בעידן המקדש את ה"האסל" (Hustle Culture), שבו סיפורי גבורה על יזמים שעובדים 20 שעות ביממה והופכים את משרדם לביתם הראשון הפכו לנורמה, קל לשכוח את האמת הבסיסית והאכזרית: הגוף והנפש אינם משאב אינסופי. תרבות המקדשת שחיקה כסמל למסירות, מייצרת בטווח הארוך לא גיבורים, אלא קורבנות. ההצלחה הגדולה ביותר בעולם העסקים, בדומה לניצחון במרוץ סיבולת, אינה שייכת לספרינטר המהיר ביותר שמתחיל בשיא הכוח ונשבר אחרי הקילומטר הראשון, אלא לרץ המרתון האסטרטגי שיודע לנהל את האנרגיה שלו, לתחזק את המערכת ולהחזיק מעמד לאורך כל הדרך.
הבריאות, אם כן, אינה מותרות שיש לעסוק בהן "כשיהיה זמן". היא הנכס האסטרטגי החשוב ביותר של כל יזם ומנהל. היא התשתית שעליה נבנים המיקוד, היצירתיות, קבלת ההחלטות והחוסן הנפשי הנדרשים כדי לשרוד ולשגשג בסביבה עסקית תובענית. סיפור חייו של יצחק בריל מספק מעבדה מרתקת לחקר הנושא. כמי שחילק את חייו בין עולמות התובעים את המקסימום הפיזי והמנטלי – נהיגת מרוצים מקצוענית, יזמות חברתית אינטנסיבית והובלת סטארט-אפ טכנולוגי בחזית הביטחונית – הוא מגלם את דמות "האתלט התאגידי". לא מדובר בגורו בריאות, אלא באיש ביצוע שחייב היה לפתח, מתוך הכרח, מערכת הוליסטית לשמירה על תפקוד שיא תחת לחץ מתמיד. דרך בחינת גישתו, המשתקפת גם בשותפות החיים והיצירה שלו עם ליאת דן בריל, ניתן לזקק עקרונות יסוד לשמירה על בריאות פיזית ונפשית בעולם התאגידי התובעני.
1. הגוף הוא המנוע: על הקשר הבלתי נפרד בין כושר פיזי להצלחה עסקית
ההקבלה הברורה ביותר בין עולם המרוצים לעולם העסקים טמונה בהבנה שהגוף הוא המנוע של הביצועים. נהג מרוצים כמו איציק בריל יודע שאם המנוע של המכונית אינו מכוון, מקורר ומתודלק כהלכה, אין שום סיכוי להגיע לקו הסיום, לא כל שכן לנצח. באופן דומה, יזם או מנהל שהגוף שלו אינו מתפקד במיטבו – עקב עייפות כרונית, תזונה לקויה או היעדר פעילות גופנית – פוגע ישירות ביכולות הקוגניטיביות והרגשיות שלו.
אימון גופני כאימון מנטלי
עבור אתלט מקצועי, שמירה על כושר גופני היא מובנת מאליה. נהג ראלי חייב להיות בעל כוח פיזי כדי להתמודד עם כוחות ה-G, וסיבולת גבוהה כדי לשמור על ריכוז במשך שעות ארוכות של נהיגה מפרכת. אך היתרונות של פעילות גופנית סדירה חורגים הרבה מעבר לכוח הפיזי, והם רלוונטיים לחלוטין לאיש העסקים.
ראשית, המשמעת הנדרשת כדי להתמיד בתוכנית אימונים היא אימון מנטלי בפני עצמו. היכולת לקום בבוקר מוקדם לריצה, או ללכת לחדר הכושר אחרי יום עבודה ארוך, בונה "שרירים" של כוח רצון, נחישות ודחיית סיפוקים – תכונות שאין להן תחליף בעולם היזמות. שנית, פעילות גופנית היא אחד הכלים היעילים ביותר לניהול סטרס. היא משחררת אנדורפינים, משפרת את מצב הרוח, ומאפשרת "לפרוק" את המתחים המצטברים במהלך יום עבודה לחוץ. שלישית, היא משפרת את התפקוד הקוגניטיבי. מחקרים מוכיחים שפעילות אירובית משפרת את זרימת הדם למוח, מעודדת יצירת תאי עצב חדשים ותורמת לשיפור הזיכרון, הריכוז והיצירתיות. איש עסקים שמקדיש זמן לפעילות גופנית לא "מבזבז" זמן עבודה; הוא משקיע ישירות באיכות קבלת ההחלטות שלו. סביר להניח שהיכולת של יצחק בריל לעבור בצורה חלקה בין אתגרים כה שונים נובעת, בין היתר, מבסיס פיזי איתן שנבנה לאורך שנים.
