תארו לכם עולם שבו, פעם בחודש, בלי שום אזהרה מוקדמת, אתם מרגישים שהעולם הופך לכם. מצבי הרוח מתחלפים בקצב מסחרר, כאילו מישהו העביר אתכם לערוץ אחר בטלוויזיה בלי רשות. עצב, כעס, חרדה – הכל מתערבב לקוקטייל רגשי מהגיהינום. פתאום, דברים קטנים שלא הייתם שמים לב אליהם ביום רגיל, הופכים למפלצות אימתניות. הקרובים אליכם הופכים מטרה קלה, הסבלנות נעלמת כלא הייתה, והתחושה הכללית היא שאתם פשוט לא אתם. נשמע מוכר? אם כן, יש מצב שנתקלתם, אולי אפילו מבלי לדעת זאת, בחברה לא נעימה במיוחד: הפרעה דיספורית קדם וסתית, או בשמה הפופולרי יותר – PMDD.
אבל רגע, לפני שאתם נכנסים לפאניקה או מבטלים את כל התוכניות שלכם לשבועיים הקרובים, בואו ניקח נשימה עמוקה. המאמר הזה לא נועד להפחיד אתכם. בדיוק להפך. הוא כאן כדי לשפוך אור על התופעה הזו, להסביר אותה אחת ולתמיד, לנפץ כמה מיתוסים ולהראות לכם שיש אור בקצה המנהרה. והאור הזה? הוא מורכב מהבנה, אבחון מדויק ואפשרויות טיפול שיכולות לשנות לכם את החיים. אם אי פעם הרגשתם שהרגשות שלכם משתוללים לפני המחזור ואף אחד לא באמת מבין מה עובר עליכם, הישארו איתי. הולך להיות מעניין, מרתק, ומבטיח לתת לכם את כל הכלים שתצטרכו.
כשהמחזור החודשי פוגש דרמה קווין על סטרואידים: מה זו PMDD בכלל?
אז מה מסתתר מאחורי ראשי התיבות PMDD?
בואו נודה באמת: רובנו מכירים את התסמונת הקדם וסתית (PMS), נכון? קצת עצבנות, קצת כאבי בטן, אולי חשק בלתי נשלט לשוקולד (מי אנחנו שנגיד לא?). זה חלק מהעניין, זה נורמלי במידה מסוימת, ורובנו עוברים את זה בשלום פחות או יותר. אבל מה קורה כשה"קצת" הזה הופך ל"המון"? כשהעצבנות הופכת לזעם בלתי נשלט, וכאבי הבטן הופכים לתחושה שהגוף שלכם הכריז עליכם מלחמה? זה כבר סיפור אחר לגמרי. זה הסיפור של PMDD.
PMDD היא לא סתם "PMS קצת יותר קשה". היא אבחנה קלינית אמיתית, מוכרת בספרי הרפואה הרשמיים (כן כן, DSM-5, בשביל מי שמתעקש על השמות המפוצצים). היא נחשבת להפרעת מצב רוח שקשורה למחזור החודשי, והיא יכולה להשפיע באופן דרמטי על איכות החיים של נשים רבות.
בניגוד ל-PMS שכולל בעיקר תסמינים פיזיים ושינויים קלים במצב הרוח, PMDD מתאפיינת בעיקר בתסמינים רגשיים ונפשיים קשים. עד כדי כך קשים, שהם עלולים לשבש את התפקוד היומיומי – עבודה, לימודים, מערכות יחסים. פשוטו כמשמעו, זה מרגיש שהחיים נעצרים לשבוע-שבועיים בכל חודש.
התסמינים? רכבת הרים רגשית ופיזית – גרסת הטורבו
כדי שזה ייחשב PMDD, התסמינים צריכים להיות חמורים מספיק כדי להשפיע משמעותית על החיים, והם חייבים להופיע באופן עקבי בשבוע-שבועיים שלפני קבלת הווסת, ולהיעלם לחלוטין תוך מספר ימים מרגע הופעת הדימום. והכי חשוב: הם צריכים להופיע ברוב מחזורי הווסת במשך שנה לפחות.
אז מה בדיוק כלול בחבילה הלא משתלמת הזו? הנה כמה מהמועמדים המובילים:
- מצב רוח ירוד קיצוני: עצב עמוק, ייאוש, תחושת חוסר ערך, כאילו מישהו כיבה את השמש בפנים.
- חרדה או מתח: דאגה בלתי פוסקת, עצבנות, הרגשה "על הקצה".
- שינויים קיצוניים במצב הרוח: מעבר מהיר מכעס לשמחה, מעצב לשעמום – כאילו יש לכם דיסקו רגשי בראש.
