בקע סרעפתי: התסמינים המדאיגים והקשר המפתיע לריפלוקס וצרבת

מרגישים מדי פעם כאילו יש מסיבה בתוך הבטן, אבל אתם לא ממש מוזמנים? צרבות קטנות (או גדולות!) שמטיילות במעלה הגרון בדיוק ברגע הכי פחות מתאים? יכול להיות ששמעתם על המושג "ריפלוקס", אבל מה אם נגיד לכם שיש סיבה נסתרת ומפתיעה שעומדת מאחורי חלק גדול מהסיפור הזה? זה לא רק מה שאתם אוכלים או שותים. לפעמים, זה עניין של מיקום. בואו נצלול לעומק התעלומה הזו, נגלה מה בדיוק קורה שם בפנים, ולמה ההבנה הזו יכולה לשנות לכם את איכות החיים מהקצה אל הקצה. תתכוננו להבין הכל, בלי להישאר עם סימני שאלה.

כשהבטן עושה 'היי': הכירו את הבקע הסרעפתי

אז מה זה הדבר הזה שנקרא בקע סרעפתי? נשמע כמו משהו רציני, נכון? האמת היא שזה תופעה יחסית נפוצה, ולרוב האנשים אין מושג שיש להם אותה. בואו נדמיין רגע את הגוף שלנו כמו בית עם קומות. הקיבה שלנו יושבת למטה, ב"קומת הקרקע" של הבטן, והריאות שלנו למעלה, ב"קומה העליונה" של בית החזה. מה מפריד ביניהן? שריר גדול וחזק בצורת כיפה שנקרא סרעפת. הוא בעצם הרצפה של בית החזה והתקרה של חלל הבטן, ויש לו תפקיד סופר חשוב בנשימה.

השריר החשוב הזה עם החור הקטן

לסרעפת יש חור מובנה. לא תקלה בייצור, אלא פיצ'ר הכרחי! החור הזה, שנקרא "פתח הוושט" או hiatus, הוא המעבר של הוושט (הצינור שמחבר את הפה לקיבה) מבית החזה לחלל הבטן. זה מעבר צר ונעים שאמור לאפשר לוושט לעבור בצורה חלקה, בלי שהקיבה תחשוב לרגע לעלות לבקר למעלה.

אז מה קורה כשהבקע מגיע למסיבה?

בקע סרעפתי קורה כשהחור הזה בסרעפת, פתח הוושט, מתרחב קצת יותר מדי. כשהוא מתרחב, חלק קטן (ולפעמים אפילו חלק גדול יותר) מהקיבה מחליט שהוא רוצה לטפס למעלה, לתוך חלל בית החזה, דרך הפתח המורחב הזה. זה קצת כמו שהשטיח בפתח הבית נשמט הצידה, ופתאום אפשר לראות דרכו את המרתף. רק שבמקרה הזה, המרתף עולה לביקור בסלון.

• בקע גולש (Sliding Hiatal Hernia): זה הסוג הכי נפוץ. החלק העליון של הקיבה, שנראה כמו כיפה קטנה (ה"פונדוס"), פשוט מחליק למעלה ולמטה דרך הפתח המורחב, בהתאם לתנוחה או ללחץ בבטן. כשהוא למטה, הכל בסדר. כשהוא למעלה… מתחילות הצרות.

• בקע פארא-וושטי (Paraesophageal Hiatal Hernia): זה פחות שכיח, אבל פוטנציאלית יותר בעייתי. במקרה הזה, חלק מהקיבה עולה למעלה ויושב ליד הוושט, מבלי שהחיבור בין הוושט לקיבה יזוז. הבעיה כאן היא שחלק הקיבה העולה יכול להילכד למעלה, מה שעלול לגרום לבעיות חמורות יותר.

רוב הבקעים הסרעפתיים הם מהסוג הגולש, ולרוב הם קטנים. רבים מאיתנו חיים איתם בלי לדעת בכלל שהם קיימים, והם לא גורמים שום בעיה. הבעיה מתחילה כשהם גורמים לתסמינים, ולרוב זה קשור לחבר ה'טוב' שלנו, הריפלוקס.

