שמעו, בואו נדבר רגע על משהו שאולי נשמע לכם כמו קוד סודי מאיזה סרט מדע בדיוני, אבל הוא למעשה אחד הכלים הכי חכמים שיש לנו ברפואה המודרנית. אנחנו מדברים על קשריות בבלוטת התריס – אותן גושיות קטנות, ולרוב שקטות, שרבות מאיתנו מגלים באיזשהו שלב בחיים. נכון, המילה "גושיות" עלולה להקפיץ כל אחד, אבל ברוב המוחלט של המקרים, אין שום סיבה לדאגה. הנקודה היא, איך אנחנו יודעים אם מדובר באותן 95% קשריות תמימות, או באותם 5% שעלולות להיות קצת יותר שובבות? בדיוק כאן נכנס לתמונה הגיבור האמיתי של הסיפור שלנו: מערכת ה-TIRADS. אם אתם רוצים להבין אחת ולתמיד מה הרופא שלכם באמת רואה בבדיקת האולטרסאונד של הצוואר, למה הוא מקשקש על "היפואקוגניות" או "מיקרוקלציפיקציות", ואיך כל זה מציל חיים – אתם בדיוק במקום הנכון. בסוף המאמר הזה, לא רק שתדעו בדיוק מה זה TIRADS, אלא גם תהיו חמושים בידע שיאפשר לכם להבין את התמונה המלאה, לשאול את השאלות הנכונות, ולצאת לדרך עם תחושה של שליטה, ולא של בלבול. אז בואו נצא לדרך, כי יש לנו הרבה סודות לגלות יחד!
בלוטת התריס והסודות החבויים: מדריך TIRADS המפתיע שישנה לכם את התמונה!
אז מה לעזאזל קורה בצוואר שלנו? רובנו חיים את חיינו בשלווה יחסית, עד שיום בהיר אחד, בבדיקה שגרתית או סתם בגלל איזה חשש קטן, הרופא מצביע על הצוואר ואומר: "יש לך קשרית בבלוטת התריס". פתאום, כל העולם מתהפך. קשרית? בלוטת התריס? זה לא משהו שקשור לפרפר ההוא שנמצא בצוואר ואחראי על חילוף החומרים? בדיוק. ובכן, הפרפר הזה, למרות שהוא קטן וחבוי, הוא מפעל כימי של ממש, ולפעמים, כמו בכל מפעל עמוס, נוצרים בו "כשלים" קטנים – שהם אותן קשריות.
הדיירים השקטים: מי מסתתר לכם בצוואר? 5 דברים שלא ידעתם על קשריות בלוטת התריס.
האמת היא שקשריות בלוטת התריס הן עניין נפוץ הרבה יותר ממה שאתם חושבים. תחשבו על זה ככה: ככל שאנחנו מתבגרים, הסיכוי לגלות קשרית כזו עולה. חלק מהמחקרים מראים שעד גיל 60, כמעט מחצית (!) מהאוכלוסייה תגלה קשרית אחת לפחות בבדיקת אולטרסאונד. זה נשמע מטורף, נכון? אבל הנה הטוויסט: ברוב המוחלט של המקרים – אנחנו מדברים על למעלה מ-90-95% – הקשריות האלה הן שפירות. הן לא סרטניות, והן לא עושות שום נזק. הבעיה היחידה? אנחנו לא יכולים לדעת מיד אם הן שפירות או חלק מאותם 5-10% שצריך לשים לב אליהם. ובדיוק בשביל זה פיתחו את ה-TIRADS.
- נפוצות: הרבה יותר ממה שאתם חושבים, במיוחד עם הגיל.
- שקטות: לרוב הן לא גורמות לשום תסמינים. מגלים אותן "במקרה".
- שפירות: הרוב המוחלט של הקשריות אינן סרטניות.
- הדמיה קריטית: אולטרסאונד הוא כלי האבחון העיקרי.
- הצורך במיון: חייבים כלי שיעזור להבדיל בין הטובים לרעים.
שאלות ותשובות מהירות: קשריות בלוטת התריס בראי ה-TIRADS
ש: האם גודל הקשרית הוא הדבר היחיד שקובע?
ת: ממש לא! למרות שגודל הוא פרמטר חשוב, הוא רחוק מלהיות הדבר היחיד. קשרית קטנה יכולה להיות בעלת מאפיינים מדאיגים, וקשרית גדולה יכולה להיות שפירה לחלוטין. TIRADS לוקח בחשבון הרבה יותר מאשר רק מידות.