- כעס, עצבנות, או קונפליקטים מוגברים: הריבים הופכים איומים יותר, הסבלנות אפסית, והעולם כולו מרגיש כמו אויב.
- ירידה בעניין בפעילויות רגילות: תחביבים שהיו פעם כיף הופכים למטלה, נטייה להסתגר ולהימנע ממפגשים חברתיים.
- קשיי ריכוז: המוח מרגיש מטושטש, קשה להתרכז בעבודה או בלימודים.
- עייפות קיצונית או חוסר אנרגיה: כאילו רוקנו לכם את המצברים בפתאומיות.
- שינויים בתיאבון: חשקים עזים למזונות ספציפיים (אהלן שוקולד!), או אכילת יתר.
- קשיי שינה: נדודי שינה או דווקא ישנוניות יתר.
- תסמינים פיזיים: נפיחות, כאבי שדיים, כאבי ראש, כאבי מפרקים ושרירים – כמו PMS, רק פי 10.
אני יודע, הרשימה הזו לא מעודדת במיוחד. אבל זכרו, המפתח הוא שהתסמינים האלה חמורים, שהם מחזוריים (קשורים למחזור), ושהם משבשים את החיים.
למה דווקא אני? למה זה קורה?
אם אתן חובבות תיאוריות קונספירציה, תשמחו לדעת שעדיין אין תשובה אחת ברורה ומדעית לשאלה הזו. מה שכן יודעים, זה שזה לא משהו שאתן "ממציאות" או שאתן "פשוט רגישות מדי". יש כאן מנגנונים ביולוגיים אמיתיים בפעולה.
ההשערה המובילה קשורה לרגישות יתר של המוח לשינויים הורמונליים טבעיים שמתרחשים במהלך המחזור החודשי, במיוחד לרמות הפרוגסטרון והאסטרוגן. הרמות האלה עולות ויורדות באופן תקין, אבל אצל נשים עם PMDD, נראה שהמוח מגיב בצורה לא פרופורציונלית לשינויים האלה.
התגובה הלא פרופורציונלית הזו משפיעה על המוליכים העצביים במוח, בעיקר על הסרוטונין. סרוטונין, למי שלא מכיר, הוא סוג של "הורמון שמחה" (ממש לא, אבל בואו נפשט לרגע) שמשפיע על מצב רוח, שינה, תיאבון ועוד. אצל נשים עם PMDD, נראה שהשינויים ההורמונליים משבשים את פעילות הסרוטונין, וזה מוביל לתסמינים הרגשיים והפיזיים הקשים.
עוד גורמים שנמצאו קשורים לסיכון מוגבר לפתח PMDD כוללים גנטיקה (אם אמא או אחות סבלו, יש סיכוי גבוה יותר), היסטוריה של טראומה או מתח כרוני, והיסטוריה של הפרעות מצב רוח אחרות (כמו דיכאון או חרדה).
איך מאבחנים את הדבר הזה? דחוף יומן מעקב!
האבחון של PMDD הוא קצת מורכב, בעיקר כי התסמינים יכולים להידמות להרבה דברים אחרים (דיכאון, חרדה, הפרעה דו קוטבית, או סתם חיים מודרניים). אין בדיקת דם או הדמיה שיכולות לומר באופן חד משמעי "יש לך PMDD!". האבחנה היא קלינית, ומתבססת בעיקר על ההיסטוריה הרפואית שלך ו… ניחשתם נכון – מעקב מדוקדק אחרי התסמינים.
הכלי הכי חשוב לאבחון PMDD הוא יומן מעקב יומי. במשך חודשיים-שלושה לפחות, תתבקשו לרשום בכל יום את מצב הרוח שלכם, את התסמינים שאתם חווים (רגשיים ופיזיים), ואת היום במחזור החודשי שלכם. זה אולי נשמע כמו עבודת בלשות, אבל זה קריטי. זה מאפשר לרופא לראות את הדפוס המחזורי הברור של התסמינים, שמופיעים ונעלמים ביחד עם הווסת. אם התסמינים חמורים, מופיעים באופן עקבי רק לפני הווסת, ונעלמים עם תחילתה, ואחרי ששוללים מצבים רפואיים או נפשיים אחרים – בום! יש מצב שמדובר ב-PMDD.
חשוב לגשת לרופא המשפחה או לגינקולוג ולספר לו על התסמינים שלכם. אל תפחדו להיות ספציפיים וכנים. ככל שתפרטו יותר, כך יהיה קל יותר להגיע לאבחנה הנכונה. אם הרופא שלכם לא מכיר את הנושא לעומק, אל תהססו לבקש הפניה לגינקולוג המתמחה בתחום או לפסיכיאטר. ההבנה והאבחון המדויק הם הצעד הראשון והחשוב ביותר לשיפור.
