאשר בשיטות פחות פולשניות), במיוחד אם מקפידים על אורח חיים בריא למניעת עצירות.

חשוב לדעת על הסיכונים, אבל לא לתת להם להלחיץ אתכם יתר על המידה.

לרוב המוחלט של האנשים, הניתוח עובר בשלום וההחלמה, למרות הקשיים, מובילה לפתרון הבעיה.

האור שבקצה הפסאג': התוצאות שמחכות לכם

אחרי שעוברים את שלב ההחלמה המאתגר, מגיע החלק הטוב באמת.

התוצאות של ניתוח כריתת טחורים למקרים הקשים הן בדרך כלל מצוינות.

אתם חוזרים לחיים בלי הטחורים המציקים האלה.

בלי הכאב, הדימום, הגרד, והתחושה הלא נעימה שמשהו לא בסדר שם למטה.

הישיבה חוזרת להיות נוחה.

יציאות הופכות להיות פחות אירוע מלחיץ (אחרי שהאזור נרפא לחלוטין כמובן).

אתם יכולים לחזור לפעילויות שאהבתם.

בקיצור, איכות החיים משתפרת בצורה דרמטית עבור מי שבאמת סבל מדרגות גבוהות של טחורים.

הניתוח הזה, למרות הקשיים הראשוניים, מספק פתרון עמיד ויעיל לטווח ארוך.

זה כמו לעבור שיפוץ גדול בבית – זה בלאגן וכואב בזמן שזה קורה, אבל התוצאה בסוף שווה את ההשקעה והסבל.

שאלות שבוערות (או מגרדות) לכם? הנה התשובות!

בטח יש לכם עוד כמה שאלות קטנות שמסתובבות בראש.

בואו נענה על כמה מהן:

האם הניתוח כואב מאוד?

הניתוח עצמו לא כואב כי הוא בהרדמה. ההחלמה כן כואבת, במיוחד בשבוע-שבועיים הראשונים. אבל הכאב בר ניהול עם תרופות מתאימות.

כמה זמן אצטרך לנוח בבית?

לרוב לפחות שבועיים מנוחה אקטיבית בבית. התאוששות מלאה יכולה לקחת 4-6 שבועות, לפעמים יותר.

מתי אוכל לחזור לעבודה? וספורט?

עבודה משרדית: 2-3 שבועות. עבודה פיזית: 4-6 שבועות ואף יותר. ספורט: בהדרגה אחרי 4-6 שבועות, תלוי סוג הספורט.

האם הטחורים יכולים לחזור אחרי ניתוח?

הסיכוי לחזרה נמוך יחסית אחרי כריתה קלאסית, במיוחד אם שומרים על תזונה עשירה בסיבים, שותים הרבה ונמנעים מעצירות או מאמץ יתר בשירותים. אבל זה אפשרי.

האם יש אלטרנטיבות לניתוח כריתה?

כן, לטחורים בדרגות קלות יותר יש קשירה בגומיות, סקלרותרפיה, טיפול בלייזר או אינפרה אדום, ועוד. ניתוח כריתה מיועד למקרים הקשים שהשיטות האחרות לא מתאימות או נכשלו.

מה אני צריך לעשות כדי להבטיח החלמה טובה?

הכי חשוב: לקחת משככי כאבים לפי הצורך, להשתמש במרככי צואה, לשתות הרבה, לאכול סיבים, לעשות אמבט ישיבה פושרות באופן קבוע, לשמור על היגיינה, ולנוח מספיק.

מתי צריך לפנות לרופא אחרי הניתוח?

בכל מקרה של דימום משמעותי (לא רק הפרשה דמית קלה), חום גבוה, כאב מחמיר שלא מוקל ע"י משככים, קושי משמעותי במתן שתן, או כל דבר אחר שמלחיץ או נראה לכם חריג.

ניתוח כריתת טחורים הוא אולי לא הנושא הכי סקסי בעולם, וההחלמה ממנו דורשת סבלנות וכאב (כן, חייבים להודות בזה).

אבל עבור מי שסובל קשות, הוא יכול להיות קו הסיום במסע המייסר הזה.

הוא מחזיר לכם את השליטה, את הנוחות, ובסופו של דבר – את איכות החיים.

זכרו, כל מקרה לגופו.

התייעצות עם רופא מומחה היא תמיד הצעד הראשון והחשוב ביותר.

הוא יוכל לאבחן את המצב שלכם ולהמליץ על הטיפול הנכון ביותר עבורכם, בין אם זה ניתוח או שיטה אחרת.

ובלי קשר, שמרו על הבריאות התחתונה שלכם – תזונה נכונה, שתייה מספקת ופעילות גופנית קבועה יכולים למנוע המון צרות מלכתחילה.