טל קנב: מבט נוסף על האישיות ומי אמור לנהל אותה

רובנו שמנו לב לכך שאיננו מתנהגים באותה הדרך עם אנשים שונים בחיינו. לא נדבר עם חבר/ה או שכן/ה כמו שנדבר עם ילד, לא נתייחס באופן זהה לעמיתים  בעבודה ואף לא עם הורינו וילדנו. האם יש בנו יותר מאישיות אחת? מספר הסברים לשונות בה אנו מתנהגים עם אנשים שונים בחיינו. מאמר קצרצר זה, נוגע בבחירה של הדרך בה אנו מדברים אל עצמנו ב'דיאלוג הפנימי' שמתקיים שעות רבות כל כך במהלך החיים, שהרי שיח פנימי זה מושפע ומשפיע על השיח החיצוני עם אחרים. 

המילה 'אישיות' בעברית מקבילה ל Personality באנגלית, בעלת שורש אדםPerson :. מגיעה מהמילה פרסונה: Persona מיוונית. במקור: מסכה. מסכה יכולה לתאום באופן אותנטי את האדם הנושא אותה או להוות הצגת עצמי שאינו תואם את המתרחש בתוך האדם ברגע הנוכחי. כך או כך נכתבו עליה תיאוריות, רעיונות ודעות שונות על ידי רבים וטובים.

אנו מתייחסים לעצמנו (בשיח הפנימי) ולאחר באופן שונה לאורך שעות היום, עקב אירועים מגוונים, מצב הרוח, רמת הערנות, המוטיבציה וכן הלאה. מתי אנו מתגייסים לטובת האחר ועצמנו יותר ומתי פחות? האם יש בחירה מודעת או לא מודעת לגבי איך להתנהג בזמן נתון? עד כמה תהליך אוטומטי או נתון להשפעה? היכן קל לאדם להוציא את אשר על ליבו והיכן בוחר (במודע או שלא) להסתיר ולהתגונן, להקטין או להגדיל את מסריו? 

מתוך מגוון התיאוריות בנושא אזכיר כאן ברמת ראשי פרקים בשתי תאוריות משלימות: 

1. 'הדיאלוג הפנימי' של האל וסדרה סטון שפורסם לראשונה בשנת 1978, התפתח מתוך גישתם: 'פסיכולוגיה של העצמיים'.

 Embracing Ourselves-Voice Dialogue-Manual

1. 'הגישה ההתייחסותית' של סטיבן מיטשל ושותפיו שהציגו רעיונותיהם בתחילת שנות ה '80 של המאה הקודמת. גישה התופסת את האדם כמורכב 'מצבי עצמי רבים'.

הזוג סטון פיתחו תאוריה לפיה יש בנו עצמיים מרובים. כך אנו יכולים להיות נחמדים, נעימים וסובלניים וברגעים אחרים לא נעימים וקצרי רוח, אופטימיים או פסימיים, ביקורתיים או מפרגנים ובכל מקום בטווח שבין קצוות אלו. משול העניין לבחינה של איזה קול פנימי מדבר בתוכנו ו/או מגרוננו כרגע? יתכן ורעיון זה יובן עוד יותר דרך השאלה: איזה חלק מאישיותנו מנהל את הרגע הנוכחי?

אחת המתנות שהביאו לעולם ההוגים הרשומים מעלה, הינה המודעת לאפשרות להתאמן (תוך כדי פסיכותרפיה ובחיים בכלל) בלבחור את אותו חלק בעצמי (למשל: החלק האופטימי או הפסימי, המרוצה / המתלונן) או 'מצב עצמי' (שמח / עצוב, נינוח / עצבני) שינהל אינטראקציה עם האחר כמו גם עם העצמנו.