ש: האם כל קשרית חייבת ביופסיה?
ת: לא! בפירוש לא. המטרה העיקרית של TIRADS היא למעשה לצמצם את מספר הביופסיות המיותרות. רק קשריות עם ציון TIRADS גבוה, ו/או כאלה בגודל מסוים, יופנו לביופסיה.
ש: האם יש תסמינים שאמורים להדליק לי נורה אדומה?
ת: רוב הקשריות שקטות לחלוטין. אם אתם מרגישים גוש בצוואר, קשיי בליעה, צרידות לא מוסברת או קשיי נשימה – כדאי כמובן לפנות לרופא. אבל אלו לרוב תסמינים של קשריות גדולות מאוד, או כאלו שגדלו משמעותית.
TIRADS נכנס לתמונה: הסוכן החשאי שמפענח את סודות האולטרסאונד!
אז הבנו שהמצב מורכב: קשריות יש בשפע, אבל רק מעטות מהן דורשות התייחסות רצינית. איך מבדילים ביניהן? פעם זה היה קצת כמו המערב הפרוע. כל רופא רדיולוג היה מדווח לפי הניסיון שלו, והיו הרבה חילוקי דעות. ואז הגיע ה-TIRADS. תחשבו על זה כעל מערכת ניקוד אחידה, שפה בינלאומית, שמאפשרת לכל רופא בעולם "לדבר" את אותה שפת אולטרסאונד ולהבין בדיוק את רמת הסיכון של כל קשרית.
איך המחשבונים שלנו הפכו לבלשי אולטרסאונד? 5 עקרונות שחייבים להכיר ב-TIRADS.
TIRADS (ראשי תיבות של Thyroid Imaging Reporting and Data System) היא לא המצאה חדשה, אבל היא עברה שינויים ושיפורים לאורך השנים. הגרסה הנפוצה והמקובלת ביותר כיום היא זו של ACR (American College of Radiology) TIRADS. המטרה? לסווג קשריות לפי מאפיינים ויזואליים באולטרסאונד, ולהקצות לכל אחת מהן ציון סיכון. לא, זה לא קורס פסיכומטרי, אבל יש פה ניקוד שישנה את החיים שלכם.
הרעיון הוא פשוט למדי: קשריות ממאירות נוטות להציג מאפיינים מסוימים באולטרסאונד שהם פחות "ידידותיים" למשתמש. קשריות שפירות, לעומת זאת, נראות אחרת לגמרי. TIRADS לקח את כל הידע הזה, קיטלג אותו, והפך אותו למערכת נקודות שקופה וברורה. כל מאפיין "חשוד" מקבל נקודה או שתיים, וככל שהציון גבוה יותר, כך עולה הסיכוי לממאירות.
- אחידות: מערכת דיווח סטנדרטית שמפחיתה בלבול.
- מיון סיכונים: מקצה ציון לכל קשרית על בסיס מאפיינים.
- הנחיה לטיפול: עוזרת להחליט מתי צריך ביופסיה או מעקב.
- מבוססת ראיות: נתמכת במחקרים קליניים רבים.
- מפחיתה ביופסיות: עוזרת להימנע מהליכים פולשניים מיותרים.
הצצה לעומק: מה בדיוק מחפש הרופא שלכם באולטרסאונד? 7 מאפיינים קריטיים שמשנים את התמונה!
אז מהם אותם "מאפיינים" שמדברים עליהם? כאשר הרדיולוג מעביר את המתמר הזעיר על הצוואר שלכם, הוא לא סתם מחפש "גושיש". הוא בוחן בדקדקנות חמישה פרמטרים עיקריים, ולכל אחד מהם הוא מקצה ניקוד. כל נקודה מצביעה על "סימן היכר" שעלול להעיד על משהו פחות סימפטי.
גודל, צורה, גבולות – למה כל פרט קטן חשוב?
- הרכב (Composition): זה מתאר האם הקשרית כולה מוצקה, כולה ציסטית (מלאה נוזל), או שילוב של השניים. קשריות שהן מוצקות לחלוטין מקבלות את הציון הגבוה ביותר במקרה הזה, כי הן נוטות להיות קצת יותר חשודות. ציסטיות לגמרי? כמעט תמיד שפירות.