רגע, רגע, יש שאלות בוערות! (וכמה תשובות מרגיעות)
שאלה 1: האם PMDD זה רק "להיות במצב רוח רע" לפני המחזור?
תשובה: ממש לא! בעוד שרוב הנשים חוות שינויים קלים במצב הרוח לפני המחזור (PMS), ב-PMDD מדובר בתסמינים רגשיים ונפשיים שהם הרבה יותר חמורים, טורדניים, ומשבשים את התפקוד היומיומי באופן משמעותי. זה לא סתם יום רע, זו תקופה קשה ועקבית.
שאלה 2: האם כל אישה שסובלת מתסמינים קשים לפני המחזור בהכרח סובלת מ-PMDD?
תשובה: לא בהכרח. תסמינים דומים יכולים לנבוע ממגוון מצבים אחרים – פיזיים או נפשיים. לכן האבחון המדויק על ידי איש מקצוע, כולל שלילת גורמים אחרים ומעקב אחר התסמינים, הוא כה חשוב.
שאלה 3: האם PMDD קשורה להפרעות נפשיות אחרות כמו דיכאון קליני או הפרעה דו קוטבית?
תשובה: נשים עם היסטוריה של דיכאון או חרדה נמצאות בסיכון גבוה יותר לפתח PMDD. עם זאת, PMDD היא אבחנה נפרדת, שבה התסמינים קשורים באופן הדוק ומחזורי למחזור החודשי ונעלמים לחלוטין לאחר הווסת. בהפרעה דו קוטבית למשל, שינויי מצב הרוח אינם תלויים במחזור החודשי.
שאלה 4: האם PMDD משפיעה גם על הפוריות?
תשובה: PMDD עצמה לא משפיעה ישירות על היכולת להיכנס להיריון. היא קשורה לשינויים הורמונליים נורמליים של מחזור הפוריות. עם זאת, התסמינים הקשים של PMDD, במיוחד מצב הרוח הירוד והחרדה, עלולים להשפיע על הרצון או על היכולת לקיים יחסי מין, וכן על התפקוד הכללי שעלול להקשות על ניסיונות כניסה להריון.
שאלה 5: האם יש גיל מסוים שבו PMDD מתפרצת לראשונה?
תשובה: PMDD יכולה להתחיל בכל גיל לאחר קבלת המחזור הראשון (הווסת). לרוב היא מופיעה לראשונה בשנות ה-20 המאוחרות או ה-30 המוקדמות, אך יכולה להתחיל גם בגיל ההתבגרות או בשנים שלפני גיל המעבר (פרימנופאוזה).
שאלה 6: אם יש לי PMDD, זה אומר שאני אצטרך לסבול מזה כל החיים?
תשובה: לא בהכרח! PMDD היא מצב כרוני עבור נשים רבות, אבל החדשות הטובות הן שיש מגוון רחב של אפשרויות טיפול שיכולות לשפר משמעותית את התסמינים ולאפשר חיים מלאים וטובים. המטרה היא לנהל את התסמינים, לא פשוט לסבול מהם.
יש מה לעשות! אפשרויות טיפול שיחזירו לכן את השליטה
אוקיי, אז הבנו מה זה, למה זה קורה (בערך), ואיך מאבחנים את זה. עכשיו החלק המעניין באמת: מה עושים בנידון? החדשות המעולות הן שיש לא מעט כלים ואפשרויות טיפול שיכולות לעזור, ובגדול.
הטיפול ב-PMDD הוא לרוב אישי ומשולב, ותלוי בחומרת התסמינים ובהעדפות האישיות. הנה כמה מהאפשרויות המובילות:
1. שינויים באורח החיים: לא פתרון קסם, אבל בסיס חשוב
לפעמים, הדברים הכי בסיסיים הם אלה שיכולים לעזור הכי הרבה. לפני שרצים לתרופות, שווה לבחון שינויים באורח החיים:
- פעילות גופנית סדירה: זה לא סוד שספורט עושה טוב לנפש. פעילות אירובית יכולה לעזור בהפחתת סטרס, שיפור מצב הרוח ושיפור איכות השינה. נסו לשלב 30 דקות של פעילות אירובית ברוב ימות השבוע.
- תזונה מאוזנת: הגבלת קפאין, אלכוהול, סוכר ומלח בשבוע שלפני המחזור יכולה לעזור. אכילת ארוחות קטנות ותכופות יותר יכולה למנוע ירידות חדות ברמת הסוכר בדם שמשפיעות על מצב הרוח.
- ניהול סטרס: טכניקות כמו יוגה, מדיטציה, נשימות עמוקות או מיינדפולנס יכולות לעזור להרגיע את מערכת העצבים ולהפחית את החרדה והעצבנות.