היות ו'האני המודע' (נקרא גם 'האגו המודע') שאמור להיות בעל הבית באישיות, מכיר את חלקיו השונים, אפשר לפתח יכולת להזדהות כמו גם להביט מבחוץ על החלק הפעיל ברגע הנתון. איזה חלק ממני פוגש את החיים ובמקביל, דומיננטי בשיח הפנימי. אותו 'אני מודע' על פי הזוג סטון, נעזר בחלק פחות מודע, הנקרא: 'המגן מנהל'. חלק זה התחיל להתפתח בילדותנו אל מול ההתנהגות של הסביבה הספציפית בה גדלנו. למדנו איך לשרוד את אותם הורים / קרובים והדמויות שבזכותן שרדנו פיזית, שהרי כתינוקות ואף כילדים קטנים היינו תלויים לחלוטין בסובבים אותנו. 

בנוסף הפרידו הזוג סטון את החלקים המנהלים מהצופה שבכל אחד מאתנו. כך שהפנמת התפיסות האלו משפיעות על איכות חיינו, מערכות היחסים שלנו עם הזולת ובעיקר על היחס של האדם אל ועם עצמו.

לאחר שלמדנו מה עובד בסביבתנו (לרוב ביזע ודמעות) אנו מתחילים להיפגש עם יותר ויותר אחרים משמעותיים לאורך השנים. אחד למד בבית הוריו שבלי להביע מצוקה או תלונה (כגון: בכי למשל) לא יקבל אוכל או יחס בזמן ואחר למד שבכי או תלונות בבית הוריו יביאו יחס מפחיד (ואולי אף כואב) או התעלמות אשר בסופה עדין יוותר רעב לאוכל, מגע, תשומת לב או פרטנר למשחק. למידות אלו מפתחות את האסטרטג שבתוכנו. אותו 'מגן מנהל' שאמור לבחור ולהפעיל את החלק הרלוונטי באישיות – שיביא לסיפוק של צרכינו הפיזיים והרגשיים.

במשפחות מסוימות ילמד הילד לרצות ובאחרת ילמד שהתעקשות מובילה לתוצאות, וכך יתחזק אותו חלק ויהפוך למנוסה יותר. אותו חלק שלרוב מביא תוצאות יהפוך להתנהגות עיקרית או לפחות מובילה במקרים רבים יותר מאשר החלק ההופכי לו על אותו רצף. במשפחה מסוימת ילמד הילד שדרמות גדולות מביאות תשומת לב, התעניינות ודאגה בעוד במשפחה אחרת, אין סבלנות לדרמות והתגובה העיקרית לה היא משהוא בסגנון: "מה.. שוב דרמה, תעזוב אותי בשקט, לך תסתדר לבד". מתגובות אלו ואחרות ילמד 'המגן מנהל' הפנימי שלנו איזה חלק להביא לאינטראקציות יותר ואיזה פחות. לפעמים דפוס זה נצרב עמוק כל כך, עד שיהפוך למאפיין ראשי באישיות וחלקים אחרים בה יהפכו למובטלים או מבוטלים ברוב הזמן.

החלק הנקרא 'מגן מנהל' ע"י הזוג סטון יכול להיות משול למנהל עבודה או מנהל צוות. אותו חלק שאחראי בפני בעל הבית ('האני המודע') להשיג את התוצאות המבוקשות בכל תחומי החיים. מתחיל בהישרדות פיזית ורגשית ועד יצירת קשרים משמעותיים עם אחרים והגשמת הפוטנציאלים הגלומים בנו. גם מנהלי צוותי עבודה שונים באופיים, במהותם וברמת האנרגיה הגלומה בהם. ביניהם חדורי מוטיבציה שרוצים לטרוף את החיים והרפתקאותיהם ואחרים עם מוטיבציה פחותה ועד אלו שמחפשים כמה שפחות לפעול בתקווה לזכות בשקט תעשייתי. איך את ואתה רואים את עצמכם מול מראה דו כיוונית זו?

הכותב הוא ד"ר טל קנב – פסיכותרפיסט מוסמך.