למה הבקע הקטן הזה מעצבן כל כך? התסמינים והקשר לריפלוקס

אז למה שחלק מהקיבה שמטייל קצת למעלה יעשה לנו כל כך הרבה בעיות? הסיפור מסתבך כשאנחנו מדברים על החלק התחתון של הוושט, בדיוק איפה שהוא פוגש את הקיבה. יש שם שריר קטן וחכם שנקרא "סוגר הוושט התחתון" (LES – Lower Esophageal Sphincter). התפקיד שלו הוא להיות שומר הסף בכניסה לקיבה. כשאנחנו בולעים, הוא נפתח כדי שהאוכל ירד. ברגע שהאוכל עבר, הוא אמור להיסגר הרמטית כדי שחומצות הקיבה והתוכן החומצי שלה לא יעלו חזרה לוושט. הוושט, בניגוד לקיבה, לא בנוי לעמוד בחומציות כזו.

שומר סף עייף או מבוהל?

כשיש בקע סרעפתי, ובמיוחד בקע גולש, החלק התחתון של הוושט וגם הסוגר הזה, נמשכים קצת למעלה, מעל הסרעפת. המיקום החדש הזה מפריע לתפקוד התקין של הסוגר. במקום לשבת בנוחות ולהיות נתמך על ידי הסרעפת, הוא תלוי באוויר, קצת חסר אונים. התמיכה הטבעית והלחץ שהסרעפת מפעילה עליו כשהוא נמצא מתחתיה – נעלמים או נחלשים. כתוצאה מכך, הסוגר נחלש, נפתח בקלות רבה מדי, או לא נסגר עד הסוף.

ומה קורה כשהסוגר לא עושה את העבודה שלו? בדיוק. חומצות הקיבה והתוכן שלה עולים חזרה לוושט. זו התופעה שאנחנו מכירים בשם ריפלוקס (GERD – Gastroesophageal Reflux Disease). והיא זו שאחראית לרוב התסמינים המעצבנים של הבקע הסרעפתי.

התסמינים המרכזיים שאתם חייבים להכיר (ואל תתעלמו מהם!)

רוב התסמינים קשורים ישירות לריפלוקס הנגרם בגלל הבקע. הנה כמה מהם:

• צרבת: התחושה הבוערת הזו בחזה, בדרך כלל אחרי ארוחות או בשכיבה. זו החומצה שעולה.

• פליטת מזון או נוזלים חומציים: לפעמים זה לא רק צרבת, אלא ממש מרגישים או אפילו רואים נוזלים או חלקיקי מזון שעולים בחזרה לגרון או לפה. טעם חמוץ או מר.

• כאבים בחזה: לפעמים הצרבת יכולה להיות כל כך חזקה שהיא מתפרשת בטעות ככאב לב! חשוב כמובן תמיד לשלול בעיות לבביות, אבל ריפלוקס הוא סיבה שכיחה מאוד לכאבים כאלה.

• קשיי בליעה (דיספאגיה): בגלל הגירוי הכרוני מהחומצה, הוושט עלול להתנפח או אפילו להצטלק לאורך זמן, מה שמקשה על האוכל לרדת בצורה חלקה.

• שיעול כרוני או צרידות: כשהחומצה עולה מספיק גבוה, היא יכולה לגרות את מיתרי הקול או את דרכי הנשימה, ולגרום לשיעול טורדני או לקול צרוד, במיוחד בבוקר.

• תחושת גוש בגרון: מרגישים כאילו משהו תקוע לכם בגרון, למרות שאין שם כלום? גם זה יכול להיות קשור לגירוי מהחומצה.

• ריח רע מהפה: נוזלים חומציים שעולים יכולים לגרום לריח לא נעים.

שימו לב! בקע סרעפתי גדול, גם מהסוג הגולש, יכול לפעמים לגרום לתסמינים מכניים ישירים יותר, כמו תחושת לחץ או אי נוחות בחזה, קושי בנשימה או שובע מוקדם מאוד בזמן אכילה, פשוט כי חלק מהקיבה תופס מקום בבית החזה. בקע פארא-וושטי עלול לגרום גם לאנמיה עקב דימום קטן וכרוני מהחלק הלכוד של הקיבה.

שאלות קטנות, תשובות גדולות: מיתוסים, עובדות, ובקע סרעפתי

בטח יש לכם עכשיו מלא שאלות בראש. זה מעולה! בואו נעשה קצת סדר בכמה מהשאלות הנפוצות ביותר:

שאלה 1: האם כל מי שיש לו ריפלוקס חייב שיהיה לו בקע סרעפתי?