- שינה מספקת: הקפדה על 7-9 שעות שינה איכותית בלילה יכולה לשפר משמעותית את התסמינים.
2. טיפול תרופתי: לפעמים צריך קצת עזרה מבחוץ
במקרים רבים, שינויים באורח החיים לבדם אינם מספיקים, ונדרשת התערבות תרופתית. החדשות הטובות הן שהתרופות הקיימות יעילות מאוד עבור נשים רבות:
- מעכבי ספיגה חוזרת בררניים של סרוטונין (SSRI): אלה תרופות נוגדות דיכאון שהן קו הטיפול הראשון ב-PMDD, והן מאוד יעילות בטיפול בתסמינים הרגשיים כמו דיכאון, חרדה, עצבנות ושינויים קיצוניים במצב הרוח. בחלק מהמקרים, ניתן ליטול אותן רק בשבועיים שלפני המחזור (טיפול לוטאלי לסירוגין), ובמקרים אחרים – באופן יומיומי. ההשפעה לרוב מורגשת תוך מספר מחזורים.
- גלולות למניעת הריון: גלולות מסוימות, במיוחד כאלה המכילות דרוספירנון (כמו יאז או יאז פלוס), הוכחו כיעילות בהפחתת תסמיני PMDD. הן פועלות על ידי דיכוי הביוץ וייצוב הרמות ההורמונליות. יש לשים לב שלא כל סוגי הגלולות יעילים באותה מידה ל-PMDD.
- תרופות אחרות: במקרים חמורים שלא מגיבים לטיפולים שהוזכרו, ייתכנו אופציות נוספות כמו תרופות להפחתת חרדה או תרופות המדכאות באופן זמני את פעילות השחלות (אופציה שמורה למקרים קיצוניים בלבד).
חשוב מאד: נטילת תרופות חייבת להיות בהתייעצות וליווי של רופא. אל תנסו "לשחק" עם תרופות על דעת עצמכם!
3. טיפול פסיכולוגי: להבין את המוח ולשנות התנהגות
טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) יכול להיות כלי נהדר להתמודדות עם PMDD. הוא עוזר לזהות דפוסי חשיבה שליליים והתנהגויות לא אדפטיביות הקשורות לתסמינים, ולפתח אסטרטגיות התמודדות יעילות יותר. הוא יכול לעזור לנהל את החרדה, הכעס ושינויי מצב הרוח, ולשפר את התפקוד הכללי.
4. תוספי תזונה וטיפולים אלטרנטיביים: בזהירות ותחת פיקוח
ישנם תוספי תזונה שנחקרים בהקשר ל-PMDD, כמו קלציום, מגנזיום, ויטמין B6 וצמח ויטקס (שיח אברהם). הראיות ליעילותן משתנות, ולפני נטילת כל תוסף יש להתייעץ עם רופא, במיוחד אם נוטלים תרופות אחרות. גם טיפולים אלטרנטיביים כמו דיקור סיני יכולים לעזור לחלק מהנשים, אך חשוב לבחור מטפל מוסמך ולדווח לרופא על כל טיפול שאתם נוטלים.
לחיות טוב עם PMDD: זה אפשרי!
המסר הכי חשוב הוא זה: PMDD היא לא גזרת גורל. עם האבחון הנכון והטיפול המתאים, אפשר להשיג שיפור דרמטי בתסמינים ולהחזיר לעצמכן את איכות החיים. תהליך הטיפול דורש סבלנות ולעיתים ניסוי וטעייה עד שמגיעים לשילוב המנצח של טיפולים שמתאים לכן אישית. אבל זה שווה את זה.
חשוב גם לזכור את התמיכה של הסביבה הקרובה. שתפו את בן/בת הזוג, המשפחה והחברים במצבכם. הבנה ותמיכה יכולות לעשות הבדל עצום ביכולת להתמודד עם התסמינים החודשיים. לפעמים רק לדעת שאתן לא לבד, ושיש הסבר הגיוני למה שעובר עליכן, זה כבר חצי מהדרך.
אל תתביישו לבקש עזרה. אל תתייחסו לתסמינים כאל משהו שצריך "לסבול בשקט". יש לכם זכות לחיות חיים יציבים ושמחים לאורך כל החודש, ויש אנשי מקצוע ואפשרויות טיפול שיכולים לעזור לכם להגיע לשם. עכשיו כשאתם מצוידים בכל הידע הזה, הצעד הבא הוא לפנות לעזרה מקצועית. החיים שלכם שווים את זה.
מקווה שהמאמר הזה שפך קצת אור על PMDD ונתן לכם כלים והבנה להתמודדות. זכרו, ידע הוא כוח, ובמקרה הזה, הוא גם המפתח לחיים רגועים ומאוזנים יותר. בהצלחה!