- אקוגניות (Echogenicity): עד כמה הקשרית בהירה או כהה לעומת רקמת בלוטת התריס שמסביב. קשריות שהן היפואקוגניות מאוד (כלומר, כהות מאוד על המסך) נחשבות חשודות יותר. זה כמו להדליק אור בחדר חשוך – מה שהיה חבוי, נחשף פתאלו.
- צורה (Shape): האם הקשרית רחבה יותר מאשר גבוהה (כמו רוב הקשריות השפירות)? או שמא היא גבוהה יותר מאשר רחבה ("Taller-than-wide")? השנייה היא מאפיין חשוד למדי, כמעט כמו בניין צר וגבוה במקום בית רחב ונמוך.
- שוליים (Margin): איך נראים הגבולות של הקשרית? האם הם חלקים וברורים, או שמא לא סדירים או משוננים (lobulated/spiculated)? שוליים לא ברורים תמיד מדליקים נורה אדומה.
- מוקדים אקוגניים (Echogenic Foci): וזה החלק המעניין ביותר, שכן הוא מתחלק לכמה תת-קבוצות:
- קולואידים גדולים (Large Comet-tail Artifacts): אלה סימנים שכמעט תמיד מעידים על שפירות. כמו זנב של שביט.
- מיקרוקלציפיקציות (Punctate Echogenic Foci / Microcalcifications): אלה נקודות זעירות ובהירות, כמו גרגרים. הן אחד המאפיינים החשודים ביותר לממאירות, ולרוב מקבלות את הניקוד הגבוה ביותר. כשרואים אותן, צריך לשים לב טוב טוב.
- מקרוקלציפיקציות (Macrocalcifications): אלו הסתיידויות גדולות יותר. פחות מדאיגות ממיקרוקלציפיקציות, אבל עדיין עשויות לקבל ניקוד מסוים.
כל אחד מהמאפיינים הללו מקבל ניקוד (0-3 נקודות), וסכום הנקודות הוא שקובע את ציון ה-TIRADS הסופי. זה קצת כמו משחק קלפים, שבו יש "קלפים חזקים" ו"קלפים חלשים", אבל כאן, אתם לא רוצים לקבל את הקלפים החזקים!
שאלות ותשובות מהירות: סמארטפון, קשרית וציון TIRADS
ש: האם הניקוד ב-TIRADS הוא כמו מבחן? אפשר להיכשל בו?
ת: זה לא מבחן ולא "כישלון". זהו כלי הערכת סיכון. ציון גבוה פשוט אומר שהקשרית מתאימה יותר למאפיינים שנמצאים בקשריות ממאירות, ולכן דורשת בירור נוסף. זה לא גזר דין, אלא המלצה להמשך.
ש: מה ההבדל בין קולואידים למיקרוקלציפיקציות? שניהם הסתיידויות, לא?
ת: חיצונית הם נראים דומים (שניהם בהירים), אבל מנגנון היווצרותם והמשמעות הקלינית שלהם שונים לגמרי. קולואידים הם חלבונים שהתגבשו בתוך ציסטות קטנות ושפירות, ואילו מיקרוקלציפיקציות מעידות על תהליכים פחות נעימים ברקמה עצמה. זה כמו ההבדל בין גבישי סוכר למלחי אמבט – שניהם נראים לבנים, אבל הם סיפור אחר לגמרי.
קוד ניקוד TIRADS: פענוח הסיכונים – מ-TR1 עד TR5!
אחרי שהרדיולוג סכם את כל הנקודות שהקשרית "צברה" מכל המאפיינים שדיברנו עליהם, הוא מגיע לציון הסופי. הציון הזה מתורגם לקטגוריה, והקטגוריה היא זו שמנחה את המשך הדרך. וכן, יש פה כמה רמות, כמו בחיים.
כמה נקודות יש לכם? המדריך המלא לפענוח התוצאות
מערכת ה-ACR TIRADS מחלקת את הקשריות ל-5 קטגוריות, מ-TR1 ועד TR5:
- TR1 (0 נקודות): שפירה לחלוטין. הסיכון לממאירות הוא כמעט 0%. בדרך כלל, אין צורך במעקב, ובטח שלא בביופסיה. תחשבו על זה כעל "עבר בהצלחה".
- TR2 (2 נקודות): כנראה שפירה. הסיכון לממאירות הוא פחות מ-2%. לרוב אין צורך בביופסיה, ואולי רק במעקב אולטרסאונד בעוד מספר שנים, רק בשביל להיות בטוחים. אלה קשריות עם מאפיינים שפירים מובהקים.