לא! ממש לא. ריפלוקס יכול להיגרם מסיבות רבות אחרות, כולל תזונה, השמנה, הריון, עישון, סוגי מזון מסוימים, וגם סתם תפקוד לקוי של הסוגר התחתון, בלי קשר לבקע. עם זאת, בקע סרעפתי בהחלט מגדיל מאוד את הסיכוי לפתח ריפלוקס משמעותי.

שאלה 2: איך בכלל מאבחנים בקע סרעפתי?

לרוב זה נעשה באמצעות בדיקות הדמיה כמו צילום רנטגן של הוושט והקיבה עם חומר ניגוד (בריום), אנדוסקופיה (הכנסת סיב אופטי עם מצלמה דרך הפה כדי לראות את הוושט והקיבה), או לפעמים גם CT.

שאלה 3: האם בקע סרעפתי הוא מסוכן?

בקע גולש קטן, כשלעצמו, לרוב אינו מסוכן. הסכנה העיקרית קשורה לסיבוכים של הריפלוקס שהוא גורם לו לאורך זמן, כמו דלקת כרונית בוושט, היצרות של הוושט, ושינויים בתאי הוושט (ושט על שם בארט) שיכולים להגדיל סיכון לסרטן הוושט (נדיר, אבל קיים). בקע פארא-וושטי, לעומת זאת, כן עלול להיות מסוכן יותר בגלל הסיכון לכליאת חלק מהקיבה.

שאלה 4: האם אפשר למנוע בקע סרעפתי?

אי אפשר תמיד למנוע אותו, במיוחד אם יש נטייה גנטית. אבל אפשר להפחית את הסיכון או לפחות לא להחמיר בקע קיים על ידי שמירה על משקל גוף תקין, הימנעות ממאמץ יתר על שרירי הבטן (כמו בהרמת משקלים כבדים או שיעול חזק וכרוני), ולהימנע מעצירות כרונית שמגבירה לחץ תוך בטני.

שאלה 5: האם ילדים יכולים לסבול מבקע סרעפתי?

כן, למרות שזה פחות שכיח מאשר אצל מבוגרים, במיוחד מעל גיל 50. אצל ילדים, זה יכול להיות מולד או להתפתח מסיבות שונות.

שאלה 6: האם בקע סרעפתי גורם רק לתסמינים במערכת העיכול?

לא בהכרח! כפי שראינו, הריפלוקס שהוא גורם לו יכול להשפיע על דרכי הנשימה והקול (שיעול, צרידות), ולפעמים אפילו יש קשר לתופעות כמו כאבי אוזניים או סינוסיטיס כרונית, למרות שהקשר הזה פחות ישיר ומוכר לכולם.

שאלה 7: האם בקע סרעפתי תמיד מחייב טיפול?

רק אם הוא גורם לתסמינים או לסיבוכים. אם הבקע קטן ולא מורגש בכלל, אין צורך בטיפול כלשהו, רק במעקב במקרה הצורך.

ומה עושים עם המצב הזה? אופציות לטיפול ואיך לחיות טוב יותר

החדשות הטובות הן שגם אם אובחן אצלכם בקע סרעפתי שגורם לתסמינים, יש הרבה מה לעשות כדי להקל ולהחזיר את השליטה לידיים שלכם. לרוב, הטיפול מתמקד בטיפול בריפלוקס שהוא גורם לו.

שינויים באורח החיים: הצעד הראשון והכי חשוב

לפני שרצים לתרופות או הליכים, יש כמה דברים פשוטים ויעילים שאפשר (וצריך!) לעשות:

• תזונה חכמה: הימנעו ממזונות שמעודדים ריפלוקס. מה ברשימה השחורה (או לפחות האפורה)? מאכלים שומניים ומטוגנים, שוקולד, מנטה, עגבניות, פירות הדר, בצל ושום (לפעמים!), ומשקאות כמו קפה, תה, אלכוהול ומשקאות מוגזים. אכלו ארוחות קטנות יותר ותכופות יותר במקום ארוחות גדולות וכבדות.

• תזמון נכון: הימנעו מאכילה בסמוך לשעת השינה. לרוב ממליצים לסיים לאכול לפחות 2-3 שעות לפני ששוכבים במיטה. ככה נותנים לקיבה זמן להתרוקן קצת לפני שעוברים למצב אופקי.

• גובה זה שם המשחק (בלילה): אם אתם סובלים מריפלוקס לילי, הגבהת ראש המיטה (לא רק כריות נוספות שמכופפות את הצוואר) בכ-15-20 ס"מ יכולה לעזור לכוח הכבידה לעשות את העבודה ולמנוע מהחומצה לעלות.