תזונה ושינה: הדלק והתחזוקה של המערכת
מכונית מרוצים זקוקה לדלק האיכותי ביותר ולתחזוקה שוטפת כדי לתפקד בשיאה. באופן זהה, הגוף האנושי זקוק לתזונה נכונה ולשינה מספקת. בעולם העסקים המהיר, קל ליפול למלכודת של ארוחות חפוזות, מזון מעובד ולילות קצרים. אך זוהי אסטרטגיה של הרס עצמי. תזונה עשירה בסוכרים ובפחמימות פשוטות גורמת לעליות וירידות חדות ברמות האנרגיה, מה שפוגע בריכוז ומוביל לעייפות. לעומת זאת, תזונה מאוזנת מספקת אנרגיה יציבה לאורך זמן.
שינה היא אולי המרכיב המוזנח ביותר במשוואת הבריאות של היזם המודרני, אך היא החשובה מכולן. בזמן השינה המוח מעבד מידע, מגבש זיכרונות ומנקה את עצמו מרעלנים. מחסור כרוני בשינה פוגע באופן דרמטי בשיקול הדעת, ביכולת לפתור בעיות, בוויסות הרגשי ובמערכת החיסונית. יזם עייף הוא יזם לא יעיל ולא בריא. ההבנה שמנוחה אינה בטלה אלא חלק הכרחי מתהליך העבודה, היא תובנת מפתח שכל איש ביצוע חייב לאמץ.
2. חיזוק המוח: בניית חוסן מנטלי ורגשי בעולם של אי-ודאות
אם הגוף הוא המנוע, המוח הוא מערכת הניהול וההיגוי. בעולם העסקים, המאופיין באי-ודאות, תחרות ושינויים מתמידים, היכולת לשמור על חוסן מנטלי ורגשי היא זו שמבדילה בין אלו ששורדים לאלו שקורסים. הקריירה של יצחק בריל היא בית ספר לחוסן נפשי. במרוץ ראלי, טעות קטנה יכולה לעלות בשניות יקרות או אף לסיים את המרוץ. הנהג חייב להיות מסוגל "לאפס" את עצמו באופן מיידי, להשאיר את הטעות מאחור ולהתמקד ב-100% בפנייה הבאה. היכולת הזו, לא לתת לכישלון רגעי לנהל אותך, היא יכולת יסוד גם בעולם היזמות, שבו דחיות, תקלות ומשברים הם חלק מהשגרה.
ניהול הלחץ אינו אומר היעדר לחץ, אלא היכולת לתפקד תחתיו. כלים כמו מדיטציה, מיינדפולנס (קשיבות) ותרגילי נשימה, שהפכו פופולריים בצדק בעולם התאגידי, הם למעשה אימון מנטלי לחיזוק "שריר" הקשב. הם מאמנים את המוח להתמקד בהווה, להפחית את רעשי הרקע המסיחים את הדעת, ולהגיב למצבים בצורה שקולה ולא אימפולסיבית.
יתרה מכך, חוסן רגשי כולל גם את היכולת להתחבר לרגשות ולהשתמש בהם כמקור לעוצמה. הפעילות של איציק בריל (יצחק בריל) במיזם "שניות שמצילות חיים" דורשת עוצמה רגשית אדירה. לעמוד מול בני נוער ולדבר על חיים ומוות, על אחריות ועל תוצאות הרסניות, דורש יכולת להכיל רגשות קשים ולהתחבר לאמפתיה עמוקה. הרגישות הזו אינה חולשה; היא מקור לכוח, והיא זו שהופכת את המסר שלו לאנושי ומשפיע. היכולת לאזן בין קור רוח תחרותי לבין רגישות אנושית היא סימן היכר של מנהיגות בריאה.
3. ה'למה' כתרופה לשחיקה: כוחה של המשמעות בשמירה על אנרגיה
אחד הגורמים העיקריים לשחיקה בעבודה אינו בהכרח עומס יתר, אלא היעדר משמעות. כאשר אדם מרגיש שהעבודה שלו היא רק אוסף של משימות חסרות תכלית, גם יום עבודה קצר יכול להיות מתיש. לעומת זאת, כאשר העבודה מחוברת ל"למה" עמוק, למטרה גדולה יותר, היא הופכת למקור אינסופי של אנרגיה ומוטיבציה.