- TR3 (3 נקודות): חשד נמוך. הסיכון לממאירות הוא כ-5%. כאן מתחילים לחשוב על מעקב. ביופסיה תשקל רק אם הקשרית גדולה מספיק (לרוב מעל 2.5 ס"מ). פה אנחנו מתחילים "לפקוח עין".
- TR4 (4-6 נקודות): חשד בינוני. הסיכון לממאירות הוא 5-20%. כאן כבר רוב הסיכויים שימליצו על ביופסיה, במיוחד אם הקשרית מעל 1.5 ס"מ. זהו "האזור האפור" שדורש יותר תשומת לב.
- TR5 (7+ נקודות): חשד גבוה. הסיכון לממאירות הוא 20-95%. במקרה כזה, כמעט תמיד ימליצו על ביופסיה, אפילו אם הקשרית קטנה יחסית (מעל 1 ס"מ). זוהי קטגוריית "הכפתור האדום" שמצריכה בירור מהיר.
חשוב לזכור: ציון TIRADS הוא כלי עזר, לא גזר דין. גם קשרית ב-TR5 יכולה להתברר כשפירה בביופסיה, וקשרית ב-TR3 יכולה (במקרים נדירים מאוד) להתברר כממאירה. המטרה היא להנחות את ההחלטות הרפואיות בצורה מושכלת ומדויקת ככל האפשר.
שאלות ותשובות מהירות: הכל על ציון TIRADS
ש: קיבלתי ציון TR3. האם אני צריך לדאוג?
ת: ציון TR3 מעיד על חשד נמוך. זה לא סיבה לדאגה מיידית, אבל זו קשרית שדורשת מעקב, לרוב עם אולטרסאונד חוזר לאחר תקופה מסוימת. אם היא קטנה, לרוב לא תצטרכו ביופסיה. הקפידו על המלצות הרופא.
ש: הרופא אמר לי שיש לי TR4, ושהוא ממליץ על ביופסיה. זה אומר שיש לי סרטן?
ת: ממש לא! TR4 אומר שיש חשד בינוני. זה אומר שסטטיסטית, יש סיכוי של 5-20% לממאירות. זה בהחלט מצדיק ביופסיה כדי לדעת בוודאות, אבל עדיין רוב הסיכויים שהיא תצא שפירה. אל תיכנסו ללחץ מיותר לפני שיש תשובה חד-משמעית.
האם אתם בצד הבטוח? 3 מצבים שקשריות בלוטת התריס ממש לא אוהבות.
אז מתי בדיוק מגיעים למצב שבו הרופא אומר: "טוב, צריך ללכת צעד קדימה ולעשות ביופסיה"? זה לא תמיד קל להחליט, ולכן מערכת ה-TIRADS מספקת גם המלצות ברורות מתי כדאי "לדקור" (להוציא דגימה) ומתי אפשר פשוט לעקוב.
מתי כדאי להתחיל לדאוג (ולא סתם לרוץ לגוגל!)
ההחלטה על ביופסיה תלויה בשני פרמטרים עיקריים: ציון ה-TIRADS של הקשרית, וגודלה. ככל שהציון גבוה יותר, כך סף הגודל הנדרש לביופסיה יורד:
- TR5 (חשד גבוה): ביופסיה מומלצת לקשריות שגודלן 1 ס"מ ומעלה. כאן, אין הרבה מה להתלבט.
- TR4 (חשד בינוני): ביופסיה מומלצת לקשריות שגודלן 1.5 ס"מ ומעלה. יש כאן שיקול דעת, אבל לרוב זו ההמלצה.
- TR3 (חשד נמוך): ביופסיה מומלצת רק לקשריות גדולות מאוד, מעל 2.5 ס"מ. אם היא קטנה יותר, לרוב יסתפקו במעקב.
לגבי קשריות ב-TR1 ו-TR2, כמעט אף פעם לא ממליצים על ביופסיה. אלא אם כן הן ענקיות (מעל 3-4 ס"מ) וגורמות לתסמינים כמו קשיי נשימה או בליעה, אבל אז זה כבר סיפור אחר, וזה לא קשור לחשד לממאירות.
שאלות ותשובות מהירות: ביופסיה, כאב ודאגות מיותרות
ש: האם ביופסיה כואבת?