• שמירה על משקל תקין: עודף משקל, ובמיוחד שומן בטני, מגביר את הלחץ על הקיבה ודוחף אותה למעלה, מה שמחמיר בקע קיים ומגביר ריפלוקס. ירידה במשקל, גם אם מדובר רק בכמה קילוגרמים, יכולה לעשות הבדל עצום.

• הימנעות מלבוש צמוד: בגדים צמודים מדי באזור המותניים והבטן יכולים גם הם להגביר לחץ ולדחוף את הקיבה למעלה.

• הפסקת עישון: עישון מחליש את סוגר הוושט התחתון ומגביר ריפלוקס. נקודה.

טיפול תרופתי: כששינויים באורח החיים לא מספיקים

אם שינויים באורח החיים לא מספיקים לשלוט בתסמינים, יש מגוון תרופות שיכולות לעזור:

• נוגדי חומצה (Antacids): כמו טאמס או גאביסקון. הן מנטרלות את החומצה הקיימת בקיבה ונותנות הקלה מהירה (אך זמנית).

• חוסמי קולטני H2 (H2 Blockers): כמו פמוטידין (גסטרו), הן מפחיתות את ייצור החומצה בקיבה למשך כמה שעות.

• מעכבי משאבת פרוטונים (PPIs – Proton Pump Inhibitors): כמו אומפרזול (לוסק), לנסופרזול (לנטון), פנטופרזול (קונטרולוק). אלו התרופות הכי יעילות להפחתת ייצור חומצה, והן לרוב ניתנות במקרים של ריפלוקס משמעותי או כרוני, ולפעמים גם לתקופה ארוכה יותר (תחת מעקב רפואי כמובן).

חשוב לציין שבעוד התרופות האלה מטפלות בריפלוקס ובתסמיניו, הן לרוב לא "מתקנות" את הבקע עצמו. הן פשוט הופכות את החומצה בקיבה לפחות אגרסיבית, כך שאם היא עולה, היא פחות מזיקה ומציקה.

טיפול ניתוחי: כשכל השאר לא עובד או במקרים מורכבים

במקרים בהם הבקע הסרעפתי גדול מאוד, גורם לתסמינים קשים שלא מגיבים לטיפול תרופתי ואורח חיים, או במקרה של בקע פארא-וושטי עם סיכון לכליאה, ייתכן שיומלץ על ניתוח. המטרה של הניתוח היא להחזיר את הקיבה למקומה בחלל הבטן, להצר את פתח הוושט בסרעפת, ולפעמים גם לחזק את סוגר הוושט התחתון על ידי עטיפת חלק מהקיבה סביבו (ניתוח פונדופליקציה).

רוב הניתוחים הללו מבוצעים היום בשיטה לפרוסקופית (ניתוח זעיר פולשני), מה שהופך את ההחלמה לקלה ומהירה יותר בהשוואה לניתוחים פתוחים שהיו נהוגים בעבר.

חשוב להבין שניתוח הוא לא תמיד "תרופת קסם" ולפעמים התסמינים יכולים לחזור במידה מסוימת גם אחריו, או שמופיעות תופעות לוואי אחרות (כמו קשיי גרעפס או בליעה), אבל במקרים הנכונים הוא יכול לשפר משמעותית את איכות החיים.

לסיכום: אל תתנו לבקע הסרעפתי ולריפלוקס לשלוט בכם!

אז הבנו מה זה בקע סרעפתי, איך הוא קשור כל כך הדוק לריפלוקס, ומה כל התסמינים שהוא יכול לגרום להם (מעצבנים כבר אמרנו?). אבל הכי חשוב, ראינו שיש המון אופציות, החל משינויים פשוטים שאפשר לעשות לבד בבית ועד לטיפולים תרופתיים ואפילו ניתוח במקרים מסוימים. המפתח הוא לא להתעלם מהתסמינים. אם אתם חווים צרבות תכופות, פליטות, או כל אחד מהתסמינים האחרים שתיארנו, אל תהססו לפנות לרופא. אבחון נכון והתאמת הטיפול המתאים יכולים לשנות את חייכם פלאים. תזכרו, הבטן שלכם אמורה לשמש אתכם בכיף, לא להיות מקור למסיבות חומציות בלתי רצויות. תטפלו בעצמכם, תאכלו נכון (רוב הזמן…), ותחיו בכיף. מגיע לכם!