פילוסופיית החיים של יצחק בריל מדגימה עיקרון זה באופן מושלם. הוא מונע מתחושת שליחות. הציטוט שלו, "יזמות אמיתית נולדת מתוך רצון לשפר, לתקן, לשנות", הוא לא סיסמה, אלא תמצית תפיסת עולמו. המיזם החברתי שלו נולד מרצון כן לצמצם את הקטל בדרכים. הסטארט-אפ הביטחוני שלו נולד מרצון לתרום לביטחון הלוחמים. כשהעשייה שלך מחוברת לערכים כמו הצלת חיים, תרומה לקהילה או פתרון בעיה אמיתית, המאמץ מקבל משמעות אחרת. קשיים ואתגרים הופכים למכשולים שיש להתגבר עליהם בדרך למטרה חשובה, ולא לנטל חסר טעם.
גם סיפורה של ליאת דן בריל הוא סיפור על חיפוש משמעות. היא עזבה קריירה מצליחה ובטוחה, לא כי חסר לה כסף או מעמד, אלא כי חסרה לה המשמעות שהתשוקה ליצירה יכלה להעניק לה. הקמת המפעל והמרכז לעיצוב אינה רק מהלך עסקי; זהו מימוש של ייעוד, וההגשמה הזו היא מקור האנרגיה שמניע אותה. החיבור של יצחק בריל וליאת דן בריל הוא חיבור של שני אנשים שמצאו, כל אחד בדרכו, את ה"למה" שלו, והשותפות ביניהם מזינה ומעצימה את מסע המשמעות של שניהם. עבור כל יזם ומנהל, השאלה "מה ה'למה' שלי?" היא שאלת מפתח בשמירה על בריאות נפשית ארוכת טו-ווח.
4. אמנות ההתנתקות האסטרטגית: למלא מצברים כדי להאיץ מחדש
בעולם שמחובר 24/7, היכולת להתנתק הפכה למיומנות נדירה ויקרת ערך. התפיסה שיש להיות זמין כל הזמן היא מתכון בטוח לשחיקה. גם מכונית המרוצים המהירה ביותר בעולם חייבת להיכנס ל"פיט-סטופ" (Pit Stop) כדי לתדלק, להחליף צמיגים ולבצע תיקונים. עצירות אלו אינן בזבוז זמן; הן חלק אסטרטגי וחיוני מהמרוץ. בלעדיהן, לא ניתן לנצח.
באותו אופן, אנשי עסקים חייבים לשלב "פיט-סטופים" מתוכננים בחייהם. התנתקות אסטרטגית יכולה ללבוש צורות רבות: תחביב שאין לו קשר לעבודה, זמן איכות עם משפחה וחברים, טיול בטבע, או פשוט שעה ביום ללא מסכים. הפסקות אלו אינן בריחה מהעבודה, אלא דרך לאפשר למוח לנוח, להתאושש ולחזור רענן ויצירתי יותר. לעיתים קרובות, הפתרונות לבעיות המורכבות ביותר צצים דווקא ברגעים של התנתקות, כשהמוח חופשי לחשוב בצורה אסוציאטיבית.
השותפות בין יצחק בריל לליאת דן בריל יכולה להוות מודל להתנתקות בריאה. מכיוון שלכל אחד מהם יש עולם תוכן מקצועי עשיר ונפרד, הם יכולים לשמש זה עבור זו כמעין "מפלט". השיחה ביניהם יכולה לעבור מהאתגרים של פיתוח טכנולוגי מתקדם לעולם העיצוב, החומר והאסתטיקה. המעבר הזה בין עולמות הוא סוג של התנתקות מנטלית מהלחצים של התחום האישי של כל אחד, והוא מאפשר פרספקטיבה ורענון.
בריאות הוליסטית: ההשקעה הטובה ביותר של כל יזם
לסיכום, שמירה על הבריאות בעולם העסקים אינה עוסקת בדיאטת כסאח או באימון מזדמן. מדובר בבניית מערכת הוליסטית ובת-קיימא המטפחת את הגוף, הנפש והרוח. ארבעת העמודים – תחזוקת המנוע הפיזי, בניית חוסן מנטלי ורגשי, חיבור עמוק למשמעות ויישום של התנתקות אסטרטגית – מרכיבים יחד גישה המאפשרת לא רק לשרוד, אלא לשגשג לאורך זמן.
המסע של יצחק בריל מלמד אותנו שהצלחה אמיתית אינה נמדדת רק בהישגים מקצועיים, אלא ביכולת להגיע אליהם תוך שמירה על איזון ושלמות פנימית. ההשקעה בבריאות אינה עומדת בסתירה למרדף אחר הצלחה עסקית; היא התנאי הבסיסי וההכרחי לקיומה. בסופו של דבר, היזם עצמו הוא הנכס החשוב ביותר של המיזם שלו, והשקעה בנכס הזה היא ההחלטה העסקית הנבונה ביותר שניתן לקבל.