ת: ביופסיה של בלוטת התריס מבוצעת באמצעות מחט עדינה, תחת הרדמה מקומית. רוב המטופלים מדווחים על אי נוחות קלה בלבד, דומה ללקיחת דם. זהו הליך מהיר ובטוח יחסית.
ש: אם הקשרית שלי גדלה, זה בהכרח סימן רע?
ת: לא בהכרח. גידול קל בגודל הקשרית יכול להתרחש גם בקשריות שפירות לחלוטין. מה שחשוב הוא קצב הגידול והופעת מאפיינים חדשים או שינוי במאפיינים הקיימים באולטרסאונד. לכן, מעקב קפדני הוא קריטי.
מעבר ל-TIRADS: מה עוד משפיע על ההחלטה? 4 דברים שלא תמיד מספרים לכם.
אז למרות ש-TIRADS הוא כלי אדיר, הוא לא פקטור יחיד בהחלטה הסופית. הרפואה היא לא רק מספרים, אלא גם תמונה קלינית כוללת. יש עוד כמה אלמנטים שהרופא שלכם לוקח בחשבון, והם יכולים להטות את הכף לכאן או לכאן.
התמונה הגדולה: למה הרופא שלכם רואה יותר מסתם מספר?
- היסטוריה משפחתית: אם יש לכם קרובי משפחה מדרגה ראשונה שאובחנו עם סרטן בלוטת התריס, זה יכול להעלות את רף החשד, גם אם ציון ה-TIRADS לא גבוה במיוחד. גנטיקה, אתם יודעים.
- חשיפה לקרינה: בעבר, חשיפה לקרינה באזור הצוואר (למשל, טיפולים קרינתיים לראש ולצוואר בילדות) יכולה להעלות את הסיכון לסרטן בלוטת התריס.
- היסטוריה אישית: אם כבר אובחנתם עם סרטן בלוטת התריס בעבר, כל קשרית חדשה שתתגלה תטופל בחשדנות יתרה, גם אם היא נראית "תמימה" יחסית ב-TIRADS.
- שיקול דעת קליני: ולבסוף, אבל חשוב לא פחות, הוא ניסיונו של הרופא. רדיולוג מומחה ואנדוקרינולוג מנוסה יודעים לזהות ניואנסים קטנים שגם מערכת מתוחכמת כמו TIRADS לא תמיד תופסת. הם יודעים לקרוא את ה"שפת גוף" של הקשרית מעבר לניקוד היבש.
שאלות ותשובות מהירות: TIRADS ומה שמעבר לו
ש: האם בדיקות דם לבלוטת התריס יכולות להגיד לי אם הקשרית שלי סרטנית?
ת: לא ישירות. בדיקות דם (כמו TSH, T3, T4) בודקות את תפקוד בלוטת התריס, לא אם הקשרית ממאירה. רוב סרטני בלוטת התריס אינם משפיעים על תפקודי הבלוטה. במקרים מסוימים, ערכים חריגים יכולים להדליק נורות אדומות אחרות, אבל לא לאבחן סרטן.
ש: אם יש לי היסטוריה משפחתית, האם זה אומר שאני בטוח אקבל סרטן בלוטת התריס?
ת: ממש לא. היסטוריה משפחתית מעלה את הסיכון, אך בשום אופן לא מבטיחה מחלה. זה רק גורם שמצדיק מעקב קצת יותר צמוד וערנות רבה יותר, אבל לא משהו להיכנס ממנו לפאניקה.
5 מיתוסים על קשריות בלוטת התריס שחייבים לנפץ עכשיו!
כמו בכל תחום רפואי, גם סביב קשריות בלוטת התריס התפתחו להם מיתוסים ו"אמיתות" שברובם המוחלט אין שחר. בואו נעשה קצת סדר וננפץ כמה מהם:
- מיתוס מס' 1: "כל קשרית בבלוטת התריס היא סרטן פוטנציאלי."
המציאות: שטויות במיץ! כפי שציינו, למעלה מ-90% מהקשריות שפירות לחלוטין. TIRADS עוזר לנו לדעת מי הן ה"חברות הטובות" ומי דורשת קצת יותר תשומת לב.
- מיתוס מס' 2: "אם מרגישים קשרית בצוואר, זה בטוח רע."
המציאות: שוב, לא בהכרח. הרבה קשריות שפירות לחלוטין ניתנות למישוש. לפעמים גם קשריות קטנות ועמוקות יותר שאינן ניתנות למישוש יכולות להיות בעייתיות. היכולת למשש קשרית אינה אינדיקציה למידת החומרה שלה.
- מיתוס מס' 3: "קשרית צריכה לגרום לתסמינים כדי להיות משמעותית."
המציאות: רוב הקשריות, גם ממאירות, הן אסימפטומטיות לחלוטין. לכן, בדיקת אולטרסאונד היא כלי כה חשוב לגילוי מוקדם, הרבה לפני שמרגישים משהו.
- מיתוס מס' 4: "צריך להסיר כל קשרית מהצוואר."
המציאות: ניתוח להסרת בלוטת התריס הוא הליך רציני עם השלכות לכל החיים (צורך בתחליף הורמונלי קבוע). המטרה היא להפחית ניתוחים מיותרים. רק קשריות עם חשד גבוה לממאירות, או כאלה שגורמות לתסמינים, ינותחו.
- מיתוס מס' 5: "אם יש לי קשרית, אסור לי לאכול מזונות מסוימים/לשתות קפה וכו'."
המציאות: אין שום קשר מוכח בין תזונה או הרגלי חיים לקשריות בבלוטת התריס, למעט מקרים קיצוניים של חוסר או עודף יוד. רוב המיתוסים הללו הם אגדות אורבניות. אתם יכולים להמשיך לשתות את הקפה שלכם בכיף.
העתיד כבר כאן: לאן מובילה אותנו טכנולוגיית האולטרסאונד?
העולם לא עומד במקום, וגם הרפואה לא. ה-TIRADS הוא כלי מצוין, אבל כל הזמן מחפשים דרכים לשפר אותו, לדייק אותו ולשלב טכנולוגיות חדשות. העתיד מבטיח להיות אפילו יותר מרתק.
בינה מלאכותית, אלסטיות ועוד – מה מחכה מעבר לפינה?
הנה כמה מהכיוונים המבטיחים:
- בינה מלאכותית (AI): מחקרים רבים מנסים לפתח אלגוריתמים של AI שיוכלו לנתח תמונות אולטרסאונד בזמן אמת, לספק ציון TIRADS מדויק עוד יותר, ואולי אף לזהות מאפיינים עדינים שאף עין אנושית לא תמיד מבחינה בהם. זה כמו לקבל את חוות הדעת של אלף רדיולוגים מנוסים בשבריר שנייה!
- אלסטוגרפיה (Elastography): זו טכניקה חדשנית שבודקת את קשיחות הקשרית. קשריות ממאירות נוטות להיות קשיחות יותר מקשריות שפירות. השילוב של אלסטוגרפיה עם TIRADS יכול לספק מידע נוסף ולהגביר את דיוק האבחנה. תחשבו על זה כעל "מישוש" וירטואלי של הקשרית.
- שילוב נתונים: בעתיד, ייתכן שנראה שילוב חכם יותר של נתונים קליניים (היסטוריה רפואית, בדיקות דם) עם נתוני הדמיה ובינה מלאכותית, ליצירת הערכת סיכון אישית ומדויקת עוד יותר.
אז כמו שאתם רואים, TIRADS הוא לא סוף פסוק, אלא נקודת מוצא אדירה. הוא כלי חי, מתפתח, ומשתפר כל הזמן, והוא נועד לשרת מטרה אחת עיקרית: להגן עלינו, להפחית חרדה מיותרת, ולספק את הטיפול המדויק ביותר כשבאמת צריך אותו.
בסופו של דבר, המסר החשוב ביותר הוא ידע הוא כוח. ככל שתבינו טוב יותר את תהליכי האבחון וההערכה, כך תרגישו בטוחים יותר ופחות חוששים. מערכת ה-TIRADS היא לא רק קודים ומספרים על מסך – היא פילוסופיה של רפואה מודרנית, מדויקת, ובעיקר – אנושית. היא מאפשרת לנו להבדיל בין העיקר לטפל, להפחית חרדה מיותרת ולקבל החלטות רפואיות מושכלות ובטוחות, ללא דרמות ועם הרבה שקט נפשי. אז בפעם הבאה שתשמעו את המילה "TIRADS", אתם כבר תדעו בדיוק על מה מדובר, ואולי אפילו תחייכו לעצמכם, כי אתם, בניגוד לרבים אחרים, כבר לגמרי בפנים.